גט

ערך זה עוסק במסמך גירושין. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גט (פירושונים).

המונח "ספר כריתות" מפנה לכאן. לערך העוסק בספרו של רבי שמשון מקינון על כללי הלימוד, ראו ספר הכריתות.

מצוות גירושים בשטר
(מקורות עיקריים)

מתן גט בפני בית דין
מקרא	ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק א'
משנה	מסכת גיטין
משנה תורה	הלכות גירושין, פרקים א'-י'
שולחן ערוך	אבן העזר, סימנים קי"ט-קנ"ד
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה רכ"ב ספר החינוך, מצווה תקע"ט

גט אישה (ברבים: גיטי נשים) או בקיצור גט, הוא מסמך הלכתי, שבאמצעותו מגרש בעל את אשתו ומסיים את נישואיהם. משפט המפתח בגט הוא "הרי את מותרת לכל אדם".^[1]

מקור המילה במשנה והתלמוד, שם משמשת המילה 'גט' במשמעות של שטר, שלעיתים קרובות הוא גט במשמעות ימינו, אך לא תמיד.^[2] כיום מקובל לכנות במילה גט רק את השטר שבו מגרש הבעל את אשתו.

הגט נמנה עם אחת מתרי"ג מצוות התורה, ומוזכר בספר דברים ובספר ישעיהו בשם "ספר כריתות". על פי המדרש הוא היה נהוג עוד בימי אברהם אבינו. הנוסח הנוכחי של הגט וכל הכללים הקשורים בו נקבעו בבבל בתקופת התלמוד. בתורה עצמה לא נזכרת המילה 'גט', אלא הוא מכונה 'ספר כריתות'^[3]:

כִּי יִ��ַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ, וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו - כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.

הגט אינו חוזה שנערך בין שני צדדים, אלא הוא מעשה חד-צדדי של הגבר (אמנם כיום נהוג שאין לתת גט בלא הסכמת האישה). על אף שמעיקר הדין אין צורך בבית דין כדי לסדר גט, מקובל שגט יסודר אך ורק בבית דין מוסמך (ובמדינת ישראל, בבית דין רבני), וזאת בשל מורכבותו ההלכתית של הגט ובשל המשמעות החמורה שעלולה להיות אם יינתן גט פסול. על פי המנהג בבתי הדין, מיד לאחר סידור הגט משמיד (בגריסה או שרפה) בית הדין את שטר הגט ונותן פסק-דין של בית הדין לפיו התקיים בנוכחותו בצורה כשרה מעשה הגירושין (הפסק החדש נקרא "מעשה-בית-דין") וקובע כי בני הזוג גרושים כהלכה. מטרת השמדת שטר הגט המקורי היא מניעת שימוש בשטר הגט בפני בית דין אחר במקרים של חזרה לחיים משותפים והיפרדות חוזרת. במדינת ישראל ניתנת בנוסף לכך גם תעודת-גירושין. על מנת למנוע ערעורים על תקפות הגט לאחר זמן, שמטרתם להוציא לעז על אחד מבני הזוג כביכול נישואיו הראשונים עדיין תקפים, נהוג שלנוכחים במקום מוצע לעיין בגט ולוודא את תקינותו, ולאחר מכן הם מתחייבים שלא לערער עליו בעתיד, והגט, שכבר מילא את תפקידו, מושמד.

בעת שהגבר מוסר את הגט לאישה חייבים להיות נוכחים שני עדים, וכן בית-הדין המסדר את הגירושים. לעיתים נוכח גם הלבלר שכתב את הגט, אך אין זה נדרש. בעת מסירת הגט אומר הגבר לאישה: "הרי זה גטך, והתקבלי גטך זה, והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו, ומותרת לכל אדם".

דיני הגט נלמדים מפרשה בספר דברים, העוסקת בגירושין.^[4] בפרשה עצמה מפורש רק החיוב שהמגרש אישה יגרשה באמצעות 'ספר כריתות', ואיסור לאדם לשאת שוב גרושתו לאחר שנישאה לאדם אחר. שאר דיני הגט נלמדים מתורה שבעל פה ובאמצעות דרשות בעיקר בתלמוד במסכת גיטין.

