פורטל:ארכאולוגיה של המזרח הקרוב/תמונה נבחרת/גלריה
גלריית תמונות
גלריית תמונות נבחרות של פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
לעריכת סדרות התמונות לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
| |
| הכותל המערבי הוא שריד של קיר של הר הבית שנבנה בסוף תקופת בית שני, על ידי הורדוס. הכותל אינו חומה, שכן לא נועד להגנה, ומצדו הפנימי מילא הורדוס את הר הבית בעפר ובמבנים תת-קרקעיים, כדי להרחיבו לכדי המתחם המקודש הגדול בעולם העתיק. כיום רובו של הכותל קבור תחת פני השטח, מלבד קצהו הדרומי, הנמצא בגן הארכאולוגי הכולל גם את הכותל הדרומי, רחבת התפילה של הכותל המערבי, הכותל הקטן ומספר מקומות בהם הכותל חשוף ומשמש בתור קיר לבתים פרטיים ברובע המוסלמי. מתחת ובינות לבתים אלו, נמצאים מנהרות הכותל, לרוב אורכו של הכותל המערבי. |
| |
| שער אשתר, משערי הכניסה לבבל המשחוזר במוזיאון פרגמון בברלין |
| |
| מסכת המוות של תות ענח' אמון המוצגת במוזיאון המצרי. קברו של תות ענח' אמון בעמק המלכים היה קבר הפרעה הראשון שבו הקדימו הארכאולוגים את שודדי הקברים, ועושר הממצאים שהתגלו בו, יחד עם גופת החנוט עצמו, עוררו גל של התלהבות בעולם. |
| |
| יד אבשלום - מבנה הקבורה הגדול והמפואר ביותר ששרד מירושלים בתקופת בית שני. המבנה, המשלב בבניינו סגנונות מצריים ויוונים-רומיים והחצוב ברובו בתוך הסלע, משך את עיניהם של העוברים ושבים, ומתואר על ידי כמעט כל הנוסעים שפקדו את ירושלים, למן המוקדם שבהם. |
| |
| "בית האוצר" (אלחיזנה) בפטרה. קבר מלכותי מפואר מעשה ידי התרבות הנבטית, מהמאה הראשונה לספירה. הנבטים הותירו אחריהם קברים חצובים בקירות קניון "סיק", הסגור לחלוטין בין ההרים, ורוחבו לא עולה על מטרים ספורים, בעוד שקירותיו מגיעים לגובה של כמאה מטרים. צלעות הקניון עשויות אבן חול נובית בצבע אדמדם. גובהו של "בית האוצר" 33.77 מטר ורוחבו 24.90 מטר. בשנת 2007 הוכרזה פטרה כאחד משבעת פלאי תבל החדשים. |
| |
| הזיגוראת הגדול של אור. הזיגוראת נבנה בתקופת מלכותו של אור-נמו, מלך שומר, שמלך בין 2112 לפנה"ס ובין 2094 לפנה"ס. הזיגוראת הוא מקדש לאלת הירח השומרית, ננה, והוא מורכב משני שלבים הבנויים מלבנים: בשלב התחתון הלבנים מחוברות יחד בביטומן, ובשלב העליון בטיח. יש המזהים את הזיגוראת עם מגדל בבל המקראי. |
| |
| מצבה מאבן גיר ובה נראה האל בעל מחזיק אלה וברק, מהמאות ה15–13 לפנה"ס. נמצאה באקרופוליס של אוגרית. כיום בלובר. |
| |
| מכל בצורת ברווז עשוי משן של היפופוטם, ששימש לאחסון איפור, מהמאה ה-13 לפני הספירה, שנמצא בעיר הנמל מינת אל-ביידה, שהייתה שייכת לתרבות אוגרית. המיכל נמצא על ידי הארכאולוג קלוד שייפר ב-1931, והוא מוצג כיום במוזיאון הלובר. |
| |
| פסל אביך השני, גבס ולאפיס, ממקדש עשתר במארי, מסביבות 2400 לפנה"ס. מוצג כיום במוזיאון הלובר |
