לדלג לתוכן

ישראל היום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל היום
תדירות יומון
סוגה חדשות
פורמט טבלואיד
מו"ל מרים אדלסון
מייסד שלדון אדלסון עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלים 100% Media LLC Israeli[1]
עורך ראשי עמר לחמנוביץ
מנכ"ל עמיר פינקלשטיין
תאריכי הופעה 30 ביולי 2007 – הווה (17 שנים)
שפה עברית
מערכת רחוב השלושה 2, תל אביב יפו
תפוצה 175,000 עותקים בימי חול,
300,000 עותקים בימי שישי וערבי חג[2]
מדינה ישראלישראל ישראל
israelhayom.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מחלק עיתונים של "ישראל היום"
דף הבית של העיתון "ישראל היום", עם הכותרת "קרב של גיבורים" - צולם במהלך מלחמת חרבות ברזל, ישראל חורף 2023

ישראל היום הוא עיתון יומי ישראלי המחולק חינם ואתר חדשות בעברית ובאנגלית. העיתון יוצא לאור מאז 30 ביולי 2007, ומאז 2010 מהדורתו המודפסת היא בעלת התפוצה הרחבה ביות�� בישראל. העיתון מחזיק בבעלותו גם את השבועון "מקור ראשון".

עיתון הדפוס מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית הישראלית. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מתאפיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בשפה מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מאקטואליה וכלכלה ועד תרבות, ספורט ורכילות.

מאז הקמתו נמצא העיתון בבעלותם של משפחת אדלסון – איל ההון היהודי-אמריקאי שלדון אדלסון (עד מותו) ואשתו מרים אדלסון.

לעיתון נטייה לימין המדיני, ועורכיו אמרו כי מדובר ב"עיתון ימני, שתומך במחנה הימין"[3][4]. לאורך שנות פעילותו, רבים ראו בעיתון אמצעי תעמולה בידי הליכוד בכלל ובנימין נתניהו בפרט[5]. על רקע תדמית זו, העיתון עמד במוקד מספר מחלוקות פוליטיות והצעות חקיקה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון "ישראל היום" הוקם אחרי שאיל ההון היהודי-אמריקאי שלדון אדלסון גויס על ידי קבוצת שלמה בן צבי לרכוש נתח בעיתון "ישראלי"[6]. הקשר בין אדלסון לבן צבי לא עלה יפה[7][8], ואדלסון, באמצעות חברת "ניוזקו" שבבעלותו ובבעלות אשתו[9], הקים ב־30 ביולי 2007 את "ישראל היום", ששמו הוא גרסה ישראלית לשמו של היומון האמריקני הנפוץ ביותר, "USA Today" (בין שני היומונים אין קשר עסקי)[10].

לתפקיד עורכו של העיתון מונה עמוס רגב, לתפקיד המו"ל מונה אשר בהרב ולתפקיד המנכ"ל מונתה ציפי קורן. במאמץ לרכוש מעמד ואמינות גייס העיתון לשורותיו עיתונאים ותיקים ומוכרים, ובהם דן מרגלית, שעזב את "מעריב"[11], ומאוחר יותר מרדכי גילת, שעזב את "ידיעות אחרונות"[12]. העיתון הצטרף למועצת העיתונות בישראל. בחודש הראשון לפעולתו הוקדשו כל שטחי הפרסום בעיתון לפרסום חינם לגופים הפועלים לתועלת הציבור.

בשנת 2010 העניקה האגודה לזכות הציבור לדעת את הפרס הישראלי לביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ' לעורך "ישראל היום" עמוס רגב. בין נימוקי הפרס: "העיתון אותו עורך רגב חולל מהפכה של ממש במפת העיתונות המודפסת, בתוך זמן קצר יחסית" וכן "מלחמה בכמעט מונופול אשר שלט עד היום בעיתונות"[13].

בשנת 2010 הפך "ישראל היום" ליומון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול[14][15]. מאז 2017 הוא הנפוץ ביותר גם בסופי השבוע[16].

באפריל 2017 החליף בועז ביסמוט את עמוס רגב בתפקיד עורך העיתון[17]. עם כניסתו לתפקיד ביצע ביסמוט מהלכים שונים, בהם פיטוריהם של דן מרגלית ומרדכי גילת ועוד עשרה עובדים בעלי משכורות גבוהות, וצמצום תפוצת העיתון בסופי שבוע ל-450 אלף גיליונות[18].

החל מחודש מאי 2018 משמשת מרים אדלסון כמו"ל "ישראל היום" ועמיר פינקלשטיין כמנכ"ל[19].

בתחילת 2021 הצטרפה לכתבי העיתון חוקרת מאבו דאבי, ד"ר נאג'את אל-סעיד, כפרשנית ובעלת טור בעיתון[20].

