תהלים עח

א משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי ב אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם ג אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו ד לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה ה ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם ו למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם ז וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו ח ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו ט בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב י לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת יא וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם יב נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען יג בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד יד וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש טו יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה טז ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים יז ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה יח וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם יט וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר כ הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו כא לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל כב כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו כג ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח כד וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו כה לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע כו יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן כז וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף כח ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו כט ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם ל לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם לא ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע לב בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו לג ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה לד אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל לה ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם לו ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו לז ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו לח והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו לט ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב מ כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון מא וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו מב לא זכרו את ידו יום א‍שר פדם מני צר מג אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען מד ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון מה ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם מו ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה מז יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל מח ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים מט ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים נ יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר נא ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם נב ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר נג וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים נד ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו נה ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל נו וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו נז ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה נח ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו נט שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל ס ויטש משכן שלו אהל שכן באדם סא ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר סב ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר סג בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו סד כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה סה ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין סו ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו סז וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר סח ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב סט ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם ע ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן עא מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו עב וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם

א מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי. ב אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם. ג אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ. ד לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת יְהוָה וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה. ה וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם. ו לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם. ז וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל וּמִצְוֺתָיו יִנְצֹרוּ. ח וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ. ט בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב. י לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת. יא וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הֶרְאָם. יב נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן. יג בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד. יד וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ. טו יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה. טז וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם. יז וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה. יח וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם. יט וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר. כ הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת אִם יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ. כא לָכֵן שָׁמַע יְהוָה וַיִּתְעַבָּר וְאֵשׁ נִשְּׂקָה בְיַעֲקֹב וְגַם אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל. כב כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ. כג וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח. כד וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ. כה לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע. כו יַסַּע קָדִים בַּשָּׁמָיִם וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן. כז וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף. כח וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו. כט וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם. ל לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם. לא וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ. לב בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו. לג וַיְכַל בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה. לד אִם הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ אֵל. לה וַיִּזְכְּרוּ כִּי אֱלֹהִים צוּרָם וְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם. לו וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ. לז וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ. לח וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ. לט וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב. מ כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן. מא וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ. מב לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ יוֹם אֲ‍שֶׁר פָּדָם מִנִּי צָר. מג אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן. מד וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן. מה יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם. מו וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה. מז יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל. מח וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים. מט יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. נ יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ לֹא חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר. נא וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם. נב וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר. נג וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם. נד וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ. נה וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. נו וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ. נז וַיִּסֹּגוּ וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה. נח וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ. נט שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל. ס וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם. סא וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר. סב וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר. סג בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ. סד כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה. סה וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן. סו וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ. סז וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר. סח וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב. סט וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם. ע וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן. עא מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ. עב וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם.

א מַשְׂכִּיל לְאָסָף:

הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי, הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי.

ב אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי, אַבִּיעָה חִידוֹת דברי שירה ומליצה מִנִּי קֶדֶם על דברים שקרו בעבר.

ג אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם ואנו יודעים שאכן ארעו כי הועברו אלינו מאבותינו, וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ.

ד לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם נשמיט דבר מלהעביר הלאה לבניהם (של אבותינו, שהוזכרו בפסוק הקודם), לדורות הבאים, לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים נמשיך ונהיה מספרים את תְּהִלּוֹת יְהוָה, וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה.

ה וַיָּקֶם עֵדוּת על נפלאותיו של ה' הוא קבע את מצוות התורה לזכרון בְּיַעֲקֹב, וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם.

ו לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בדורות המאוחרים, בָּנִים יִוָּלֵדוּ, יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם.

ז וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם מבטחם, וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל, וּמִצְוֺתָיו יִנְצֹרוּ.

ח וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם, דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה, דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ כיוון את ליבו לדרך הישרה, וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת עִם אֵל רוּחוֹ.

ט בְּנֵי אֶפְרַיִם ולא יהיו כבני אפרים (מופיע במדרש ששבט אפרים יצאו ממצרים עוד לפני תקופת משה, והרבה מהם מתו בקרבות) נוֹשְׁקֵי בעלי כלי נשק רוֹמֵי ויורים ב- קָשֶׁת, הָפְכוּ הפכו עורף, נסו מפני אויביהם בְּיוֹם קְרָב.

י לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים, וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.

יא וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו, וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הֶרְאָם.

יב נֶגֶד מול פני אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן כינוי למצרים (צוען היא עיר חשובה במצרים).

יג בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם, וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד.

יד וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם, וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ.

טו יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר, וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה כאילו היו שם מי תהום רבים.

טז וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע, וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם.

יז וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ, לַמְרוֹת עֶלְיוֹן להמרות את פי ה' בַּצִּיָּה במדבר.

יח וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם, לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם.

יט וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים, אָמְרוּ: "הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר?

כ הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ - הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת? אִם יָכִין שְׁאֵר בשר לְעַמּוֹ?".