| |
| מראה כללי של מצדה, התמונה צולמה מצפון לדרום. בפינה הימנית ניתן לראות את שרידיהם של שניים מהמחנאות הרומאים, את חומת המצור, וכן את הסוללה שבנו הרומאים לכיבוש ההר. בצד שמאל ניתן לראות את הארמון הצפוני של הורדוס. |
| |
| מבט מן האוויר על ההרודיון, מבצר דמוי גבעה ועיר מלכותית שנבנו על ידי המלך הורדוס כ-12 קילומטרים דרומית לירושלים. בשנת 2006 הכריז הארכאולוג אהוד נצר כי מצא במקום את קברו של הורדוס. טרם נמצא ממצא אפיגרפי (כתובת חרוטה) כלשהו באתר שיוכיח באופן חד משמעי שאכן מדובר בקברו של הורדוס. |
| |
| "שער האריות" בחתושש. חתושש הייתה בירת הממלכה והאימפריה החתית. הריסות חתושש שוכנות בצמוד לכפר בואזקיי (Boğazköy) בלולאת נהר הקיזילאירמאק אשר במרכז אנטוליה, כ־145 קילומטרים ממזרח לאנקרה. חתושש היא אחת מתשעת אתרי המורשת העולמית מטעם אונסק"ו בטורקיה. |
| |
| כתובת השילוח היא כתובת בנקבת השילוח הכתובה בכתב עברי עתיק שהתגלתה ב-1880, המנציחה את רגע המפגש בין שתי קבוצות חופרים, עם פריצת הנקבה שהוליכה את מי הגיחון אל שטח עיר דוד בירושלים. הנקבה נחפרה ביוזמתו של חזקיהו מלך יהודה, בערך בשנת 703 לפנה"ס. הכתובת נעקרה ממקומה בשנת 1890 ומוצגת כיום במוזאון הארכאולוגי של איסטנבול. |
| |
| אלי תדמור: אל הירח, האל הנעלה ואל השמש. מוצג במוזיאון הלובר. |
| |
| קראק דה שבלייה הוא מבצר צלבני במערב סוריה. המבצר הוא אחד האתרים היחידים בהם השתמרה היטב אומנות צלבנית ובכלל זה פרסקאות. בשנת 2006 הוכר קראק דה שבלייה כאתר מורשת עולמית יחד עם מצודת צלאח א-דין. |
| |
| התיאטרון הרומי בבוסרה שוחזר באמצע המאה ה-20, ואחת הבעיות שניצבו בפני העוסקים במלאכה הייתה שהתיאטרון הרומי נחבא בינות לקירות המצודה הערבית משך כ-700 שנה. למבני המצודה נודעה חשיבות אדריכלית בזכות עצמם, ובסופו של דבר פונה פנים התיאטרון מהתוספות הערביות, אך מבני המצודה שמחוצה לו נשמרו. המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1980. |
| |
| שימוש משני הוא מונח מתחומי הארכאולוגיה והאדריכלות המתאר תופעה של שימוש בחלקי מבנים עתיקים בבנייה מאוחרת יותר. כך ניתן למצוא שברי עמודים, כותרות וכתובות משובצים בקירות מבנים כחלק מחומרי הבנייה. |
| |
| מקטע ממפת מידבא בה מתוארת ירושלים. המפה היא רצפת פסיפס שהתגלתה בכנסייה בעיר מידבא שבירדן. המפה, המתוארכת בין המאה השישית עד השביעית, מתארת באמצעות מפה את ארץ ישראל. המפה מהווה את העדות הוויזואלית המוקדמת ביותר לבנייתה של כנסיית הקבר בירושלים. |
| |
| הפרוור ההרודיאני ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים מציג מספר בתים רחבי היקף של שכונת פאר שעמדה במקום (העיר העליונה של ירושלים בתקופת הבית השני) בתקופת שלטונו של המלך הורדוס ובתקופה שלאחר מכן עד חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. הבניינים התגלו בעת שיקום הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים. |
