יעל גרמן

ערך זה עוסק בשרת הבריאות וראש עיריית הרצליה לשעבר. אם התכוונתם למוזיקאית ישראלית, ראו יעל גרמן (מוזיקאית).

יעל גרמן

לידה	5 באוגוסט 1947 (בת 77) חיפה, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	מכללת לוינסקי לחינוך אוניברסיטת תל אביב המרכז הבינתחומי הרצליה
מפלגה	מפלגת שינוי, מרצ, יש עתיד
סיעה	מרצ (מועצת הרצליה) הרצליה שלנו (מועצת הרצליה) יש עתיד כחול לבן
שרת הבריאות ה־27 18 במרץ 2013 – 4 בדצמבר 2014 (שנה) תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו → בנימין נתניהו יעקב ליצמן (שר בפועל) בנימין נתניהו ←
חברת הכנסת 5 בפברואר 2013 – 16 במרץ 2020 (7 שנים) כנסות 19–22
ראש עיריית הרצליה ה־6 1998–2013 (כ־15 שנים) → אלי לנדאו יהונתן יסעור (מ"מ) ←
תפקידים בולטים נוספים שגרירת ישראל בצרפת

יעל גרמן (נולדה ב-5 באוגוסט 1947, י"ט באב ה'תש"ז) היא פוליטיקאית ישראלית. כיהנה כשרת הבריאות בין השנים 2013 ו-2014, כחברת הכנסת מטעם מפלגת "יש עתיד", וכחברת רשימת כחול לבן. כיהנה גם כראש עיריית הרצליה בשנים 1998–2013. לקדנציה הראשונה שלה בראשות העירייה נבחרה מטעם מפלגת מרצ ובבחירות בשנים 2003 ו-2008, התמודדה עם רשימה-בת של מרצ, "הרצליה שלנו". במרץ 2020 התפטרה מן הכנסת עקב אירוע מוחי שעברה. כיהנה כשגרירת ישראל בצרפת בשנת 2022 למשך פחות מחצי שנה. פרשה מתפקידה עקב הקמת ממשלת ישראל השלושים ושבע.

גרמן נולדה בחיפה לבנימין, איש עסקים יליד הונגריה, ולאדלה ארנר, מורה לשירה ילידת רומניה, ולה אחות גדולה ממנה. בילדותה עברה משפחתה לרמת גן. כשהייתה בת תשע עברה לגור במשך שנה באיסטנבול, שם הקים אביה בית חרושת למכונות תפירה, ושם גם למדה במנזר, וחוותה אנטישמיות כילדה.^[1] לאחר שובם לארץ, חזרה המשפחה להתגורר ברמת גן, והיא סיימה את בית הספר התיכון בגבעתיים.

היא נישאה בגיל 19 ובשל כך לא שרתה בצה"ל, והחלה ללמוד במכללת לוינסקי לחינוך למורים והוסמכה למורה. גרמן בוגרת אוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה כללית, ובעלת תואר שני במנהל עסקים בהתמחות במנהיגות ציבורית מהמרכז הבינתחומי הרצליה (משנת 2007).

בשנת 1980 ייסדה את בית-הספר למבוגרים "תהיל"ה" בהרצליה, אותו ניהלה עד שנת 1987. על פעילותה בו הוענק לה פרס בשנת 1986. בין השנים 1987 ל-1994 ניהלה מפעל לאלקטרוניקה. בהמשך שימשה מנכ"ל משותף בחברת "יועצים לתקשורת המונים", לצד יריב בן אליעזר.

בשנת 1988 הצטרפה למפלגת "שינוי" של אמנון רובינשטיין. בשנת 1992, עם הקמת מרצ, שהייתה אז עדיין רשימה אחת לכנסת אך כקואליציה של שלוש מפלגות, הצטרפה גרמן למרצ. כאשר אנשי "שינוי" בראשות אברהם פורז פרשו ממרצ, נשארו גרמן ורובינשטיין במפלגה. עד מהרה נבחרה גרמן ליו"ר הסניף של מרצ בהרצליה, וב-1993 נבחרה כחברת מועצת העיר מטעם המפלגה.

