שופר

השופר הוא כלי נשיפה עשוי מקרן חלולה של חיה בעלת קרניים.

המילה "שופר" מקורה בתנ"ך, והיא משמשת בעיקר בהקשר הדתי שלה. ביהדות השופר משמש לקיום מצוות כתקיעת שופר בראש השנה וביום הכיפורים, וכן הוא סמל לחירות בשנת היובל ובבוא המשיח, וככזה הפך השופר לסמל יהודי בכל העולם.

מלבד ההקשר הדתי, בימי קדם שימש השופר ככלי להשמעת רעש, לנגינה, להעברת מסרים ולהתרעה מפני סכנות, להמלכת מלכים ולקבץ את העם.

רוב השופרות עשויים מקרני אַיִל, כבש בוגר ממין זכר. משום שבישראל אין אילים שקרניהם מתאימות לשופרות, מיובאות הקרניים ממדינות המגרב ודרום אפריקה. את השופר ה"תימני" מכינים מקרני קודו גמלוני.

רוב הקרניים המיובאות לארץ נפסלות מיד בשל שברים, סדקים ורקבונות. רק כשלושים אחוזים מהן מתחילות את העיבוד הראשוני^{[דרוש מקור]}, במהלכו מנוקה הקרן ומלוטשת. ציפוי הקרן הקשה מופרד מחומר העצם שבצידו הפנימי, תוך זהירות שלא לשבור את הקרן.

לאחר ההפרדה, נבדקת הקרן שוב. אם יש בה חור או סדק לכל עוביה – היא נפסלת הלכתית. אם הנקב הוא חיצוני בלבד, אז הקרן כשרה.

בהמשך התהליך, הקרן עוברת תהליך חימום באש, ומיושרת באיטיות. השופר הספרדי בדרך כלל מיושר לכל אורכו, בעוד זה האשכנזי ישר בתחילתו ומסתלסל לקראת סופו. יישור השופר הספרדי מעלה את מחירו עד פי שלושה וגורם לשבירתו של כל שופר שני בתהליך זה.^{[דרוש מקור]}

בתום היישור, מלטשים את הפייה ואת גוף הקרן, ומשיגים את קול השופר הרצוי בתהליך הדורש מיומנות מיוחדת.

הרב יוסף קאפח הוכיח מדברי התלמוד,^[1] ששופר הראוי לכתחילה למצוות התקיעה בראש השנה, הוא שופר הכפוף כפיפה טבעית.^[2] ובכך הוא מחזק את דברי רס"ג הסובר שאין ליישר את השופר כלל בתהליך הכנתו, דבר הגורם לכך שתהליך ההכנה מורכב יותר, ושהשופר המוגמר יקר יותר^{[דרושה הבהרה]}, וכך נוהגים חלק מיהודי תימן.

ישנם סוגים שונים של שופרות. השופר נעשה בדרך כלל מקרנו של אַיִל, כבש בוגר ממין זכר, ובכך מתקיימת המצווה בראש השנה מן המובחר. אך מעיקר הדין יש להכשיר קרן של כבש אף אם אינו איל, ואף קרני בעלי חיים אחרים טהורים כשרים לשופר לדעת רוב הפוסקים. אין משתמשים בקרן של שור ולא של בעלי חיים אחרים שקרניהם אינן חלולות אלא עשויות עצם אחד, כיוון שאין הם קרויים "שופר", ורק הקרניים הדומות לשפופרת קרויות שופר.

על פי המשנה, שופר יעל בעל פיה מוזהבת שימש בראש השנה בבית המקדש כשלצדו תקעו גם בשתי חצוצרות^[3]. אמנם על פי הכרעתו של רבי לוי^[4], נפסקה ההלכה כרבי יהודה, לדעתו התקיעה בראש השנה היא בשופר של איל^[5].

ערך מורחב – שופר תימני

בקרב חלק מיהדות תימן היה מנהג^[6] לתקוע בראש השנה בשופר ארוך ומסולסל העשוי מקרן אנטילופה אפריקנית הקרויה "קודו" (לרוב קודו מהמין קודו גמלוני), וזאת על אף שהרמב"ם, שיהודי תימן לרוב הולכים אחר פסיקותיו, מצריך לתקיעת שופר בראש השנה שופר כבש כפוף דווקא ופוסל שופרות אחרים. לדעת הרב אבירן יצחק הלוי מנהג זה איננו קדום, שכן רק במאות שנים האחרונות התאפשר מסחר בין תימן ואפריקה.