| |
| "הספינקס הגדול של גיזה" הוא פסל אבן הניצב ליד הפירמידות בגיזה. דמות הספינקס המצרית התגלגלה אף למיתולוגיה היוונית לסיפורו של המלך היווני אדיפוס. |
| |
| "המסגד הלבן" ברמלה - מבנה אסלאמי קדום, ששורשיו נעוצים בראשית המאה ה-8, בתקופת שלטונם של ח'ליפי בית אומיה. |
| |
| "נבמון צד" - סצנת ציד, מקבר נבמון מתקופת השושלת ה-18 של מצרים העתיקה. |
| |
| שרידי כנסייה בשבטה. שבטה היא יישוב נבטי שהיה נושב בין המאה ה-1 למאה ה-8, וממוקם באזור הנגב בין ניצנה לשדה בוקר. היישוב שוכן על דרך הבשמים העתיקה, וכיום הוא משמש כאתר ארכאולוגי ומוכר כאתר מורשת עולמית. |
| |
| מצבת קבר משכם, המוצגת במוזיאון רוקפלר, מן המאה ה-2 עד ה-3 לספירה. על המצבה כתובת לטינית המוקדשת לפרש מהפרובינקיה מאוריטניה. |
| |
| חייל מארינס אמריקאי מתבונן בשרידיה הדוממים של חאטרה בצפון עיראק. העיר נוסדה בעת שלטון הסלאוקים במאה ה-3 לפנה"ס, והתקיימה משך כחמש מאות שנה, עד שחרבה בידי הסאסאנים בשנת 241. בשנת 1985 הוכרזו שרידיה כאתר מורשת עולמית. |
| |
| בריכת הסטרותיון היא בריכת מים בעיר העתיקה בירושלים, שראשיתה בתקופת הורדוס. הבריכה התגלתה במקרה בעת חפירת היסודות למנזר האחיות ציון בשנות ה-60 של המאה ה-19. בשנת 1867 נחקר המקום ותועד על ידי החוקר צ'ארלס וורן. |
| |
| יציאה מחלל תת-קרקעי בתל חנתון, הממוקם בחלקה הדרום-מערבי של בקעת בית נטופה. התל היה מיושב החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לתקופה הצלבנית. החלל התת-קרקעי שבתמונה הוא שרידי חווה חקלאית מבוצרת בשם חוצפית שהוקמה במאה ה-11, ונועדה יחד עם ציפורי לשלוט ולהגן על מפעל החקלאות הצלבני שהתקיים לכל אורך ממלכת ירושלים הראשונה, השנייה ועד לנפילת עכו הצלבנית. |
| |
| פרט מפסיפס בית הכנסת בבית אלפא, המציג את גלגל המזלות, ארבע התקופות ובמרכזו הליוס, הרוכב במרכבת השמש. המאה ה-5 לספירה |
| |
| נלסון גליק היה בין ראשוני הארכאולוגים של ארץ ישראל. בין 1,000 האתרים שסקר במזרח התיכון ניתן למנות את מכרות הנחושת של בקעת תמנע, אותן ייחס למלך שלמה (כיום סוברים רוב המומחים כי אין לטענה זו תוקף) ואת עבר הירדן המזרחי. |
| |
| הארכאולוג שמריהו גוטמן ידוע במיוחד בשל חפירותיו באזור מצדה, סוסיא וגמלא. |
| |
| הארכאולוג בנימין מזר בחפירות בית שערים, 1936 |
אברהם נגב בוחן ממצאי מטבעות. נגב היה ארכאולוג ישראלי, מומחה בנושא ההתיישבות במדבר והנבטים. הוא מונה למרצה לארכאולוגיה קלאסית באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1963 ובהמשך מונה לפרופסור חבר. בשנים 1959–1961 ניהל חפירות נרחבות בעבדת, ולאחר מכן בקיסריה, בממשית ובחלוצה.