כא לָכֵן שָׁמַע יְהוָה וַיִּתְעַבָּר התמלא עברה, כעס, וְאֵשׁ נִשְּׂקָה בערה בְיַעֲקֹב, וְגַם אַף כעס (של ה') עָלָה בְיִשְׂרָאֵל.

כב כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים, וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ.

כג וַיְצַו ולמרות כעסו ציווה ה' על ה- שְׁחָקִים מִמָּעַל, וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח.

כד וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל, וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ.

כה לֶחֶם אַבִּירִים של מלאכים אָכַל אִישׁ, צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע.

כו יַסַּע קָדִים ה' הסיע רוח קדים בַּשָּׁמָיִם, וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָן רוח מכיוון תימן.

כז וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר בשר (את השלו), וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף.

כח וַיַּפֵּל את השלו בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ, סָבִיב לְמִשְׁכְּנֹתָיו.

כט וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד, וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם.

ל לֹא זָרוּ סרו, נעשו זרים מִתַּאֲוָתָם, עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם.

לא וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם את אוכלי השלו שהשמינו מרוב אכילה, וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ.

לב בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד, וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו.

לג וַיְכַל בַּהֶבֶל לשווא (מבלי שהגשימו את יעודם, מבלי שהגיעו לארץ) יְמֵיהֶם, וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה במיתה מהירה.

לד אִם הֲרָגָם בכל פעם שה' הרג במדבר את החוטאים, יתר העם... וּדְרָשׁוּהוּ, וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ חיפשו אֵל.

לה וַיִּזְכְּרוּ כִּי אֱלֹהִים צוּרָם, וְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם.

לו וַיְפַתּוּהוּ דיברו לה' דברי חנופה בְּפִיהֶם, וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ.

לז וְלִבָּם אבל ליבם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ, וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ.

לח וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן כיפר על עוונם וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב להחזיר, לבטל אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ.

לט וַיִּזְכֹּר כי ה' זוכר כִּי בָשָׂר הֵמָּה, רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב.

מ כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר! יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן!

מא וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל, וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ ציערו.

מב לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ ידו החזקה שהצילה אותם, יוֹם אֲ‍שֶׁר פָּדָם מִנִּי צָר.

מג אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו, וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן.

מד וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם, וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן.

מה יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם, וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם.

מו וַיִּתֵּן לֶחָסִיל לארבה יְבוּלָם, וִיגִיעָם גידוליהם לָאַרְבֶּה.

מז יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם, וְשִׁקְמוֹתָם ואת עצי השקמה בַּחֲנָמַל בכפור.

מח וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם את בהמותיהם, וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים לברקים ("וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד" - שמות ט כד).

מט יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.

נ יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ הכין דרך נוחה ל"כעסו" שיצא להכות את בכורי מצרים, לֹא חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם, וְחַיָּתָם ואת בהמתם (ויש מפרשים: נפשם, כתגבולת ל'נַפְשָׁם' - ואז מכת דבר לא שייכת כי היא הייתה רק בבהמות, אלא יש לפרש 'דבר' כשם כללי למכה ומדובר כאן במכת בכורות) לַדֶּבֶר הִסְגִּיר.

נא וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם, רֵאשִׁית אוֹנִים היכה את ראשית כוחו של אב המשפחה, כלומר את בנו הבכור בְּאָהֳלֵי חָם בבתי המצרים (חם היה אביו של מצרים - בראשית י ו).

נב וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ, וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר.

נג וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ, וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם.

נד וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ, הַר זֶה את ארץ ישראל קָנְתָה יְמִינוֹ.

נה וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם, וַיַּפִּילֵם חילק להם בְּחֶבֶל נַחֲלָה באיזורי הארץ השונים נחלה לכל שבט, וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

נו וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן, וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ.

נז וַיִּסֹּגוּ וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם דור השופטים בגדו בה' כפי שעשה דור המדבר, נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה כמו קשת שיורה את החצים לכיוון ההפוך.

נח וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם, וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ.

נט שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר, וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל.

ס וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ את משכן שילה שכנראה נחרב לאחר אובדן ארון הברית לפלישתים - שמואל א ד, אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם נטש את האוהל שבו שיכן את שמו, בין בני האדם.

סא וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ את ארון הברית (שמואל א ד יא), וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר.

סב וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ, וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר.

סג בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ, וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ לא יללו על מותן, כי לא נשארו להן קרובי משפחה שיתאבלו עליהן.

סד כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ, וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה לא בכו עליהם, כי באו עליהן עוד צרות שמנעו מהן להתאבל.

סה וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן כגיבור שישן ואז התעורר משנתו אֲדֹנָי, כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן השר בשמחה לאחר ששתה מִיָּיִן.

סו וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר, חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ להם, לאויביו.

סז וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף אך במקביל המשיך להמנע מלהשכין את שכינתו במשכן שהיה בנחלת יוסף, וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר.

סח וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה, אֶת לבנות את בית המקדש (במקום משכן שילה שנחרב) ב- הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב.

סט וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים השמיים מִקְדָּשׁוֹ, כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ כמו הארץ שהיא יציבה - כך ייסד את בית המקדש לְעוֹלָם.

ע וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ, וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת מעבודתו בדיר ה- צֹאן.

עא מֵאַחַר עָלוֹת הצאן המיניקות הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ, וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ.

עב וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ כפי מידת שלמות לבבו, וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם.