הורות משותפת

הורות משותפת (באנגלית: Shared Parenting) היא שם כולל למודלים של הורות המהוות חלופה לנישואים ומבוססות על שלושה עקרונות:

• זכותו של הילד לקשר משמעותי עם שני הוריו גם אם אינם נשואים זה לזה.
• נשיאה משותפת באחריות הורית וכלכלית לילד, בכך שש��י הוריו יגדלו אותו יחדיו, גם אם אינם רשומים כנשואים, וגם אם אין ביניהם קשר רומנטי.
• זכותו של כל הורה בנפרד לקשר משמעותי עם הילד.

יישום נפוץ של מודל זה כולל נשים וגברים שהחליטו להביא יחד לעולם ילד, או ילדים משותפים, מבלי לחיות בזוגיות או לקיים משק בית משותף. ההורים יכולים להיות הטרוסקסואלים או חד-מיניים, עם בני זוג או בלעדיהם. תהליך ההתעברות מתבצע באמצעות הפריה מלאכותית בבית חולים, באופן עצמי, במרפאת פוריות, או ביחסי מין.

לשם כך, לרוב יערכו ביניהם ההורים הסכם הורות משותפת קודם לתהליך. ההסכם יכול להתקיים בין כל שני הורים ביולוגיים, שיש ביניהם אמון ומערכת יחסים מינימלית לגידול משותף של ילד, גם אם הם רשומים פורמלית כרווקים, או גרושים. ההסכם, שנחתם לרוב טרום הולדת הילד, כולל הסדרה והתייחסות לתחומים הקשורים להריון, טיפולי פוריות, חלוקת אחריות כלכלית, חלוקת ימי טיפול בילד וסוגיות כמו חינוך, הסעות ועוד.

באופן הדומה להסכמי הורות משותפת, הורים גרושים חותמים על הסכמי גירושים, על מנת להסדיר ביניהם את סוגיות הטיפול בילדים. במקרי גירושין חשיבות חלוקת האחריות ההורית גוברת, בגלל החשש לפגיעה רגשית, לנתק ולנסיגה בהתקדמות הילד והצלחתו, הנובע מפרידת ההורים, מעבר הבתים והשינוי הקיצוני שחל במשפחה. על כן, הסכמי הורות משותפת יכולים להתבסס על הסכמי גירושין, שכן ישנה חפיפה רבה, אך לא מלאה, בין הנושאים עליהם נדרשת הסכמה.

בימינו מקיימות מגוון של משפחות מודל של הורות משותפת. לדוגמה, משפחות שיש בהן כמה זוגות הורים המגדלים במשותף את ילדיהם כאחים, שיש להם הורים שונים שהם חלק מאותה משפחה גרעינית. במקרים מסוימים מהווה ההורות המשותפת מושג המאפשר הסכמים חדשניים בין חברים, שותפים, קומונות או זוגות של הורים המחליטים לגדל ילדים במשותף.

לעריכת הסכם הורות משותפת מפורט קודם לתחילת תהליך ההיריון, יש חשיבות רבה במניעת קונפליקטים בין ההורים הנוגעים להסדרת סוגיות הקשורות לנושאים הבאים:

