פורטל:דואר ובולאות/הידעת?/קטעי הידעת?

שמו של היישוב סִינֶמַה (Cinema), השוכן בפרובינציה קולומביה הבריטית שבמערב קנדה, מעיד על חלומו של המייסד להקים במקום תעשיית קולנוע קנדית. לויד צ'מפליין, שייסד את היישוב בשנת 1915, העניק לו את השם סינמה בשנת 1924, לאחר שחזר מביקור ארוך בהוליווד. הוא ניסה להקים את "הוליווד הקנדית" בקולומביה הבריטית, חיבר תסריטים לסרטים אפשריים, וגייס עובדים אותם רצה לשלב בתעשיית הקולנוע העתידית. הניסיון כשל, ותעשיית הקולנוע של סינמה לא הפיקה ולו סרט אחד.

בין שנת 1893 לשנת 1913 הציע דואר בלגיה ללקוחותיו השירות לאמונתם הדתית. באותה תקופה נהג דואר בלגיה לחלק את דברי הדואר גם ביום א', יום השבתון הרשמי, דבר שפגע ברגשותיהם של נוצרים מאמינים. דואר בלגיה הדפיס בתחתית בולי הדואר תווית מיוחדת בה נרשמה הנחיה האומרת "לא להעביר ביום ראשון". מעטפה שעליה הודבק בול יום שבתון עם התווית, המתינה בבית הדואר, וטופלה ביום שני. לקוח שביקש כי המכתב ששלח כן יטופל ביום ראשון, פשוט תלש את התווית עם ההנחיה מן הבול לפני שהדביק אותו על המעטפה.

בריטניה היא המדינה הראשונה בעולם, אשר הנפיקה בולי דואר. ביום 1 במאי 1840 החלו למכור בבתי הדואר, ברחבי בריטניה שני בולים. לראשון, הידוע בתור הפני השחור, היה בערך נקוב של פני אחד, וצבעו היה שחור. השני היה בערך נקוב של 2 פני ובצבע כחול. הבולים נכנסו לתוקף ביום 6 במאי 1840.

מאחר שזה היה הבול הראשון בעולם, ונועד רק לשימוש בתוך גבולות בריטניה, לא היה כל טעם להדפיס עליו את שם המדינה. גם כאשר נקבע בשנות השבעים של המאה ה-19 נוהל המחייב את מדינות העולם לציין את שמן על בולי הדואר שהן מנפיקות, נשמרה לבריטניה זכות הראשונים, והיא המדינה היחידה בעולם הפטורה מרישם שמה על בולי הדואר שלה.

בשנת 1843 הנפיק דואר ברזיל את בולי הדואר הראשונים של המדינה. היה זה שלוש שנים בלבד לאחר המצאת הבול בבריטניה. כך ברזיל הפכה למדינה השנייה בעולם, אשר ביצעה רפורמה מקיפה בשירותי הדואר, ואימצה את בולי הדואר כאמצעי תשלום לעברת מכתבים. היא הקדימה בכך את מרבית מדינות העולם המפותחות באירופה ובצפון אמריקה. הבולים עוצבו במתכונת הדומה למטרת ירי, ולפיכך זכו בפי הבולאים לכינוי עין הפר (אנ') (Bull's Eyes).

חנוכת בית ציוני אמריקה בתל אביב הייתה מוקד לחגיגות במדינת ישראל הצעירה. דואר ישראל הנפיק לרגל האירוע, ביום 13 במאי 1952, בול דואר מיוחד שהוקדש ל"חנוכת בית ההסתדרות הציונית בארצות הברית, תל אביב". מעצבי הבול, וילי וינד ויהודה סטרוסקי, שילבו בבול את דמותו של המבנה החדש על רקע נוף גורדי השחקים של העיר ניו יורק.