גרמן כיהנה כראש העירייה במשך שלוש קדנציות. בשנת 1998 נבחרה לכהונה ראשונה, בסיבוב שני. בכך הייתה גרמן לאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה בהרצליה, והיחידה אי פעם מטעם מרצ. בשנת 2003 נבחרה לכהונה שנייה, בתמיכת 56% מהמצביעים.^[2] בפברואר 2005 התמנתה ליו"ר ועדת החינוך במרכז השלטון המקומי.^[3] בנובמבר 2008 נבחרה לכהונה שלישית בראשות העירייה, הפעם ברוב של 62%,^[4] ורשימתה "הרצליה שלנו" זכתה בשבעה מושבים במועצת העיר.

כראש עיר ניהלה גרמן תקציב של למעלה ממיליארד ש"ח בשנה, תוך שמירה על איזון תקציבי וניהול כספי יציב. הוכחה לכך ניתנה כשהעיר הרצליה קיבלה, בדומה לעיריית רעננה ועיריית תל אביב, דירוג אשראי של ilAAA/Stable (הדירוג הגבוה ביותר בסולם דירוג האשראי המקומי) מחברת דירוג האשראי S&P מעלות.^[5]

גרמן עמדה בראש מאבק למניעת הרחבת פריסת האנטנות הסלולריות, מאבק שהביא אותה לעימות עם פורום החברות הסלולריות.^[6] בעקבות המאבק חוקק "חוק האנטנות הסלולריות", המחייב את החברות המפעילות רשתות סלולריות לקבל אישור מוועדת התכנון והבנייה המחוזית כדי להציב אנטנה.

בקדנציה הראשונה שלה הקימה את "תיאטרון אנסמבל הרצליה" ואת המרכז העירוני לתיאטרון, שפעלו תחילה באוהל שהוקם בסמוך לאצטדיון הכדורגל העירוני, ולאחר מכן עברו למשכן קבע בבית חיל האוויר שהוקם בעיר. עם זאת, עלויות תפעול גבוהות, קושי בגיוס חסויות והכנסות נמוכות מהצפוי ממכירת כרטיסים, קלעו את האנסמבל לגירעון תקציבי שהלך וגדל. גרמן שאפה לשפר את מצבו של האנסמבל באמצעות עמותה פרטית שבה כיהנה כיו"ר. עד 2004, אז הפכה העמותה לעירונית, הזרימה עיריית הרצליה 7.2 מיליון שקלים לעמותה. ב-2005 הגיש מבקר העירייה נתן לביא דו"ח בו נטען כי העירייה תמכה באנסמבל בהיקפים חריגים ביחס לתמיכה לה זכו עמותות אחרות. כמו כן נטען בדו"ח כי לא בכל המקרים דווחו העברות הכספים.^[7] זמן קצר לאחר סיום כהונתה נסגר "תיאטרון אנסמבל הרצליה".

גרמן הקימה את הספורטק העירוני ולאחר מכן את בית הנוער. בעת כהונתה הוקמו בעיר קניון שבעת הכוכבים וקניון ארנה הרצליה, ונחנך בית חיל האוויר. בקדנציה השנייה שלה הובילה גרמן שיפוץ נרחב של מרכז העיר ובעיקרו רחוב סוקולוב, הרחוב הראשי של העיר, לשם הרחבה ניכרת של מדרכותיו, כחלק מפרויקט הידוע בשם "המרכז החדש של הרצליה". במסגרת הפרויקט נפתחו במרכז העיר סינמטק הרצליה ובית האזרח, אליו עבר תיאטרון אנסמבל הרצליה. בקדנציה זו נפתח פארק הרצליה ובית משפט השלום עבר למבנה חדש, מרווח ומודרני.

ב-10 בנובמבר 2006 הייתה גרמן לראש העירייה הראשונה במדינת ישראל שהביעה סולידריות עם הקהילה הלהט"בית, והשתתפה בעצרת הגאווה באצטדיון האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים. היא אמרה בעניין: ”איך יעלה על הדעת שאלימות תמנע זכות אלמנטרית כזו במדינת ישראל? אם אנחנו נחשוש - בואו נלך הביתה. לאף איש ציבור שחושש מאיומים, אין זכות קיום ציבורית”.^[8]

