רחוב רזיאל

רח' רזיאל

Raziel ‎St.

מראה הרחוב. בית סורסוק משמאל ומגדל נוה צדק נראה באופק
מידע כללי
על שם	דוד רזיאל, מפקד האצ"ל וממייסדיו ונציב בית"ר
מיקום
מדינה	ישראל
עיר	תל אביב-יפו
רובע	7
שכונה	מנשייה, יפו העתיקה
רחובות מסתעפים	שדרות ירושלים, רחוב הדואר, רחוב יונתן רטוש, רחוב רציף העלייה השנייה, רחוב מרזוק ועזר, רחוב יועזר איש הבירה, רחוב בן פרחיה, רחוב בית אשל, רחוב מפרץ שלמה, רחוב יפת, רחוב נחום גולדמן, רחוב 3338,
אתרים	בית סורסוק, מגדל השעון (יפו), בית הסראייה (יפו), בית הבלאדייה (יפו), שער ירושלים (יפו), שער השליטים, תחנת המשטרה ביפו, השוק היווני
קואורדינטות	32°03′22″N 34°45′28″E / 32.056111111111°N 34.757722222222°E / 32.056111111111; 34.757722222222
מפת מיקום מפה מפורטת מפת מיקום מפה דינמית (למפת גוש דן מוגדלת)   רחוב רזיאל (למפת גוש דן רגילה)   רחוב רזיאל (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום רחוב רזיאל (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום רחוב רזיאל רחוב רזיאל רחוב רזיאל מפת  דרום __ תל אביב ויפו [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ רמת גן, __ גבעתיים מדרום: __ פארק אריאל שרון, __ חולון, __ בת ים ממערב: הים התיכון tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0; tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

רחוב רזיאל הוא היום רחוב בצפונה של יפו, המחבר בין שדרות ירושלים ורחוב אילת בקצהו הצפון-מזרחי לבין כיכר השעון בצידו הדרום-מערבי, עד למלחמת העצמאות שמו של הרחוב היה מורכב משני רחובות^[1]: רחוב נג'יב בוסטרוס ורחוב אסכנדר עוואד (אלכסנדר הווארד) שהוא כיום "כיכר השעון".

הרחוב הוקם על תוואי הדרך ההיסטורית מיפו לשכם והלאה לדמשק; דרך שהמשכה מזרחה הוא בתוואי הרחובות רחוב אילת, דרך יפו-תל אביב, דרך בגין וציר ז'בוטינסקי של היום. רחוב רזיאל שימש כרחוב הראשי והחשוב של העיר עד לסלילת שדרות ירושלים. ברחוב עברה בעבר מסילת ברזל (מסילת הטרזינה) ששמשה קרוניות אשר הובילו סחורות מנמל יפו אל תחנת הרכבת של יפו. משפחת סורסוק מביירות רכשה קרקעות לאורך דרך שכם באמצע המאה ה-19. התיאור הראשון של בנייה לצד דרך שכם מופיע במדריך הטיולים הצרפתי 'בדקר' משנת 1876^[2].

חלקו הצפון מזרחי של רחוב רזיאל (משדרות ירושלים עד רח' הדואר) נקרא בעבר "רחוב בוסטרוס", על שם נג'יבּ חביב בוסטרוס, ערבי נוצרי, שבנה בו שורת חנויות. בבנין שברחוב רזיאל 11 נותר שלט שיש ובו חקוק שמו הקודם של הרחוב בצרפתית (Rue Negib Bustros) ושנת סלילתו 1886. שמו של רחוב בוסטרוס מופיע לראשונה באוגוסט 1894 ,במודעת פרסום של מלון 'פלשתינה'. חלקו הדרום המערבי של רחוב רזיאל (מרח' הדואר עד כיכר השעון) נשא את השם "עוואד" או "הווארד", על שמו של ערבי מרוני אמיד שמוצאו ממלטה ונקרא איסכנדר עוואד ובהמשך שינה את שמו לאלכסנדר הווארד^[2].

איזבלה לבית סורסוק נישאה לנג'יב בוסטרוס, וחלקה עם אחיה אלפרד מוסא סורסוק את הבעלות על החנויות והדירות ברחוב שנשא את שמו של בעלה, שנפטר ככל הנראה בסוף שנות התשעים של המאה התשע־עשרה. בשנת 1902 החלה תנופת בנייה ברחוב ביזמת השען והצורף מוריץ שיינברג, שחכר את הקרקע ממשפחת סורסוק. הוא בנה שני בתים ובהם שבע עשרה חנויות^[2]. בשנת 1907 חכר שטח נוסף ובנה עוד מבנים. רבים משוכרי החנויות היו יהודים, ביניהם חיים אמזלג, משפחת שלוש, חיים מוטרו, הפרדסן רואימי והלל קרוגליאקוב^[3].

את רוב שטח הרחוב ירשה ביתו של אלפרד מוסא סורסוק, ליידי איבון קוקריין סורסוק. בשנת 1948, כאשר קמה מדינת ישראל, הייתה קוקריין אזרחית לבנונית-בריטית-אירית וכן בעלת דרכון דיפלומטי, כיוון שבעלה היה דיפלומט. קוקריין ירשה את אדמות משפחה ביפו ובחיפה, ונכסי מקרקעין אלו הוחרמו על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לפי חוק נכסי נפקדים ועברו אחר כך לבעלות רשות הפיתוח. גורמים רבים פעלו במשך השנים לשכנע את ממשלות ישראל להכיר בתביעתה של קוקריין להחזיר לה את רכושה. הם ראו בכך עניין עקרוני, הכרה בכך שקוקריין היא בת למשפחה שאי אפשר לכלול אותה בהגדרה של אויבי ישראל, אף על פי שהמשפחה מתגוררת בארץ הנמצאת במצב מלחמה עם ישראל. גם הואתיקן התערב, וכן מנהיגים ביהדות בריטניה, ביניהם חבר הפרלמנט גרוויל ג'אנר (אנ'), ראש ועד שליחי הקהילות של יהדות בריטניה^[4].