בינואר 2022, הודיע בועז ביסמוט על פרישה מהעיתון[21]. זמן קצר אחריו סיים את עבודתו בעיתון גם אריאל שמידברג, סגן העורך הראשי ומנהל מחלקת הדיגיטל לאחר 15 שנה בעיתון[22].

לאחר פרישתם של השניים, התבצעו שינויים משמעותיים בהנהלת העיתון: עמר לחמנוביץ מונה לעורך הראשי, ואורי דגון לראש מערכת החדשות. איתן אורקיבי נבחר לכהן כעורך המוסף הפוליטי ומוריה קור כעורכת מדור הדעות.

עיתון הדפוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי חול כולל העיתון חלק יחיד, קונטרס החדשות וכן מדורים קבועים: דעות, תרבות, כלכלה, פנאי (תשבצים יומיים, הורוסקופ יומי), ספורט ורכילות; ומדורים לא קבועים, כגון: תיירות, אופנה, אוכל, אינטרנט, רכב, עיצוב וריגושים, ניו־אייג', הכנסת ועוד.

העיתון קטן יחסית לעיתונים הנפוצים בישראל. מדור הדעות שלו, המשתרע על שני עמודים, דומה בגודלו לזה של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". בדרך כלל, מתפרסמים במדור זה ארבעה מאמרים, ביקורת הטלוויזיה, קריקטורה מאת שלמה כהן, סטיקר יומי ודעות הקוראים. מדור הפנאי של העיתון משתרע על שני עמודים. מדור הכלכלה השתרע בהתחלה על עמוד אחד בלבד וכלל ידיעות מ"דה־מרקר", ובאמצע יולי 2008 פתח העיתון במדור כלכלי עצמאי בעל שלושה או ארבעה עמודים. מדור הספורט משתרע על פני ארבעה עד שישה עמודים. מדור התרבות משתרע על פני שני עמודים.

בגיליון יום שישי כולל "ישראל היום" את החלקים הבאים:

בעקבות חקיקת חוק הלאום החל להופיע ב-24 באוגוסט 2018 דגל ישראל בפינה השמאלית העליונה של עמוד השער של העיתון[23].

תפוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלוקת גליונות של "ישראל היום" בירושלים

בתחילת דרכו מנתה תפוצת העיתון כ־250,000 עותקים, וכ-150,000 עותקים של מהדורת סוף השבוע[24]. בתחילת 2010 מנתה כ־315,000 עותקים, אך בראשית 2011 ירדה בהדרגה לכ־275,000 עותקים. עד שעבר העיתון למודל הפצה בתשלום למנויים לצד הפצה חינם בנקודות הפצה, באוקטובר 2011 חולקו 100,000 גיליונות למנויים אל ביתם. השאר מחולקים בתחנות רכבת, בקניונים, ברשתות השיווק הגדולות ובמוקדי חלוקה נוספים. לאחר שעבר העיתון למודל הפצה בתשלום לצד חלוקה בחינם לא פורסמו נתונים בדבר מספר הקוראים המשלמים בעד העיתון. ב־2010 הדביק "ישראל היום" את היומון "ידיעות אחרונות", בשיעור חשיפה של 35.2 אחוז[25]. נכון למחצית השנייה של 2016, שיעור החשיפה של העיתון עומד על 38.6%[26].

בשנתיים הראשונות לקיומו לא יצא "ישראל היום" בימי שישי ובערבי חג, פרט לשני מקרים מיוחדים: בעקבות חשיפת הפרשה שבה נחשד אהוד אולמרט בקבלת כספים שלא כדין[27] ועם מציאת גופתה של הילדה הנעדרת רוז פיזם[28]. מנובמבר 2009 מחולק היומון גם ביום שישי, בגיליון סוף שבוע מורחב[29]. מהדורה זו הופצה בכ־255,000 עותקים ומתחילת 2010 בכ־350,000 עותקים. בהמשך הוגדלה התפוצה לכ־375,000 עותקים, אך בתחילת 2011 חזרה תפוצתה של מהדורת סוף השבוע לכ־350,000 עותקים. במאי 2017 הודפס העיתון בכ-275,000 עותקים בימי חול, וב-450,000 עותקים בימי שישי וערבי חג. ביולי 2020 דווח כי התפוצה ירדה לכ-175,000 בימי חול ולכ-300,000 בשישי וערבי חג[30].

מאוקטובר 2011 חלוקת "ישראל היום" למנויים כרוכה בתשלום, בשעה שבנקודות ההפצה העיתון מחולק חינם.