גרמן פעלה ללא הצלחה לקידום סגירתו של שדה התעופה הרצליה, בנימוק שההמראות והנחיתות בו מסכנות את חיי התושבים בשכונת גן רש"ל הסמוכה לו. בתפקידה זה נמתחה על גרמן ביקורת על שפעלה לקידום מינויו של מקורבה שרגא אלקלעי לתפקיד מנכ"ל החברה הכלכלית, על אף העובדה שוועדת איתור לבחירת מנכ"ל בחרה בחן סאלטי. גרמן גנזה את מסקנות הוועדה ומינתה לתפקיד את אלקלעי "לאור היכרותו עם המערכת המוניציפלית בכלל, והמערכת בהרצליה בפרט, ולנוכח יחסי האמון השוררים בינו ובינה". בתגובה התפטרו ארבעה חברי דירקטוריון החברה הכלכלית, בהם שני חברי ועדת האיתור.^[7] עד עזיבת ראשות העיר, שימשה גרמן יו"ר החברה הכלכלית לפיתוח הרצליה, יו"ר תאגיד התרבות, יו"ר תיאטרון אנסמבל הרצליה ויו"ר צוות ההיגוי של הביאנלה בהרצליה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הודיעה גרמן על הצטרפותה למפלגת "יש עתיד".^[9] זמן קצר לאחר מכן הודיעה על התפטרותה מתפקידה בראשות העיר, כדי שתוכל להקדיש מזמנה למערכת הבחירות.^[10] גרמן הוצבה במקום השלישי ברשימת "יש עתיד" לכנסת ונבחרה לכנסת לאחר שהמפלגה זכתה ב-19 מנדטים.

גרמן פעלה לקרוב לבבות עם האוכלוסייה הלא-יהודית בישראל, ואף גילתה יחס ליברלי לנישואים בין-דתיים. היא נתנה דגש לכך בשיאו של מבצע צוק איתן, כשבאה לתמוך ביהודייה שהתאסלמה ובן זוגה, בעת שחוגי הימין הקיצוני הפגינו נגדם וניסו למנוע את חתונתם.^[11] כמו כן, דוגלת גרמן בגישה שמקלה על איחוד משפחות בין אזרחי ישראל לבין תושבי רצועת עזה ויו"ש שאינם אזרחי ישראל.^[12]

ב-18 במרץ 2013 הושבעה גרמן כשרת הבריאות. שימשה כחברה בוועדת השרים לענייני חקיקה. ההחלטה הראשונה שקיבלה גרמן כשרת הבריאות הייתה לבחון מחדש את הסעיף בשאלון תורם דם האוסר על הומואים שקיימו יחסי מין עם גברים לתרום דם בישראל.^[13] החלטה נוספת שקיבלה הייתה בנוגע להפסקת ההפלרה הגורפת של מי שתייה בישראל. משנת 2002 חייב משרד הבריאות את כל ספקי המים בישראל להוסיף פלואוריד למי השתייה בכל יישוב המונה מעל 5,000 איש. בעקבות החלטתה של גרמן, הופסקה ההפלרה בראשית 2014.^[14][15]

בתקופתה של גרמן כשרה, הוסכם גם על ביטול הרחבת טיפולי השיניים לילדים, שהייתה אמורה להיכנס לתוקף ביולי 2013. למשרד הבריאות הובטח תקציב של 80 מיליון ש"ח לצורך הרחבת טיפולי שיניים לילדים עד גיל 14, אולם על רקע גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה שנוצר בשנת 2012, בוטלה ההרחבה במסגרת חוק ההסדרים.^[16]

בנובמבר 2013 פורסם דבר הקמת מועצה לאומית למניעת התאבדויות. המועצה נועדה לפעול להקטנת הנגישות לאמצעי התאבדות, לפיקוח על מקומות המועדים לפורענות, ולהכשרת 'שומרי סף' שיאתרו תושבים בסיכון להתאבדות ויפנו אותם לאבחון מקצועי במרפאות הציבוריות לבריאות הנפש של משרד הבריאות בהליך הפניה מהיר. המועצה מתוקצבת בכ-40 מיליון ש"ח בשנה. גרמן פעלה לפתיחת מרפאה פסיכיאטרית למסתננים מאפריקה, כמו גם לקידום הוצאתו לדרך של מיזם לסבסוד הטיפול התרופתי במסתננים נשאי HIV וחולי איידס.^[17]

ב-30 במרץ 2014 פיזרה גרמן את דירקטוריון קופת חולים מאוחדת וביטלה את תקנון הקופה. ברקע המהלך עמדה שורת חשדות, לפיהן הבחירות לדירקטוריון התנהלו בצורה לא כשרה, וכי אופן הפעולה לקראת איתור המועמדים לבחירות "נועד לסמן מראש את זהות המתמנים או להבטיח השפעה מהותית של גורמים מוגדרים בקופה על קביעת זהותם, בדרך אחרת, בבחינת 'אותה גברת בשינוי אדרת'". במקום הדירקטוריון שפוזר מינתה גרמן דירקטוריון זמני, ובראשו עורך הדין יעקב כהן.^[18][19]

