מחיר

מחיר הוא מונח בכלכלה, המציין כמות של מוצר מסוים, הנדרשת או מוצעת בתמורה למוצר או שירות. בדרך כלל, נהוג לנקוב במחיר ביחידות מוצר מוסכמות, כמו כסף, אך מחיר יכול להיות מיוצג גם באמצעות מוצרים, סחורות ושירותים אחרים.

ערכים מורחבים – תמחיר תקן, אפליית מחירים, מחיר השוק

לכל מוצר יש מחיר. לרוב, נקוב מחירו של מוצר בכסף או בהילך מקובל אחר. כך, לדוגמה, מוצרים כמו ירקות, פירות, דירות למגורים, נסיעה באמצעי תחבורה, הפקדה ומשיכה של כספים, שימוש בשירותיו של עורך־דין, וכדומה – לכולם יש מחיר.

מחירם של מוצרים אינו נקוב תמיד בכסף או בהילך מקובל אחר. לעיתים, נקבע למוצר או שירות מחיר הנקוב בשירותים שהקונה נתבע או נאלץ לספק. במקרים אחרים, נדרש הקונה לשלם מחיר מסוים תמורת הימנעות המוכר מפעולה מסוימת. בתשלום מיסים, אגרות או היטלים, לדוגמה, משלם הקונה תמורת היתר שמעניק לו המוכר לבצע פעולות מסוימות (לדוגמה, לטוס לארץ אחרת) או תמורת הימנעות של המוכר מפגיעה בקונה (לדוגמה, כליאתו של אדם שלא שילם מיסים).

ערכים מורחבים – תמחיר, תמחור בטפטוף, תמחור פסיכולוגי, תמחיר ספיגה, תמחור דינמי, היצף

ראו גם – עלות, עלות קבועה, עלות משתנה, עלות שולית, מודלים להערכת עלות, עלות עסקה, ניתוח עלות-תועלת, סובסידיה, פיקוח מחירים, הוצאות תקורה, ערך נוכחי, עלות ממוצעת, עלות המכר, עלות אלטרנטיבית, עלות היסטורית, ערך עתידי, הפקעת מחירים, תיאום מחירים, מכפיל רווח

יש תאוריות שונות ביחס לגובה הנכון של מחירים. תיאורית הערך של העבודה גורסת כי לכל מוצר יש ערך המבוסס על כמות העבודה שהושקעה בייצורו. תאוריה זו הייתה מקובלת בעיקרה על הוגים חשובים ראשונים בתחום הכלכלה, כמו אדם סמית' ודייוויד ריקרדו. תאוריה זו נכשלה בהסברת תופעת פרדוקס המים והיהלום – העובדה שמים חיוניים לאדם, אך מחירם נמוך בהרבה מזה של יהלומים, שאינם חיוניים.

מ-1870 ואילך נדחתה תאוריה זו מפני תאוריות הערך השולי של מנגר, ואלרס, ג'בונס, וממשיכיהם. תאוריות אלו גרסו כי מחירו של מוצר נקבע לא על־פי העבודה שהושקעה בייצורו אלא על־פי העדפות הצרכן (לפי מנגר) או לפי סיפוק צורכי הצרכן, כפי שהם נתפשים על ידיו (לפי הכלכלה הניאו־קלאסית).

מחירו של מוצר, לפיכך, הוא תוצר של מחסור או תפישה של מחסור מצד הצרכן, המוכן לשלם סכום גבוה יותר עבור מוצר נדיר או נחשק יותר בעיניו. מנגר, פתר את פרדוקס המים והיהלום בקביעה כי מחירו של מוצר נקבע על־פי הצורך החשוב פחות (היחידה השולית) עליו יהיה הקונה מוכן לוותר אם המוצר יוצע במחיר גבוה יותר. לדוגמה, אם לאדם יש חמישה ליטרים של מים, והוא משתמש בליטר אחד כדי לשתות, בשני כדי להשקות את עציציו ובחמישי כדי לשטוף כלים, מחיר המים מבחינתו הוא מחיר הוויתור על סיפוק הצורך הנמוך ביותר בחשיבותו (שטיפת כלים). ברור כי במצב כזה, מחיר המים עבור אותו אדם יהיה נמוך ממחירו של יהלום. לעומת זאת, אדם גווע מצמא במדבר, ירצה להשתמש בליטר מים כדי לשתותו. עבורו, מחיר המים יהיה זהה לוויתור על חייו ולכן ברור כי יבחר לקנות את המים במחיר גבוה אף מזה של יהלום.

מודל קביעת המחיר לפי העדפות הצרכן (רמות הביקוש) וכמות המוצר בהתאם בשוק (רמות ההיצא) נוסח בשם מודל ה"היצע וביקוש" על ידי אלפרד מרשל בספרו עקרונות הכלכלה.^[1]

• המחרה
• היצע וביקוש
• יוקר המחיה
• חוק הגנת הצרכן

• מחיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מחירים (Prices), דף שער בספרייה הלאומית