ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/ינואר 2018

מַסּוֹק הוא כלי טיס היוצר עילוי באמצעות סיבוב מדחף בעל להבים (רוֹטוֹר). בעגה המקצועית מוגדר המסוק כ"כלי טיס בעל כנף סובבת" (בניגוד למטוס, שהוא "כלי טיס בעל כנף קבועה").

בהשוואה למטוס, המסוק הוא בעל מבנה מסובך בהרבה, יקר יותר לייצור ותפעול, אטי יותר ובעל טווח טיסה קצר יותר. יתרונו הגדול של המסוק הוא יכולת התמרון הכמעט בלתי-מוגבלת שלו במרחב. המסוק יכול להמריא אנכית ממשטחי נחיתה מוגבלים, לרחף מעל נקודה, לטוס לאחור ולצדדים, לתמרן במהירויות נמוכות מאוד, המאפשרות טיסה בין עצמים ולנחות.

הקושי בתכנון מסוק נובע מכמה גורמים: הצורך בסיבוב הלהבים, שדורש מנגנון כבד וחזק ומנוע בעל הספק גדול. בנוסף נדרשים מנגנון שמוֹנֵעַ מהמסוק להסתובב בכיוון הפוך מהרוטור, ואמצעיי ניהוג מורכבים, היות שלא ניתן להשתמש במשטחי היגוי כמו במטוס. בגלל המורכבות ההנדסית, פיתוח המסוק פיגר שנים רבות אחרי פיתוח המטוס; טיסת מסוק ראשונה וקצרה בוצעה רק בשנת 1922, 19 שנים אחרי טיסת הבכורה של האחים רייט במטוס.

יכולותיו המיוחדות של המסוק הביאו לניצולו למגוון שימושים צבאיים ואזרחיים ובהם הובלת אנשים וסחורות, התקנה, סיור, ניטור, חילוץ, שיטור, הובלת גייסות ומשימות תקיפה.

מַסּוֹק הוא כלי טיס היוצר עילוי באמצעות סיבוב מדחף בעל להבים (רוֹטוֹר). בעגה המקצועית מוגדר המסוק כ"כלי טיס בעל כנף סובבת" (בניגוד למטוס, שהוא "כלי טיס בעל כנף קבועה").

בהשוואה למטוס, המסוק הוא בעל מבנה מסובך בהרבה, יקר יותר לייצור ותפעול, אטי יותר ובעל טווח טיסה קצר יותר. יתרונו הגדול של המסוק הוא יכולת התמרון הכמעט בלתי-מוגבלת שלו במרחב. המסוק יכול להמריא אנכית ממשטחי נחיתה מוגבלים, לרחף מעל נקודה, לטוס לאחור ולצדדים, לתמרן במהירויות נמו��ות מאוד, המאפשרות טיסה בין עצמים ולנחות.

הקושי בתכנון מסוק נובע מכמה גורמים: הצורך בסיבוב הלהבים, שדורש מנגנון כבד וחזק ומנוע בעל הספק גדול. בנוסף נדרשים מנגנון שמוֹנֵעַ מהמסוק להסתובב בכיוון הפוך מהרוטור, ואמצעיי ניהוג מורכבים, היות שלא ניתן להשתמש במשטחי היגוי כמו במטוס. בגלל המורכבות ההנדסית, פיתוח המסוק פיגר שנים רבות אחרי פיתוח המטוס; טיסת מסוק ראשונה וקצרה בוצעה רק בשנת 1922, 19 שנים אחרי טיסת הבכורה של האחים רייט במטוס.

יכולותיו המיוחדות של המסוק הביאו לניצולו למגוון שימושים צבאיים ואזרחיים ובהם הובלת אנשים וסחורות, התקנה, סיור, ניטור, חילוץ, שיטור, הובלת גייסות ומשימות תקיפה.

יחידה 707 הייתה יחידת צוללים בחיל הים הישראלי. היחידה החלה לפעול בשנת 1963 כ"יחידת צלילה הגנתית". אנשיה ביצעו בדיקות ועבודות תחזוקה תת-מימית, פיתחו יכולת איתור ומצאו ציוד וגוויות שאבדו בים ובמקווי מים. היחידה פיתחה גם יכולת ביצוע עבודות הכרוכות בשימוש בחומרי נפץ מתחת למים. במהלך מלחמת ההתשה שונה שם היחידה ל"יחידת חבלה ימית". אנשיה סייעו בחציית הירדן והשטת כוחות פשיטה מהים. הלוחמים נקראו בצה"ל "שייטים" וייחודם צוין באות "כנפי התמנון".

במהלך מלחמת יום הכיפורים פעלו לוחמי היחידה בים התיכון, בתעלת סואץ ובים סוף. היחידה ביצעה פעילות מבצעית רחבת היקף והעלתה את הצלילה המקצועית בצה"ל לרמה גבוהה. ה"שייטים" יישמו שיתוף פעולה מלא וזכו לשבחים ולאמון המפקדים בצה"ל. בקיץ 1976 אוחדה היחידה עם שייטת 13, כאשר חלק מאנשיה חזרו לצלילה המקצועית, ובהמשך, בשנת 1980, שימשו בתור גרעין להקמת ילת"ם.