מנהג זה עורר פולמוס בין רבני תימן, לאחר שחכמי טבריה כתבו מכתב^[7] המפקפק על כשרותו של השופר, הרב יחיא קאפח כתב כמה מכתבים חריפים האוסרים את השופר,^[8] בעקבות זה רבים החמירו שלא לתקוע בשופר זה בתקיעות החובה שבראש השנה, לעומתם הרב יוסף צוברי^[9] סבור שה"קודו" הוא מין גדול ממיני הכבשים, ולדעתו גם הרמב"ם מכשיר שופר זה.^[10]

ככלל, יהודי תימן לא שינו את צורתו המקורית של השופר. ואף לדעת הרב יוסף קאפח יש חשש פסול בשופר שמעובד ומשונה מצורתו הטבעית, בעקבות פסיקה זו נוהגים תלמידיו לתקוע בשופר שאפילו בצד הצר לא נעשה כל שינוי או מתיחה. מה שמקשה יותר את ההתאמה לפיו של התוקע, ודורש מיומנות שונה מהרגיל.

חלק מהשופרות האשכנזיים קטנים ביותר (מעט יותר מגודל כף היד) ודמויי האות "ו". שיעורו המינימלי של השופר בהלכה הוא טפח – בין 8 ל־10 סנטימטר.

בתנ"ך מובא השופר בהקשרים רבים והוא כלי הנגינה המוזכר מספר הפעמים הרב ביותר בתנ"ך. השופר גם היה בשימוש אצל עמים אחרים בימי קדם. גם במלחמות היו נוהגים לתקוע כדי להרתיע את האויב. בכרכמיש נמצא תבליט מתקופת הברזל המראה אנשים מנגנים על שופר ותוף.^[11]

על פי המסופר בספר יהושע הייתה יריחו העיר הראשונה שכבשו בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל. על כיבוש העיר מסופר שהיה בדרך נס. בני ישראל סבבו את חומת העיר הבצורה פעם אחת ביום במשך שבוע, כאשר בראשם הולכים שבעה כהנים ביחד עם ארון הברית, וביום השביעי הקיפו שבע פעמים, תקעו בשופרות והריעו, ואז החומה 'נפלה תחתיה', והם פרצו לתוך העיר, כבשו ושרפו אותה.

השופר מוזכר בתנ"ך מספר פעמים בהקשר של גאולה ואחרית הימים, ועל פי המסורת עתיד המשיח לתקוע בשופר בזמן הגאולה.^[12]

התקיעה בשופר מצוינת לעיתים קרובות יחד עם תקיעה בחצוצרות (לפעמים השופר עיקר והחצוצרות נלוות ולפעמים להפך). כך למשל בבית המקדש בראש השנה: "שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצוות היום בשופר", ואילו בכיבוש יריחו בזמן יהושע מוזכר השופר כנלווה לחצוצרות.

אף שכיום שימושו הכמעט בלעדי של השופר הוא למצוות תקיעת שופר בראש השנה, במקרא וביהדות היו לתקיעת השופר שמושים רבים:

• תקיעה להקהלת העם, לעוררם למלחמה ולהחרדת האויב.^[13]
• מצוות תקיעת השופר בשנת היובל.
• תקיעה בתענית ציבור או בעצירת גשמים, לעורר את לב העם לתשובה.^[14]
• תקיעה בעת הכרזת הודעות לציבור, כהטלת חרם ונידוי,^[15] לווית המת,^[16] קידוש החודש,^[17] או כאשר רצו חכמים להודיע שאסרו או התירו דבר מסוים.^[18]
• שש תקיעות בערב שבת, בהן הכריזו על כניסת השבת ותחילת זמן איסור המלאכה, בזמן בית שני.^[19]

תקיעה בשופר נעשתה גם בעת הכתרת מלכים. כמו שכתוב בספר מלכים א', פרק א', פסוק ל"ט: וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל, וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה, *וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם: "יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה"*

ערך מורחב – תקיעת שופר

בימינו, עיקר שימושו של השופר ביהדות הוא לקיום מצוות תקיעת שופר בראש השנה ונלמד מן הפסוק "יום תרועה יהיה לכם". התוקע בשופר מכונה "בעל תוקע".