עיקרי דיני הגט הם:

• אין האיש מגרש את אשתו אלא לרצונו, ולא בעל כורחו. מעיקר הדין הייתה אשה מתגרשת גם בעל כורחה, אולם מתקנת רבינו גרשום מאור הגולה, אסור לאיש לגרש את אשתו כנגד רצונה.
• אין האשה מתגרשת אלא באמצעות שטר כתוב.
• הגט צריך להיכתב במיוחד עבור הבעל והאישה הספיציפיים. אולם הסופר יכול להכין לעצמו טופסי גיטין, היינו שיכתוב את כל נוסח הגט ('טופס') וישאיר את מקום שם האיש, האשה והתאריך ריקים. ('תורף')
• על האיש לתת את הגט בעצמו או על ידי שליח לאשה, ולא שהיא תיקח את הגט בעצמה.
• על הגט להינתן לתוך ידה של האשה, ליד שלוחה, או לשטח בבעלותה שבו היא יכולה לשמר את גיטה.
• על הגט להינתן לאשה לעיני עדים.

ההלכה מחייבת נתינת גט כאשר ברור מי המגרש ומי המתגרשת. חיוב זה מתבטא בתחום הלכתי הנקרא "כתיבה לשמה". אחד הנושאים הנידונים בתחום זה הוא "שמות גיטין" נושא זה הוא בירור דרך כתיבת שמות אנשים ומקומות לפי ההלכה. כיוון שללא דיוק בשם בגט נוצרת בעיה בכשרותו של הגט. דרך לימוד נושא זה מתברר על ידי חוקי הלשון לפי הפוסקים ובדיקת דרך כתיבת השם כפי המובא בתנ"ך ובתלמוד. עיקר הדיון בשמות גיטין מובא בשולחן ערוך חלק אבן העזר.^[5] אחד הדיונים המפורסמים בתחום שמות גיטין הוא השם עקיבא - האם האות האחרונה בשם היא כמו שכתוב בתלמוד הבבלי עם האות א או כמו שכתוב בתלמוד הירושלמי עם האות ה.

יש אפשרות שהבעל ישלח גט על ידי שליח, והשליח ימסור את הגט לידי האישה. במקום שיש חשש שהבעל יעגן את אשתו, ויהיה קל יותר למסור את הגט באמצעות שליח, עושים כן.

מעיקר הדין ישנה אף אפשרות שהאישה תעשה שליח לקבל את הגט מידי הבעל, אבל לא נוהגים לעשות כן, מאחר שיש בדרך זו הרבה קשיים טכניים, כגון הצורך שיהיו עדים לכך שהאישה מינתה את השליח.

ר' אלעזר (במשנה, מסכת גיטין, פרק ט', משנה ד') סובר, שאפילו לא חתמו עליו עדים, אלא שנתנו לאישה בפני עדים, הגט כשר (שעדי המסירה של הגט קובעים את תוקפו של הגט). רבן גמליאל (ולפי גרסה אחרת: רבן שמעון בן גמליאל) סיפר (גיטין לו ע"א) שתיקנו אחר כך שיהיו העדים מפרשים את שמותיהם בגט ולא די בלשון: 'אני חתמתי עד'.

קיום יחסי מין עם אישה נשואה הוא מהעברות החמורות ביותר ביהדות (אחת משלוש העברות של "ייהרג ואל יעבור"), בנוסף לכך הילדים שיוולדו מאותם יחסים, יהיו ממזרים, ולא יוכלו להתחתן עם יהודים לדורי דורות. ולכן כאשר לעיתים נעשים נישואים שאין בהם ממש, כגון נישואים שנעשו בלצון בין נער לנערה, נדרש בעקבותיהם גט לחומרא, כלומר גט שנועד להסיר ספק ולהבהיר באופן חד-משמעי שהאישה פנויה.

קיימים גם מקרים שלפי ההלכה יש לתת שני גיטין, מכיוון שיש ספק כיצד לערוך את הגט. כגון שהבעל נקרא בשם מסוים כשמכובד בעלייה לתורה, אבל אינו נקרא בשם זה בין אנשים. וכן במקרה שיש לבעל או לאישה שם, שיש ספק כיצד לכתוב אותו.