אתרי אינטרנט ויישומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמל האתר

אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית מציגים עדכוני חדשות שוטפים, כתבות, פרשנויות, וידאו, הסכתים ושידורים חיים. לצד אתרי חדשות בעברית[31] ובאנגלית, ל"ישראל היום" אפליקציות בשתי השפות. באתר מוצג מאגר גיליונות של העיתון המודפס מנובמבר 2007. האתר מציע גם ניוזלטר יומי בעברית, וביוני 2011 השיק העיתון ניוזלטר באנגלית[32].

במרץ 2014 רכש העיתון תמורת 3 מיליון ש"ח את אתר האינטרנט "nrg מעריב"[33] ושינה את שמו ל"nrg"[34]. האתר הופעל על ידי העיתון עד לסגירתו בינואר 2018.

ב-3 במאי 2021 עלה לאוויר האתר החדש של ישראל היום[35].

תוכנית עסקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית "ישראל היום" בתל אביב

לדברי המו"לים של "ישראל היום", העיתון מושתת על תוכנית עסקית המבוססת על הכנסות מפרסום מודעות, שתביא אותו לרווחיות[36], אך הם נמנעו מציון לוח זמנים להשגת יעד הרווחיות[37]. כחברה פרטית העיתון אינו מפרסם דוחות כספיים, אך ההערכות הן שבשלוש השנים הראשונות לפעילותו הגיעו הפסדיו ל־250 מיליון ש"ח[38]. להערכתו של שלמה בן־צבי, שהיה שותפו של אדלסון בחינמון "ישראלי", ההפסדים היו גבוהים עוד יותר[7]. לטענת העיתון "הארץ", הפסדי "ישראל היום" עד 2014 הגיעו ל-730 מיליון ש"ח[39]. החל באוקטובר 2011 חלוקת "ישראל היום" למנויים כרוכה בתשלום, אשר נועד לממן את עלות ההפצה.

עד דצמבר 2013 הודפס העיתון בבתי הדפוס של "הארץ" ו"גלובס", אז רכש "ישראל היום" את בית הדפוס ששימש את העיתון "מעריב" לשם הדפסה עצמאית של העיתון[40]. בית הדפוס משמש כיום להדפסת מספר עיתונים נוספים, בהם גלובס[41] והעיתון החרדי יתד נאמן.

למרות מהלכים אלו, לטענת העיתונאי וחבר הכנסת לשעבר מיקי רוזנטל, בעשור 2010–2019 הפסיד "ישראל היום" למעלה ממיליארד ש"ח[5].

הצעה לתיקון פקודת העיתונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2009 העלתה קבוצה של חברי כנסת הצעת חוק פרטית לתיקון פקודת העיתונות, לפיה השליטה בעיתון ישראלי תהיה בידי אנשים שהם אזרחי ישראל ותושביה[42]. הועלתה טענה כי ההצעה מכוונת לאסור או לבטל את בעלותו של שלדון אדלסון ב"ישראל היום" ואת תמיכתו בעיתון. היוזמה להגשתה יוחסה על פי גורמים שונים לארנון מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", ולעופר נמרודי, מו"ל "מעריב"[43]. נמרודי אף התריע ש"ישראל היום" עלול להביא לסגירת "מעריב" ולפגיעה קשה ב"ידיעות אחרונות"[44]. עמוס רגב, עורך "ישראל היום", התריע בתגובה להצעת החוק כי היא מכוונת לסתימת פיות[45].

הצעת חוק נוספת שכוונה נגד "ישראל היום" הגישה חברת הכנסת מרינה סולודקין (שהייתה אחת מאלו שהעלו את הצעת החוק הפרטית). בהצעה זו הוצע להגביל לשנה את חלוקתם ללא תשלום של עיתונים. ב־2 ביוני 2010 נדחתה ההצעה בקריאה טרומית ברוב של 61 מתנגדים מול 14 תומכים[46]. הצעת חוק שלישית, שאותה הגישו חברי הכנסת סולודקין, מירי רגב ודוד רותם (כולם נמנו עם מי שהעלו את הצעת החוק הראשונה), ביקשה לאסור מכירת מוצר או שירות "במחיר טורפני", שהוא מחיר הנמוך ב־50% או יותר מעלות הייצור של המוצר או מעלות הספקתו של השירות[47].

