איוב ה

א קרא נא היש עונך ואל מי מקדשים תפנה ב כי לאויל יהרג כעש ופתה תמית קנאה ג א‍ני ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם ד ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל ה אשר קצירו רעב יאכל ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם ו כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל ז כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף ח אולם אני אדרש אל אל ואל אלהים אשים דברתי ט עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד אין מספר י הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות יא לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע יב מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה יג לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה יד יומם יפגשו חשך וכלילה ימששו בצהרים טו וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון טז ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה יז הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס יח כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו [וידיו] תרפינה יט בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע כ ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב כא בשוט לשון תחבא ולא תירא משד כי יבוא כב לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא כג כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך כד וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא כה וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ כו תבוא ב��לח אלי קבר כעלות גדיש בעתו כז הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך

א קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה. ב כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג כָּעַשׂ וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָה. ג אֲ‍נִי רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִתְאֹם. ד יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע וְיִדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר וְאֵין מַצִּיל. ה אֲשֶׁר קְצִירוֹ רָעֵב יֹאכֵל וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם. ו כִּי לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן וּמֵאֲדָמָה לֹא יִצְמַח עָמָל. ז כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף. ח אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי. ט עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר. י הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת. יא לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע. יב מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה. יג לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם וַעֲצַת נִפְתָּלִים נִמְהָרָה. יד יוֹמָם יְפַגְּשׁוּ חֹשֶׁךְ וְכַלַּיְלָה יְמַשְׁשׁוּ בַצָּהֳרָיִם. טו וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מִפִּיהֶם וּמִיַּד חָזָק אֶבְיוֹן. טז וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ. יז הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ וּמוּסַר שַׁדַּי אַל תִּמְאָס. יח כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ יִמְחַץ וידו [וְיָדָיו] תִּרְפֶּינָה. יט בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע. כ בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב. כא בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא. כב לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל תִּירָא. כג כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ. כד וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא. כה וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ. כו תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ. כז הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן הִיא שְׁמָעֶנָּה וְאַתָּה דַע לָךְ.

א קְרָא נָא - הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ האם יש מי שיענה לך? ה' לא יענה לך כי אתה לא באמת קורא אליו?, וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים מהמלאכים תִּפְנֶה? ב כִּי לֶאֱוִיל את הטיפש יַהֲרָג כָּעַשׂ כעס, וּפֹתֶה את הפתי תָּמִית קִנְאָה. ג אֲ‍נִי רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ יציב, עם שורשים נטועים באדמה, וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ אך ביתו קולל פִתְאֹם. ד יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע מלהנצל, וְיִדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר בשער העיר, במקום הומה וְאֵין מַצִּיל. ה אֲשֶׁר קְצִירוֹ את תבואתו של האויל רָעֵב יֹאכֵל כל אדם רעב יכול לבא ולקחת, וְאֶל מִצִּנִּים הסלים שלהם יִקָּחֵהוּ, וְשָׁאַף צַמִּים וילגמו הצמאים חֵילָם את מיץ פירותיו.

ו כִּי לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן רשע מהאדמה (כל הסבל בעולם מקורו באדם), וּמֵאֲדָמָה לֹא יִצְמַח עָמָל. ז כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד הוא האחראי לרשע שנולד בעולם, וּבְנֵי רֶשֶׁף והאדם הוא הגורם לחצים ש- יַגְבִּיהוּ עוּף שאמנם חצים נופלים על האויב כביכול מהשמים, אבל האמת היא שקשתים ירו אותם אל על.

ח אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אם הייתי במקומך הייתי מתפלל אֶל אֵל, וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי. ט עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר שאין להם מידה, נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר. י הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ, וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת האדמה. יא לָשׂוּם וכן הוא שם שְׁפָלִים לְמָרוֹם, וְקֹדְרִים וכפופים שָׂגְבוּ יֶשַׁע הוא מושיע ומגביה אותם. יב מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים של חכמים רשעים, וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה את תוכניתם. יג לֹכֵד חֲכָמִים חכמים להרע בְּעָרְמָם במזימתם, וַעֲצַת נִפְתָּלִים רמאים נִמְהָרָה שהם תיכננו במהירות. יד יוֹמָם יְפַגְּשׁוּ לאן שיפנו יראו רק חֹשֶׁךְ, וְכַלַּיְלָה יְמַשְׁשׁוּ בַצָּהֳרָיִם. טו וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מִפִּיהֶם את המסכנים מלהיות למאכל לרשעים, וּמִיַּד חָזָק - אֶבְיוֹן מושיע את האביון. טז וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה, וְעֹלָתָה עוולה קָפְצָה פִּיהָ תסגור את פיה מלהזיק.

יז הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ טוב לו לאדם ש- יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ, וּמוּסַר שַׁדַּי אַל תִּמְאָס. יח כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ אך לאחר מכן ירפא, יִמְחַץ (וידו) וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה ירפאו. יט בְּשֵׁשׁ משש צָרוֹת יַצִּילֶךָּ, וּבְשֶׁבַע ובנגע השביעי שעלול היה ליפול עליך לֹא יִגַּע בְּךָ רָע. כ בְּרָעָב בתקופת רעב פָּדְךָ הציל אותך מִמָּוֶת, וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב. כא בְּשׁוֹט לָשׁוֹן כאשר רשעים משוטטים בארץ לחפש אנשים להלשין עליהם תֵּחָבֵא תהיה מוסתר במחבוא, וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד משודדים כִּי יָבוֹא. כב לְשֹׁד למחלה, אסון (השווה ל"מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם" - תהלים צא ו) וּלְכָפָן רעב תִּשְׂחָק, וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל תִּירָא. כג כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ כביכול יש לך הסכם עם האבנים שלא תכשל בהם, וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ הובאה לידי הסכם שלום איתך. כד וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם יהיה שרוי בשלום אָהֳלֶךָ, וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא ולא תפספס, לא תחסר דבר בביתך. כה וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ, וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ. כו תָּבוֹא בְכֶלַח בזמן הראוי אֱלֵי קָבֶר, כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ כפי שהגדיש (ערמת התבואה שנקצרה) הולכת ועולה במהלך הקציר בְּעִתּוֹ כאשר השיבולים בשלות. כז הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ - כֶּן הִיא, שְׁמָעֶנָּה וְאַתָּה דַע לָךְ. {פ}