במקרא לא נאמר כלום על תוכנו של הגט ולא על צורתו, ומסתבר שבימים הקדומים לא היו לשונות קבועים לגיטין אלא כל אדם כתב את הגט בנוסח שלו. שמואל מזכיר (בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ה', עמוד ב') את הנוסחאות שהבעל כותב לאשתו: 'הרי את משולחת', 'הרי את מגורשת', 'הרי את מותרת לכל אדם'. בצד נוסחאות אלו הוא מביא נוסחאות פסולות: 'איני אישך', 'איני בעלך' וכו', וכוונתו שאם אמר 'איני אישך' לבד אינו מועיל, לפי שהבעל צריך לשלח את אשתו מביתו, ולא שישלח את עצמו ממנה, אבל אם הוא מוסיף בכל נוסח שהוא, שהוא משלח את אשתו ממנו - הרי זה גט.

בגט צריך שיהיה כתוב שם האיש, שם האישה והזמן. הסופר הכותב את טופסי הגיטין, צריך שיניח מקום פנוי לשם האיש, לשם האישה ולזמן. כן צריכים לכתוב בגט את הזמן למניין המלכות המושלת באותה מדינה, ואם נכתב למניין מלכות אחרת, ואפילו לבניין הבית - הגט פסול. מעיקר ההלכה גט יכול להכתב בכל שפה,^[6] ובכל סוג כתב,^[7] על פי המנהג הגט נכתב בארמית, ונכתב בכתב אשורי.^[8] אם הגט נכתב בכמה שפות יש הפוסלים את הגט.^[9]

נוסח הגט קבוע והוא נכתב ב12 שורות, כמנין המילה "גט"^[10]:

מתן גט על ידי אישה מתועד בברית החדשה: "כל המגרש את אשתו ונושא אחרת, נואף הוא. ואם היא תגרש את בעלה ותנשא לאחר, נואפת היא".^[11][12]

בתעודה שנכתבה בעין גדי^[13] ב"שנת שלוש" למרד בר כוכבא (פרץ בשנת 132), הצהירה "שלמצין בת יהוסף קבשן" מעין גדי, שהיא אינה דורשת "חפץ כל דבר" מ"אלעזר בן חנניה", שהיה בעלה קודם לכן. בשורה 7 של התעודה מופיע המינוח: "שהוא לך מנה גט שביקין" ("שיהיה לך ממנו (או ממנה) שטר העזבה"). החוקר ז'וזף מיליק סבר שיש בתעודה זו עדות לגירוש בעל על ידי אשתו. עדה ירדני וחיים יונה גרינפלד (אנ') פירשו את התעודה כשובר (קבלה) של כתובה, או של גט, המעיד שאין לשלמציון טענות כספיות כלפי אלעזר. טל אילן קיבלה את פירושו של מיליק, והיא סוברת שתעודה זו מוכיחה את קיומו של נוהג נתינת גט על ידי אישה בתקופת מרד בר כוכבא. בנוסף על כך, קיים דמיון רב בין תעודה זו ובין גט שנכתב במצדה ונמצא במערות מורבעת.^[12]

אצל רפורמים נהוג לתת גם גט מקביל מצד האישה, המשחרר את הבעל מהתחייבויות והבטחות הנישואין מלבד ההבטחות הקשורות להסדרים הכלכליים של הגירושין והסדרי משמורת הילדים. את הגט מצד האישה הנהיג זלמן שחטר שלומי וכך נוהגים הרבנים המוסמכים על ידו ברחבי העולם.

• גט על תנאי
• גט מקושר
• סרבנות גט
• נחלת שבעה (ספר)
• אין דבר שבערווה פחות משניים

• ירון זילברשטיין, "על 'מודרנה' שפה ומשפט: הלכות כתיבת שמות בגיטין", עיונים בשפה וחברה 5 (2012), עמ' 157–180.

• אליאב שוחטמן, כפייה בגט, באתר "דעת".
• אליאב שוחטמן, ‏בגידה וחיים עם "ידועה בציבור" – עילה לכפיית גט?, משפחה במשפט א, תשס"ז
• גט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הערך "גט", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• מאמרים בנושא גט, באתר ספריית אסיף
• ארכיון אסף שטרי גטין, בספרייה הלאומית

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: גט