מודעה במסגרת מסע הפרסום של "ישראל היום" נגד התיקון לפקודת העיתונות שכוון כלפיו

במרץ 2014 הגיש חבר הכנסת איתן כבל הצעת חוק לתיקון פקודת העיתונות שכוונה נגד "ישראל היום". בהצעה תמכו חברי כנסת משבע סיעות מהאופוזיציה ומהקואליציה[48]. לפיה, כל עיתון שמוגדר כאחד מארבעת העיתונים היומיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר בארץ יחויב להימכר בעבור לא פחות מ־70% ממחירו של העיתון היומי הנפוץ והזול ביותר[49]. בתגובה נפתחה ב"ישראל היום" פינה אשר ביקרה את החוק, את תומכיו ואת בעלי "ידיעות אחרונות" ופרסמה אישים בכירים ומפורסמים שהתנגדו לחוק, בהם נשיאת מועצת העיתונות והשופטת בדימוס דליה דורנר. לקראת ההצבעה על הצעת החוק יצא "ישראל היום" במסע פרסום נרחב נגדה. ההצעה אושרה בקריאה טרומית ב־12 בנובמבר 2014 כאשר תמכו בו 43 ח"כים לעומת 23 ח"כים שהתנגדו ו-9 נמנעו[50], אך הבחירות הוקדמו בידי נתניהו והכנסת פוזרה חודש לאחר מכן, בין השאר כדי למנוע את העברת החוק[51][52].

הפולמוס סביב העיתון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו ראש הממשלה מתח אהוד אולמרט ביקורת בפני בעל העיתון, שלדון אדלסון, שנחשב למקורבו של נתניהו, בטענה שהיומון נוקט עמדה פוליטית[53]. ביקורת על "ישראל היום" נמתחה גם מפי פוליטיקאים שהיו אז עם נתניהו בממשלה: אביגדור ליברמן השווה אותו לעיתון הרוסי "פראבדה" וטען כי הוא עיתון פרסונלי ולא אידאולוגי[54]. דברים דומים טען גם נפתלי בנט[55]. הסופר אהוד בן עזר, שהיה בעל טור ב"ישראל היום", חדל לכתוב בו את טורו, לאחר שלדבריו נפסל טור דעה שכתב, שבו צידד באולמרט[56]. בתחקיר תוכנית הטלוויזיה "המקור" ששודר בפברואר 2013 נטען כי העורך הראשי של העיתון, עמוס רגב, מתערב בתכנים של כתבי העיתון כדי שיסקרו באופן חיובי את נתניהו[57]. שבועון החדשות "האקונומיסט" טען שהכותרות של "ישראל היום" מאושרות בקביעות בלשכת ראש הממשלה[58][59], אך "ישראל היום" ולשכת ראש הממשלה הכחישו טענה זו[59][60].

תחקיר של מורן ראדה שפורסם באתר "העין השביעית" ב־2008 גרס כי "מעריב", ובמיוחד "ידיעות אחרונות", מפגינים כלפי נתניהו יחס ש"אינו הוגן במיוחד" ואף שמחים במפלותיו. לעומת זאת "ישראל היום" מגלה העדפה ברורה לנתניהו "כמעט בכל בחירה עריכתית... העיתון מצניע אירועים שאינם תורמים ליצירת תדמית חיובית עבור נתניהו, ומנגד, מגדיל ומרומם אירועים שבאים לסייע לו ולקדם אותו ואת הליכוד". עם זאת ציינה ראדה שבשאר התחומים אין הבדל בין הסיקור של "ישראל היום" ומתחריו[61]. גם אורן פרסיקו פרסם ב"העין השביעית" מאמר ברוח דומה בשנת 2009, וגרס כי במהלך מערכת הבחירות פורסם ב"ישראל היום" רק מאמר אחד נגד הליכוד או נתניהו, לעומת עשרות מאמרים שתקפו את מפלגת קדימה ואת מי שעמדה בראשה[62]. במאמר של איתמר ב"ז באותו אתר, נאמר, שב"ישראל היום" לא מסתפקים בהדגשת הצד החיובי של נתניהו, אלא אף מונעים מהקורא להיחשף לטענות ולמידע שעומדים בבסיס הביקורת נגדו, לכן, לדבריו, זהו "אינו סתם עיתון שמצדד באופן עקרוני בעמדותיו ובמעשיו של ראש הממשלה, אלא מכשיר תעמולה [...] שכל תכליתו היא שירות צרכיו הפוליטיים של המנהיג"[63].

באתר "לאטמה", המזוהה עם הימין הפוליטי, הגיעו למסקנות דומות – "ישראל היום" גילה העדפה ברורה לנתניהו ואילו מתחריו גילו העדפה ברורה נגדו[64][65], אך בשאר תחומי הסיקור הפגין העיתון קו דומה לאלה של מתחריו, ובמקרים מסוימים אף נטה שמאלה[66][דרושה הבהרה]. עם הכותבים הקבועים במדור הדעות בעיתון נמנה יוסי ביילין, איש מחנה השמאל. הדעות שהוא מציג, כגון המאמר שכותרתו "הפתרון היחיד: לצאת מרוב השטחים"[67], רחוקות מאלה של נתניהו, אם כי ביילין אינו תוקף את נתניהו.

בשנת 2015 העיתונאי רביב דרוקר הגיש בקשת חופש מידע, שחשפה קשר קבוע בין נתניהו לעורך העיתון ולבעלים[68][5].