יחידה 707 הייתה יחידת צוללים בחיל הים הישראלי. היחידה החלה לפעול בשנת 1963 כ"יחידת צלילה הגנתית". אנשיה ביצעו בדיקות ועבודות תחזוקה תת-מימית, פיתחו יכולת איתור ומצאו ציוד וגוויות שאבדו בים ובמקווי מים. היחידה פיתחה גם יכולת ביצוע עבודות הכרוכות בשימוש בחומרי נפץ מתחת למים. במהלך מלחמת ההתשה שונה שם היחידה ל"יחידת חבלה ימית". אנשיה סייעו בחציית הירדן והשטת כוחות פשיטה מהים. הלוחמים נקראו בצה"ל "שייטים" וייחודם צוין באות "כנפי התמנון".

במהלך מלחמת יום הכיפורים פעלו לוחמי היחידה בים התיכון, בתעלת סואץ ובים סוף. היחידה ביצעה פעילות מבצעית רחבת היקף והעלתה את הצלילה המקצועית בצה"ל לרמה גבוהה. ה"שייטים" יישמו שיתוף פעולה מלא וזכו לשבחים ולאמון המפקדים בצה"ל. בקיץ 1976 אוחדה היחידה עם שייטת 13, כאשר חלק מאנשיה חזרו לצלילה המקצועית, ובהמשך, בשנת 1980, שימשו בתור גרעין להקמת ילת"ם.

חור שחור הוא עצם בעל שדה כבידה כה חזק עד ששום גוף, לרבות אור, אינו יכול להתנתק ממנו. אם ננסה לחשב את מהירות המילוט מהחור השחור, נמצא שהיא עוברת את מהירות האור. אף על פי שהחור השחור עצמו אינו מקרין (ומכאן מגיע שמו), תהליך קוונטי המכונה קרינת הוקינג גורם לפליטת קרינה וחלקיקים מהגבול החיצוני של החור השחור, הקרוי אופק אירועים. מסתו של החור השחור גדלה כאשר גוף חוצה את אופק האירועים מבחוץ פנימה, ומאידך, מסתו קטנה בעקבות קרינת הוקינג.

קיימות שתי שאלות פתוחות מפורסמות הקשורות לחורים שחורים. ידוע כי מאחורי כל אופק אירועים נמצאת סינגולריות. השאלה הראשונה היא שאלת נכונותה של השערת הצנזורה הקוסמית, לפיה כל סינגולריות מוסתרת מאיתנו על ידי אופק אירועים. השאלה השנייה קשורה למציאת פתרון לפרדוקס המידע הנובע מכך שחורים שחורים "מתאדים" מבלי לאבד מידע.

חור שחור הוא עצם בעל שדה כבידה כה חזק עד ששום גוף, לרבות אור, אינו יכול להתנתק ממנו. אם ננסה לחשב את מהירות המילוט מהחור השחור, נמצא שהיא עוברת את מהירות האור. אף על פי שהחור השחור עצמו אינו מקרין (ומכאן מגיע שמו), תהליך קוונטי המכונה קרינת הוקינג גורם לפליטת קרינה וחלקיקים מהגבול החיצוני של החור השחור, הקרוי אופק אירועים. מסתו של החור השחור גדלה כאשר גוף חוצה את אופק האירועים מבחוץ פנימה, ומאידך, מסתו קטנה בעקבות קרינת הוקינג.

קיימות שתי שאלות פתוחות מפורסמות הקשורות לחורים שחורים. ידוע כי מאחורי כל אופק אירועים נמצאת סינגולריות. השאלה הראשונה היא שאלת נכונותה של השערת הצנזורה הקוסמית, לפיה כל סינגולריות מוסתרת מאיתנו על ידי אופק אירועים. השאלה השנייה קשורה למציאת פתרון לפרדוקס המידע הנובע מכך שחורים שחורים "מתאדים" מבלי לאבד מידע.

מחשב הוא מכונה (חומרה) המעבדת נתונים על פי תוכנית (תוכנה), כלומר על פי רצף פקודות נתון מראש. מחשבים הם חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של המין האנושי במאה העשרים ואחת, והשימוש בהם נעשה כמעט בכל תחום ובכל מקצוע. חברות, גדולות כקטנות, בתי עסק, משרדים ממשלתיים, בנקים, גופים ציבוריים ותעשיות שונות (מתעשיית הטקסטיל ועד לתעשיית הקולנוע) מסתמכים במידה רבה על מחשבים למטרות שונות, החל משמירת מידע וטיפול בו וכלה בשליטה על רובוטים העובדים בפסי ייצור. רוב הגופים כלל לא יוכלו לתפקד בלעדי המחשבים. גם עבור האדם הפרטי הפך השימוש במחשב לחלק בלתי נפרד משגרת החיים. כמעט כל מכונה או מכשיר חשמלי הנמצאים בשימוש מסוף המאה ה־20 מכילים מחשב המשובץ בהם ואחראי על תפקודיהם השונים.

