ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/יוני 2007

טיבריוס קלאודיוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס (1 באוגוסט 10 לפנה"ס – 13 באוקטובר 54) היה הקיסר הרביעי של האימפריה הרומית מן השושלת היוליו-קלאודית, אשר שלט בין 24 בינואר 41 עד למותו בשנת 54. קלאודיוס נולד בעיר לוגדונום, בפרובינקיה גליה (כיום ליון, צרפת) לאביו דרוסוס ולאמו אנטוניה הצעירה, והיה הקיסר הרומי הראשון אשר נולד מחוץ לגבולות איטליה.

קלאודיוס נחשב למועמד בלתי סביר לכהונת הקיסר. על פי דיווחי בני זמנו לקה בנכות כלשהי, ומשפחתו מנעה ממנו את ההופעה בפומבי ואת התפקידים הציבוריים, עד לעלייתו לשלטון של אחיינו המטורף קליגולה, אשר מינה אותו למשרת הקונסול, הן על מנת להתעמר בו, והן על מנת להראות את הבוז שרחש למשרה הרמה. נכותו של קלאודיוס הצילה אותו, יש להניח, מגורלם של אצילים רומים רבים בתקופת קליגולה וטיבריוס, אשר נרצחו ב"טיהורים" שערכו קיסרים אלו. הייתה זו יכולתו לשרוד כשלעצמה שהביאה להכרזתו כקיסר רומי לאחר רציחתו של קליגולה, שכן בשלב זה היה הגבר הבוגר היחיד ששרד ממשפחתו. על אף היעדר ניסיונו הפוליטי, קלאודיוס הוכיח את עצמו כמנהלן מוכשר, וביצע מספר רב של עבודות ציבוריות.

טיבריוס קלאודיוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס (1 באוגוסט 10 לפנה"ס – 13 באוקטובר 54) היה הקיסר הרביעי של האימפריה הרומית מן השושלת היוליו-קלאודית, אשר שלט בין 24 בינואר 41 עד למותו בשנת 54. קלאודיוס נולד בעיר לוגדונום, בפרובינקיה גליה (כיום ליון, צרפת) לאביו דרוסוס ולאמו אנטוניה הצעירה, והיה הקיסר הרומי הראשון אשר נולד מחוץ לגבולות איטליה.

קלאודיוס נחשב למועמד בלתי סביר לכהונת הקיסר. על פי דיווחי בני זמנו לקה בנכות כלשהי, ומשפחתו מנעה ממנו את ההופעה בפומבי ואת התפקידים הציבוריים, עד לעלייתו לשלטון של אחיינו המטורף קליגולה, אשר מינה אותו למשרת הקונסול, הן על מנת להתעמר בו, והן על מנת להראות את הבוז שרחש למשרה הרמה. נכותו של קלאודיוס הצילה אותו, יש להניח, מגורלם של אצילים רומים רבים בתקופת קליגולה וטיבריוס, אשר נרצחו ב"טיהורים" שערכו קיסרים אלו. הייתה זו יכולתו לשרוד כשלעצמה שהביאה להכרזתו כקיסר רומי לאחר רציחתו של קליגולה, שכן בשלב זה היה הגבר הבוגר היחיד ששרד ממשפחתו. על אף היעדר ניסיונו הפוליטי, קלאודיוס הוכיח את עצמו כמנהלן מוכשר, וביצע מספר רב של עבודות ציבוריות.

שחפית הקוטב היא מין עוף ימי המשתייך לסוג שחפית שבמשפחת השחפיתיים. אתרי הרבייה של שחפית הקוטב נמצאים באזורים ארקטיים וסובארקטיים של אסיה, של אירופה ושל אמריקה הצפונית. שחפית הקוטב היא מן המינים המרבים לנדוד בעולם החי: מדי שנה היא נודדת משטחי הרבייה הצפוניים שלה לאוקיינוס הדרומי וחזרה. זוהי הנדידה המחזורית הארוכה ביותר מבין הנדידות בקרב כל מיני בעלי החיים.

אסטרטגיית הרבייה של המין היא גידול מספר מצומצם של צאצאים, המטופלים בצורה טובה ומוגנים היטב. ההורים מאכילים את האפרוחים בדגים למשך זמן רב, ומסייעים להם לעוף דרומה בחורף.

שחפית הקוטב היא עוף מאריך-חיים יחסית, ופרטים רבים ממנו מגיעים לגיל עשרים. הפרט המבוגר ביותר שתועד, מת בגיל 34 שנים. תזונתה של השחפית מתבססת בעיקר על דגים ועל חסרי חוליות ימיים קטני ממדים. המין נפוץ מאוד, ועל פי ההערכות השונות קיימים כמיליון פרטים. התנודות והמגמות החלות באוכלוסיית שחפית הקוטב אינן ידועות כהלכה, אך ידוע שבני האדם גרמו להקטנת האוכלוסיות באזורי תפוצתן הדרומיות.