חותמות למלך, אשר לדעת רוב החוקרים מיוחסות לתקופתו של חזקיהו מלך יהודה, סימלו בעיני אנשי דור הקמת המדינה את אחת מתקופות השיא בתולדות עם ישראל בארצו. הם בחרו לשלב את הסמל של מגילה עפה, בצירוף המילה למלך בכתב עברי קדום, בסדרת בולי הדואר השנייה של מדינת ישראל. בולים אלו הונפקו ביום 26 בספטמבר 1948 לכבוד חגי תשרי, סדרה ראשונה במסגרת בולי מועדים לשמחה. הבולים עוצבו על ידי אוטה וליש, אשר עיצב גם את סדרת בולי דאר עברי עליהם הופיעו מטבעות מתקופת המרד הגדול ומרד בר כוכבא.

עם מותו של האפיפיור המכהן, מוכרז בוותיקן, באופן רשמי על תחילתה של תקופה המכונה בשם "הכס פנוי" (Sede vacante). תקופה הנמשכת עד למינוי אפיפיור חדש. מאז תחילת המאה ה-20 נמשכה תקופה זו ימים ספורים בלבד (13 - 20 יום), אולם במאות ה-13 עד ה-15 ידועים מספר מקרים, בהם נמשכה תקופת הכס הפנוי כשנתיים וחצי בכל פעם.

העובדה שבראש הכנסייה אין אפיפיור מכהן מקבלת ביטוי מוחשי בהחלפת הכתר המשולב בסמל האפיפיור בדמותה של שמשייה מפוספסת בצבעי אדום וצהוב. לאורך מאות שנים מקובל להנפיק בתקופה זו מטבע מיוחד הכולל את הסמל עם השמשייה, ומאז הקמת מדינת קריית הוותיקן בשנת 1929 מונפק גם בול דואר מיוחד בתקופת הכס הפנוי.

הבול הראשון מסוג זה הונפק על ידי דואר הוותיקן ביום 20 בפברואר 1939, בעקבות מותו של האפיפיור פיוס האחד עשר ביום 10 בפברואר 1939. ההנפקה כללה הוספת הדפס רכב על הבול המקורי שהונפק בשנת 1929. התוספת הכילה את השמשייה (אשר כיסתה את הכתר שהופיע בבול המקורי), את המילים Sede vacante ואת השנה 1939 בספרות רומיות (MCMXXXIX).

ביום 16 בפברואר 1949 הנפיק דואר ישראל בול דואר אשר הוקדש לירושלים. בבול, שעוצב על ידי האחים שמיר, מתוארות הדרכים החוצות את הרי יהודה ומובילות אל הבירה. העיר ירושלים, המופיעה בחלקו העליון של הבול, מוצגת באמצעות דמותם של מגדל דוד וחומות העיר העתיקה, וזאת למרות שחלק זה של העיר היה נתון באותה עת תחת שלטון ירדן. הבול הונפק לרגל פתיחת האספה המכוננת למדינת ישראל, אשר ישיבתה הראשונה התקיימה יומיים קודם לכן בבניין הסוכנות היהודית בירושלים.

ישראל היא המדינה הראשונה בעולם, אשר הנפיקה בול דואר המוקדש לנושא המחשב. ביום 13 באפריל 1964 הנפיק דואר ישראל בול, שהציג את המחשב האלקטרוני. הוא היה חלק מסדרה בת שלושה בולים, אשר הונפקו לכבוד יום העצמאות השישה עשר של מדינת ישראל, והדגישו את השתתפות ישראל בשטחי המדע. שני הבולים האחרים בסדרה הוקדשו ל-"ספקטרוסקופיה של כדור הארץ" ול-"מולקולות גדולות מהתא החי".

בתקופת המערב הפרוע, בכל רכבת נוסעים היה קרון של דואר נע. בקרון היה יושב פקיד דואר, וממיין את המכתבים שהיה מקבל בכל עיירה, שהרכבת עברה דרכה לשקים, שיש למסור בכל עיירה, שהרכבת עברה דרכה. הדבר כלל גם עיירות, שהרכבת לא הייתה עוצרת בהן, אלא רק חולפת דרכן, מבלי לעצור. הפקיד היה משליח את שק הדואר המתאים אל הרציף, תוך כדי נסיעה, ומנוף עם וו היה מרים אל הקרון, תוך כדי נסיעה, שק אחר במקומו. הדבר מומחש בסרט הקולנוע הקומדי של האחים מרקס (בתמונה), "האחים מרקס במערב הפרוע" (Go West). בסרט, הדמויות הקבועות שגילמו האחים, חוטפות רכבת. הרפו מרקס נופל מהרכבת, ומנוף וו קרון הדואר מרים אותו אליה בחזרה.