מחשב הוא מכונה (חומרה) המעבדת נתונים על פי תוכנית (תוכנה), כלומר על פי רצף פקודות נתון מראש. מחשבים הם חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של המין האנושי במאה העשרים ואחת, והשימוש בהם נעשה כמעט בכל תחום ובכל מקצוע. חברות, גדולות כקטנות, בתי עסק, משרדים ממשלתיים, בנקים, גופים ציבוריים ותעשיות שונות (מתעשיית הטקסטיל ועד לתעשיית הקולנוע) מסתמכים במידה רבה על מחשבים למטרות שונות, החל משמירת מידע וטיפול בו וכלה בשליטה על רובוטים העובדים בפסי ייצור. רוב הגופים כלל לא יוכלו לתפקד בלעדי המחשבים. גם עבור האדם הפרטי הפך השימוש במחשב לחלק בלתי נפרד משגרת החיים. כמעט כל מכונה או מכשיר חשמלי הנמצאים בשימוש מסוף המאה ה־20 מכילים מחשב המשובץ בהם ואחראי על תפקודיהם השונים.

השיחות ליד האח (באנגלית: fireside chats) הן סדרה של 30 שידורי רדיו ששודרו בשעות הערב על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט בשנים 1933–1944. רוזוולט שוחח בידידות עם מיליוני אמריקאים על קבלתו של חוק החירום לבנקים, שנחקק בתגובה על משבר הבנקים בארצות הברית, על המיתון של 1937–1938, על היוזמות שבמסגרת ה"ניו דיל" ועל מהלכי מלחמת העולם השנייה. בשידורי רדיו אלו עלה בידו של רוזוולט לְהָזֵם שמועות ולהסביר את צעדי המדיניות שלו. נימת קולו של הנשיא והתנהלותו שידרו ביטחון עצמי מצדו בתקופה של ייאוש וחוסר וודאות. רוזוולט היה מנהיג שידע לנצל היטב את המדיום, והשיחות ליד האח שמרו עליו במרכז ההתעניינות הציבורית לכל אורך תקופת נשיאותו.

סדרת השיחות ליד האח הייתה בין 50 ההקלטות הראשונות שקוטלגו עם יצירת ארכיון ההקלטות הלאומי של ספריית הקונגרס, שציין את השיחות כ"סדרה רבת-השפעה של שידורי רדיו שבהם ניצל רוזוולט את המדיום כדי להציג את תוכניותיו ואת רעיונותיו ישירות לציבור, ובכך הגדיר מחדש את מערכת היחסים בין הנשיא האמריקאי לבין עמו".

השיחות ליד האח (באנגלית: fireside chats) הן סדרה של 30 שידורי רדיו ששודרו בשעות הערב על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט בשנים 1933–1944. רוזוולט שוחח בידידות עם מיליוני אמריקאים על קבלתו של חוק החירום לבנקים, שנחקק בתגובה על משבר הבנקים בארצות הברית, על המיתון של 1937–1938, על היוזמות שבמסגרת ה"ניו דיל" ועל מהלכי מלחמת העולם השנייה. בשידורי רדיו אלו עלה בידו של רוזוולט לְהָזֵם שמועות ולהסביר את צעדי המדיניות שלו. נימת קולו של הנשיא והתנהלותו שידרו ביטחון עצמי מצדו בתקופה של ייאוש וחוסר וודאות. רוזוולט היה מנהיג שידע לנצל היטב את המדיום, והשיחות ליד האח שמרו עליו במרכז ההתעניינות הציבורית לכל אורך תקופת נשיאותו.

סדרת השיחות ליד האח הייתה בין 50 ההקלטות הראשונות שקוטלגו עם יצירת ארכיון ההקלטות הלאומי של ספריית הקונגרס, שציין את השיחות כ"סדרה רבת-השפעה של שידורי רדיו שבהם ניצל רוזוולט את המדיום כדי להציג את תוכניותיו ואת רעיונותיו ישירות לציבור, ובכך הגדיר מחדש את מערכת היחסים בין הנשיא האמריקאי לבין עמו".

קבוצת ים רוֹס הייתה חלק מן המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית בראשות ארנסט שָקֶלטון, אשר פעלה בין השנים 1914–1917. למשלחת היו שתי משימות: הראשונה – הנחת מספר מצבורי אספקה על פני חומת הקרח הגדולה מים רוס אל קרחון בירדמור, לאורך נתיב הקוטב שהתווּ משלחות קודמות לאנטארקטיקה. עבור משימה זו הקצו חברי המשלחת את הספינה "אורורה". החלק השני והעיקרי של המשלחת, בפיקודו של שקלטון עצמו, היה אמור לרדת אל חוף ים ודל מעברה האחר של אנטארקטיקה, ולצעוד לרוחב היבשת דרך הקוטב הדרומי אל ים רוס. חלק זה של המשלחת הגיע לאנטארקטיקה באונייה "אנדיורנס".

הקשר בין שני חלקי המשלחת היה חיוני להצלחתה, שכן המשלחת העיקרית ��א הייתה מסוגלת לשאת איתה אספקה בכמות מספקת בלי סיועה של המשלחת המשנית. התוכנית השתבשה כש"אורורה" נסחפה ברוחות עזות והמשלחת העיקרית של שקלטון נתקעה על אי הפיל לאחר ש"אנדיורנס" נמחצה בקרח ולא יכלה לבצע את חציית אנטארקטיקה כמתוכנן. קבוצת ים רוס הייתה תקועה עד ינואר 1917, כאשר "אורורה", שעברה תיקונים וצוידה מחדש בניו זילנד, הגיעה לחלץ אותם. ההכרה הציבורית במאמציהם בוששה לבוא, אבל לאחר זמן ניתנו ארבע מדליות אלברט לחברים בקבוצה, לשניים מהם לאחר מותם. שקלטון כתב לאחר זאת, כי הנספים "הקריבו את חייהם למען ארצם, בדיוק כאלה שהקריבו את חייהם בצרפת או בפלנדריה במלחמת העולם הראשונה".

