ביאור:בראשית כה ח

• אברהם: "ויִַּגְועַ ויַָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ ויֵַּאָסֶף אֶל עַמָּיו".
• יצחק: "ויִַּגְועַ יִצְחָק ויַָּמָת ויֵַּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן ושְּׂבַע יָמִים" (ביאור:בראשית כה כט).
• יעקב: "ויִַּגְועַ ויֵַּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (ביאור:בראשית מט לג).
• יוסף: "ויַָּמָת יוֹסֵף" (ביאור:בראשית נ כו).

ניתן לראות שאברהם מת בצורה הטובה ביותר, וכך מדור לדור איכות המוות התדרדרה.

"וַיִּגְוַע" זה לא "וַיָּמָת", אחרת אין משמעות לחזור פעמיים על אותה המילה. "יִַּגְועַ" זה יותר מאשר המוות עצמו והנשימה האחרונה. לגווע זה לגסוס, כאשר הכוונה היא שמדובר בתהליך שנמשך זמן מה ונגמר במוות.

• איוב אמר: "לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמותּ מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע" (איוב ג יא), ואיוב לא מת אלא רק סבל את תהליך המוות.
• בני ישראל אמרו: "ויַֹּאמְרו בְּּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנו,ּ כֻּלָּנו אָּבָדְנו"ּ (במדבר יז כז).

תהליך הגוויעה יכול להיות רע מאוד, מלא סבל וכאב. אולם הוא גם יכול להיות תהליך של חולשה הולכת וגדלה עד המנוחה סופית.
לפני גוויעתו יעקב בירך ונפרד ממשפחתו, ככתוב: "ויְַכַל יַעֲקֹב לְצַוֹתּ אֶת בָּנָיו, ויֶַּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה; ויִַּגְועַ ויֵַּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (ביאור:בראשית מט לג).

• "בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" – שנותיו האחרונות של האדם חלפו בטוב, והוא גסס ללא כאבים וסבל.
• "זָקֵן" - בגיל מבוגר ומכובד.
• "שָׂבֵעַ" - שבע במובן של לא רעב, לא עני ונטוש, עם הרגשת שלמות והצלחה מחייו ומתפקידו. אברהם זכה לראות את נכדיו עשו ויעקב גדלים. הוא הרגיש את הברכה שאלוהים נתן לו בחייו ולזרעו אחריו. היתה לו אמונה מלאה במעשיו ובהחלטותיו שהביאו כבוד רב למשפחתו. הוא הרגיש מושלם ומסופק.
• "יֵַּאָסֶף אֶל עַמָּיו" – אברהם נפטר בנוכחות משפחתו ונקבר בכבוד על ידי בניו הראשונים במקום שהוא הכין לעצמו ולמשפחתו.