בשנת 1930 הנפיק שירות הדואר הספרדי בולים הנושאים את דמותה של "המאחה העירומה", ציור של פרנסיסקו גויה. אולם שירות הדואר האמריקאי סירב לכבד את הבולים ה"פורנוגרפים" ושלח את דברי הדואר בחזרה.

בשל סיפור המבול, היונה משמשת בתרבות המערב כסמל לשלום. אולם היונה שמשה את האדם גם כאמצעי מלחמתי. בזמן מלחמה חשוב להעביר מידע מהיר, מדויק וסודי, ויונת דואר מעבירה פתק במהירות של כ-50 קמ"ש, בתעופה בקו ישר אל היעד, כמעט בכל מזג אוויר, ונחשפת לאויב רק לעיתים נדירות. השימוש ביוני מלחמה המשיך הרבה אחרי פיתוח הטלגרף, הטלפון ומכשיר הקשר האל-חוטי. מחתרת ניל"י השתמשה ביונים לקראת מלחמת העולם הראשונה והיו גם יוני דואר בשירות ההגנה וצה"ל, אחרי מלחמת העולם השנייה. יחידת היונאות של צה"ל פורקה רק ב-1957 והיחידה המקבילה בצבא שווייץ פורקה רק ב-1996.

לאחר שסיים את כתיבת הרומן "עלובי החיים", יצא ויקטור הוגו לחופשה. הוא הסתקרן לדעת אם מכירת הספר מצליחה, ושלח למוציא לאור מברק המכיל תו בודד: "?". התשובה, שלא איחרה לבוא, הכילה גם היא תו בודד: "!". בניגוד להתכתבות זו, שנחשבת לקצרה מאז ומעולם, "עלובי החיים" מכיל את אחד המשפטים הארוכים בספרות העולמית. אורכו 823 מילים, 93 פסיקים, 51 נקודות ופסיקים ו-4 קווים מפרידים, והוא משתרע על פני כמעט שלושה עמודים.

בשנות ה-60 הייתה פופולרית בארצות הברית תוכנית הטלוויזיה לילדים אותה הנחה הקומיקאי סופי סיילס. התוכנית, שהורכבה ממערכונים ובדיחות, גרמה למהומה רבתי ב-1 בינואר 1965. סיילס ביקש מצופיו לגשת למיטת הוריהם, אשר לדבריו לבטח היו עייפים מחגיגות ראש השנה האזרחית, ולאסוף מארנקיהם את "פיסות הנייר הירוקות והמוזרות שעליהן תצלומי נשיאי ארצות הברית" ולשלוח לו אותן, בתמורה ישלח להם גלויה מפוארטו ריקו. כאשר התוכנית אכן קיבלה שטרות דולר רבים, ונאלצה לנסות ולהחזירם לבעליהם המקוריים, החלה מחאה רבה בקרב ההורים, ושידור התוכנית הופסק למשך שבועיים.

ולטר ראוף היה מבכירי האס אס וממפתחי משאיות הגז, שחנקו את נוסעיהן בעשן מנוע. הוא היה אחראי לרציחתם של כ-100,000 איש בשואה. לאחר מלחמת העולם השנייה, עיתונאים שונים דיווחו על הימצאותו, בזהות הבדויה, בצ'ילה. אולם צ'ילה, שהייתה אז תחת שלטון אוגוסטו פינושה, הכחישה את הדיווחים. בשנת 1981, לאחר שהמוסד נכשל בהתנקשות בחייו, ראוף התראיין לסרט תיעודי זוכה פרס אמי, ומערב גרמניה דרשה את הסגרתו. אולם פינושה סירב להסגירו. צייד הנאצים, שמעון ויזנטל, הפעיל לחץ ציבורי על ממשלת צ'ילה. הוא חילק בעולם מיליוני גלוית דואר עם תמונותיהם של ראוף וקורבנותיו, וביקש ממקבלי הגלויות לכתוב עליהן דרישה לפינושה, להסגרת ראוף. אך פינושה לא נכנע, וראוף נשאר חופשי בצ'ילה עד יומו האחרון. לווייתו כללה סממנים נאצים מובהקים.