שחפית הקוטב היא מין עוף ימי המשתייך לסוג שחפית שבמשפחת השחפיתיים. אתרי הרבייה של שחפית הקוטב נמצאים באזורים ארקטיים וסובארקטיים של אסיה, של אירופה ושל אמריקה הצפונית. שחפית הקוטב היא מן המינים המרבים לנדוד בעולם החי: מדי שנה היא נודדת משטחי הרבייה הצפוניים שלה לאוקיינוס הדרומי וחזרה. זוהי הנדידה המחזורית הארוכה ביותר מבין הנדידות בקרב כל מיני בעלי החיים.

אסטרטגיית הרבייה של המין היא גידול מספר מצומצם של צאצאים, המטופלים בצורה טובה ומוגנים היטב. ההורים מאכילים את האפרוחים בדגים למשך זמן רב, ומסייעים להם לעוף דרומה בחורף.

שחפית הקוטב היא עוף מאריך-חיים יחסית, ופרטים רבים ממנו מגיעים לגיל עשרים. הפרט המבוגר ביותר שתועד, מת בגיל 34 שנים. תזונתה של השחפית מתבססת בעיקר על דגים ועל חסרי חוליות ימיים קטני ממדים. המין נפוץ מאוד, ועל פי ההערכות השונות קיימים כמיליון פרטים. התנודות והמגמות החלות באוכלוסיית שחפית הקוטב אינן ידועות כהלכה, אך ידוע שבני האדם גרמו להקטנת האוכלוסיות באזורי תפוצתן הדרומיות.

טמפלרים הם חברי חברת המקדש, תנועה דתית פרוטסטנטית שנוסדה בדרום גרמניה באמצע המאה ה-19. מייסדה ואביה הרוחני של התנועה, כריסטוף הופמן, שאף להכשיר את הקרקע לקראת שיבתו השנייה של ישו ולקרב את הגאולה, לפי האמונה הנוצרית.

לפי אמונתם של הטמפלרים, קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים בארץ הקודש, שבה הם שאפו לקיים מודל של חיים אידיאליים באמצעות הקמת כפרים יצרניים. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התיישבו מאות טמפלרים במושבות אחדות שהוקמו ברחבי ארץ ישראל, בהן עסקו בחקלאות, ��מלאכה ובמסחר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ריכזו שלטונות המנדט את הטמפלרים, שהוגדרו כאזרחי אויב, במחנות מעצר. משם גירשו הבריטים את מרביתם לאוסטרליה. אחרוני המתיישבים שנותרו במושבות הטמפלרים נאספו וגורשו מהארץ, תחילה לקפריסין ואחר כך הצטרפו לקרוביהם באוסטרליה.

עם קום המדינה הפכו אדמותיהם לאדמות מדינה. בשנת 1962 שילמה ממשלת ישראל לטמפלרים וליורשיהם 54 מיליון מרק כפיצויים בגין אדמותיהם ונכסיהם.

טמפלרים הם חברי חברת המקדש, תנועה דתית פרוטסטנטית שנוסדה בדרום גרמניה באמצע המאה ה-19. מייסדה ואביה הרוחני של התנועה, כריסטוף הופמן, שאף להכשיר את הקרקע לקראת שיבתו השנייה של ישו ולקרב את הגאולה, לפי האמונה הנוצרית.

לפי אמונתם של הטמפלרים, קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים בארץ הקודש, שבה הם שאפו לקיים מודל של חיים אידיאליים באמצעות הקמת כפרים יצרניים. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התיישבו מאות טמפלרים במושבות אחדות שהוקמו ברחבי ארץ ישראל, בהן עסקו בחקלאות, במלאכה ובמסחר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ריכזו שלטונות המנדט את הטמפלרים, שהוגדרו כאזרחי אויב, במחנות מעצר. משם גירשו הבריטים את מרביתם לאוסטרליה. אחרוני המתיישבים שנותרו במושבות הטמפלרים נאספו וגורשו מהארץ, תחילה לקפריסין ואחר כך הצטרפו לקרוביהם באוסטרליה.

עם קום המדינה הפכו אדמותיהם לאדמות מדינה. בשנת 1962 שילמה ממשלת ישראל לטמפלרים וליורשיהם 54 מיליון מרק כפיצויים בגין אדמותיהם ונכסיהם.

פיליבסטר הוא תמרון פוליטי, שתכליתו לעכב ביצוע של מהלך מדיני בבית המחוקקים באמצעות שיטות שונות למשיכת זמן.