קבוצת ים רוֹס הייתה חלק מן המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית בראשות ארנסט שָקֶלטון, אשר פעלה בין השנים 1914–1917. למשלחת היו שתי משימות: הראשונה – הנחת מספר מצבורי אספקה על פני חומת הקרח הגדולה מים רוס אל קרחון בירדמור, לאורך נתיב הקוטב שהתווּ משלחות קודמות לאנטארקטיקה. עבור משימה זו הקצו חברי המשלחת את הספינה "אורורה". החלק השני והעיקרי של המשלחת, בפיקודו של שקלטון עצמו, היה אמור לרדת אל חוף ים ודל מעברה האחר של אנטארקטיקה, ולצעוד לרוחב היבשת דרך הקוטב הדרומי אל ים רוס. חלק זה של המשלחת הגיע לאנטארקטיקה באונייה "אנדיורנס".

הקשר בין שני חלקי המשלחת היה חיוני להצלחתה, שכן המשלחת העיקרית לא הייתה מסוגלת לשאת איתה אספקה בכמות מספקת בלי סיועה של המשלחת המשנית. התוכנית השתבשה כש"אורורה" נסחפה ברוחות עזות והמשלחת העיקרית של שקלטון נתקעה על אי הפיל לאחר ש"אנדיורנס" נמחצה בקרח ולא יכלה לבצע את חציית אנטארקטיקה כמתוכנן. קבוצת ים רוס הייתה תקועה עד ינואר 1917, כאשר "אורורה", שעברה תיקונים וצוידה מחדש בניו זילנד, הגיעה לחלץ אותם. ההכרה הציבורית במאמציהם בוששה לבוא, אבל לאחר זמן ניתנו ארבע מדליות אלברט לחברים בקבוצה, לשניים מהם לאחר מותם. שקלטון כתב לאחר זאת, כי הנספים "הקריבו את חייהם למען ארצם, בדיוק כאלה שהקריבו את חייהם בצרפת או בפלנדריה במלחמת העולם הראשונה".

תלפיות היא שכונה ירושלמית ותיקה, השוכנת בגבולה הדרום-מזרחי של העיר. השכונה התפתחה בתקופת המנדט, וכוללת אזור מגורים ירוק ופסטורלי, ולצדו שיכונים ואזור תעשייה. ייחודה של תלפיות הוא בהיותה השכונה היחידה בירושלים שתוכננה כ"עיר מודרנית" בת כ-800 בתי אב עוד לפני תקופת המנדט (דבר שלא התגשם), וכן בעמידתה רבת-השנים כשכונת סְפר בגבול העיר.

בין האישים המפורסמים שהתגוררו בשכונה ניתן למנות את אליעזר בן יהודה, אבל פן, יוסף קלוזנר ושמואל יוסף עגנון שאף תיאר את השכונה ואת ביתו בה בכמה מספריו.

תלפיות היא שכונה ירושלמית ותיקה, השוכנת בגבולה הדרום-מזרחי של העיר. השכונה התפתחה בתקופת המנדט, וכוללת אזור מגורים ירוק ופסטורלי, ולצדו שיכונים ואזור תעשייה. ייחודה של תלפיות הוא בהיותה השכונה היחידה בירושלים שתוכננה כ"עיר מודרנית" בת כ-800 בתי אב עוד לפני תקופת המנדט (דבר שלא התגשם), וכן בעמידתה רבת-השנים כשכונת סְפר בגבול העיר.

בין האישים המפורסמים שהתגוררו בשכונה ניתן למנות את אליעזר בן יהודה, אבל פן, יוסף קלוזנר ושמואל יוסף עגנון שאף תיאר את השכונה ואת ביתו בה בכמה מספריו.

לווייתן כחול הוא מין של לווייתן מזיפות המשתייך למשפחת לווייתני הענק. הלווייתן הכחול הוא בעל החיים הגדול ביותר שהתקיים אי-פעם על כדור הארץ: אורך גופו מגיע ליותר מ-30 מטרים ומשקלו עשוי לעלות על 170 טונות. חרף ממדי גופו, הוא ניזון בעיקר מיצורים זעירים, בעיקר מקריל.

עד תחילת המאה ה-20 היו הלווייתנים הכחולים נפוצים במרבית האוקיינוסים. ב-40 השנים הראשונות של אותה מאה נפגעה אוכלוסייתם אנושות כתוצאה מציד לווייתנים וכמעט והגיעה לידי הכחדה סופית. סכנת ההכחדה פחתה, אך לא נעלמה, עם הוצאת ציד הלווייתנים הכחולים מחוץ לחוק על ידי הקהילה הבינלאומית בשנת 1966. דוח משנת 2002 העריך את גודל האוכלוסייה העולמית בכ-12,000 עד 15,000 פרטים, המחולקים לפחות לחמש אוכלוסיות עיקריות החיות באזורים שונים. כיום מסווג הלוויתן הכחול כמין בסכנת הכחדה.