מקום בצמרת הייתה תוכנית רדיו, ששודרה ברשת ג' של קול ישראל בין השנים 1969 ל-1997 ובה הושמעה מוזיקה קלה ישראלית לפי דירוג המאזינים. התוכנית הייתה קלילה ואופיינה בקטעי מעבר מוקלטים בצורה מולחנת וקליטה אשר הכריזו על המיקום (למשל, "מקום ראשון", “עשרת הגדולים” וכו') או מושגים כמו "כניסה חדשה" או “השמעת בכורה”. התוכנית שודרה מדי שבוע למשך שלוש עד ארבע שעות בשעות אחה"צ והערב ברשת ג' ובאמצעותה יכלו המאזינים לדרג את השירים הקיימים במצעד וכן, להכניס שירים חדשים שהושמעו בהשמעת בכורה מדי שבוע. מדי שעה שודרו מספר שירים חדשים שאמנים הפיצו לרדיו, כאשר פעמים רבות השירים הושמעו בהשמעת בכורה ברדיו.

ההצבעה התבצעה באמצעות הדואר וזאת מאחר שבאותה תקופה עדיין לא פותחה טכנולוגיית מידע, המאפשרת דירוג מורכב של מספר שירים בו-זמנית. את רשימת השירים היה ניתן למצוא בעיתונות הכתובה (בדרך כלל בעיתון על המשמר) ובאמצעות הטופס שפורסם בעיתון היה ניתן לדרג ולשלוח בדואר ל"קול ישראל, רשות השידור, רוממה, ירושלים" – סלוגן אשר היה זכור לכל מי שהאזין לתוכנית וזכה לאזכורים שונים אף שנים ארוכות לאחר מכן.

במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית נאספו כל המטבעות מהציבור, והותכו לתותחים. במקום המטבעות, אנשים השתמשו בבולי דואר כששילמו זה לזה.

העיסוק בבולאות לשם אספנות החל בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19, שנים ספורות לאחר הנפקתו של בול הדואר הראשון בשנת 1840. בראשיתו היה התחביב נשי, אולם מרגע שהתפתחה בקרב האספנים כלכלת שוק ובולים החלו לקבל ערך יחסי, הפך התחביב לגברי. בשנת 1860 כבר תועדו סוחרי בולים, שווקים להחלפת בולים בערים שונות, וכן נדפסו קטלוגים שונים. עד למלחמת העולם הראשונה, התיימרו מרבית האספנים לאסוף את כלל בולי העולם, אולם בעשור שלאחר המלחמה עלה מספר הבולים העולמי לכ-60,000, ואז התפתחה האספנות הנושאית.

ג'ני ההפוכה הוא כינוי לבול דואר אמריקני, משנת 1918, שבו מופיעה תמונת מטוס מדגם קרטיס JN-4, כשהוא הפוך (בתמונה). רק 100 בולים המכילים את שגיאת ההדפסה הזו נמצאו, וכך הפך הבול עם השגיאה לאחד הנחשקים בעולם הפילטליה. בשנת 2003 נמכר בול של ג'ני ההפוכה בסכום של כ-300,000 דולר. בשנת 2005 נמכרה צימדה המכילה ארבעה בולים של ג'ני ההפוכה בעבור סכום של כ-2.97 מיליון דולר אמריקני.

באספנות בולים יש חשיבות לשובל, ובול דואר בעל שובל זוכה לביקוש ולמחיר טוב יותר. ביחס לשירותי דואר של מדינות אחרות, השירות הבולאי של ישראל מפיץ יותר בולים עם שבלים.

