לעריכת סדרות התמונות לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

"ונוס מווילנדורף" – פסלון פרהיסטורי מטיפוס "צלמית ונוס".

"אסכולת אתונה" (1510-1509), פרסקו מאת רפאל.

"אובליסק תיאודיסיוס" באיסטנבול.

לַאס מֶנינַאס (1656) מאת דייגו ולסקס.

"ליל כוכבים" (1889) מאת וינסנט ואן גוך.

"הרמס נושא את דיוניסוס התינוק" הוא פסל שיש מאת הפסל היווני פרקסיטלס.

"יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" (1878), מאת הצייר היהודי-פולני מאוריצי גוטליב.

בניין בית הספר של תנועת ה-"באוהאוס" בגרמניה.

אנדרטת "האריה השואג" (1928–1934) מאת אברהם מלינקוב בתל חי.

"ארוחת בוקר על הדשא" (1863-1862), מאת הצייר הצרפתי אדואר מאנה.

גלגל המזלות על גבי פסיפס מבית הכנסת בבית אלפא.

"השגרירים" (1533) מאת הנס הולביין. המאפיין המפורסם ביותר ביצירותיו של הולביין הוא הגולגולת המעוותת המופיעה בתחתית התמונה. הגולגולת מצוירת בצורה אנאמורפית – ניתן לראותה רק כאשר הצופה עומד בזווית התמונה ומביט בה תוך הטיית הראש. מאפיין זה, המופיע ביצירות רבות לאורך הרנסאנס, בדרך כלל מסמל את ה"ואניטאס" (גאווה) או המוטו "ממנטו מורי" (זכור את יום מותך).

"החירות מובילה את העם" (1830), מאת אז'ן דלקרואה.

תמונת סטריאוסקופ של "קשת קונסטנטינוס".

שלושה דפים מאוירים מתוך קובץ השירים "שירים על תמימות ועל ניסיון" (1789) מאת ויליאם בלייק.

הטימפנון, החזית וחלון רוזטה בקתדרלת ריימס, משיאי האדריכלות הגותית בצרפת.

"עבד גווע" (1513-1515), מאת מיכלאנג'לו.

חיה (2006/1958), מאת דב פייגין.

"אוהל דלת ברזל" מתוך המיצב "הרבית" (1995) מאת סיגלית לנדאו.

משמר הלילה, (1642), מציוריו המפורסמים ביותר של רמברנדט.

"גיא צלמוות" (1855), תצלום מאת רוג'ר פנטון

"מלנכוליה" (1514), תחריט מאת אלברכט דירר.

"טבע דומם עם קופידון" (1895), ציור פוסט אימפרסיוניסטי מאת פול סזאן.

לאוקואון, שנת 50 לספירה, מוזיאון הוותיקן, רומא.

"100 היבטים של הלבנה" (1885) המציג את טויוטומי הידיושי. ציור של האמן היפני יושיטושי.

"גירוש השדים מארצו" (1266), פרסקו של ג'וטו, מתוך מחזור ציורים המציגים את פרנציסקוס מאסיזי בקתדרלה של אסיזי.

כיפת הסלע, מן המאה ה-7 לספירה, היא המבנה המוסלמי העתיק ביותר שנשתמר ללא שינוי, ונחשב למופת אדריכלי ואמנותי.

"אוטוסטרדה אלקטרונית: ארצות הברית היבשתית, אלסקה, הוואי" (1995), מיצב וידאו ארט מאת האמן האמריקאי נאם ז'אן פייק.

"מזח לולייני" (1970), עבודת אדמה של האמן המינימליסט רוברט סמיתסון ביוטה, ארצות הברית.

"מתרחצים באנייר" (1883-1884), ציור בסגנון פוינטליסטי מאת ז'ורז' סרה.

"שטיח בָּאיֶיה" (1077), הוא שטיח רקום, באורך של שבעים מטר, המתעד את האירועים שהובילו לקרב הייסטינגס.

"רוחות המתים ממשיכות לשמור" (1892), ציור פוסט אימפרסיוניסטי מאת פול גוגן.

"כיסא אדום וכחול" (1918), בעיצוב חריט ריטפלד, מאנשי תנועת הדה סטייל.

"מזרקת ארבעת הנהרות" (1651), מאת ג'ובאני לורנצו ברניני.

"הזכוכית הגדולה" (1923-1915), מאת מרסל דושאן.

"נפילת איקרוס" (1558), מאת פיטר ברויגל האב.