לווייתן כחול הוא מין של לווייתן מזיפות המשתייך למשפחת לווייתני הענק. הלווייתן הכחול הוא בעל החיים הגדול ביותר שהתקיים אי-פעם על כדור הארץ: אורך גופו מגיע ליותר מ-30 מטרים ומשקלו עשוי לעלות על 170 טונות. חרף ממדי גופו, הוא ניזון בעיקר מיצורים זעירים, בעיקר מקריל.

עד תחילת המאה ה-20 היו הלווייתנים הכחולים נפוצים במרבית האוקיינוסים. ב-40 השנים הראשונות של אותה מאה נפגעה אוכלוסייתם אנושות כתוצאה מציד לווייתנים וכמעט והגיעה לידי הכחדה סופית. סכנת ההכחדה פחתה, אך לא נעלמה, עם הוצאת ציד הלווייתנים הכחולים מחוץ לחוק על ידי הקהילה הבינלאומית בשנת 1966. דוח משנת 2002 העריך את גודל האוכלוסייה העולמית בכ-12,000 עד 15,000 פרטים, המחולקים לפחות לחמש אוכלוסיות עיקריות החיות באזורים שונים. כיום מסווג הלוויתן הכחול כמין בסכנת הכחדה.

משלחת טֶרָה נוֹבָה (1910–1912), או בשמה הרשמי "המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה 1910", יצאה למסעה בהנהגת רוברט פלקון סקוט במטרה להיות הראשונה להגיע לקוטב הדרומי. סקוט וארבעת חבריו הגיעו אל הקוטב ב-17 בינואר 1912, אך מצאו שם כי המשלחת הנורווגית בראשות רואלד אמונדסן הקדימה אותם ב-33 ימים. סקוט ואנשיו נספו כולם במסעם חזרה מן הקוטב. יומנים ותצלומים ממסעם וכן אחדות מגופותיהם התגלו על ידי משלחת חיפוש שמונה חודשים לאחר מכן.

סקוט היה מנוסה בפיקוד על משלחות לאזור, לאחר שהנהיג קודם את "משלחת דיסקברי" לאנטארקטיקה בשנים 1901–1904. משלחת טרה נובה, שנקראה על שם ספינת האספקה שלה, טרה נובה, הייתה יוזמה פרטית שמומנה בתרומות ציבוריות בתוספת מענק ממשלתי. גיבוי נוסף קיבלה המשלחת מן האדמירליות הבריטית, שבחרה למסע ימאים מנוסים, ומן החברה הגאוגרפית המלכותית. לצד החתירה להגיע לקוטב, קיבלה עליה המשלחת תוכנית מדעית מקיפה וחקרה את אדמת ויקטוריה ואת ההרים המערביים. ניסיונה לנחות ולחקור את ארץ אדוארד השביעי נכשל. מסע אל כף קרוזייה ביוני וביולי 1911 היה מסע המזחלות הממושך הראשון שהתבצע בעיצומו של חורף הקוטב.

במשך שנים רבות לאחר מותו נותר על כנו מעמדו של סקוט כגיבור טראגי ללא עוררין, ומעטים עסקו בשאלת גורמי האסון שפקד את המשלחת לקוטב. ברבע האחרון של המאה ה-20 הועמדה המשלחת לבחינה מדוקדקת יותר, ודעות ביקורתיות יותר באו לידי ביטוי בנושאי ארגונה והתנהלותה. דרגת אשמתו האישית של סקוט עודנה שנויה במחלוקת בקרב החוקרים.

משלחת טֶרָה נוֹבָה (1910–1912), או בשמה הרשמי "המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה 1910", יצאה למסעה בהנהגת רוברט פלקון סקוט במטרה להיות הראשונה להגיע לקוטב הדרומי. סקוט וארבעת חבריו הגיעו אל הקוטב ב-17 בינואר 1912, אך מצאו שם כי המשלחת הנורווגית בראשות רואלד אמונדסן הקדימה אותם ב-33 ימים. סקוט ואנשיו נספו כולם במסעם חזרה מן הקוטב. יומנים ותצלומים ממסעם וכן אחדות מגופותיהם התגלו על ידי משלחת חיפוש שמונה חודשים לאחר מכן.

סקוט היה מנוסה בפיקוד על משלחות לאזור, לאחר שהנהיג קודם את "משלחת דיסקברי" לאנטארקטיקה בשנים 1901–1904. משלחת טרה נובה, שנקראה על שם ספינת האספקה שלה, טרה נובה, הייתה יוזמה פרטית שמומנה בתרומות ציבוריות בתוספת מענק ממשלתי. גיבוי נוסף קיבלה המשלחת מן האדמירליות הבריטית, שבחרה למסע ימאים מנוסים, ומן החברה הגאוגרפית המלכותית. לצד החתירה להגיע לקוטב, קיבלה עליה המשלחת תוכנית מדעית מקיפה וחקרה את אדמת ויקטוריה ואת ההרים המערביים. ניסיונה לנחות ולחקור את ארץ אדוארד השביעי נכשל. מסע אל כף קרוזייה ביוני וביולי 1911 היה מסע המזחלות הממושך הראשון שהתבצע בעיצומו של חורף הקוטב.