בינואר 2017, במסגרת חקירת תיק פלילי של להב 433 המכונה "תיק 2000", נחקרו תחת אזהרה בנימין נתניהו וארנון מוזס, בעליו של העיתון ידיעות אחרונות. על פי פרסומים, המשטרה תפסה הקלטות שנעשו ביוזמת נתניהו ובהן הציע מוזס כי "ידיעות אחרונות" יסקר את נתניהו באופן אוהד ואף ימנה לעיתון כתבים לפי בחירת נתניהו, אם ידאג האחרון לפגוע בהצלחתו של ישראל היום, הפוגעת קשות ברווחי "ידיעות"[69]. המשטרה גבתה בעניין גם את עדותם של העורך עמוס רגב והבעלים של העיתון שלדון אדלסון[70].

ב-26 ביולי 2017 הופיעה בעיתון כותרת ראשית, אשר יצאה נגד החלטת נתניהו להסיר את גלאי המתכות בכניסה להר הבית, שהוצבו שם יומיים לאחר שהתרחש פיגוע במקום. רבים בעולם התקשורת התייחסו לכותרת כהחלטה תקדימית של העיתון לצאת מפורשות נגד נתניהו[71].

בשנת 2020 פורסם מחקר של חוקרים מכמה אוניברסיטאות שבחן את השפעת ישראל היום על הפוליטיקה הישראלית. בהשוואת טקסטים בין ישראל היום לידיעות אחרונות, ולאור השוואה נוספת למצעי המפלגות, מצאו החוקרים הטיה ימנית פוליטית ברורה ביחס ל"ידיעות אחרונות" ובפרט לטובת הליכוד ובנימין נתניהו - הטיה שהתחזקה לאורך השנים ובאה לידי ביטוי במיוחד בעמודים הראשונים. בנוסף, מצא המחקר קורלציה בין תפוצת "ישראל היום" ביישובים שנבדקו לבין עלייה בשיעור ההצבעה למפלגות ימין ובעיקר לליכוד. השפעה זו הורגשה במיוחד על "קולות צפים" באזורים שאינם מזוהים עם צד מסוים של המפה הפוליטית. החוקרים העריכו שבמערכות הבחירות שהתקיימו בין השנים 2009 ל-2015 התרגמה השפעתו של ישראל היום לתוספת של 2 מנדטים לפחות למפלגות הימין, ובעיקר לליכוד. נמצא קשר בין חשיפה ל"ישראל היום" לשיפור תדמיתו של נתניהו בעיני הקוראים[5].

כבר משנת 2018, החל שינוי בעיתון, שהתאפיין בכך ש"נתניהו כבר לא הדמות היחידה במפה הפוליטית". בהמשך, העיתון החל למתוח ביקורת על נתניהו, אך שמר על קו שמרני. מרים אדלסון, בעלת העיתון שהיא גם המו"לית מאז 2018, הבהירה כי "העיתון נותר ימני ופטריוטי"[72].

תביעות בבית המשפט ובבית הדין לאתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2018 פסק בית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות ש"ישראל היום" ואתר ynet הפרו את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, בכך שפרסמו סקרים בנושאים מדיניים ופוליטיים המתבססים על מדגם של האוכלוסייה היהודית בלבד[73][74].

יו"ר רשימת כחול לבן, בני גנץ, הגיש נגד "ישראל היום", עורכו וכתבת בו תביעת דיבה בסך מיליון ש"ח, עקב כתבות בעיתון שעסקו, לטענתו, בהאשמות בדויות שפרסמה לגביו נאוה ג'ייקובס. התביעה הסתיימה בפשרה, שבה התחייב העיתון לתרום 50,000 ש"ח למטרות לפי בחירתו של גנץ, וזאת ללא הודאה בטענותיו של גנץ[75].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישראל היום