"שער עשתר", שער כניסה לעיר בבל אשר נבנה על ידי נבוכדנצר השני. נבנה מחדש ומצוי כיום במוזיאון פרגמון בברלין.

קרב בין לאפית וקנטאור, מטופה מן הצד הדרומי של הפרתנון, אתונה.

פסיפסים מבית הכנסת השומרוני בח'ירבת סמארה מן התקופה הביזנטית.

"הצעקה" (1893), ציור אקספרסיוניסטי מאת אדוורד מונק.

העתק רומי של הפסל היווני "זורק הדיסקוס", מאת מירון.

גזעים חלולים מקושטים, האופייניים לאמנות האבוריג'ינית, המשמשים כמצבות, מוצגים במוזיאון הלאומי בקנברה.

"נישואי הזוג ארנולפיני" (1439), מאת הצייר הפלמי יאן ואן אייק.

"אם נודדת" (1936), תצלום של דורותיאה לאנג הנחשב לאחד מסמלי השפל הגדול בארצות הברית.

האפסיס של "סנט אפולינרה אין קלאסה" ברוונה מן התקופה הביזנטית.

תמונת התינוק הנופל במדרגות מתוך סרט הקולנוע של סרגיי אייזנשטיין "אוניית הקרב פוטיומקין" (1925).

"המקדש המוזהב" (1397), בעיר קיוטו, יפן.

"שערי הגיהנום" (1917-1880) מאת אוגוסט רודן, בו משולבת גם דמותו של "האדם החושב".

"צבא הטרקוטה" במאוזוליאום של צ'ין שה-חואנג, קיסרה הראשון של סין.

"הטייל מעל לים הערפילים" (1818) מאת קספר דויד פרידריך.

כיכר פטרוס הקדוש (1656–1667) בעיצוב ברניני.

"שובו של המתנדב היהודי ממלחמות השחרור" (1833–1835) מאת הצייר היהודי-גרמני מוריץ דניאל אופנהיים.

"ברונזת בנין", תבליטים אשר נוצרו החל מן המאה ה-13 לספירה בממלכת בנין (כיום בניגריה).

עליית ישו לשמיים מתוך "הבשורה של רבולה", כתב יד הכתוב בסורית מן המאה ה-6 לספירה.

"הסערה", (1508) מאת ג'ורג'ונה.

"רעשי הרחוב חודרים אל הבית", (1911), ציור בסגנון פוטוריסטי מאת אומברטו בוצ'וני.

דמותו של "פליקס החתול", כוכב סרטי אנימציה מתקופת הראינוע.

דמויות "קליאוביס וביטון", פסלי קורוס מסוף המאה ה-6 לפנה"ס.

"אישה מתרחצת באמבט" (1886), מאת אדגר דגה.

"שיעור האנטומיה של ד"ר טולפ" (1632) מאת רמברנדט.

קתדרלת סנטה מריה דל פיורה בפירנצה, איטליה.

"משה" (1513-1515) מאת מיכלאנג'לו.

"מודעת אבל" (2006) מאת גדעון גכטמן

"האנדרטה לזכר יהודי אירופה בברלין" (2005), בעיצוב פיטר אייזנמן.

"קודקס מנדוסה" (1541), כתב יד המתאר את ההיסטוריה של האצטקים.

"מואי", פסלי-אבן מאי הפסחא.

"הבשורה המיסטית" (1501), מאת סנדרו בוטיצ'לי.

"גשם, קיטור ומהירות: מסילת הרכבת המערבית הגדולה" (1844), ציור שמן מאת ויליאם טרנר.

"בית הזצסיון" (1897), בית תנועת "הזצסיון הווינאי".

"נערה עם עגיל פנינה" (סביב 1665), מאת הצייר יאן ורמיר.

"מצבת הגסו", מצבת קבורה יוונית המתוארכת לשנת 400 לפנה"ס.

"פוגה" (1914), ציור שמן מופשט מאת וסילי קנדינסקי.

"נער עם סל פירות" (1593), ציור שמן מאת קאראווג'ו.

"קושר הסרט", פרט מהעתק רומאי של פסל מן המאה ה-4 לפנה"ס, מאת הפסל היווני פוליקליטוס.

מבנה "היכל הספר" משכן התצוגה של מגילות מדבר יהודה במוזיאון ישראל.

"כיסא ברצלונה", כיסא בעיצובו של לודוויג מיס ון דר רוהה עבור "ביתן ברצלונה" (1929).