בקהילות מסוימות נהוג לתקוע בשופר בכל יום מימי חודש אלול (למעט ערב ראש השנה, בו לא תוקעים כדי ליצור הפסקה בין התקיעות שאינן אלא מכח מנהג לבין התקיעות שהן מצווה מן התורה, וכן בשבתות שבו השופר אסור בטלטול). אצל האשכנזים נהוג לתקוע לאחר תפילת שחרית, ויש מהם שנוהגים לתקוע גם לאחר תפילת ערבית. אצל חלק מהספרדים נהוג לתקוע במהלך אמירת י"ג מידות שבסליחות או במהלך הקדיש שבסוף הסליחות, אולם במספר קהילות ספרדיות לא נהוג כלל לתקוע בשופר במהלך חודש אלול.

גם בסוף תפילת יום הכיפורים נהוג לתקוע במהלך הקדיש, וברוב קהילות המתפללות בנוסח אשכנז וחלק מקהילות המתפללות בנוסח ספרד, לאחריו, שבסיום תפילת נעילה, זכר לתקיעת השופר של שנת היובל. יהודי תימן נוהגים שלא לתקוע בסיום תפילת נעילה שבצאת הצום אלא רק לאחר תפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים הבאה לאחר תפילת נעילה. בסדר התפילות ליום העצמאות קבעה הרבנות הראשית לישראל לתקוע בשופר בסוף תפילת ערבית.

משמעויות סמליות רבות נתנו לקול השופר. רבי סעדיה גאון מנה עשר משמעויות,^[20] וביניהן:

• המלכת ה'
• זכירת מעמד הר סיני
• קריאה לחזרה בתשובה
• תקווה לגאולה
• זיכרון עקדת יצחק

רבי נחמן מברסלב, בספרו "ליקוטי מוהר"ן", מסביר בצורה רעיונית, על פי הפסוק שנהוג לקרוא לפני תקיעות השופר בראש השנה: ”מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ.” (תהילים, קי"ח, ה'), שאדם תוקע בשופר מהצד הצר (מיצר) והקול יוצא מהצד הרחב (מרחב) – דבר הבא לרמז לחשיבות הגדולה של תיקון המידות, בין קטן בין גדול.^[21]

• בשנות השישים והשבעים של המאה ה־20 היה מי שהציע לראות בקול השופר חזרה לשורשו הבראשיתי והפשוט של האדם.^[22]

בתקופת השלטון העות'מאני והמנדט הבריטי אסור היה ליהודים לתקוע בשופר בכותל המערבי. איסור זה היה בין הגורמים לפרוץ מאורעות תרפ"ט שהתמקדו בכותל.

עם שחרור העיר העתיקה ירושלים במלחמת ששת הימים הגיע הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, אל הכותל המערבי ותקע בשופר.

• 
  ציור המתאר את בני ישראל בהנהגת יהושע בן־נון מפילים את חומות יריחו על ידי תקיעה בשופרות.
• 
  יהודי תוקע בשופר בהפגנה למען ישראל בפראג, צ'כיה
• 
  שופרות בשוק העיר העתיקה בירושלים, נמכרים כמזכרות יודאיקה ליהודים ותיירים
• 
  חסיד ברסלב תוקע בשופר באומן

• שופר קודו
• שופר יעל
• שופר ראם

• תיאודור רייק, השופר – מחקר פסיכואנליטי של הריטואל היהודי, רסלינג, 2005.
• ישי רוזן-צבי, ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל, כנרת, זמורה - מוציאים לאור, 2023, הפרק "שופר מנין?", עמ' 31–46.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: שופר
ערך מילוני בוויקימילון: יובל
ציטוטים בוויקיציטוט: שופר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שופר

• שופר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מידע כללי

• באתר מטח
• מצגת אודות תהליך ייצור השופרות וסוגי השופרות השונים בחלוקה לעדות ישראל
• מידע על הסוגים, תהליך הייצור, הצלילים והמורשת של השופר באתר ברששת ריבק שופרות ישראל
• על השופר והתקיעה, באתר "ישיבה"