• שלב טיפולי הפוריות ותקופת ההיריון - ישנה שורת הצהרות^[1] והסכמות הנדרשת להיכלל בהסכם, על מנת לעבור טיפולי פוריות והפריה בבית חולים, או מוסד רפואי.
• חלוקת האחריות הכלכלית בין ההורים - האם שני ההורים ישאו באחריות כלכלית שווה על הוצאות גידול הילד, או באופן יחסי לגובה השכר וימי הטיפול, או שיבחרו במודל אחר. בחלוקה זו יכללו גם עלויות גידול הילד שאינן תלויות שהות, כמו הוצאות חינוך, רפואה, חוגים, הלבשה, ועוד.
• חלוקת ימי השהות של הילד עם ההורים - כאן תקבע חלוקת ימי הטיפול בילד מרגע לידתו בין שני ההורים, ימי השבוע, סופי שבוע וחגים. לחלוקה זו יש השלכות רבות על התקשרות רגשית בריאה ותקינה של התינוק עם שני ההורים.^[2]
• מקום המגורים - למגורי ההורים יש השלכות רבות על אופן הטיפול בילד. כאן ניתן להחליט על אזור מגורים, ובמקרה של מעבר מגורים, לקבוע מה המרחק המקסימלי שהורה יכול להתרחק ממגורי ההורה השני על מנת לאפשר לשני הצדדים קיום נוח של חלוקת ימי הטיפול בילד. לעיתים, גם קביעת מרחק אווירי קרוב יחסית בין ההורים, עשוי לצור בעיית תחבורה שתקשה על אחד ההורים למסור את הילד למסגרת החינוכית בזמן פקקי הבוקר. בנוסף, רצוי לקבוע מראש הכרעות בסוגיות כגון מעבר מגורים למדינה אחרת.
• קביעת מסגרות החינוך - האם הילד ילמד במסגרות חינוך ממלכתי, דתי, פרטי, או ביתי. ולקבוע את מרחק מוסד החינוך ממגורי שני ההורים.
• חופשות ונסיעות - מה חלוקת ימי הטיפול בחגים וזמני חופשה. ניתן לכלול בהסכם תיאום לגבי נסיעה למדינה אחרת של אחד ההורים ביחד עם הילדים. לעיתים יקבע בהסכם כי יציאת הקטין מהארץ תהיה מלווה באישור בכתב מההורה השני.
• התייחסות לזמני שהות של הילד - עם בני הזוג של ההורים, או עם הסבים והסבתות של הילד.
• הסכמה בסוגיות רגישות - מומלץ לבסס הסכמה בין ההורים גם בסוגיות רגישות כמו תזונת הילד, כדוגמת מזון כשר, או טבעוני, שם המשפחה, ברית מילה, חיסונים, ועוד.
• קביעת מנגנון ליישוב סכסוכים בהסכם הורות משותפת - סעיף שיאפשר להורים לפתור ביניהם סכסוכים במהירות וביעילות ובכך להימנע מהליכים משפטיים ממושכים ויקרים. לדוגמה בהליך של גישור, או טיפול זוגי עם מספר מפגשים מוסכם מראש.

את ההסכם ניתן לערוך באופן עצמאי, או באמצעות עורך דין, ולאשר את ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה, על מנת לחזק את תוקפו. במעמד אישור ההסכם השופט יוודא שההורים מבינים את השלכותיו ומשמעותו, כי הוא נחתם מרצונם החופשי וכי הוא ממלא את טובתו של הילד. אם ההסכם אושר בבית המשפט הוא יקבל תוקף מחייב של פסק דין.^[3] במקרה של מחלוקת בדבר אכיפת ההסכם, הצדדים יכולים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה.

הורות משותפת הולכת ותופסת את מקומה בספרי החוקים של המדינות שונות. מושג האחריות ההורית הוכנס לחוק הבריטי כבר ב-1989, ומאז שולב בחוקי מדינות נוספות. חלוקת האחריות ההורית - היא ההורות המשותפת - נמצאת בשלבי חקיקה בארצות הברית, קנדה ואוסטרליה.

בניגוד ל"משמורת משותפת" (Joint custody), העוסקת בעיקר בזמני טיפול ולינה שווים אצל שני ההורים, הורות משותפת עוסקת בכל היבטי האחריות ההורית ומהותה אינה השוויון, אלא חלוקת האחריות ההורית והכלכלית בין שני ההורים, והשגת הסדר המבוסס על הסכמה בין ההורים. ניתן לומר כי משמורת משותפת היא מקרה פרטי, מימוש מסוים, אך לא יחיד, של תפיסת ההורות המשותפת.

בישראל, סוגיית הסכמי ההורות עדיין אינה מוסדרת בחוק באופן ייחודי, וממתינה להכרעת בית המשפט^[4] בשאלה: האם על בית המשפט לכבד הסכם הורות משותפת שנחתם בין ההורים, טרום הולדת הילד המשותף. עבור ההורים, יש חשיבות רבה בחתימה על הסכם ההורות המשותפת עוד בטרם נולד הילד, ולא מאוחר מכך, על מנת להמשיך בתהליך באופן שיצמצם קונפליקטים בהמשך הדרך.

• תוכנית הורות
• עמותת הורות משותפת=טובת הילד
• תנועת א' זה אבא

• לימור גליק-ריגל, הורות משותפת: המודל המשפחתי שהופך פופולרי בישראל, באתר חדשות 13, 18 במאי 2019
• אפרת וכטל, "גם לי יש שעון ביולוגי": הגברים הסטרייטים שבחרו בהורות משותפת יוצאים מהארון, באתר מגזין את 7 באפריל 2020
• עורכת דין גילה עיני בשיתוף LawGuide, ‏הורות משותפת: מדוע חשוב לערוך הסכם לפני התחלת התהליך?, באתר מעריב אונליין, 1 באוקטובר 2020
• משה גורלי, התינוק המשפטי שטרם נולד, באתר כלכליסט, 3 באפריל 2022