איוב ח

א ויען בלדד השוחי ויאמר ב עד אן תמלל אלה ורוח כביר אמרי פיך ג האל יעות משפט ואם שדי יעות צדק ד אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם ה אם אתה תשחר אל אל ואל שדי תתחנן ו אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך ז והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד ח כי שאל נא לדר רישון וכונן לחקר אבותם ט כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ י הלא הם יורוך יאמרו לך ומלבם יוצאו מלים יא היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בלי מים יב עדנו באבו לא יקטף ולפני כל חציר ייבש יג כן ארחות כל שכחי אל ותקות חנף תאבד יד אשר יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו טו ישען על ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יקום טז רטב הוא לפני שמש ועל גנתו ינקתו תצא יז על גל שרשיו יסבכו בית אבנים יחזה יח אם יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך יט הן הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו כ הן אל לא ימאס תם ולא יחזיק ביד מרעים כא עד ימלה שחוק פיך ושפתיך תרועה כב שנאיך ילבשו בשת ואהל רשעים איננו

א וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹאמַר. ב עַד אָן תְּמַלֶּל אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי פִיךָ. ג הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִם שַׁדַּי יְעַוֵּת צֶדֶק. ד אִם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לוֹ וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם. ה אִם אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל אֵל וְאֶל שַׁדַּי תִּתְחַנָּן. ו אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ. ז וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד. ח כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם. ט כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ. י הֲלֹא הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים. יא הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם. יב עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ. יג כֵּן אָרְחוֹת כָּל שֹׁכְחֵי אֵל וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵד. יד אֲשֶׁר יָקוֹט כִּסְלוֹ וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחוֹ. טו יִשָּׁעֵן עַל בֵּיתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד יַחֲזִיק בּוֹ וְלֹא יָקוּם. טז רָטֹב הוּא לִפְנֵי שָׁמֶשׁ וְעַל גַּנָּתוֹ יֹנַקְתּוֹ תֵצֵא. יז עַל גַּל שָׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶה. יח אִם יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ וְכִחֶשׁ בּוֹ לֹא רְאִיתִיךָ. יט הֶן הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ. כ הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים. כא עַד יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ ו��שְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה. כב שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ.

א וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹאמַר: ב עַד אָן תְּמַלֶּל אֵלֶּה, וְרוּחַ כַּבִּיר ועד מתי יהיו דומים לרוח חזקה אִמְרֵי פִיךָ? ג הַאֵל האם ה' יְעַוֵּת מִשְׁפָּט, וְאִם שַׁדַּי יְעַוֵּת צֶדֶק? ד אִם הואיל ו- בָּנֶיךָ חָטְאוּ לוֹ, וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם הפשע יוביל אותם לעונשם. ה אִם אַתָּה תְּשַׁחֵר תבקש אֶל אֵל, וְאֶל שַׁדַּי תִּתְחַנָּן. ו אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה, כִּי עַתָּה אז ה' יָעִיר יגן עָלֶיךָ, וְשִׁלַּם ישים שלום נְוַת צִדְקֶךָ בביתך, שיהיה בית צדק. ז וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר יסוריך בתחילה יהיו מועטים, וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה יגדל (מצבך ישתפר) מְאֹד.

"הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה" (יא) - גומא פפירוס

ח כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן לגבי דעותיהם של הדורות הקדמונים, וְכוֹנֵן וכוון (חקור) לְחֵקֶר אֲבוֹתָם. ט כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ נולדנו לפני זמן קצר וְלֹא נֵדָע, כִּי צֵל יָמֵינוּ חיינו קצרים כמו צל חולף עֲלֵי אָרֶץ. י הֲלֹא הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ, וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים. יא הֲיִגְאֶה האם יתרומם גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה? יִשְׂגֶּה אָחוּ שם כולל לצמחי מים בְלִי מָיִם? יב עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ גם אם הגומא ברעננותו לֹא יִקָּטֵף אם יחסר לו מים הוא לא יגדל ולא יקטפו אותו, וְלִפְנֵי ויותר מהר מ- כָל חָצִיר יִיבָשׁ. יג כֵּן אָרְחוֹת כמו גומא בלי מים, כך גם דרכי כָּל שֹׁכְחֵי אֵל, וְתִקְוַת חָנֵף החוטא תֹּאבֵד. יד אֲשֶׁר יָקוֹט דבר קטן (כגון קורי עכביש) כִּסְלוֹ הוא מבטחו של החנף (במקום לבטוח בה'), וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחוֹ. טו יִשָּׁעֵן ואם יסמוך החנף עַל בֵּיתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד הבית יתמוטט, יַחֲזִיק בּוֹ וְלֹא יָקוּם אך לא יהיה לו קיום.

טז רָטֹב העץ (הנמשל לצדיק) נשאר לח הוּא לִפְנֵי שָׁמֶשׁ גם כשהוא עומד בפני השמש החמה, וְעַל גַּנָּתוֹ ובגינה שהוא נטוע בה יֹנַקְתּוֹ תֵצֵא משורשיו צומחים עצים נוספים (משל לצדיק הזוכה לבנים). יז עַל גַּל אפילו דרך ערמת אבנים שָׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ ישתרגו, בֵּית אֲבָנִים ואפילו קירות בתים העשויים מאבן יֶחֱזֶה יאחזו שורשיו. יח אִם יְבַלְּעֶנּוּ אם יעקור אותו מישהו מִמְּקוֹמוֹ, וְכִחֶשׁ בּוֹ המקום בו היה העץ יגיד כלפי העץ: "לֹא רְאִיתִיךָ". יט הֶן הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ דרך המביא לו שמחה (שהרי בוודאי נעקר כדי שישתלו אותו במקום יותר טוב), וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ.

כ הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם, וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים. כא עַד עוד (בעתיד) יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ, וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה. כב שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת, וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ. {פ}