הלכות השופר

• הלכות שופר לרמב"ם – מבוארות ממפעל משנה תורה
• רשימת מאמרים על מצוות תקיעת שופר באתר רמב"י(הקישור אינו פעיל, 20 באפריל 2019)
• רשימת מאמרים על מצוות תקיעת שופר באתר רמבי"ש
• הרב רא"ם הכהן, עבודת הכוונה בתקיעת השופר, אתר ישיבת עתניאל.
• הרב אליעזר מלמד, מהו שופר?, באתר פניני הלכה

מחקרים והגות על השופר במורשת ישראל

• פרופ' רחל אליאור, שופר היובל, שופר התרועה, שופר החרם ושופרו של משיח, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• אליהו גלולה, תפקידו של השופר בראש־השנה ואופייה של התשובה, אתר מכללת ליפשיץ.
• הרב יהודה לייב הלוי אשלג,"שופרו של משיח" באתר קבלה לעם
• משה רענן, שופר לראש השנה מקרן של יעל נובי, בבלוג של איגוד ספרני היהדות.
• סיפורו של שופר שנוצר תוך סיכון במחנה עבודות כפייה סקרז'יסקו־קמיינה שבפולין בתקופת השואה, באתר יד ושם
• סיפורו של שופר ששימש בימים הנוראים בגטו טרזין, באתר יד ושם
• תומר פרסיקו, האם קול השופר הוא קול האל?, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2006
• סיון רהב-מאיר, הקול שמעבר למילים, באתר "ליבא", 29 בספטמבר 2016
• איתמר גרינולד, מסורת הקושרת את השופר לשטן, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2021

יצירת השופר

• יצירת השופר (אורכב 04.10.2009 בארכיון Wayback Machine)
• קול השופר וקול הדממה, על תיאור קול השופר בתפילת 'ונתנה תוקף'.
• סיור עם השופר, תהליך הכנת השופר(הקישור אינו פעיל), לצפייה באתר בינינו
• איך מכינים שופר, מבית "האחים גרובייס", יוטיוב

תקיעה בשופר (סרטים, תמונות וקובצי מדיה)

• אוסף תמונות של שופר ותקיעה בשופר בפליקר
• דוד זסלוף, התקווה מנוגנת בשופר, יוטיוב
• הרב אבנר טוניק, תקיעות שופר – יג אלול התשעה, יוטיוב
• ראובן מזרחי, תקיעת שופר (שופר תימני מסולסל), יוטיוב
• תקיעת שופר נוסח תימן הרב משה לוי, יוטיוב
• הרב דוד נינצינסקי, הדרכה לתקיעה נכונה, יוטיוב
• שופר כשר תקיעות שופר תימני גדול, סרטון בערוץ "Tactical IL", באתר יוטיוב (אורך: 01:41) (תקיעה בשופר קודו)

סדר תפילות יום הכיפורים על פי ההלכה הנוהגת כיום
טרם החג	כפרות • תפילת מנחה • סעודה מפסקת
ערבית	לך אלי תשוקתי/תפילה זכה • כל נדרי • תפילת שבע ע�� וידוי • סליחות • וידוי
שחרית	תפילת שבע עם וידוי • וידוי • אבינו מלכנו • קריאת התורה והפטרה • תפילה לשלום המדינה או תפילה לשלום המלכות • ונתנה תוקף
מוסף	תפילת שבע עם וידוי • עלינו לשבח • סדר העבודה • ברכת כהנים • סליחות • וידוי
מנחה	אשרי יושבי ביתך • קריאת התורה • ספר יונה • תפילת שבע עם וידוי • סליחות
תפילת נעילה	אשרי יושבי ביתך • תפילת שבע עם וידוי • חזרת הש"ץ • וידוי וברכת כהנים • סליחות • תקיעת שופר • לשנה הבאה בירושלים • תפילת ערבית • ברכת הלבנה
שונות	יום הכיפורים בבית המקדש • שעיר לעזאזל • עבודת כהן גדול • חמשת העינויים • יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים • פיוטי יום הכיפורים