| |
| כיפת הסלע בירושלים. ממבני האסלאם המפוארים ביותר, והעתיק שבהם שעודו עומד על תילו |
| |
| חדר האוכל (רפקטוריום) הצלבני באולמות האבירים בעכו. האולמות, שהתגלו בשנת 1992 נבנו על ידי האבירים המסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים. חדר האוכל הצלבני (הרפקטוריום) נמצא מדרום לחצר והגישה אליו אפשרית רק ממנה. תקרתו עשויה מקמרון צולב, והיא נתמכת בשלושה עמודים מסיבים. מתחת לחדר האוכל עוברת מנהרה המובילה אל חלקו הדרומי של המתחם, ובו קריפטה, שרידי כנסייה גותית וחמאם טורקי שנמצא במפלס העיר הצלבנית ושרובו טרם נחשף. |
| |
| קשת הדריאנוס בג'רש שבירדן. הקשת הוקמה לציון ביקורו של הקיסר בעיר בשנת 129 לספירה. רוחבה של הקשת 25 מ' וגובהה 21.5 מ'. החלק העליון שמעל לשיא הקשת שוחזר על ידי מחלקת העתיקות בירדן, תוך שימוש באבנים העתיקות שנמצאו לצד הקשת. |
| |
| פרספוליס הייתה עיר הבירה הרשמית של הממלכה הפרסית. היא נבנתה בתקופת שלטונו של כורש, בסביבות 560 לפני הספירה. ישנם מדענים המאמינים כי פרספוליס מעולם לא נבנתה במלואה ולא שוכנה או שומשה מעולם |
| |
| שדו (שור מכונף בעל פני אדם) שנמצא בחפירות דור שרוכין, בירת אשור. הפסל נמצא על ידי פול-אמיל בוטה בשנת 1843 והוא מוצג כיום במוזיאון הלובר. |
| |
| פרט מאסטלת אשורבניפל השני, המוצגת כיום במוזיאון הבריטי בלונדון |
| |
| לוחמים פרסים, ממצא מלפני המאה ה-4 לפנה"ס, מוצג כיום במוזיאון פרגמון בברלין |
| |
| חריטה על גבי קונכייה. הכתובת נושאת את שמו של רימוש, מלך כיש, בערך 2,270 לפנה"ס. מקור הקונכייה בים סוף או במפרץ הפרסי. |
| |
| צמיד מהממלכה האחמנית, 559 - 530 לפנה"ס, מוצג כיום במוזיאון הבריטי |
| |
| תבליט של אישה העוסקת בטווייה, עשוי מביטומן, התקופה הנאו-עילמית (המאה השמינית לפנה"ס עד אמצע המאה השישית לפנה"ס), נמצא בשושן ומוצג כיום בלובר. |
| |
| אלה חיתית "אלת השמש של ארינה", עם ילד על ברכיה, פסלון בן המאה ה-15 עד המאה ה-13 לפנה"ס, נמצא באנטוליה, מוצג כיום במוזיאון המטרופוליטן לאמנות. |
| |
| פרט מעמוד בארמון בעיר פרספוליס |
| |
| אבן רוזטה היא סלע דיוריט מסוג גרנדיוריט שתודות לטקסט קדום שנחקק עליה בכמה שפות, אפשרה את פענוח הכתב ההירוגליפי. האבן התגלתה בעיר הנמל המצרית רוזטה (כיום ראשיד) ב-15 ביולי 1799 על ידי קפטן פייר בושר (Pierre Bouchard), במהלך המערכה המצרית של נפוליאון בונפרטה. על האבן חקוק טקסט בשתי שפות - יוונית ומצרית קדומה, ושלושה סוגי כתב - כתב הירוגליפי, כתב דמוטי וכתב יווני. כיוון שיוונית היא שפה מוכרת היטב, שימשה האבן כמפתח לפענוח הכתב ההירוגליפי בשנת 1822 על ידי ז'אן-פרנסואה שמפוליון ובשנת 1823 על ידי תומאס יאנג. פענוח הכתב איפשר תרגום טקסטים הירוגליפיים נוספים. האבן מוצגת במוזיאון הבריטי בלונדון מאז 1802. |
| |
| פסל ראש של נפרטיטי (בערך 1370 – 1330 לפנה"ס) שהייתה אשתו העיקרית של פרעה אחנתון מלך מצרים. הפסל מוצג כיום במוזיאון החדש בברלין. |