מקור השם הוא במילה הספרדית filibustero, שפירושה שודד ים. באמצע המאה ה-19 כונו בשם זה ימאים שכירי חרב, בעיקר אמריקנים, שניסו להשתלט על שטחים באיים הקריביים, בדרום אמריקה ובמרכזה. המפורסם שבהם הוא ויליאם ווקר שכבש את ניקרגואה. ארצות הברית נחלקה סביב השאלה האם הממשלה צריכה לגבות את הפיליבסטרים או להתנער מהם. בדיון שנערך בסנאט ב-3 בינואר 1853 דרש חבר בית הנבחרים אברהם ונאבל כי הממשל האמריקני יתנער מהפיליבסטרים. בתגובה, קרא לעברו חבר בית נבחרים אחר, אלברט בראון, כי נאומו הוא כמו פיליבסטר נגד ארצות הברית. המונח קיבל עתה משמעות חדשה – נאום ממושך.

בשיא הפיליבסטר הארוך ביותר מחזיק הסנאטור מקרוליינה הדרומית סטרום ת'ורמונד, אשר נאם בשנת 1957 במשך 24 שעות ו־18 דקות ברציפות, בהתנגדות לחוק זכויות האזרח שהעניק לאפרו-אמריקנים זכות הצבעה וביטל חלק ממדיניות ההפרדה בין הגזעים. את הנאום הארוך בתולדות הכנסת, שנמשך 10 שעות ו-7 דקות, נשא חבר הכנסת מיכאל איתן, בעת שנימק את הסתייגויותיו לתקציב המדינה לשנת 1993.

פיליבסטר הוא תמרון פוליטי, שתכליתו לעכב ביצוע של מהלך מדיני בבית המחוקקים באמצעות שיטות שונות למשיכת זמן.

מקור השם הוא במילה הספרדית filibustero, שפירושה שודד ים. באמצע המאה ה-19 כונו בשם זה ימאים שכירי חרב, בעיקר אמריקנים, שניסו להשתלט על שטחים באיים הקריביים, בדרום אמריקה ובמרכזה. המפורסם שבהם הוא ויליאם ווקר שכבש את ניקרגואה. ארצות הברית נחלקה סביב השאלה האם הממשלה צריכה לגבות את הפיליבסטרים או להתנער מהם. בדיון שנערך בסנאט ב-3 בינואר 1853 דרש חבר בית הנבחרים אברהם ונאבל כי הממשל האמריקני יתנער מהפיליבסטרים. בתגובה, קרא לעברו חבר בית נבחרים אחר, אלברט בראון, כי נאומו הוא כמו פיליבסטר נגד ארצות הברית. המונח קיבל עתה משמעות חדשה – נאום ממושך.

בשיא הפיליבסטר הארוך ביותר מחזיק הסנאטור מקרוליינה הדרומית סטרום ת'ורמונד, אשר נאם בשנת 1957 במשך 24 שעות ו־18 דקות ברציפות, בהתנגדות לחוק זכויות האזרח שהעניק לאפרו-אמריקנים זכות הצבעה וביטל חלק ממדיניות ההפרדה בין הגזעים. את הנאום הארוך בתולדות הכנסת, שנמשך 10 שעות ו-7 דקות, נשא חבר הכנסת מיכאל איתן, בעת שנימק את הסתייגויותיו לתקציב המדינה לשנת 1993.

יוסף פרל (10 בנובמבר 1773 – 1 באוקטובר 1839), מראשי תנועת ההשכלה היהודית בגליציה. ידוע בעיקר בפעילותו נגד החסידות בגליציה, הן על ידי שיתוף פעולה עם השלטונות הנוכריים, והן על ידי פרסום חיבוריו הסאטיריים בעברית וביידיש, ��בהם "מגלה טמירין" ו"בוחן צדיק". יצירתו, שחלקים ממנה הולכים ומתפרסמים בתקופתנו, היא ציון דרך חשוב בהתפתחות הסאטירה העברית ובתולדות הספרות היהודית הדו-לשונית – עברית ויידיש.

יוסף פרל (10 בנובמבר 1773 – 1 באוקטובר 1839), מראשי תנועת ההשכלה היהודית בגליציה. ידוע בעיקר בפעילותו נגד החסידות בגליציה, הן על ידי שיתוף פעולה עם השלטונות הנוכריים, והן על ידי פרסום חיבוריו הסאטיריים בעברית וביידיש, ובהם "מגלה טמירין" ו"בוחן צדיק". יצירתו, שחלקים ממנה הולכים ומתפרסמים בתקופתנו, היא ציון דרך חשוב בהתפתחות הסאטירה העברית ובתולדות הספרות היהודית הדו-לשונית – עברית ויידיש.

