ביאור:בראשית כה ה

הדגש על המילה "לוֹ". מה היה לאברהם עצמו?

• כאשר אברם יצא מחרן היה לו: "אֶת כָּל רְכושָּׁם אֲשֶׁר רָכָשׁו,ּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר עָשׂו בְּחָרָן" (ביאור:בראשית יב ה), כאשר הדגש הוא על כך שאברם לא קיבל ירושה מאביו תרח, וכל רכושו היה רק מה שהוא רכש או השיג בעצמו. כנראה הכתוב כולל גם את נדונייתה של שרה שהיא קיבלה מאביה לכבוד חתונתה עם אברם.
• מתנות רבות שפרעה נתן לשרה ולאברהם, שכן נכתב שכאשר אברהם יצא ממצרים הוא היה "כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף ובַּזָהָּב" (ביאור:בראשית יג ב).
• השלל שאברהם לקח לעצמו לאחר שניצח במלחמה עם ארבעת המלכים. זה היה שלל רב שכלל נשק ורכוש מפואר, אך לא את רכוש אנשי ערי-הככר שאברהם לא לקח מהם מחוט ועד שרוך נעל.
• רכוש מצטבר שאברהם השיג בכנען במשך כל השנים שהתגורר שם, ככתוב: "ויַהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, בַּכֹּל" (ביאור:בראשית כד א).
• רכוש שאברהם ושרה קיבלו מאבימלך מלך גרר (ביאור:בראשית כ יד).
• אברהם לא הסביר ליצחק, אבל ליצחק היה מגיע גם שליש מרכושו של תרח, בקרקעות ומטלטלין בחרן, שאברהם לא לקח, ושעבר לנחור, וחלק מסוים לבתואל וללבן.
• והחשוב ביותר: ברכת אדוני שכנען תהיה לזרעו לעולם.

חלק נכבד מרכושו של אברהם היה נדונייתה של שרה והמתנות ששרה קיבלה מפרעה ומאבימלך. את כל הרכוש הזה ואת אוהלה של שרה, יצחק קיבל במותה של שרה לפי חוק חמורבי מספר 162.

בגיל 140, אברהם כבר לא עבד בעצמו אלא עבדו עשה הכל, ככתוב: "עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד ב). המילה "לוֹ" מופיעה גם כאן, כלומר כל מה שיצחק כבר קיבל מאברהם אינו נכלל ברכוש שהעבד ניהל עבור אברהם.

כאשר העבד בא לחרן לקחת אישה ליצחק הוא סיפר ללבן ובתואל: שאברהם נתן הכל לבנו יצחק, ככתוב: "ויִַּתֶּן לוֹ, אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד לו). לא ברור אם אברהם כבר נתן הכל ונשאר עני ואביון. הרי ייתכן שיצחק קיבל רק את ירושתה של שרה או שהעבד ידע שבעתיד אברהם ייתן הכל ליצחק.

אברהם לקח את האישה קטורה כפילגש, ולבטח הוא חיכה שבני קטורה יגדלו לפני שהוא נתן להם מתנות ושלח אותם מזרחה, ככתוב: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; ויְַשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּו חַּי, קֵדְמָה, אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (ביאור:בראשית כה ו). למרות שאת ישמעאל אברהם שלח בעודו נער (ביאור:בראשית כא יד), סביר להניח שבניו מקטורה היו בוגרים יותר מישמעאל כאשר אברהם שלח אותם מעליו.

ניתן לחשוב שנתינת "כל" הרכוש ליצחק היתה לאחר שאברהם נתן מתנות לבני קטורה, אחרת אברהם נתן את המתנות מרכושו של יצחק. ממבנה המשפטים והשימוש באות הקישור 'ו', ככתוב: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים", ניתן לראות שבסוף ימיו נתן אברהם מתנות לבני הפילגשים, אחר כך שלח אותם מעליו, וכל מה שנשאר היה רכושו של יצחק. אברהם עצמו נשאר לגור ולהשתמש ברכושו של יצחק עד מותו.

לא ברור מתי אברהם נתן את רכושו ליצחק.

1. לפני שהעבד יצא להביא אישה ליצחק, כדברי העבד: "ויִַּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד לו).
2. לפני בואה של רבקה: ולכן העבד של אברהם היה יכול להגיד שיצחק "הואּ אֲדֹנִי" (ביאור:בראשית כד סה).
3. לאחר הולדת עשו ויעקב, כ-20 שנה לאחר בואה של רבקה. היינו, אברהם חיכה שבני קטורה יתבגרו, אך כאשר עשו ויעקב נולדו הוא שלח את בני קטורה מזרחה ונתן את שארית רכושו ליצחק, וזאת כדי שבניו לא ישפיעו על חינוכם של עשו ויעקב.
4. לפני מותו - לפי חוקי חמורבי מספר 167, 170, כל הבנים שאביהם הכיר בהם, מאשתו, מפילגשיו ומשפחותיו אמורים לרשת חלק שווה מרכוש האב לאחר מותו. כדי למנוע זאת אברהם השתמש בחוק חמורבי מספר 165 על מנת לתת בחייו לבניו כרצונו: מתנות לבני הפילגשים ואת כל השאר ליצחק.

במותו – אברהם הבטיח בחייו לתת את כל רכושו ליצחק, ואולי העביר לו שטר בעלות לפי חוק חמורבי מספר 165.

שרה פקדה על אברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת וְאֶת בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹאּת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (ביאור:בראשית כא י). אברהם היסס וכעס, אך אלוהים פקד עליו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב). אברהם היה חייב למלא את פקודת אלוהים ולשלוח גם את ילדיו הנוספים, כמו כן לדאוג שיצחק יקבל את רכושו ובעיקר את ברכת האלוהים ללא מתחרים או אויבים מבין אחיו. אברהם ידע את נפש האדם והעדיף שלא יקרה אסון ליצחק, למשל שיצחק יפגע באחיו או שהם יפגעו בו. יש מספר רב של מקרים בתנ"ך שבהם אחים הרגו או פגעו אחד בשני: קין הרג את הבל (ביאור:בראשית ד ח), אחיו של יוסף חששו לחייהם לאחר פטירתו של יעקב (ביאור:בראשית נ יז), אבימלך הרג את אחיו (שופטים ט ה), שלמה פגע באחיו (מלכים א ב כה), ויהורם פגע באחיו (דברי הימים ב כא ד).

הדבר החשוב ביותר שאברהם נתן ליצחק היה ברכת אלוהים בכנען, ולכן החשוב במעשיו של אברהם לא היה 'נתינת הרכוש' אלא גירוש בני קטורה מכנען, ככתוב: "וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּו חַּי, קֵדְמָה, אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (ביאור:בראשית כה ו).