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תמיר אגמון ועמי צדיק, ניתוח ההשלכות הכלכליות של ריכוזיות ובעלויות צולבות על כלי התקשורת, ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2011, עמוד 11
  2. ^ לפי נתונים שמתפרסמים בשער העיתון, באישור רואי חשבון
  3. ^ עורך ישראל היום: "אנחנו עיתון ימין, אבל לא עובדים אצל נתניהו", באתר ישראל היום, 27 בנובמבר 2017
  4. ^ עורך 'ישראל היום' עמר לחמנוביץ: "אנחנו עיתון ימין אבל לא עובדים אצל הימין", באתר ערוץ 7, 23 בספטמבר 2022
  5. ^ 1 2 3 4 אורן פרסיקו, מחקר: "ישראל היום" הוא כלי תעמולה מובהק של נתניהו, באתר העין השביעית, 3 בספטמבר 2020
  6. ^ רוני קורן-דינר, שלדון אדלסון שוקל להקים עיתון חינם ענק ולהפיץ אותו בהיקף של עד חצי מיליון עותקים בתיבות דואר, באתר הארץ, 20 בפברואר 2007
  7. ^ 1 2 אורן פרסיקו, "נטול כל תוחלת רווחית", באתר העין השביעית, 27 בספטמבר 2011
  8. ^ אחרי פירוק השותפות בין בן צבי לאדלסון דעך היומון "ישראלי" ונסגר כחצי שנה אחרי תחילת הפצתו של "ישראל היום"
  9. ^ בשולי ידיעות המתפרסמות ב"ישראל היום" ועוסקות בבני הזוג אדלסון מקפיד העיתון לציין: "גילוי נאות: ד"ר מרים ושלדון אדלסון הם בעלי החברה המחזיקה במניות 'ישראל היום'".
  10. ^ עפרה לקס, ישראל מחר?, באתר ערוץ 7, 17 בדצמבר 2009
    שוקי טאוסיג, "ישראל היום" מבקר באוסטרליה, באתר העין השביעית, 6 במרץ 2008
  11. ^ אסף כרמל, דן מרגלית עוזב את "מעריב" ומצטרף ל"ישראל היום", באתר הארץ, 10 ביולי 2007
  12. ^ אסף כרמל, מרדכי גילת עוזב את "ידיעות אחרונות", כנראה ל"ישראל היום", באתר הארץ, 10 בפברואר 2008
  13. ^ עוזי ברוך, עמוס רגב - הזוכה בפרס לביקורת התקשורת, באתר ערוץ 7, 17 בינואר 2010
  14. ^ כך לפי הדס ריבק‏, סקר TGI: ישראל היום מתחזק ב-30% ועוקף את ידיעות, באתר וואלה, 28 ביולי 2010
  15. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, סקר TGI: ירידה לרוב העיתונים – עלייה ל"הארץ" ו-TheMarker, באתר TheMarker‏, 27 בינואר 2016
  16. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, סקר TGI: ירידה בקריאת עיתונים; "ישראל היום" עוקף את "ידיעות" בסופ"ש, באתר TheMarker‏, 20 ביולי 2017
  17. ^ נועה פרייס‏, טלטלה ב"ישראל היום": עמוס רגב פורש – ביסמוט העורך החדש, באתר וואלה, 30 באפריל 2017
  18. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, מקצצים ומתרחקים מנתניהו: הכיוון החדש של "ישראל היום", באתר TheMarker‏, 20 ביוני 2017
  19. ^ כתב "ישראל היום", חילופי תפקידים ב"ישראל היום", באתר ישראל היום, 18 במאי 2018
  20. ^ חוקרת מאבו דאבי מצטרפת ל'ישראל היום', באתר ערוץ 7
  21. ^ בועז ביסמוט פורש מתפקידו כעורך "ישראל היום" | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il
  22. ^ עוד זעזוע בישראל היום: גם סגן העורך פורש, באתר "סרוגים", 10 בפברואר 2022
  23. ^ מרים אדלסון, למען ציון – להניף את דגל הלאום, באתר ישראל היום, 24 באוגוסט 2018
  24. ^ אופיר בר-זהר‏, "ישראל היום" מגדיל את התפוצה בסוף השבוע ל-150 אלף עותקים , באתר וואלה, 11 בדצמבר 2009
  25. ^ סקר חשיפה של TGI מיולי 2010. מצוטט אצל הדס ריבק‏, סקר TGI: ישראל היום מתחזק ב-30% ועוקף את ידיעות, באתר וואלה, 28 ביולי 2010 וכן אופיר בר-זהר, מי העיתון הגדול ביותר בישראל? "ישראל היום" השתווה ל"ידיעות אחרונות", באתר TheMarker‏, 28 ביולי 2010
  26. ^ נועה פרייס‏, סקר TGI: "ישראל היום" ממשיך להוביל, 'ידיעות' עולה בסופ"ש; "הארץ" ו"מעריב" מתחזקים, באתר וואלה, 25 בינואר 2017
  27. ^ ישראל היום, גיליון 196, 9 במאי 2008