מלחמות רבות בין מדינות בהיסטוריה החלו כתוצאה מרצח של אדם בודד. אחד מהמקרים המוזרים יותר קרו במאה ה-13 לפני הספירה כאשר המלך החיתי שופילוליומש הראשון קיבל במפתיע מכתב ממלכת מצריים, אלמנתו של אחנתון (שאולי הייתה נפרטיטי) ובו סיפרה שהתאלמנה לאחרונה והיא מעוניינת שישלח את אחד מילדיו כדי שיהיה לה לבעל ופרעה למצריים. שופילוליומש שהתפלא על המכתב שלח נציג כדי שיבדוק האם המכתב אמיתי ובתגובה שלחה המלכה שגריר בו הצהירה שוב על כוונותיה. לבסוף התרצה שופילוליומש ושלח למצריים את בנו הרביעי זננצה שנרצח עם הגיעו לשם, כנראה על ידי מתנגדים למלכה. בתגובה תקף המלך את ערי המצרים באזור ארץ עמקו והפך אלפים מהם לעבדים. למרבה האירוניה השבויים ששבה, הביאו עמם מגפה נוראה שהכריעה את המלך עצמו ואת בנו יורשו ארנוואנדש השני.

מכתבי אֶל-עַמַארְנָה הם מכתבים המתוארכים לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס, שנכתבו על ידי שליטים שונים, ברובם שליטים כנעניים, ונשלחו אל מלך מצרים במשך תקופה של כ-20 שנה, בימי המלכים אמנחותפ השלישי, אח'נאתון ותות ענח' אמון. חלק מועט מהמכתבים נכתבו על ידי אמנחותפ השלישי לשליטים אחרים. מכתבים אלה התגלו באל-עמארנה שבמצרים התיכונה ומהווים מקור עיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת.

בישראל החלו להשתמש במיקוד לצד הכתובת על דברי הדואר סוף שנת 1980. אם כי הניסיונות להכניס מספרי מיקוד לצד הכתובת התחילו בארץ עוד בשנת 1971. באירלנד החלו להשתמש במיקוד רק בשנת 2008. המדינה הראשונה בעולם, שהשתמשה במיקוד הייתה גרמניה הנאצית, בשנת 1941.

תעלת סואץ היא מנתיבי השיט החשובים והפעילים בעולם. כ-12 אחוזים מנפח התובלה הימית העולמית עובר בה כיום, אף על פי שמכליות מודרניות גדולות מדי מכדי לעבור בה. 14 אוניות שהיו במעבר בתעלה בעת שזו נחסמה במלחמת ששת הימים נותרו בה במשך שמונה שנים עד לפתיחתה המחודשת בעקבות הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים ביוני 1975 וכונו "הצי הצהוב" בשל אבק המדבר שהצטבר עליהן. האוניות עגנו באגם המר הגדול וצוותיהן, שהיו מחוסרי עבודה מרבית הזמן, עסקו בין היתר ביצירתם של "בולי דואר" לא רשמיים וחותמות של ה-GBLA, Great Bitter Lake Association. בולים אלו, הגם שלא היו בעלי ערך כספי, נחשבים לפריטים נדירים ומבוקשים בקרב אספני בולים. הספינות היו מקבלות מעטפות מחובבי בולאות על מנת שיוכלו לזכות בחותמות הייחודיות.

מכתב למערכת הוא מכתב הנשלח למערכת של כתב עת או עיתון, לשם פרסומו בכתב העת. המכתב נשלח פעמים רבות כתגובה לידיעה, מאמר או מכתב קודם שפורסמו בכתב העת, ולעיתים כדרך להעלאה של נושא מסוים לסדר היום, מבלי שנדון קודם לכן באותו כתב עת. מכתבים למערכת מקובלים ביותר בעיתונות היומית ובשבועוני חדשות, אך נהוגים גם בכתבי עת בעלי תדירות פרסום נמוכה יותר. המכתבים המתפרסמים הם בדרך כלל רק חלק קטן מכלל המכתבים המתקבלים במערכת, עקב מגבלת המקום.

Go To Statement Considered Harmful, הוא מכתבו המפורסם של אדסחר דייקסטרה למערכת, שפורסם בגיליון מרץ 1968 של הירחון Communications of the ACM, יצר תפנית בתחביר של שפות תכנות, בהסבו את תשומת הלב לקושי שגורם השימוש בפקודת goto לקריאותן של תוכניות. בעקבות מכתב זה נוצר התכנות המובנה, שבו יש מבני בקרה המאפשרים קריאות גבוהה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, הפסיקו הבריטים את ייצור הגלויות בארץ ישראל, מחשש שמרגלים יעבירו ידיעות, בעזרת הכנסת מיקרופילם בין שכבות הנייר.