במשך שנים רבות לאחר מותו נותר על כנו מעמדו של סקוט כגיבור טראגי ללא עוררין, ומעטים עסקו בשאלת גורמי האסון שפקד את המשלחת לקוטב. ברבע האחרון של המאה ה-20 הועמדה המשלחת לבחינה מדוקדקת יותר, ודעות ביקורתיות יותר באו לידי ביטוי בנושאי ארגונה והתנהלותה. דרגת אשמתו האישית של סקוט עודנה שנויה במחלוקת בקרב החוקרים.

שניאור זלמן פּוּגָצ'וֹב (עמיאב) (1878/79–1934) היה מחנך עברי ציוני ועסקן חינוך ותרבות בוורשה, במוסקבה, בברלין ובארץ ישראל. איש החינוך העמלני המתקדם, שעשה פרסום רב לרעיונותיו של הפדגוג הרוסי סטניסלב שאצקי. מחלוצי בית הספר העברי המודרני בפולין, מראשוני המורים שלימדו "עברית בעברית", מייסד ומנהל בית ספר התיכון העברי הראשון במוסקבה, מנהל לשכת "תרבות" בברלין ולאחר עלייתו לארץ ישראל ב-1924 מנהל "כפר ילדים" שבגבעת המורה.

שניאור זלמן פּוּגָצ'וֹב (עמיאב) (1878/79–1934) היה מחנך עברי ציוני ועסקן חינוך ותרבות בוורשה, במוסקבה, בברלין ובארץ ישראל. איש החינוך העמלני המתקדם, שעשה פרסום רב לרעיונותיו של הפדגוג הרוסי סטניסלב שאצקי. מחלוצי בית הספר העברי המודרני בפולין, מראשוני המורים שלימדו "עברית בעברית", מייסד ומנהל בית ספר התיכון העברי הראשון במוסקבה, מנהל לשכת "תרבות" בברלין ולאחר עלייתו לארץ ישראל ב-1924 מנהל "כפר ילדים" שבגבעת המורה.

מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט היו אירועי דמים שהתרחשו בבוקרשט, בירת רומניה, בין 21 ל־23 בינואר 1941.

התנועה הלגיונרית בראשותו של הוריה סימה, שהייתה שותפה לממשלה השנייה של גנרל יון אנטונסקו במסגרת המדינה הלאומית-לגיונרית, ניסתה לתפוס את השלטון ולהדיח את אנטונסקו, ותוך כדי כך נערך פוגרום ביהודי בוקרשט. במהלך הפרעות נשרפו ונבזזו בתי כנסת ומוסדות יהודים אחרים, יהודים רבים נעצרו, עונו, נבזזו וחלקם נרצחו. המרד דוכא ביד קשה על ידי הצבא הרומני, אנטונסקו ביטל את המדינה הלאומית-לגיונרית, הקים דיקטטורה צבאית, והיה לשליט יחיד ללא מתחרים או מגבלות. מאתיים משאיות עמוסות ברכוש שנבזז מהיהודים, הכסף המזומן והתכשיטים, הוחרמו ולא הוחזרו ליהודים, שגם לא פוצו על הנזקים שנגרמו לרכושם ולמוסדותיהם.

דיינוסוכוס (שם מדעי: Deinosuchus) הוא סוג של תנינאי שחי כ-73–80 מיליון שנה לפני זמננו, בגיל הקַמפָּּן שבתקופת הקרֶקטיקון העליון באמריקה הצפונית. מבחינה טקסונומית הוא קרוב לאליגטור, והוא נחשב לאחד התנינאים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם. הדיינוסוכוס היה טורף-על, שבנוסף לדגים וצבי ים טרף גם דינוזאורים גדולים שהתקרבו לחופים של נהרות ומקווי מים אחרים. פירוש שמו ביוונית הוא "תנין נורא" (δ��ινός (דיינוס) – נורא, σουχος (סוכוס) – תנין).

הדיינוסוכוס היה דומה למדי לאליגטורים של היום, למעט גודלו העצום. אורכו נע בין 10 ל-12 מטר והוא שקל כ-5–8.5 טונות. עוצמת הנשיכה שלו הייתה חזקה אף יותר מזו של הטירנוזאורוס רקס. התנינאים של היום, ובפרט התניניים והאליגטוריים, קטנים בהרבה: לשם השוואה, אורכו של התנין הגדול ביותר החי היום, תנין הים, הוא 7 מטר לכל היותר, ומשקלו לכל היותר כ-1–2 טונות.

מאובנים של דיינוסוכוס נמצאו בארצות הברית משני הצדדים של מה שהיה הים הפנימי המערבי שחצה את אמריקה הצפונית באותה תקופה. הדיינוסוכוס הגיע לשיא גודלו בבית הגידול המערבי, אך היה נפוץ יותר במזרח ארצות הברית. שתי האוכלוסיות מייצגות מינים שונים.

דיינוסוכוס (שם מדעי: Deinosuchus) הוא סוג של תנינאי שחי כ-73–80 מיליון שנה לפני זמננו, בגיל הקַמפָּּן שבתקופת הקרֶקטיקון העליון באמריקה הצפונית. מבחינה טקסונומית הוא קרוב לאליגטור, והוא נחשב לאחד התנינאים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם. הדיינוסוכוס היה טורף-על, שבנוסף לדגים וצבי ים טרף גם דינוזאורים גדולים שהתקרבו לחופים של נהרות ומקווי מים אחרים. פירוש שמו ביוונית הוא "תנין נורא" (δεινός (דיינוס) – נורא, σουχος (סוכוס) – תנין).

