איוב ו

א ויען איוב ויאמר ב לו שקול ישקל כעשי והיתי [והותי] במאזנים ישאו יחד ג כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו ד כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני ה הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו ו היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות ז מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי ח מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה ט ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני י ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש יא מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי יב אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש יג האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני יד למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב טו אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו טז הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג יז בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם יח ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו יט הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו כ בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו כא כי עתה הייתם לא [לו] תראו חתת ותיראו כב ה‍כי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי כג ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני כד הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי כה מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם כו הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש כז אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם כח ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב כט שבו נא אל תהי עולה ושבי [ושובו] עוד צדקי בה ל היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות

א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר. ב לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי והיתי [וְהַוָּתִי] בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד. ג כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ. ד כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי. ה הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ. ו הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת. ז מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי. ח מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ. ט וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי. י וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה לֹא יַחְמוֹל כִּי לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדוֹשׁ. יא מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי. יב אִם כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי אִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ. יג הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי. יד לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב. טו אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ. טז הַקֹּדְרִים מִנִּי קָרַח עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג. יז בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם. יח יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ. יט הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ. כ בֹּשׁוּ כִּי בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ. כא כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לא [לוֹ] תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ. כב הֲ‍כִי אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי. כג וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי. כד הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי. כה מַה נִּמְרְצוּ אִמְרֵי יֹשֶׁר וּמַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם. כו הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ אִמְרֵי נֹאָשׁ. כז אַף עַל יָתוֹם תַּפִּילוּ וְתִכְרוּ עַל רֵיעֲכֶם. כח וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ בִי וְעַל פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב. כט שֻׁבוּ נָא אַל תְּהִי עַוְלָה ושבי [וְשׁוּבוּ] עוֹד צִדְקִי בָהּ. ל הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת.

א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: ב לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי, (והיתי) וְהַוָּתִי מכתי בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד תשקל כולה. ג כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד, עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ התפרצו. ד כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי חצים שה' ירה בי תקועים בי, אֲשֶׁר חֲמָתָם את הרעל שעל החצים שֹׁתָה רוּחִי, בִּעוּתֵי דברים נוראים ומפחידים שישלח אלי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי יעמדו מולי למערכה, למלחמה. ה הֲיִנְהַק פֶּרֶא חמור בר עֲלֵי דֶשֶׁא כאשר יש לו מה לאכול (אני משמיע את קולי כי אני סובל)? אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ כאשר הוא עומד ליד תערובת המזון שלו? ו הֲיֵאָכֵל תָּפֵל האם אנשים אוהבים לאכול אוכל תפל? ודאי שלא, ולכן איוב שחולה וכל מאכל לא טעים לו סובל מאוד מִבְּלִי מֶלַח? אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת בנוזל שבצמח (החַלָּמוּת מזוהה כחוטמית רפואית)? ז מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי אותם הדברים שנפשי לא רצתה לגעת בהם, הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי הם אותם הדברים הדומים ללחמי הטמא, לאוכל שלא טעים לי (שהוזכר בפסוק הקודם). ח מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי, וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ. ט וְיֹאֵל ירצה אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי, יַתֵּר ישלח יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי ישים קץ לחיי. י וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי אם אמשיך לסבול בחיי, לפחות תהיה לי נחמה אחת (בסוף הפסוק), וַאֲסַלְּדָה אתרחק בְחִילָה ברעד לֹא יַחְמוֹל ואף אם ה' לא יחמול עלי, כִּי לֹא כִחַדְתִּי הנחמה שתהיה לי (מכל יסורי) היא שלא הסתרתי אִמְרֵי קָדוֹשׁ את מה שיש לי להגיד על ה' הקדוש.

יא מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל אין בי כח לקוות לעתיד טוב יותר, וּמַה קִּצִּי מידת ימי חיי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי כך שאבליג (חיי קצרים מכדי שיהיה לי סבלנות להמתין לישועה בעתיד). יב אִם כֹּחַ אֲבָנִים האם חזק כמו אבנים כֹּחִי? אִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ עשוי נחושת חזקה (והתשובה: ודאי שלא, ולכן אין בי כח לשאת את יסורי)? יג הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי בכוחות עצמי (אינני צריך את עצתכם, כי אינכם מחדשים לי דבר)? וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה האם העצה התרחקה מִמֶּנִּי. יד לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד (...האם התושיה רחקה ממני ועברה ל...) לאיש שמאס בברית החסד שכרת עם רעהו (איוב עוקץ את אליפז על כך שהעצות שלו לא ראויות לחבר), וְיִרְאַת ולאדם ש- שַׁדַּי יַעֲזוֹב. טו אַחַי מופנה בפרט כלפי אליפז, אך איוב רואה בו כמייצג את עמדת כל רעיו בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל, כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ בו הנחלים זורמים. טז הַקֹּדְרִים המכוסים מִנִּי קָרַח, עָלֵימוֹ על הנחלים יִתְעַלֶּם יערם שָׁלֶג. יז בְּעֵת יְזֹרְבוּ אבל כשנצרבו בחום השמש נִצְמָתוּ נכרתו, בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם. יח יִלָּפְתוּ יתפתלו אָרְחוֹת דַּרְכָּם, יַעֲלוּ בַתֹּהוּ יתאדו ויעלמו וְיֹאבֵדוּ. יט הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא שיירות האנשים הבאים מארץ תימא, הֲלִיכֹת שְׁבָא שיירות הבאים מארץ שבא קִוּוּ לָמוֹ לשתות מהנחלים. כ בֹּשׁוּ התאכזבו כִּי בָטָח סמכו על הנחל שבינתיים יבש, בָּאוּ עָדֶיהָ עד הנחל וַיֶּחְפָּרוּ והתאכזבו. כא כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לֹא הפכתם לאין (אכזבתם אותי כמו נחלים שיבשו), תִּרְאוּ חֲתַת ראיתם את משברי וַתִּירָאוּ ואתם מפחדים מה' שיביא גם עליכם אסון, ולכן אתם באים בתלונות אלי ולא אליו. כב הֲ‍כִי אָמַרְתִּי "הָבוּ לִי הביאו לי כסף, וּמִכֹּחֲכֶם מכספכם שִׁחֲדוּ תנו כופר בַעֲדִי. כג וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר, וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי". כד הוֹרוּנִי למדו אותי דבר טעם וַאֲנִי אַחֲרִישׁ, וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי. כה מַה נִּמְרְצוּ מה רע יש ב- אִמְרֵי יֹשֶׁר, וּמַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם אחד מכם כנגד דברי. כו הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ במלים הדומות לרוח אִמְרֵי נֹאָשׁ באמירות שאין בהם ממש. כז אַף עַל יָתוֹם עלי (איוב מדמה את עצמו ליתום שמוכרים אותו לעבד) תַּפִּילוּ תפילו גורל למוכרני, וְתִכְרוּ תסחרו עַל רֵיעֲכֶם. כח וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ בִי הסתכלו אלי, וְעַל מול פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב אני נשבע שלא אשקר. כט שֻׁבוּ נָא, אַל תְּהִי עַוְלָה אל תעשו עוול, לנטוש אותי, (ושבי) וְשׁוּבוּ עוֹד חזרו להקשיב לי עוד צִדְקִי בָהּ כי הצדק בטענתי. ל הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי ע��וְלָה, אִם חִכִּי שהרי הפה שלי לֹא יָבִין הַוּוֹת יודע לזהות מה הם דברי רשע.