בגלויות וכרטיסי הברכה היהודיים יש בהם חומר בעל ערך המאיר היבטים מגוונים בתרבות בהיסטוריה היהודית. לאספן ז'ראר סילון מפריז יש יותר מ־40 אלף גלויות כאלו. איורי גלויות אלו משקפים את חיי החברה שיצרה וצרכה אותן, הדימוי העצמי אשר ביקשה להציג לציבור הרחב, ואת האידאולוגיה שלה: חזותם ולבושם, כליהם ותשמישי הקדושה שלהם, הריהוט בבתים ובבתי הכנסת, חגיהם ("שנות טובות") ועוד. הן גם הכילו סמלים מסורתיים כמו הכותל המערבי, קבר רחל, המנורה, מגן הדוד, עבודה חקלאית ודימוי החייל הישראלי, אישים ציוניים כמו בנימין זאב הרצל ומקס נורדאו, וכן איורים שציינו אירועים שפקדו את העם היהודי כמו פרשת דרייפוס. מנגד היו גם גלויות עם סממנים אנטישמיים.

ב-7 במרץ 1972, לרגל חג הפסח, הנפיק השירות הבולאי בול דואר, בעיצובו של משה פרג, הנושא את הכתובת "שלח את עמי" בעברית, בערבית, ברוסית ובאנגלית. בול זה נועד להיות חלק מהמערכה להסרת איסור העלייה שהוטל על יהודי ברית המועצות. ישראלים רבים שלחו ליהודים בברית המועצות מכתבים עם הבול, אך השלטונות הסובייטיים חששו מהמסר "מעורר המחלוקת" של הבול, והחזירו את המכתבים לישראל על בסיס סעיף בתקנות איגוד הדואר העולמי שאוסר על הנפקת בולים בעלי מסר פוגעני או בלתי מוסרי.

סניף הדואר התת-מימי בריסור הוא סניף דואר, שנבנה בפעמון צלילה, שהוקם כאתר תיירות, וממוקם על קרקעית הים ברייסור, עיירה קטנה בחוף הנורווגי הדרומי. הסניף מוכר על ידי מערכת הדואר הנורווגית, כסניף דואר מהימן, הרשאי לאסוף ולטפל במכתבים. זהו סניף הדואר התת-מימי היבש היחיד בעולם. סניפי דואר תת-מימיים אחרים פועלים בסביבה רטובה. הסניף פעיל בעונת התיירות – בקיץ.

לפני שנת 1875, בה החלה יפן לחתום על הסכמי דואר בין-לאומיים, תושבי יפן, ששלחו מכתב למדינה אחרת, השתמשו במעטפה כפולה. המעטפה הפנימית הכילה את המכתב, שאמור להישלח אל מחוץ ליפן. לצידה, בתוך המעטפה החיצונית, היה מכתב, הממוען אל מנהל סניף הדואר של ארצות הברית, בריטניה או צרפת, שבעיר הנמל יוקוהמה. למנהל הוסבר במכתב זה לאן המעטפה הפנימית ממוענת, כדי שיסיק אילו בולים של מעצמה זרה יש להדביק עליה. בולים יפניים, שהודבקו על המעטפה החיצונית, היו במחיר, שכיסה את שני המשלוחים. אם השולח היה בר מזל, והיו ברשותו מראש בולים של מעצמה זרה (שנרכשו ביוקוהמה או מחוץ ליפן) הוא יכול היה להשתמש במעטפה בודדת. על צדה האחד הוא הדביק בולים יפניים, וכתב ביפנית את כתובת סניף הדואר הזר ביוקוהמה. על צדה השני הוא הדביק בולים זרים, וכתב באותיות לטיניות את כתובת הנמען, שמעבר לים. הדוורים לא התבלבלו בין הכתובות, כי אנשים נדירים קראו אז גם יפנית וגם אותיות לטיניות (בתמונה‏: מעטפה עם בולים וכתובות כפולים, שנפרשה).