מיכאל קוֹלהאס הוא שמה של נובלה ידועה פרי עטו של היינריך פון קלייסט, אשר פורסמה בשנת 1810. קטעים ראשונים מהנובלה פורסמו כבר במהדורת יוני 1808 של כתב העת של פון קלייסט, "פבוס". היצירה מבוססת על סיפור חייו של הנס קולהאזה, דמות היסטורית אמיתית מעברה של גרמניה, ונחשבת לפסגת יצירתו של פון קלייסט ולקלסיקה בספרות הגרמנית. הנובלה דנה באופן מורכב בנושאים כגון גבולות רדיפת הצדק, התמודדות הפרט אל מול שחיתות השלטון וקידוש האמצעים לטובת המטרה. היצירה עובדה לחמישה סרטים, הומחזה פעמים רבות ואף עובדה לקומיקס.

מיכאל קוֹלהאס הוא שמה של נובלה ידועה פרי עטו של היינריך פון קלייסט, אשר פורסמה בשנת 1810. קטעים ראשונים מהנובלה פורסמו כבר במהדורת יוני 1808 של כתב העת של פון קלייסט, "פבוס". היצירה מבוססת על סיפור חייו של הנס קולהאזה, דמות היסטורית אמיתית מעברה של גרמניה, ונחשבת לפסגת יצירתו של פון קלייסט ולקלסיקה בספרות הגרמנית. הנובלה דנה באופן מורכב בנושאים כגון גבולות רדיפת הצדק, התמודדות הפרט אל מול שחיתות השלטון וקידוש האמצעים לטובת המטרה. היצירה עובדה לחמישה סרטים, הומחזה פעמים רבות ואף עובדה לקומיקס.

פול קיין (3 בספטמבר 1810 – 20 בפברואר 1871), צייר קנדי-אירי שנודע בציוריו המתעדים את בני "העמים הראשונים" (אינדיאנים קנדים) במערב קנדה וילידים אמריקנים אחרים, באזור שנקרא בשעתו "ארץ אורגון".

קיין גדל בעיר יורק הקנדית (כיום טורונטו). כאמן אוטודידקט החל להתאמן באופן עצמאי בהעתקת ציוריהם של גדולי הציירים האירופים, בעת שהיה במסע לימודי בן שנים אחדות ברחבי אירופה. בשנים שלאחר מכן, בשנת 1845 ובשנים 1846–1848, הוא ערך שני מסעות נוספים באזור הצפון-מערבי הפראי של קנדה. המסע הראשון החל בטורונטו ונמשך עד לעיר סו סנט מארי, ומשם חזרה לטורונטו. לאחר שגייס תמיכה מ"חברת מפרץ הדסון", החל במסעו השני, שהיה הרבה יותר ארוך: מטורונטו, דרך הרי הרוקי, עד פורט ונקובר ופורט ויקטוריה (קולומביה הבריטית).

בשני המסעות תיעד קיין את ילידי המקום ואת סגנון חייהם בציורים וברישומים רבים. לאחר שחזר לטורונטו הוא צייר למעלה ממאה ציורי שמן על בסיס אותם רישומים, שכמו יתר עבודותיו של קיין, מהווים מקור מידע חשוב עבור אתנולוגים בני זמננו. ציורי השמן שלו נחשבים עד היום לחלק בלתי נפרד מהמורשת הקנדית, אף על פי שברור לעין שבשל רצונו להדגיש את היסודות הדרמטיים בציוריו הוא ייפה אותם במידה ניכרת ולא שמר על דיוק או על "נאמנות למקור".

פול קיין (3 בספטמבר 1810 – 20 בפברואר 1871), צייר קנדי-אירי שנודע בציוריו המתעדים את בני "העמים הראשונים" (אינדיאנים קנדים) במערב קנדה וילידים אמריקנים אחרים, באזור שנקרא בשעתו "ארץ אורגון".

קיין גדל בעיר יורק הקנדית (כיום טורונטו). כאמן אוטודידקט החל להתאמן באופן עצמאי בהעתקת ציוריהם של גדולי הציירים האירופים, בעת שהיה במסע לימודי בן שנים אחדות ברחבי אירופה. בשנים שלאחר מכן, בשנת 1845 ובשנים 1846–1848, הוא ערך שני מסעות נוספים באזור הצפון-מערבי הפראי של קנדה. המסע הראשון החל בטורונטו ונמשך עד לעיר סו סנט מארי, ומשם חזרה לטורונטו. לאחר שגייס תמיכה מ"חברת מפרץ הדסון", החל במסעו השני, שהיה הרבה יותר ארוך: מטורונטו, דרך הרי הרוקי, עד פורט ונקובר ופורט ויקטוריה (קולומביה הבריטית).

בשני המסעות תיעד קיין את ילידי המקום ואת סגנון חייהם בציורים וברישומים רבים. לאחר שחזר לטורונטו הוא צייר למעלה ממאה ציורי שמן על בסיס אותם רישומים, שכמו יתר עבודותיו של קיין, מהווים מקור מידע חשוב עבור אתנולוגים בני זמננו. ציורי השמן שלו נחשבים עד היום לחלק בלתי נפרד מהמורשת הקנדית, אף על פי שברור לעין שבשל רצונו להדגיש את היסודות הדרמטיים בציוריו הוא ייפה אותם במידה ניכרת ולא שמר על דיוק או על "נאמנות למקור".