| |
| אוזיריס, איזיס והורוס, פסלון עשוי מזהב, לאפיס וזכוכית אדומה. מתקופת השושלת ה-22 של פרעוני מצרים (850-874 לפנה"ס). הדוכן באמצע נושא את הכרטוש של אוסורכון השני, ומניחים כי פניו של אוזיריס עוצבו על פי פניו של המלך. |
| |
| ראשי פסלים בהר נמרוט, מקום קברו המלכותי של אנטיוכוס הראשון תיאוס, מלך קומגנה שמת בשנת 38 לפנה"ס. גובה ההר 2,206 מ"ר, והאתר הארכאולוגי בו מורכב משתי מערכות של פסלי אדם ישובים בגובה של עד 10 מטר, אחת מצידו המזרחי של תל מלאכותי בגובה של 49 מטר ובהיקף של 152 מטר, והאחרת מצידו המערבי. הדמויות הן של אנטיוכוס עצמו בחברת האלים, וגובה ראשי הדמויות לבדם הוא כ-2 מטר. הר נמרוט הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1987. |
| |
| מקדש הנראידות (נימפות ים) בקסנתוס. המקדש נבנה ב-380 עד 390 לפנה"ס, והוא שוחזר ומוצג במוזיאון הבריטי. |
| |
| קשת רובינסון הוא כינויו של מחלף מדורג ששכן בכניסה להר הבית בירושלים, בימי בית המקדש השני. המחלף אפשר להולכים מחוץ להר הבית, במפלס הרחוב הנמוך, לעלות ולהיכנס למפלס הר הבית הגבוה. קשת רובינסון נחשבת לאחד המחלפים הראשונים בעולם. היא נקראת על שם המגלה שלה במאה ה-19, הארכאולוג אדוארד רובינסון, שאיתר את שרידי הקשת הגדולה ששולבה במחלף. |
| |
| מבצר הים בצידון הוא הוא מבצר צלבני בעיר צידון השוכן על אי זעיר בכניסה הצפונית אל מעגן צידון, ומחובר אל היבשת שמדרום לו באמצעות גשר אבן באורך 80 מטר שבו תשע קשתות. המבצר הוקם בתחילת המאה ה-13 בידי צלבנים מאנגליה ומצרפת על שרידיו של מקדש פיניקי שהוקדש לאל מלקרת. |
| |
| הארמון המלכותי באבלה, עיר-מדינה חשובה בצפון סוריה של היום. |
| |
| פפירוס נאש הינם ארבעה מקטעי פפירוס שנתגלו בשנת 1898 במצרים על ידי הארכאולוג וולטר ל' נאש, ופורסמו לראשונה בשנת 1903. בפפירוס הכתוב בכתב עברי מרובע מהצורה של שלהי תקופת בית שני, מופיע נוסח קדם-מסורה של עשרת הדיברות כשלאחריו מופיעה תחילתה של פרשת שמע ישראל. נוסח זה היה עד לגילוי מגילות מדבר יהודה ולוחיות ברכת כהנים לטקסט המקראי הקדום ביותר שהתגלה. ובעל משמעות רבה לחקר נוסח המקרא. |
| |
| פסל אשה מן התרבות הבדרית, שפעלה במצרים העליונה בסביבות 4,000 לפנה"ס, המגולף משן של היפופוטם, ומוצג במוזיאון הבריטי. סוג זה של פסלון נמצא בקברים של נשים וגברים בני התרבות הבדרית, שהיא התרבות הקדומה ביותר שזוהתה במצרים הקדם שושלתית |
| |
| שור מקרמיקה, משנת 1250 לפנה"ס, שעל גבו כתובת המקדישה אותו לאליל העילמי אינשושינאק. השור נמצא בכניסה לזיגוראת בצ'וגהא זנביל, ומוצג כיום במוזיאון הלאומי של איראן. |
| |
| קברו של כורש בפסארגאדה, בירת הממלכה האחמנית |
| |
| ראש סוס מאזור קרמאן באיראן, דוגמה לאמנות האימפריה הסאסאנית. מוצג כיום במוזיאון הלובר. |
| |