קוקריין פנתה לשלטונות ישראל בעניין נכסיה לראשונה בשנת 1950. ב-1 בפברואר 1951 נמסרה לה החלטת הוועדה המיוחדת, שהוקמה לפי סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים, שלא להמליץ על החזרת נכסיה שהוחרמו. היא חידשה את בקשתה בשנת 1966, ושוב הוחלט לא להחזיר את נכסיה. היא פנתה שוב בשנת 1978 כאשר הפעם ייצג אותה עו"ד חיים הרצוג, יליד אירלנד שהיה אחר כך נשיאהּ השישי של מדינת ישראל. ב-13 במאי 1979 שוב החליטה הוועדה שלא להמליץ בפני האפוטרופוס על שחרור נכסיה. בספטמבר 1979 פנה הרצוג לבג"ץ בשמה של קוקריין, שבינואר 1980 שפסק לטובתה. גם שר החוץ יצחק שמיר, התייחס בחיוב לעתירתה של קוקריין ולבסוף הוועדה המיוחדת המליצה לאפוטרופוס לשלם לה פיצוי כספי עבור נכסי המקרקעין שלה^[5]. האדריכל וחוקר יפו שמואל גילר, שחקר את ההיסטוריה של הרחוב, יצר קשר עם בני משפחת סורסוק בבירות שאישרו שאכן קיבלו פיצוי ממדינת ישראל^[2].

• ביתו איסכנדר עוואד (רחוב רזיאל 15) - למבנה כניסה מעוטרת בשיש ובה כתובת בעברית: "שלום על ישראל". עוואד/הווארד נפטר ב-1904, אלמנתו תרמה מכספי עיזבונו לבניית מנזר אנטוניוס הקדוש שבשכונת עג'מי.
• בית סורסוק (רזיאל 4)- המבנה הוקם על ידי משפחת סורסוק העשירה מביירות ונחנך בשנת 1925. הוא נחשב בזמנו לבניין המשרדים היוקרתי ביותר ביפו, ושכנו בו, בין היתר, משרדיהם של קונסולים זרים, של סוחרים אמידים ושל חברות ספנות. למבנה ארבע קומות ומרפסות רבות תלויות בחזיתו. בבית שכנו גם משרדיה של חברת "גאולה" לגאולת קרקעות בהנהלתו של מאיר דיזנגוף. לאחר כיבוש יפו בשנת 1948 נמסר המבנה למשרד הביטחון, ומאז ועד 1970 הוא שימש את שירות הביטחון הכללי. בשנת 1974 עברו אליו משרדי השקם ולאחר מכן עברו אל שדרות ירושלים מספר 8 שנמצאות בסמוך.
• בית המלון של מנחם מנדל מקאמיניץ ברחוב רזיאל 7 - במלון שנקרא "בית האורחים (בית אשל) פאלעסטינא", התאכסן בנימין זאב הרצל בעת ביקורו בעיר בשנת 1898. ב-1986 עברה למבנה זה המסעדה "מישו מלך הקבב" של מישו פיגנבאום^[6].
• בבניין שניצב ברחוב רזיאל 17, בפינת כיכר השעון ליד בית הסראייה, נוסדה גימנסיה הרצליה בשנת 1905. כעבור מספר חודשים עברה הגימנסיה מבית זה, ומאוחר יותר שכן בו המשרד הארצישראלי, מוקד הפעילות הציונית בארץ ישראל. הבניין נהרס בשנת 2001.
• עוד שכנו ברחוב חנות התכשיטים של עקיבא וייס, ממייסדי אחוזת בית, ובמקום התגוררו יהודה גור ויחזקאל דנין (סוכובולסקי) הנמנים עם מייסדי אחוזת בית.

מדיה וקבצים בנושא רחוב רזיאל בוויקישיתוף

• שמואל גילר, ‏רחוב היהודים של יפו: על תולדות רחוב הווראד-בוסטרוס-רזיאל, קתדרה 157, תשרי תשע"ו, עמ' 53–76
• רון פז, ‏הבניין ברח' רזיאל ביפו: הריסה בשיטת הסלמי, באתר גלובס, 23 בפברואר 2003
• הרחוב באתר עיריית תל אביב

• 
  השלט בצרפתית "רח' נגיב בוסטרוס" (מספר 11)
• 
  הכיתוב "שלום על ישראל" (מספר 15)
• 
  בית עוואד (מספר 15)
• 
  תקריב של בית סורסוק (מספר 6)

יפו העתיקה
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.

(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מאר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים (7) החמאם ובית הסראייה הישן (8) בית מיומנה (9) בית הכנסת לעולי לוב (10) מוזיאון אילנה גור (11) תיאטרון הסימטה (12) כנסיית גאורגיוס הקדוש (13) בית העולים (14) בית הספר טביתא (15) קולג' דה פרר (16) בית הקברות הפרוטסטנטי (17) תחנת המשטרה ביפו (18) מאפיית אבולעפיה (19) בית הסראייה (20) סביל אבו נבוט ב' (21) בנק אנגלו-פלשתינה (22) בית החולים הצרפתי על שם סנט לואי ביפו (23) גבעת אנדרומדה (24) בית מרכז האמנויות, (25) בית המכס בנמל יפו, (26) נא לגעת