ויילד ויזל (Wild Weasel; בתרגום חופשי מאנגלית: סמור פרא; בעברית מכונים מטוסים כאלו ציידי טילים) הוא כינוי שהעניק חיל האוויר האמריקני למטוסים המיועדים למשימות דיכוי הגנה אווירית.

המטוסים פותחו על מנת לתת מענה לדוקטרינה הסובייטית של שנות ה-60 וה-70 שהשתמשה במערכים צפופים של טילים נגד מטוסים על מנת לבלום תקיפות הפצצה מהאוויר על אזורים אסטרטגיים. המטוסים צוידו במכשור שאפשר להם לקלוט נעילות של מכ"מי הסוללות ולזהות שיגורים, ותפקידם היה להזהיר את מבני התקיפה מהסוללות והטילים. בהמשך נוספו למטוסים טילים נגד קרינה שאפשרו להם לתקוף את המכ"מים, ופודי לוחמה אלקטרונית לצורך שיבוש המכ"מים הקרקעיים.

ויילד ויזל (Wild Weasel; בתרגום חופשי מאנגלית: סמור פרא; בעברית מכונים מטוסים כאלו ציידי טילים) הוא כינוי שהעניק חיל האוויר האמריקני למטוסים המיועדים למשימות דיכוי הגנה אווירית.

המטוסים פותחו על מנת לתת מענה לדוקטרינה הסובייטית של שנות ה-60 וה-70 שהשתמשה במערכים צפופים של טילים נגד מטוסים על מנת לבלום תקיפות הפצצה מהאוויר על אזורים אסטרטגיים. המטוסים צוידו במכשור שאפשר להם לקלוט נעילות של מכ"מי הסוללות ולזהות שיגורים, ותפקידם היה להזהיר את מבני התקיפה מהסוללות והטילים. בהמשך נוספו למטוסים טילים נגד קרינה שאפשרו להם לתקוף את המכ"מים, ופודי לוחמה אלקטרונית לצורך שיבוש המכ"מים הקרקעיים.

טלסקופ החלל הַאבֶּל הוא טלסקופ חלל ומכלול המכשירים המדעיים שנלווים לו, המותקן בתוך לוויין שחג סביב כדור הארץ בגובה של 589 ק"מ. הטלסקופ, שקרוי על שמו של האסטרונום האמריקאי אדווין האבל, הוא טלסקופ מחזיר אור בעל מראה ראשית בקוטר של 2.4 מטרים.

הטלסקופ הוצב במסלולו ב-25 באפריל 1990, במשימה STS-31 של מעבורת החלל דיסקברי, כפרויקט משותף של נאס"א וסוכנות החלל האירופית, והפך מאז לאחד הכלים האסטרונומיים החשובים ביותר בהיסטוריה. הוא צפה ביותר מ-14,000 מטרות שטווח המרחקים שלהן נע מגופים במערכת השמש ועד לגלקסיות הרחוקות ביותר שצולמו מאז ומעולם. מדידת המרחק למשתנים קפאידים באמצעותו, אפשרה לספק הערכה מבוססת של גיל היקום. בנוסף, הייתה לו תרומה למציאת ההאצה של התפשטות היקום על ידי מדידת ההסחה לאדום באורן של סופרנובות בגלקסיות רחוקות.

טלסקופ החלל הַאבֶּל הוא טלסקופ חלל ומכלול המכשירים המדעיים שנלווים לו, המותקן בתוך לוויין שחג סביב כדור הארץ בגובה של 589 ק"מ. הטלסקופ, שקרוי על שמו של האסטרונום האמריקאי אדווין האבל, הוא טלסקופ מחזיר אור בעל מראה ראשית בקוטר של 2.4 מטרים.

הטלסקופ הוצב במסלולו ב-25 באפריל 1990, במשימה STS-31 של מעבורת החלל דיסקברי, כפרויקט משותף של נאס"א וסוכנות החלל האירופית, והפך מאז לאחד הכלים האסטרונומיים החשובים ביותר בהיסטוריה. הוא צפה ביותר מ-14,000 מטרות שטווח המרחקים שלהן נע מגופים במערכת השמש ועד לגלקסיות הרחוקות ביותר שצולמו מאז ומעולם. מדידת המרחק למשתנים קפאידים באמצעותו, אפשרה לספק הערכה מבוססת של גיל היקום. בנוסף, הייתה לו תרומה למציאת ההאצה של התפשטות היקום על ידי מדידת ההסחה לאדום באורן של סופרנובות בגלקסיות רחוקות.