| חלק מאפריז ארכיטקטוני, עם מוטיבים איסלמיים, מקשאן, איראן תחילת המאה ה-13, מוצג כיום במוזיאון לאמנות יפה בליון. |
| |
| לוח גזר הוא לוח אבן גיר בגודל 11.1X7.2 ס"מ מן המאה ה-10 לפנה"ס (תקופת שלמה המלך), שעליו חרוטה בניב שמי צפוני-מערבי כלשהו כתובת בת תשע שורות, הנראית כלוח שנה חקלאי. הלוח, שנמצא על ידי רוברט מקאליסטר בתל גזר ב-1908, מוצג כיום במוזיאון הארכאולוגי באיסטנבול, לשם נל��ח על ידי העות'מאנים. |
| |
| מטמון מטבעות זהב מימי הרקליוס שנתגלה בחניון גבעתי בעיר דוד בירושלים |
| |
| המתחם הביזנטי בתוך הגן הארכאולוגי ירושלים |
| |
| פרט מפסיפס הציפורים. הפסיפס מעטר רצפת חדר המתוארכת למאה הששית, וממוקמת כ-350 מטרים צפונית לשער שכם בירושלים. כתובת המתנוססת בראש הפסיפס, וכן סגנונו האמנותי העשיר בציפורים שונות, בכלים ובפירות, מלמדים כי נעשה בידי אמנים ארמניים. הפסיפס התגלה בשנת 1894, במהלך הנחת יסודות לבית. |
| |
| מטבע מימי מרד בר כוכבא. בחזיתו - בית המקדש |
| |
| הספינה של ח'ופו נמצאה בבור חתום בפירמידה הגדולה של גיזה . היא עשויה לוחות ארז, ויועדה כדי שפרעה ח'ופו יפליג בה אל ארץ המתים. הספינה מוצגת במוזיאון מיוחד שנבנה עבורה בקהיר. |
| |
| פסלון של שור השייך לתרבות ארך הקדומה, כ-3,000 שנה לפני הספירה. מוצג כיום במוזיאון הלובר. |
| |
| כד מאזור ג'ירופט (כיום באיראן), האופייני לתרבות העילמית ועליו דמות מקורננת הנאבקת בשני נחשים. כד זה התגלה על ידי משטרת הגבול האיראנית, כאשר מבריחים ניסו להבריחו לטורקיה, והוחרם. |
| |
| תבליט של סמל הפרוואשי האופייני לדת הזורואסטרית מחורבות פרספוליס באיראן. |
| |
| אחד מ-13 "דיסקיות שמש" שנמצאו בקברים באלג'הויוק באנטוליה. הקברים הם מתקופת הברונזה הקדומה. יש להניח כי לדסקיות חשיבות טקסי�� כלשהי, אך הסיבה המדויקת בשלה הונחו בקברים אינה ידועה. |
| |
| ספינקס מהמאה ה-14 לפני הספירה בשערי העיר החיתית הקדומה שנחשפה באתר אלג'הויוק באנטוליה. |
| |
| תמונה המצוירת על לוח עץ של שני אחים מפיום במצרים, מהמאה ה-2 לספירה, המוצגת במוזיאון המצרי בקהיר. תמונות מסוג זה המכונות דיוקנאות המומיות מפיום הם ממצא אופייני לתקופה הרומית במצרים העתיקה, וקשורות יותר למסורת ההלניסטית של ציור דיוקנאות מאשר למסורת פולחן המתים ממצרים השושלתית. |
| |
| שתי וולוטות של כותרות יוניות גדולות המוצגות במוזיאון הרובע ההרודיאני בירושלים |
| |
| "לדה והברבור" - פרט מארון קבורה מהמאה השנייה לספירה שנמצא בבית שערים, המוצג במוזיאון רוקפלר בירושלים. |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הסירה מגינוסר או הסירה מהגליל או סירתו של ישו היא סירת עץ שהתגלתה באקראי בשנת 1986 בין קיבוץ גינוסר למושבה מגדל, כאשר מי הכנרת היו בשפל. אופיה של הסירה ובדיקה באמצעות פחמן 14 איפשרו לתארכה לתקופה שבין שנת 50 לפנה"ס ועד שנת 70 לספירה. הסירה מוצגת במוזיאון בית יגאל אלון בגינוסר.