ב-3 באפריל 2014 פורסם כי גרמן החליטה שלא לאפשר כל סוג של כריית פוספטים בשדה בריר הסמוך לערד, זאת לאור חוות דעתו של המומחה שנשכר בעניין על ידי משרד הבריאות.^[20]

כחלק מהמלצות ועדת גרמן לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל, הקימה גרמן את רשות בתי החולים הממשלתיים, אשר תפקידה לנהל את בתי החולים בנפרד ממשרד הבריאות.

בדצמבר 2014 פרשה גרמן מהממשלה, יחד עם יתר שרי יש עתיד, בעקבות פיטוריו של ראש המפלגה ממשרת שר האוצר.

לקראת הבחירות לכנסת ה-20, הוצבה בשנית במקום השלישי ברשימת יש עתיד ונבחרה לכהונה נוספת, לאחר שמפלגתה זכתה ב-11 מנדטים. היא כיהנה כחברה בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדת חוק, חוקה ומשפט. בנוסף, עמדה בראש שלוש שדולות: השדולה לבריאות ציבורית, השדולה למען זכויות בעלי החיים והשדולה לקהילה הגאה (בשיתוף עם חברי הכנסת יואב קיש, מרב מיכאלי ומיכל רוזין). שימשה כחברה בשדולה לחיזוק ופיתוח הכלכלה הערבית. באותה קדנציה הוכתרה כחברת הכנסת במקום ה-2 במדד דירוג פעילותם הפרלמנטרית של חברי הכנסת ה-20 לטובת הקהילה הגאה.^[21]

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הוצבה במקום החמישי ברשימת יש עתיד. לאחר האיחוד עם מפלגות "חוסן לישראל" בראשות בני גנץ ו-"תל"ם - תנועה לאומית ממלכתית" בראשות משה יעלון, הוצבה במקום השלושה עשר ברשימת כחול לבן המאוחדת.

ב-15 במרץ 2020 נודע כי גרמן עתידה להתפטר לקראת השבעת הכנסת העשרים ושלוש, זאת בשל אירוע מוחי קל שעברה.^[22]

ב-3 באוגוסט 2021 מונתה על ידי שר החוץ יאיר לפיד לשגרירת ישראל בצרפת^[23] במסגרת מכסת המינויים הפוליטיים במשרד החוץ. ב-18 בינואר 2022 יצאה לשליחותה,^[24] וביולי 2022 הגישה את כתב האמנה לנשיא צרפת עמנואל מקרון.^[25] ב-29 בדצמבר באותה שנה היא התפטרה מתפקידה, לאור חילופי הממשלה שהתרחשו באותו יום בישראל והקמת ממשלת ישראל השלושים ושבע בראשותו של בנימין נתניהו וחוסר רצונה לייצג את הממשלה החדשה.^[26]

בבחירות לרשויות המקומיות הביעה תמיכה במועמדותו של יריב פישר לראשות עיריית הרצליה.^[27]

בסוף אוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, קראה להדחתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו.^[28]

גרמן הייתה נשואה ליוסף (אוסיקה) גרמן, מנהל ובעלים של מפעל אלקטרוניקה, והתאלמנה ממנו במאי 2020.^[29] יש לה שני בנים ובת. בנה איל נהרג בתאונת אימונים ב-17 בנובמבר 1987, במהלך שירותו הצבאי.^[30] היא תושבת הרצליה משנת 1979.

• ביוני 2014 העניק לה ארגון הנוער הלהט"בי, איגי, אות הוקרה עבור תרומתה לקהילה הגאה.^[31]
• 1986, פרס על הקמת וניהול בית-הספר למבוגרים "תהיל"ה" בהרצליה, בשנים 1980-1987

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל אישים
	פורטל הממשל בישראל

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יעל גרמן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יעל גרמן