הדיינוסוכוס היה דומה למדי לאליגטורים של היום, למעט גודלו העצום. אורכו נע בין 10 ל-12 מטר והוא שקל כ-5–8.5 טונות. עוצמת הנשיכה שלו הייתה חזקה אף יותר מזו של הטירנוזאורוס רקס. התנינאים של היום, ובפרט התניניים והאליגטוריים, קטנים בהרבה: לשם השוואה, אורכו של התנין הגדול ביותר החי היום, תנין הים, הוא 7 מטר לכל היותר, ומשקלו לכל היותר כ-1–2 טונות.

מאובנים של דיינוסוכוס נמצאו בארצות הברית משני הצדדים של מה שהיה הים הפנימי המערבי שחצה את אמריקה הצפונית באותה תקופה. הדיינוסוכוס הגיע לשיא גודלו בבית הגידול המערבי, אך היה נפוץ יותר במזרח ארצות הברית. שתי האוכלוסיות מייצגות מינים שונים.

חוקי קֶפּלֶר הם שלושה חוקים אסטרונומיים המתארים את תנועתם של כוכבי הלכת סביב השמש. את החוקים ניסח המתמטיקאי, האסטרונום והאסטרולוג הגרמני יוהאנס קפלר (1571–1630), שבחן את תצפיותיו של האסטרונום הדני טיכו ברהה. בערך בשנת 1605 הבין קפלר שהתצפיות התאימו לשני חוקים מתמטיים פשוטים יחסית, וחוק נוסף הקשור לאותן תצפיות התגלה על ידו כעשור מאוחר יותר.

לאחר כמאה שנים לערך מצא אייזק ניוטון כי חוקי קפלר נובעים מחוקי התנועה והכבידה שהוא עצמו ניסח, ובכך סיפק את ההסבר הפיזיקלי לתנועת גרמי השמים. הדבר לא היה מקרי – ניוטון הכיר את עבודתו של קפלר, וביקש למצוא את החוקים הפיזיקליים השולטים בתנועת כוכבי הלכת כך שיסבירו את חוקי קפלר.

חוקי קֶפּלֶר הם שלושה חוקים אסטרונומיים המתארים את תנועתם של כוכבי הלכת סביב השמש. את החוקים ניסח המתמטיקאי, האסטרונום והאסטרולוג הגרמני יוהאנס קפלר (1571–1630), שבחן את תצפיותיו של האסטרונום הדני טיכו ברהה. בערך בשנת 1605 הבין קפלר שהתצפיות התאימו לשני חוקים מתמטיים פשוטים יחסית, וחוק נוסף הקשור לאותן תצפיות התגלה על ידו כעשור מאוחר יותר.

לאחר כמאה שנים לערך מצא אייזק ניוטון כי חוקי קפלר נובעים מחוקי התנועה והכבידה שהוא עצמו ניסח, ובכך סיפק את ההסבר הפיזיקלי לתנועת גרמי השמים. הדבר לא היה מקרי – ניוטון הכיר את עבודתו של קפלר, וביקש למצוא את החוקים הפיזיקליים השולטים בתנועת כוכבי הלכת כך שיסבירו את חוקי קפלר.

תלת-חַתְרִית הוא שמה העברי המודרני של ספינת מלחמה ים-תיכונית מן העת העתיקה, שנקראה ביוונית טְריאֵרֵס ובלטינית טְרירֵמיס (לעיתים היא נקראת בעברית גם טריארה או טרירמה). ספינה זו, שהייתה ספינת המלחמה התקנית בציי הים התיכון במאות ה-5 וה-4 לפנה"ס, היא סוג של גליאה – ספינה המונעת בעזרת משוטים. המצאת התלת-חתרית מיוחסת לפיניקים, אך היא ידועה בעיקר ככלי השיט המלחמתי של ערי המדינה ביוון.

המספר "שלוש" בשמה מתייחס למספר החותרים ב"יחידת החתירה". ספינה זו הייתה בעלת שלוש שורות משוטים, זו מעל זו, ובכל אחד מן המשוטים אחז חותר יחיד. יחידת החתירה מנתה אפוא שלושה חותרים – אחד במפלס עליון, אחד במפלס אמצעי ואחד במפלס תחתון. אוניות גדולות ממנה היו אף הן תלת-טוריות, אך בכל משוט אחז יותר מחותר אחד.

תלת-חַתְרִית הוא שמה העברי המודרני של ספינת מלחמה ים-תיכונית מן העת העתיקה, שנקראה ביוונית טְריאֵרֵס ובלטינית טְרירֵמיס (לעיתים היא נקראת בעברית גם טריארה או טרירמה). ספינה זו, שהייתה ספינת המלחמה התקנית בציי הים התיכון במאות ה-5 וה-4 לפנה"ס, היא סוג של גליאה – ספינה המונעת בעזרת משוטים. המצאת התלת-חתרית מיוחסת לפיניקים, אך היא ידועה בעיקר ככלי השיט המלחמתי של ערי המדינה ביוון.

המספר "שלוש" בשמה מתייחס למספר החותרים ב"יחידת החתירה". ספינה זו הייתה בעלת שלוש שורות משוטים, זו מעל זו, ובכל אחד מן המשוטים אחז חותר יחיד. יחידת החתירה מנתה אפוא שלושה חותרים – אחד במפלס עליון, אחד במפלס אמצעי ואחד במפלס תחתון. אוניות גדולות ממנה היו אף הן תלת-טוריות, אך בכל משוט אחז יותר מחותר אחד.

