לדלג לתוכן

מורא אב ואם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מורא אב ואם
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"ט, ג'
תלמוד בבלי מסכת קידושין, דף ל"א, עמוד ב'
משנה תורה ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ו'
שולחן ערוך יורה דעה, סימן ר"מ
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה רי"א
ספר החינוך, מצווה רי"ב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מורא אב ואם היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות, שמחייבת התנהגות של יראת כבוד כלפי האב והאם ולא לעבור על דבריהם.

פרטי המצווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המצווה: ”איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו” (ויקרא, י"ט, ג').

בכלל מצוות מורא אב ואם, איסורים שנועדו לשמור על כבודם, שלא לעשות פעולות שמביעות זלזול בהם: המצווה מטילה חובה על הצאצא (בן או בת) שלא לבזות אותם, לא לזלזל בהם, לא לסתור את דבריהם בפומבי. ”איזה הוא מורא, ואיזה הוא כבוד: מורא--לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריע את דבריו, ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר אבא מרי. היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים, משנה את שמם”[1]

ודעת הרב הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, יורה דעה, סימן ר"מ, "כי מצווה זו היא בכלל המצוות המסורות ללב בכך שיש לאדם לירא מורא פנימי מהוריו, ולא תלויה רק בקיום החיצוני שלה".

וזה לשון השולחן ערוך (שם): "איזה מורא? לא יעמוד במקומו המיוחד לו... לעמוד שם בסוד זקנים עם חבריו, או מקום המיוחד לו להתפלל, ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו, ולא סותר את דבריו... ולא מכריע את דבריו בפניו, אפילו לומר נראין דברי אבא, ולא יקראנו בשמו. לא בחייו ולא במותו, אלא אומר: אבא מארי. היה שם אביו כשם אחרים, משנה שמם, אם הוא שם שהוא פלאי שאין הכל רגילים לקרות בו"

מצוות זו משלימה את מצוות כיבוד אב ואם, הדורשת מהצאצא התנהגות של עזרה ויחס חיובי - "מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא".

שתי מצוות לא תעשה כרוכות אף הן ביחס להורים: 1. איסור קללת אב ואם, 2. איסור הכאת אב ואם. איסורים אלו כרוכים בעונש מוות.

טעם המצווה וחשיבותה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי המצווה הם, לפי הרמב"ם, בהכרת התודה שכל ילד צריך להרגיש כלפי הוריו על הבאתו לעולם (על פי היהדות בתהליך הלידה שותפים האב, האם והקב"ה) ועל גידולו.

על פי חז"ל, חובת מורא ההורים הוסמכה לחובת יראת שמים - ” כיבוד אב ואם מצות עשה גדולה, וכן מורא אב ואם--שקלם הכתוב בכבודו ובמוראו: כתוב "כבד את אביך, ואת אימך", וכתוב "כבד את ה', מהונך"; ובאביו ואימו כתוב "איש אימו ואביו תיראו", וכתוב "את ה' אלוקיך תירא". כדרך שציווה על כבוד שמו הגדול ומוראו, כך ציווה על כבודם ומוראם”.[2]

הקדמת האם לאב בתורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצוות מורא אב ואם הקדימה התורה את האם: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ", בניגוד למצוות כיבוד אב ואם, שם הקדימה התורה את האב: “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ”. רבי יהודה הנשיא הסביר את העניין בכך שידוע לכל (וגם לקב"ה) שילדים מכבדים את אמם יותר מאשר את אביהם, ולכן הקדים הקדוש ברוך הוא את האב, "כדי שיכבד אדם את אביו כשם שהוא מכבד את אמו". וידוע לכל (וגם לקב"ה) שילדים מתייראים מאביהם יותר מאשר מאמם, ולכן הקדים הקדוש ברוך הוא מורא האם למורא האב, "כדי שיירא אדם מאמו כשם שהוא ירא מאביו"[3].

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רמב"ם הלכות ממרים פרק ו הלכה ג
  2. ^ רמב"ם הלכות ממרים פרק ו הלכה א
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל', עמוד ב'


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.