עיטם לבן־ראש הוא מין בסוג עיטם הנפוץ בשטחי אמריקה הצפונית בלבד. עיטם זה הוא עוף דורס, הנמנה עם סדרת דורסי היום ועם משפחת הנציים. שמו המדעי מתאר אותו היטב: Haliaeetus פירושו "עיט ים", כלומר עיטם, ו־leucocephalus פירושו "ראש לבן".

העיטם לבן־הראש הוא העוף הלאומי של ארצות הברית. הוא אחד מהסמלים המוכרים שלה, ומופיע על מרבית החותמות הרשמיות, ביניהן סמל ארצות הברית וחותם הנשיא. חשיבותו הלאומית מקורה ב־20 ביוני 1782, כאשר הקונגרס הקונטיננטלי אימץ את העיצוב הנוכחי של החותם הגדול של ארצות הברית, הכולל עיטם לבן־ראש המחזיק חצים וענף זית בעזרת טפריו. מדינות אחדות עשו זאת עוד לפני כן ב־1778.

עיטם לבן־ראש הוא מין בסוג עיטם הנפוץ בשטחי אמריקה הצפונית בלבד. עיטם זה הוא עוף דורס, הנמנה עם סדרת דורסי היום ועם משפחת הנציים. שמו המדעי מתאר אותו היטב: Haliaeetus פירושו "עיט ים", כלומר עיטם, ו־leucocephalus פירושו "ראש לבן".

העיטם לבן־הראש הוא העוף הלאומי של ארצות הברית. הוא אחד מהסמלים המוכרים שלה, ומופיע על מרבית החותמות הרשמיות, ביניהן סמל ארצות הברית וחותם הנשיא. חשיבותו הלאומית מקורה ב־20 ביוני 1782, כאשר הקונגרס הקונטיננטלי אימץ את העיצוב הנוכחי של החותם הגדול של ארצות הברית, הכולל עיטם לבן־ראש המחזיק חצים וענף זית בעזרת טפריו. מדינות אחדות עשו זאת עוד לפני כן ב־1778.

מלחמת איטליה–יוון היא עימות בין איטליה הפאשיסטית ובין יוון שהחל ב-28 באוקטובר 1940 והסתיים ב-6 באפריל 1941. העימות סימן את תחילת המערכה הבלקנית במלחמת העולם השנייה. תחילת העימות ברצונו של בניטו מוסוליני להוכיח להיטלר כי איטליה היא מעצמה במרחב הים התיכון ולזכות בניצחון צבאי מקביל לניצחונותיו של היטלר בתחילת המלחמה, ובתפיסה כי הים התיכון, ובמיוחד אזור דרום מזרח אירופה, הוא "שטח השפעה איטלקי".

ב-28 באוקטובר 1940, לאחר שראש הממשלה היווני יואניס מטאקסס, שהיה אף הוא בעל נטיות פשיסטיות ופרו נאציות, דחה אולטימטום של מוסוליני להעניק לאיטליה שטחים ביוון, הורה מוסוליני לכוחותיו לפלוש לשטח יוון. הצבא היווני הדף את הפלישה, ואף הצליח לכבוש חלקים מאלבניה. מתקפה איטלקית נוספת, במרץ 1941, נהדפה אף היא. רק לאחר פלישה גרמנית דרך יוגוסלביה ובולגריה, הצליחו כוחות הציר לכבוש את יוון. הישגי היוונים אל מול איטליה היו הניצחון הראשון ביבשה של מדינה כלשהי על כוחות מדינות הציר במלחמת העולם השנייה. הלחימה חשפה את חולשתה הצבאית של איטליה. הצורך בהתערבות גרמנית היה שלב בהפיכת איטליה מבעלת ברית שוות מעמד לגרורה גרמנית, ולבסוף, ב-1943, למדינה כבושה. יוון הפסידה במערכה, ונכבשה על ידי גרמניה, אך זכר הלחימה של הכוחות היוונים נשמר כיום ביוון כמורשת של גבורה והתנגדות לתוקפנות.

מלחמת איטליה–יוון היא עימות בין איטליה הפאשיסטית ובין יוון שהחל ב-28 באוקטובר 1940 והסתיים ב-6 באפריל 1941. העימות סימן את תחילת המערכה הבלקנית במלחמת העולם השנייה. תחילת העימות ברצונו של בניטו מוסוליני להוכיח להיטלר כי איטליה היא מעצמה במרחב הים התיכון ולזכות בניצחון צבאי מקביל לניצחונותיו של היטלר בתחילת המלחמה, ובתפיסה כי הים התיכון, ובמיוחד אזור דרום מזרח אירופה, הוא "שטח השפעה איטלקי".