  28. ^ ישראל היום, גיליון 285, 12 בספטמבר 2008
  29. ^ אופיר בר-זהר, מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" תופץ ביום שישי בכ-100 אלף עותקים, באתר TheMarker‏, 16 בנובמבר 2009
  30. ^ ענת ביין-לובוביץ', ‏מתחת לרדאר הקורונה, "ישראל היום" צמצם את התפוצה, באתר גלובס, 26 ביולי 2020
  31. ^ נתי טוקר, "ישראל היום" פותח חזית חדשה ברשת: ישיק אתר שיתחרה ב-ynet, באתר TheMarker‏, 2 בספטמבר 2012
  32. ^ דוד אברהם, יזרעאל טודיי: "ישראל היום" השיק ניוזלטר באנגלית, באתר nana10‏, 22 ביוני 2011
  33. ^ לי-אור אברבך, ‏ביהמ"ש אישר מכירת "מקור ראשון" ו-NRG ל"ישראל היום", באתר גלובס, 30 במרץ 2014
  34. ^ אלכסנדר כץ, סיומה של תקופה: לאחר עשור – המילה 'מעריב' הוסרה הערב מהלוגו של nrg, באתר אייס, 1 במאי 2014
  35. ^ אהבתם את האתר החדש שלנו?, באתר www.israelhayom.co.il
  36. ^ רק אדלסון יכול, באתר וואלה, 26 בדצמבר 2009
  37. ^ אופיר בר-זהר, "הפצת מהדורת שישי היא מהלך שלא מגיע מאינטרס מסחרי, אלא פוליטי; זה כסף שאין לו מחיר", באתר TheMarker‏, 22 בנובמבר 2009
  38. ^ טלי ציפורי, לי-אור אברבך, ‏הערכות: הפסדי "ישראל היום" ב-3 שנים - 250 מיליון שקל, באתר גלובס, 7 ביולי 2010
  39. ^ אורי בלאו, "ישראל היום" הפסיד מאות מיליוני שקלים מאז ייסודו, באתר הארץ, 9 בינואר 2017
  40. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, "ישראל היום" רכש את בית הדפוס של "מעריב" ומעביר חלק מפעילותו לבת ים, באתר TheMarker‏, 15 בדצמבר 2013
  41. ^ שרון טל, אלונה בר-און סוגרת את בית הדפוס של גלובס: "מהלך לא פשוט רגשית", באתר אייס, 18 במאי 2020
  42. ^ הצעת פקודת העיתונות, התש"ע-2009
  43. ^ עידן יוסף, הצעת חוק לעצירת אדלסון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 16 בדצמבר 2009
  44. ^ צבי זרחיה, נמרודי הזהיר: "ישראל היום" עלול לגרום לסגירת "מעריב" ב-2010, באתר TheMarker‏, 20 בדצמבר 2009
  45. ^ עמוס רגב, ‏החוק למען מוזס ונמרודי, באתר "ישראל היום", 18 בדצמבר 2009
  46. ^ צבי זרחיה, הכנסת דחתה את חוק "ישראל היום", באתר TheMarker‏, 2 ביוני 2010
  47. ^ צבי זרחיה, נציגי נתניהו לוחצים למנוע אישור חוק "ישראל היום"; הערכות: ההצעה לא תעבור, באתר TheMarker‏, 16 במאי 2010
  48. ^ סיקור "חוק ישראל היום", באתר העין השביעית
  49. ^ עמית סגל, ‏פרסום ראשון: הצעת חוק חדשה נגד עיתון "ישראל היום", באתר ‏מאקו‏, 19 במרץ 2014
  50. ^ אתר למנויים בלבד צבי זרחיה, נתי טוקר, מכה לנתניהו: חוק "ישראל היום" אושר בכנסת בקריאה טרומית, באתר TheMarker‏, 12 בנובמבר 2014
  51. ^ אתר למנויים בלבד צבי זרחיה, עיתון המריבה: "חוק ישראל היום" - הסיבה להקדמת הבחירות לכנסת ה-20, באתר TheMarker‏, 9 בינואר 2017
  52. ^ הכנסת פוזרה, ישראל הולכת לבחירות, באתר ‏מאקו‏, 8 בדצמבר 2014
  53. ^ איציק וולף, אולמרט לאדלסון: "ישראל היום" - פוליטי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 30 בדצמבר 2007;
    אסף כרמל, "'ישראל היום' - עלון מפלגתי שהתחפש למוצר תקשורתי", באתר הארץ, 14 בינואר 2008
  54. ^ דוד אברהם‏, ליברמן על "ישראל היום": "זה עיתון פרסונלי, לא אידאולוגי", באתר וואלה, 20 באוגוסט 2013
  55. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, 2282960 בנט נגד "ישראל היום": "זה פראבדה של ראש הממשלה", באתר TheMarker‏, 30 במרץ 2014
  56. ^ אהוד בן עזר, ‏מדוע אתם לא מאשימים אף פעם את עצמכם?, "חדשות בן עזר" 504, 28 בדצמבר 2009
  57. ^ דוד אברהם‏, תחקיר "המקור": כך עובדת "השיטה" של "ישראל היום", באתר וואלה, 5 בפברואר 2013