 מגדל אֶלהָבֶּל היה מגדל בעל ארבע קומות ששימש כקבר בעיר העתיקה תַּדְמוֹר שבסוריה, הנחשבת כאתר מורשת עולמית. המגדל, שנבנה בשנת 103 לספירה, שימש כאחוזת קבר לאצילי תדמור והיה חלק מהנקרופוליס של העיר. המבנה נהרס בחודש אוגוסט 2015 על ידי ארגון המדינה האסלאמית. בחודש זה פוצצו אנשי הארגון מבנים עתיקים נוספים בתדמור: מקדש בל, מקדש בעל שמין והאריה של אל-לאת.
 שרידי מזבח בתוך קולומבריום בבית גוברין - עיר קדומה בשפלת יהודה. משמעו של השם בארמית הוא "בית הגברים", ועל-פי המדרש ישבו ענקים במערות סביב העיר, ומכאן שמה. ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על בית גוברין ומרשה הסמוכה כאתר מורשת עולמית. האבן שבתמונה הושחתה בגרפיטי על ידי חיילים פולנים בשנת 1943 במהלך מלחמת העולם השנייה.  ידית מגולפת מעצם בצורת בעל חיים, התרבות הנאטופית (כ-15,000–11,700 שנים לפני זמננו). הפריט נמצא בכניסה למערת הנחל בכרמל בשנת 1928 (התמונה לקוחה מדו"ח החפירה המקורי של צ'ארלס למברט, השמור בארכיון רשות העתיקות). זהו פריט האמנות הפרהיסטורי הראשון שנמצא בארץ ישראל ואחד הראשונים שהתגלו מחוץ למערב אירופה. גילוי הפריט הוביל לחפירות הנרחבות בנחל מערות בראשות דורותי גארוד ולחשיפת היישוב הנאטופי במערת הנחל, כפר של ציידים-לקטים יושבי קבע על סף המהפכה החקלאית.  קארדו בעיר העתיקה אפּמיאה, כיום מצפון לחמאת שבסוריה, על גדות הנהר אורונטס. קארדו הוא כינויו של הרחוב שחצה ערים ומחנות צבא מצפון לדרום בתקופת האימפריה הרומית. בדרך כלל שימש הקארדו כמרכז המסחרי הראשי של העיר הרומית ולאורכו שכנו חנויות רבות, ולכן הוא מכונה גם "קארדו מקסימוס" (הקארדו הגדול). הרחוב המשני בעיר הרומית היה ניצב לקארדו וכונה דקומנוס. שני הרחובות הללו חילקו את העיר הרומית לארבעה רבעים ולכן עד היום, בשפות רבות, נהוג לכנות חלק של עיר בשם "רובע" מלשון "רבע". בצומת הדרכים אשר נוצרה במפגש שבין הקארדו ובין הדקומנוס השתרעה כיכר עירונית גדולה, שבה היה מתקיים הפורום הרומאי.  המסגד הגדול בעיר סאמרא שבעיראק הוא מסגד אשר נבנה בין השנים 849 ל-852 בידי הח'ליף העבאסי אל-מתוכל הראשון, עת הייתה סאמרא בירתה של הח'ליפות העבאסית. לאחר התקופה העבאסית המסגד ננטש ונחרב. במאה העשרים הוא נחפר ויסודותיו שוחזרו חלקית.  צלמית אישה מחרס מתקופת הברונזה התיכונה, המתוארכת לשנים 1900–1750 לפנה"ס. הצלמית אופיינית לצפון סוריה בראשית האלף השני לפנה"ס. צלמיות מטיפוס זה מציגות חזית של אישה עירומה שרגליה מופרדות בעזרת חריץ, ויש לה נקבים רבים בפנים, אף בולט, פה חסר, ועל צווארה שרשרת. הצלמית מוצגת באוסף המוזיאון הימי הלאומי בחיפה.
פורטל:ארכאולוגיה של המזרח הקרוב/תמונה נבחרת/98 פורטל:ארכאולוגיה של המזרח הקרוב/תמונה נבחרת/99
|
.JPG)
.jpg)