ב-28 באוקטובר 1940, לאחר שראש הממשלה היווני יואניס מטאקסס, שהיה אף הוא בעל נטיות פשיסטיות ופרו נאציות, דחה אולטימטום של מוסוליני להעניק לאיטליה שטחים ביוון, הורה מוסוליני לכוחותיו לפלוש לשטח יוון. הצבא היווני הדף את הפלישה, ואף הצליח לכבוש חלקים מאלבניה. מתקפה איטלקית נוספת, במרץ 1941, נהדפה אף היא. רק לאחר פלישה גרמנית דרך יוגוסלביה ובולגריה, הצליחו כוחות הציר לכבוש את יוון. הישגי היוונים אל מול איטליה היו הניצחון הראשון ביבשה של מדינה כלשהי על כוחות מדינות הציר במלחמת העולם השנייה. הלחימה חשפה את חולשתה הצבאית של איטליה. הצורך בהתערבות גרמנית היה שלב בהפיכת איטליה מבעלת ברית שוות מעמד לגרורה גרמנית, ולבסוף, ב-1943, למדינה כבושה. יוון הפסידה במערכה, ונכבשה על ידי גרמניה, אך זכר הלחימה של הכוחות היוונים נשמר כיום ביוון כמורשת של גבורה והתנגדות לתוקפנות.

99942 אפופיס הוא אסטרואיד ממשפחת הגופים קרובי הארץ ונמנה עם אסטרואידי אטן. קוטרו כ-250 מטרים ומסתו היא כ-21 מיליון טונות. מסלולו של האסטרואיד סביב השמש חוצה את מסלולו של כדור הארץ פעמיים בשנה, והוא צפוי להימצא במרחק קטן מאוד במונחים אסטרונומיים מכדור הארץ ב-13 באפריל 2029. קיים סיכוי נמוך שהאסטרואיד יתנגש בכדור-הארץ בשנת 2036 וסיכוי אפסי בשנת 2037. במקרה של התנגשות, מהירות הפגיעה צפויה להיות 45,300 קמ"ש, תוך שחרור אנרגיה השקולה לפיצוץ של כ-400 מגהטון TNT. בהתאם לכך קרוי האסטרואיד על שם עאפפ (ביוונית: אפופיס), אל החשיכה והחורבן במיתולוגיה המצרית.

99942 אפופיס הוא אסטרואיד ממשפחת הגופים קרובי הארץ ונמנה עם אסטרואידי אטן. קוטרו כ-250 מטרים ומסתו היא כ-21 מיליון טונות. מסלולו של האסטרואיד סביב השמש חוצה את מסלולו של כדור הארץ פעמיים בשנה, והוא צפוי להימצא במרחק קטן מאוד במונחים אסטרונומיים מכדור הארץ ב-13 באפריל 2029. קיים סיכוי נמוך שהאסטרואיד יתנגש בכדור-הארץ בשנת 2036 וסיכוי אפסי בשנת 2037. במקרה של התנגשות, מהירות הפגיעה צפויה להיות 45,300 קמ"ש, תוך שחרור אנרגיה השקולה לפיצוץ של כ-400 מגהטון TNT. בהתאם לכך קרוי האסטרואיד על שם עאפפ (ביוונית: אפופיס), אל החשיכה והחורבן במיתולוגיה המצרית.

בכימיה, כּיראליות היא תכונה המאפיינת מולקולות, והיא נובעת מהעדר סימטריה פנימית במולקולה. באופן כללי, מולקולה בנויה ממספר אטומים המסודרים בצורה מסוימת, ועבור כל מולקולה ניתן לדמיין מולקולה אחרת המהווה תמונת מראה שלה. אם בעזרת סיבוב במרחב לא ניתן ליצור חפיפה בין המולקולה ובין בת הזוג שלה אז אנו אומרים שהמולקולה "כּיראלית", ולשתי המולקולות שמהוות תמונת מראה האחת של השנייה אנו קוראים "אננטיומרים".

רוב המולקולות הביולוגיות הן כיראליות, ומכאן חשיבות המושג במחקר הביוכימי. במקרים לא מעטים, שני האננטיומרים של חומר מסוים משפיעים באופן שונה על גוף האדם, ועל כן להבנת תכונת הכיראליות של מולקולות אלו יש חשיבות רבה בתעשיית התרופות והמזון. בתהליכים ביולוגיים שבהם מעורבות מולקולות כיראליות, כמו חומצות אמינו וסוכרים, פעיל בדרך כלל רק אחד האננטיומרים, והבנת המקור להבדל בשכיחות שני האננטיומרים של אותן מולקולות יכול לשפוך אור על מוצא החיים.