• יעל גרמן, באתר הכנסת
• יעל גרמן, ברשת החברתית פייסבוק
• יעל גרמן, סרטונים בערוץ היוטיוב
• יעל גרמן, באתר כנסת פתוחה
• יעל גרמן באתר "יש עתיד"
• דיאנה בחור-ניר, אבא תמיד אמר: "הפתרון נולד לפני הבעיה. תאמיני בזה, ועכשיו תמצאי אותו", באתר כלכליסט, 25 במרץ 2010
• יעל גרמן - הכוח הנשי של מפלגת יש עתיד, באתר onlife,‏ 29 בנובמבר 2012
• חן שליטא, ‏"אני לא מרחמת על מי שקנה דירה לספקולציה, שלא יבוא ויבכה לי; המטרה שלנו היא לפתור את הבעיה של הזוגות הצעירים שיצאו לרחובות בקיץ 2011", באתר גלובס, 2 בפברואר 2013
• נאום פתיחה - ח”כ יעל גרמן, באתר יש עתיד, 19 בפברואר 2013
• איתי גל, שברירית או כוחנית? הכירו את שרת הבריאות גרמן, באתר ynet, 20 באפריל 2013
• רוני לינדר-גנץ, ראיון // המהפכה של גרמן: טיפול נמרץ לחדרי המיון, המימון - מרווחי הגז, באתר TheMarker‏, 17 ביוני 2013
• הילו גלזר, האם יעל גרמן תצליח לעמוד במשימה ולתקן את מערכת הבריאות, באתר הארץ, 13 במרץ 2014
• רוני לינדר-גנץ, רותם שטרקמן, "כשראיתי שמערכת הביטחון קיבלה מיליארדים - היה לי ברור שאין לנו מספיק לובי", באתר TheMarker‏, 27 ביוני 2014
• טל בשן, ‏שרת הבריאות יעל גרמן: "נערכים לאבולה כמו לפיגוע המוני", באתר מעריב השבוע, 25 באוקטובר 2014
• רוני לינדר-גנץ, רותם שטרקמן, הניתוח לא הצליח, החולה עוד חי: יעל גרמן מסכמת שנתיים במשרד הבריאות, באתר TheMarker‏, 11 בדצמבר 2014
• דוד בן בסט מראיין את יעל גרמן, "הנבחרים", באתר YouTube, ‏23 בינואר 2015
• שי ניב, ‏"מאחורי 'כוחות האימים' שפועלים נגד ריסון הרפואה הפרטית עומדים הבנקים", באתר גלובס, 29 באפריל 2015
• תחיה ברק, ‏"לא היינו צריכים להקים ממשלה בלי החרדים. הם חלק מהעם שלנו", באתר ‏מאקו‏, 18 באוגוסט 2016
• רפי רשף, "אינטימי" ראיון אחד על אחד עם יעל גרמן, באתר nana10‏, 23 בדצמבר 2017
• אמירה לם, "אני מרגישה עייפות פיזית ונפשית, בגלל האבל ובגלל האירוע. היד לא מתפקדת, אני לא מסוגלת לכפתר כפתור", באתר "ידיעות אחרונות", 10 ביוני 2020
• אייל לוי, יעל גרמן: "מעולם לא חלמתי שאהיה שגרירה. בעיניי זה כמו להיות נסיכה, חלום", באתר ישראל היום, 9 בדצמבר 2021

שרי הבריאות בממשלות ישראל

חיים משה שפירא • יוסף בורג • יוסף ספיר • יוסף סרלין • דב יוסף • ישראל ברזילי • חיים גבתי • ויקטור שם-טוב • אליעזר שוסטק • מרדכי גור • שושנה ארבלי-אלמוזלינו • יעקב צור • אהוד אולמרט • חיים רמון • יצחק רבין • אפרים סנה • צחי הנגבי • יהושע מצא • שלמה בניזרי • רוני מילוא • נסים דהן • דני נוה • יעקב אדרי • יעקב בן יזרי • בנימין נתניהו • יעל גרמן • יעקב ליצמן • בנימין נתניהו • יעקב ליצמן • יולי אדלשטיין • ניצן הורוביץ • אריה דרעי • משה ארבל • אוריאל בוסו

שגרירי ישראל בצרפת ישראל צרפת
מוריס פישר • יעקב צור • ולטר איתן • אשר בן נתן • מרדכי גזית • מאיר רוזן • עובדיה סופר • יהודה לנקרי • אבי פזנר • אליהו בן-אלישר • אלי בר-נביא • נסים זווילי • דניאל שק • יוסי גל • עליזה בן-נון • דניאל סעדה (מ"מ) • יעל גרמן • יהושע זרקא