איוב יד

א אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז ב כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד ג אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך ד מי יתן טהור מטמא לא אחד ה אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו [חקיו] עשית ולא יעבור ו שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו ז כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל ח אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו ט מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע י וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו יא אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש יב ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם יג מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני יד אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי טו תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף טז כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי יז חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני יח ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו יט אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת כ תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו כא יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו כב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל

א אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז. ב כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד. ג אַף עַל זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ. ד מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד. ה אִם חֲרוּצִים יָמָיו מִסְפַּר חֳדָשָׁיו אִתָּךְ חקו [חֻקָּיו] עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבוֹר. ו שְׁעֵה מֵעָלָיו וְיֶחְדָּל עַד יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ. ז כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל. ח אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ. ט מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע. י וְגֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ. יא אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. יב וְאִישׁ שָׁכַב וְלֹא יָקוּם עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם. יג מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי תַּסְתִּירֵנִי עַד שׁוּב אַפֶּךָ תָּשִׁית לִי חֹק וְתִזְכְּרֵנִי. יד אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי. טו תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף. טז כִּי עַתָּה צְעָדַי תִּסְפּוֹר לֹא תִשְׁמוֹר עַל חַטָּאתִי. יז חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֺנִי. יח וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ. יט אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ. כ תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. כא יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע וְיִצְעֲרוּ וְלֹא יָבִין לָמוֹ. כב אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל.

"

א אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז.

ב כְּצִיץ יָצָא - וַיִּמָּל ונבל. מלשון מלילה, וַיִּבְרַח כַּצֵּל ברגע שמאירים על צל הוא נעלם - וְלֹא יַעֲמוֹד.

ג אַף עַל זֶה בן אדם שפל כל כך פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ? וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ?

ד מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא? לֹא אֶחָד!

ה אִם חֲרוּצִים יָמָיו... מִסְפַּר חֳדָשָׁיו - אִתָּךְ!

(חקו) חֻקָּיו מספר ימיו, או צעדיו ומעשיו עָשִׂיתָ - וְלֹא יַעֲבוֹר!

ו שְׁעֵה מֵעָלָיו תעזוב אותו - וְיֶחְדָּל! עַד לו אפילו לא יספיק יִרְצֶה לעשות עבודה (ולרצות את המנהל שלו כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ!

ז כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף, וְיֹנַקְתּוֹ - לֹא תֶחְדָּל.

ח אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ, וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ -

ט מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ, וְעָשָׂה קָצִיר יתן פרי כְּמוֹ נָטַע עץ צעיר שזה עתה ניטע!

י וְגֶבֶר לעומת זאת, ושלא כמו עץ יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ, וַיִּגְוַע אָדָם - וְאַיּוֹ?!

יא אָזְלוּ מַיִם - מִנִּי יָם? וְנָהָר - יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ?

יב וְאִישׁ שָׁכַב - וְלֹא יָקוּם! עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ משחק מלים: השמים תמיד יהיו ולא יסתיימו, וגם אינם "מתעוררים" אלא תמיד נשארים במצבם הקבוע, וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם.

יג מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי! תַּסְתִּירֵנִי - עַד שׁוּב אַפֶּךָ! תָּשִׁית לִי חֹק תן לי צדק - וְתִזְכְּרֵנִי!

יד אִם יָמוּת גֶּבֶר - הֲיִחְיֶה?! כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל אתפלל ואבקש לחיות - עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי.

טו תִּקְרָא - וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ! לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף!

טז כִּי עַתָּה - צְעָדַי תִּסְפּוֹר? לֹא תִשְׁמוֹר תוותר עַל חַטָּאתִי?

יז חָתֻם בִּצְרוֹר כלומר אינני יכול להגיע ולבטל אותו פִּשְׁעִי, וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֺנִי.

יח וְאוּלָם: הַר נוֹפֵל יִבּוֹל, וְצוּר סלע ענק שאמור להיות יציב - יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ.

ערך מילוני בוויקימילון: אבנים שחקו מים אבנים שחקו מים - את הסברו של פסוק זה שמע רבי עקיבא בגיל ארבעים, והחליט ללמוד לקרוא ולכתוב - ומשם ללמוד תורה עד שנעשה לרבם של ישראל.

יט אֲבָנִים אפילו אבנים - שָׁחֲקוּ מַיִם מי הנחלים גורמים לשחיקה וחורצים בהם, בעזרת התמדה! תִּשְׁטֹף אותה זרימת מים תשטוף סְפִיחֶיהָ את סחף האבנים - עֲפַר אָרֶץ ותהפוך אותם לאדמה חולית (עפר)! וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ - הֶאֱבַדְתָּ וגם גוף האדם מתכלה לאחר מותו!

כ תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח - וַיַּהֲלֹךְ ואתה מצפה שהוא יוכל ללכת? מְשַׁנֶּה פָנָיו - וַתְּשַׁלְּחֵהוּ?

כא יִכְבְּדוּ קשה וכבד להם. ומשחק מלים עם כיבוד האב בָנָיו - וְלֹא יֵדָע! וְיִצְעֲרוּ יש להם צער. כלומר מרוב כאב הוא לא יכול להתרכז אפילו בבנים שמצבם קשה. - וְלֹא יָבִין לָמוֹ!

כב אַךְ הכאב הוא הדבר היחיד בו הוא יכול להתרכז בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב, וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל!

"

{פ}