המאה ה-2

המאה ה-2 היא התקופה שהחלה בשנת 101 והסתיימה בשנת 200. היא המאה השנייה של האלף הראשון.

• הקיסרות הרומית מנוהלת על־ידי חמשת הקיסרים הטובים – נרווה, טראיאנוס, אדריאנוס, אנטונינוס פיוס ומרקוס אורליוס
• ממלכת אקסום עולה
• 122–132 – בניית חומת אדריאנוס
• 132–136 – מרד בר כוכבא
• על פי רישומים כרונולוגיים מסין, בתקופה זו התקיימה באזור וייטנאם ממלכה בשליטה הודית. ייתכן ויש בכך כדי להצביע על השפעות מוקדמות של ההינדואיזם והבודהיזם בדרום מזרח אסיה – השפעות להן חשיבות רבה בהמשך, לכל הפחות על האליטות^[1]

• קורדובה

• צאי לון, ממציא סיני
• גליאנוס, סופר רפואי
• אירנאיוס – בישוף מליון, מאבות הכנסייה
• טראיאנוס – קיסר רומא
• אדריאנוס – קיסר רומא
• אנטונינוס פיוס – קיסר רומא
• יובנליס – משורר סאטירי רומי
• מרקוס אורליוס – קיסר רומא
• קומודוס – קיסר רומא
• ספטימיוס סוורוס – קיסר רומא
• סווטוניוס – סופר והיסטוריון רומאי
• נגרג'ונה – פילוסוף הודי, אולי ההוגה הבודהיסטי המשפיע ביותר מלבד גאוטמה בודהה עצמו

• רבן שמעון בן גמליאל – נשיא הסנהדרין.
• רבי עקיבא – מגדולי התנאים ומגדולי חכמי ישראל בכל הדורות.
• רבי מאיר
• רבי שמעון בר יוחאי
• רבי יהודה בר אילעאי
• רבי יוסי בן חלפתא
• שמעון בר כוזבא – (בר כוכבא) מנהיג המרד היהודי כנגד הרומאים בשנים 132–136.
• רבי יהודה הנשיא – עורך המשנה ונשיא הסנהדרין.

• צאי לון ממציא את הנייר.
• תלמי מקטלג את כל הכוכבים הנראים לעין, מפרסם ספר "גאוגרפיה" וספר מפורסם בנושא אסטרולוגיה.
• המצאת סייסמוגרף ואצטרולב מופעל על ידי מים בסין.
• רופאים יוונים באימפריה הרומית, דוגמת סורנוס מאפסוס וקלאודיוס גלנוס, הגיעו למספר תגליות שונות בתחומי הפיזיולוגיה, למשל, התגלית שהלב מניע את הדם, או ביצוע טכניקה מצילת חיים בלידות מסובכות. חלק מהידע שנצבר בתקופה זו אבד בתקופת ימי הביניים והתגלה מחדש ברנסאנס^[2].

• תחילתו של סגנון השי (אנ') בשירה הסינית, שירה מורכבת יותר, הנותנת יותר ביטוי לאופיו של המשורר לעומת אופיים של גיבורים מיתולוגיים. השירה בתקופה זו מתאפיינת במאפיינים דאואיסטים^[3].

מדיה וקבצים בנושא המאה ה-2 בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא כרונולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.