בכימיה, כּיראליות היא תכונה המאפיינת מולקולות, והיא נובעת מהעדר סימטריה פנימית במולקולה. באופן כללי, מולקולה בנויה ממספר אטומים המסודרים בצורה מסוימת, ועבור כל מולקולה ניתן לדמיין מולקולה אחרת המהווה תמונת מראה שלה. אם בעזרת סיבוב במרחב לא ניתן ליצור חפיפה בין המולקולה ובין בת הזוג שלה אז אנו אומרים שהמולקולה "כּיראלית", ולשתי המולקולות שמהוות תמונת מראה האחת של השנייה אנו קוראים "אננטיומרים".

רוב המולקולות הביולוגיות הן כיראליות, ומכאן חשיבות המושג במחקר הביוכימי. במקרים לא מעטים, שני האננטיומרים של חומר מסוים משפיעים באופן שונה על גוף האדם, ועל כן להבנת תכונת הכיראליות של מולקולות אלו יש חשיבות רבה בתעשיית התרופות והמזון. בתהליכים ביולוגיים שבהם מעורבות מולקולות כיראליות, כמו חומצות אמינו וסוכרים, פעיל בדרך כלל רק אחד האננטיומרים, והבנת המקור להבדל בשכיחות שני האננטיומרים של אותן מולקולות יכול לשפוך אור על מוצא החיים.

דאדא או דאדאיזם הוא זרם מחאה באמנות שנוסד בציריך ב-1916, ופעל עד שנת 1923. מרכזי פעילות נוספים של תנועת "דאדא" היו בברלין, בהנובר, בפריז, בקלן ובניו יורק.

המניע לייסוד תנועת דאדא בציריך היה הזעזוע מזוועות מלחמת העולם הראשונה ומתוצאותיה. בעיני בני התקופה הייתה הטכנולוגיה עתידה להביא לשינוי ולעתיד טוב יותר לאנושות, אך במקום זאת היא הביאה להרס ולאכזבה גדולה שבאו בעקבות המלחמה וזוועותיה. חברי הדאדא ביטאו את מחשבותיהם נגד המלחמה, כנגד הבורגנות וכנגד האמנות המסורתית. "כיצד יוכל אדם להיפטר מכל מה שמריח מעיתונאות, מתולעים, מכל מה שנחמד ונכון, מכיסוי העיניים, ממוסריות, מאירופיות, מחדשנות?" שאל הוגו באל במניפסט שכתב – "על ידי אמירת דאדא".

הדאדאיסטים קראו לניהיליזם מוחלט, שבעזרתו ביקשו לערער את כל המוסכמות של האמנות והחברה. על פי הדאדא, ההיגיון והסיבתיות אכזבו ככלים לניהול תקין ורציונלי של העולם, ולכן יש לברוא את העולם מחדש, ללא סדר והיגיון – באקראי, מתוך תקווה אוטופית לעולם טוב יותר, ללא מלחמות. במידה רבה גם ביקרו הדאדאיסטים את תנועות האוונגרד האמנותי של תחילת המאה, כגון אקספרסיוניזם, כיוון שהן נתפשו בעיניהם כמהלך דיאלקטי, ולא כשינוי רדיקלי של התרבות.

דאדא או דאדאיזם הוא זרם מחאה באמנות שנוסד בציריך ב-1916, ופעל עד שנת 1923. מרכזי פעילות נוספים של תנועת "דאדא" היו בברלין, בהנובר, בפריז, בקלן ובניו יורק.

המניע לייסוד תנועת דאדא בציריך היה הזעזוע מזוועות מלחמת העולם הראשונה ומתוצאותיה. בעיני בני התקופה הייתה הטכנולוגיה עתידה להביא לשינוי ולעתיד טוב יותר לאנושות, אך במקום זאת היא הביאה להרס ולאכזבה גדולה שבאו בעקבות המלחמה וזוועותיה. חברי הדאדא ביטאו את מחשבותיהם נגד המלחמה, כנגד הבורגנות וכנגד האמנות המסורתית. "כיצד יוכל אדם להיפטר מכל מה שמריח מעיתונאות, מתולעים, מכל מה שנחמד ונכון, מכיסוי העיניים, ממוסריות, מאירופיות, מחדשנות?" שאל הוגו באל במניפסט שכתב – "על ידי אמירת דאדא".

הדאדאיסטים קראו לניהיליזם מוחלט, שבעזרתו ביקשו לערער את כל המוסכמות של האמנות והחברה. על פי הדאדא, ההיגיון והסיבתיות אכזבו ככלים לניהול תקין ורציונלי של העולם, ולכן יש לברוא את העולם מחדש, ללא סדר והיגיון – באקראי, מתוך תקווה אוטופית לעולם טוב יותר, ללא מלחמות. במידה רבה גם ביקרו הדאדאיסטים את תנועות האוונגרד האמנותי של תחילת המאה, כגון אקספרסיוניזם, כיוון שהן נתפשו בעיניהם כמהלך דיאלקטי, ולא כשינוי רדיקלי של התרבות.