יגואר הוא יונק ממשפחת החתוליים המצוי באמריקה הדרומית ובחלקים מאמריקה המרכזית והצפונית. היגואר הוא אחד מחמישה מיני חתולים גדולים המשתייכים לסוג פנתר, יחד עם הטיגריס, הנמר, נמר השלג והאריה, והוא היחיד מביניהם המצוי באמריקה, ובה בלבד. היגואר הוא החתול השלישי בגודלו, לאחר הטיגריס והאריה, והוא החתול הגדול והחזק ביותר בחצי הכדור המערבי. הוא נפוץ כיום מדרום-מערב ארצות הברית בצפון, דרך מרכז אמריקה, ועד לאזור פטגוניה בדרום.

מבחינה חיצונית, היגואר דומה מאוד לנמר, אך גופו חסון, שרירי וגדול יותר. התנהגותו ובית הגידול האופייני לו דומים יותר לאלו של הטיגריס. בית הגידול המועדף על היגואר הוא יער גשם טרופי (ג'ונגל), אולם ניתן למצוא אותו גם בשטחים פתוחים. היגואר הוא בעל חיים יחידאי (סוליטרי), כלומר הוא מבלה את מרבית חייו בגפו. הוא נחשב לטורף-על, ובמקומות שבהם חי היגואר, הוא מכתיב את תכונות החברה האקולוגית. ליגואר תפקיד חשוב בשמירה על יציבות המערכת האקולוגית שבה הוא חי, וכן בוויסות אוכלוסיות טרפו.

יגואר הוא יונק ממשפחת החתוליים המצוי באמריקה הדרומית ובחלקים מאמריקה המרכזית והצפונית. היגואר הוא אחד מחמישה מיני חתולים גדולים המשתייכים לסוג פנתר, יחד עם הטיגריס, הנמר, נמר השלג והאריה, והוא היחיד מביניהם המצוי באמריקה, ובה בלבד. היגואר הוא החתול השלישי בגודלו, לאחר הטיגריס והאריה, והוא החתול הגדול והחזק ביותר בחצי הכדור המערבי. הוא נפוץ כיום מדרום-מערב ארצות הברית בצפון, דרך מרכז אמריקה, ועד לאזור פטגוניה בדרום.

מבחינה חיצונית, היגואר דומה מאוד לנמר, אך גופו חסון, שרירי וגדול יותר. התנהגותו ובית הגידול האופייני לו דומים יותר לאלו של הטיגריס. בית הגידול המועדף על היגואר הוא יער גשם טרופי (ג'ונגל), אולם ניתן למצוא אותו גם בשטחים פתוחים. היגואר הוא בעל חיים יחידאי (סוליטרי), כלומר הוא מבלה את מרבית חייו בגפו. הוא נחשב לטורף-על, ובמקומות שבהם חי היגואר, הוא מכתיב את תכונות החברה האקולוגית. ליגואר תפקיד חשוב בשמירה על יציבות המערכת האקולוגית שבה הוא חי, וכן בוויסות אוכלוסיות טרפו.

חוק ההסדרים הוא כינוי לחוק שיוזמת ממשלת ישראל מדי שנה או שנתיים מאז 1985, העוסק במגוון רחב של נושאים שהיא מעוניינת לקדם באמצעות תיקוני חקיקה. חלק מהסעיפים הכלולים בו נועדו להקטין את ההוצאה התקציבית לשנה אליה הוא מתייחס, וחלקם נועדו לקדם רפורמות גדולות במשק, או שיש להם משמעויות כלכליות ארוכות טווח, לעיתים תוך ביטול חוקים שונים שהכנסת חוקקה. השימוש במנגנון של חוק ההסדרים שנוי במחלוקת – מתנגדיו סבורים כי הליך חקיקתו המזורז מהווה פגיעה בדמוקרטיה וכי הוא אינו מאפשר דיון רציני בסעיפים השונים, ואילו תומכיו סבורים כי הוא חיוני להתפתחות הכלכלה, ושבלעדיו לא ניתן היה לקדם רפורמות חשובות במשק.

חוק ההסדרים הוא כינוי לחוק שיוזמת ממשלת ישראל מדי שנה או שנתיים מאז 1985, העוסק במגוון רחב של נושאים שהיא מעוניינת לקדם באמצעות תיקוני חקיקה. חלק מהסעיפים הכלולים בו נועדו להקטין את ההוצאה התקציבית לשנה אליה הוא מתייחס, וחלקם נועדו לקדם רפורמות גדולות במשק, או שיש להם משמעויות כלכליות ארוכות טווח, לעיתים תוך ביטול חוקים שונים שהכנסת חוקקה. השימוש במנגנון של חוק ההסדרים שנוי במחלוקת – מתנגדיו סבורים כי הליך חקיקתו המזורז מהווה פגיעה בדמוקרטיה וכי הוא אינו מאפשר דיון רציני בסעיפים השונים, ואילו תומכיו סבורים כי הוא חיוני להתפתחות הכלכלה, ושבלעדיו לא ניתן היה לקדם רפורמות חשובות במשק.