"היהודי הנצחי" (1900), ציור מאת שמואל הירשנברג

"צורות מיוחדות של התמשכות בחלל" (1913), פסל פוטוריסטי מאת אומברטו בוצ'וני.

תיאור העיר ירושלים ב-"מפת מידבא", ריצפת פסיפס מן המאה ה-6 לספירה.

"הר רורינג, ילוסטון" (1942), צילום של אנסל אדמס.

"מסיבת הסירות" (1893-1894), ציור מאת מארי קאסאט.

דמותה של מריה, אם ישו בטימפנון הצפוני של קתדרלת שארטר.

"שחקני הכדורגל" (1908), מאת אנרי רוסו.

"המדונה בעלת הצוואר הארוך" (1534-1540), מאת פארמיג'יאנינו.

"שלמה המלך ומלכת שבא", פרט מתוך "שער גן העדן" מאת לורנצו גיברטי.

הפנתאון ברומא

"פרויקט שמיכת הזיכרון" מוצג בוושינגטון הבירה.

"ישו מעניק את מפתחות השמים לפטרוס" (1480-1482), פרסקו בקפלה הסיסטינית מאת פייטרו פרוג'ינו

צ'רלטון הסטון כמשה בסרט הקולנוע "עשרת הדיברות" מאת ססיל ב. דה-מיל משנת 1956. הסרט מבוסס על סיפורו התנ"כי של משה, תינוק עברי שגדל כנסיך מצרי אשר הופך למנהיג העבדים העבריים במצרים ומוביל ליציאתם לחופשי. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר בשש קטגוריות וזכה לבסוף בפרס האוסקר על אפקטים.

"דיוקן אהרון מסקין" (1935) מאת הפסל זאב בן-צבי

הגג של "קאזה מילה" בברצלונה, בתכנון של האדריכל אנטוני גאודי

"מגדל איינשטיין" בפוטסדאם, בתכנון של האדריכל אריך מנדלסון

"נמרוד" (1938-1939) מאת יצחק דנציגר.

גירוש אדם וחוה, פרט מפרסקו מאת מיכלאנג'לו על תקרת הקפלה הסיסטינית.

"השלושה במאי 1808" (1814-1815), ציור מאת פרנסיסקו דה גויה.

"אסטרו דוגמן 1" (1968), "לילית" (1968) ו-"אסטרו דוגמן 2" (1968) מאת יגאל תומרקין

אריחי קרמיקה מזוגגים מתוצרת "בצלאל" ב"בית ביאליק" בתל אביב-יפו.

"אדון וגברת אנדרוס" (1748-1750) מאת תומאס גיינסבורו.

פסיפסים מבזיליקת סן ויטאלה ברוונה.

"נושא העגל" פסל שיש יווני מן התקופה הארכאית.

שרידי מבנים ב-"פורום רומאנום" ברומא.

"אנדרטת ארסמו דה נרני (גאטאמלאטה)" (1477-1453) מאת דונטלו.	"פסל ברתולומאו קולאוני" (1481-1496) מאת אנדראה דל ורוקיו.

ה"טאג' מהאל" שבאגרה, הודו.

"הקיסר גודייגו חולם על רוחות" (1890), מאנגה מאת הצייר היפני אוגטה גקו.

רוז סלאווי

"עקדת יצחק", פרט מ"סרקופג יוניוס באסוס", סרקופג שיש מן המאה ה-4 לספירה.

"לתשוקתי היחידה", מתוך מחזור "הגבירה והחד-קרן", פלנדריה, המאה ה-16. מוצג כיום ב מוזיאון קלוני שבפריז.

מתוך "הנער" (1921), סרטו של צ'ארלי צ'פלין.

"הבדלה" (1998), מאת מיכה אולמן.

"קרנף" (1515), חיתוך עץ שיצר אלברכט דירר.

אריה צד איילה על גבי פסיפס מח'רבת אל-מפג'ר ביריחו.

"הרכב מדלפוי", פסל ברונזה משנת 474 לפנה"ס.

"פייטה" (1937) מאת קתה קולוויץ, אנדרטת "בית המשמר החדש", ברלין.

"שוברי האבנים" (1849) מאת גוסטב קורבה.

"הסעודה האחרונה" (1495-1498) מאת לאונרדו דה וינצ'י.

"אולימפיה" (1863) מאת אדואר מאנה.