  58. ^ "A tough deal to swallow". The Economist (באנגלית). 8 באפריל 2015. נבדק ב-2017-06-30. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד נתי טוקר, אקונומיסט: הכותרות של "ישראל היום" מאושרות באופן קבוע על ידי לשכת נתניהו, באתר TheMarker‏, 14 באפריל 2015
  60. ^ שוקי טאוסיג, "ישראל היום" לא מאיים בדיבה על ה"אקונומיסט", באתר העין השביעית, 15 באפריל 2015
  61. ^ מורן ראדה, "נתניהו שילם, מה אתם רוצים ממנו?", באתר העין השביעית, 9 ביולי 2008
  62. ^ אורן פרסיקו, אצל אביגדור בחצר, באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2009
  63. ^ איתמר ב"ז, להבהיר את חומרת העבירה, באתר העין השביעית, 18 בנובמבר 2016
  64. ^ שוקי בלס, שני צידי המטבע, באתר "לאטמה", 8 בפברואר 2012
  65. ^ שוקי בלס, אנונימוס מכנה בשמות גנאי, באתר "לאטמה", 27 במרץ 2011
  66. ^ אבישי עברי, ישראל היום עיתון ימני?, באתר "לאטמה", 21 בדצמבר 2011
  67. ^ יוסי ביילין, הפתרון היחיד: לצאת מרוב השטחים, באתר ישראל היום, 18 בדצמבר 2011
  68. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, כך נראו שערי "ישראל היום" בימים שלאחר השיחות של נתניהו עם עורך העיתון, באתר TheMarker‏, 30 בנובמבר 2020
  69. ^ גיא פלג (חדשות 2), ‏חשיפה: נוני מוזס במרכז פרשת רה"מ, באתר ‏מאקו‏, 8 בינואר 2017
  70. ^ אבי אשכנזי ויניר יגנה‏, חדר ליד חדר: עורך "ישראל היום" העיד, מו"ל "ידיעות אחרונות" נחקר, באתר וואלה, 17 בינואר 2017
    יניב קובוביץ, שלדון אדלסון ואשתו מרים העידו בפרשת 2000, באתר הארץ, 25 ביוני 2017
  71. ^ גיא עזרא, ‏הלם בעקבות מאמר המערכת ב'ישראל היום', באתר "סרוגים", 26 ביולי 2017
    אתר למנויים בלבד איתי שטרן, עיתונאים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים מיהרו להגיב על כותרת הבוקר של "ישראל היום", באתר הארץ, 26 ביולי 2017
    שיחה מפתיעה לביסמוט: "מעולם לא הייתה לכם כותרת כזאת על נתניהו", באתר מעריב אונליין, 26 ביולי 2017
  72. ^ אתר למנויים בלבד עידו דוד כהן, ישראל היום כבר לא ביביתון, אבל לא ברור מה הוא כן, באתר הארץ, 9 במאי 2023
  73. ^ אורן פרסיקו, "חופש העיתונות אינו החופש לפרסם דברים מדירים", באתר העין השביעית, 27 במאי 2018
  74. ^ אורן פרסיקו, "פרסום סקרים שאינם כוללים את הציבור הערבי בישראל מהווה הדרה והפרה של תקנון מועצת העיתונות", באתר העין השביעית, 15 ביוני 2021
  75. ^ אבישי גרינצייג, ‏פשרה בתביעת הדיבה של גנץ נגד "ישראל היום": העיתון יתרום 50 אלף שקל ללא הודאה בטענות, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2019
עורכי העיתון ישראל היום
ע��וס רגב • בועז ביסמוט • עמר לחמנוביץ
דגל ישראל
דגל ישראל
עיתונים יומיים בישראל
עיתונים כלליים בתשלום הארץ • ידיעות אחרונות • מעריב השבוע
עיתונים כלליים בחינם ידיעות אחרונות (גרסה מקוצרת) • ישראל היום • מעריב הבוקר
כלכלה ועסקים גלובס • כלכליסט • TheMarker
המגזר החרדי המבשר • המודיע • הפלס • יתד נאמן
יומונים ושבועונים ברוסית נאשה סטראנה • נובוסטי נדלי
עיתונים בשפות נוספות אל-איתיחאד (בערבית) • ג'רוזלם פוסט (באנגלית) • הניו יורק טיימס הבינלאומי (באנגלית)
יומונים שהפכו לתקופונים מקור ראשון
עיתונים שנסגרו 24 דקות • דבר • הבקר • היום • הצופה • וסטי (ברוסית) • זמנים • חדשות • חרות • טלגרף • יום חדש • ישראלי • למרחב • מעריב • על המשמר • קול העם • שערים • חדשות ישראל (בגרמנית) • לעצטע נייעס (ביידיש) • רוסקי איזראילטיאנין (ברוסית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ישראל_היום&oldid=39905281"