חלונות ויטראז' בסגנון אר נובו בעיצוב לואיס קומפורט טיפאני (1848-1933).

"מקדש השינטו באיצוקושימה", יפן.

תערוכת אמנים מודרניים בתיאטרון "האוהל" (1926), תל אביב.

שרידי כנסייה בסגנון בזיליקה מן התקופה הביזנטית בארץ ישראל, שבטה.

"עונג גוף" (2005), מיצג בביצוע מרינה אברמוביץ'.

"אנדרטת חטיבת הנגב" (1963-1968), מאת דני קרוון.

"מות מארה" (1793), מאת ז'אק-לואי דויד.

"דברים אחדים" (2008), פרט מתוך מיצב מאת נחום טבת.

"ז'אן אבריל" (1893), ליתוגרפיה מאת אנרי דה טולוז-לוטרק.

"סופר" (1912), תבליט נחושת מאת בוריס שץ.

"סתיו, חורף, אביב וקיץ" (1753) מאת ג'וזפה ארצ'ימבולדו.

"מסכת אגממנון "

רישום הכנה עבור "רפסודת המדוזה" (1818) מאת תאודור ז'ריקו.

"כלב בשלג" (1910-1911) מאת פרנץ מארק.

איור לספר "מקס ומוריץ" (1865) מאת וילהלם בוש.

"גן התענוגות הארציים" (1504), טריפטיכון מאת הירונימוס בוש.

"דאגרוטיפ של שדרות דו-טמפל" (1838) מאת לואי ז'אק מנדה דאגר.

קריקטורה מתוך "הדרך אל האושר" מאת דודו גבע.

"שבת המכשפות" (1821-1823), מתוך סדרת "הציורים השחורים" מאת פרנסיסקו דה גויה

קרי גרנט בסרטו של אלפרד היצ'קוק – "מזימות בינלאומיות" (1959).

"שמחת החיים" (1927) מאת ז'אק ליפשיץ.

הקיסר אנטונינוס פיוס ואשתו נישאים על גבי "ניצחון", תבליט על גבי "עמוד אנטונינוס פיוס".

"הערצת עגל הזהב", פרסקו מבית הכנסת בדורה אירופוס.

בניין בעיצוב פוסט מודרני בתכנון פרנק גרי וקלאס אולדנבורג.

"מאין באנו? מה אנחנו? לאן אנו הולכים?" (1898-1897), מאת פול גוגן.

כנסיית איה סופיה, איסטנבול.

"פתיחת החותם החמישי" (1608-1614) מאת אל גרקו.

"הביטאט 67'" בתכנון משה ספדיה.

"הזאבה הקפיטולינית", פסל אטרוסקי של הזאבה הקפיטולינית המניקה את התאומים רומולוס ורמוס. מוצג במוזיאון הקפיטוליני בגבעת הקפיטולין שברומא. הפסל הוא סמל העיר רומא, ומוצג במוזיאון מאז שנת 1473.

הפירמידות בגיזה

מתוך הסדרה "חיילים יהודים" (1942-1943) מאת הצלם הלמר לרסקי.

"דיוקן הנישואין של איזק מאסה וביטריקס ואן דר לין" (1622) מאת פרנס הלס.

"הנשף במולן דה לה גאלט" (1876) מאת פייר אוגוסט רנואר.

"גשר, אתר אימונים בריטי, ירדני וישראלי" (2008) מאת שי קרמר.

בזיליקת "סנט אפולינרה אין קלאסה" בעיר רוונה, איטליה

רישום של סבילה (1511) מאת מיכלאנג'לו עבור תקרת הקפלה הסיסטינית.

צמד נגנים על גבי תבליט רומנסקי, קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה.

תבליט המציג את המלך האשורי תגלת פלאסר השלישי, מן הארמון המלכותי בכלח (תל נמרוד)

"חטיפת הנשים הסביניות" (1637-1638), ציור שמן מאת ניקולא פוסן.

"מאסטה" (1308-1311), ציור טמפרה על לוח עץ מאת דוצ'ו.

"מתח" (1966) מאת מנשה קדישמן.

"מנוחת צהרים" (1926) מאת נחום גוטמן.

"דיוקן עצמי" (1908-1911) מאת קזימיר מלביץ'.

"בני ישראל חוצים את הירדן", תחריט מאת גוסטב דורה.

"עכביש בוכה" (1881), מאת אודילון רדון.

"מיטתה של דיאנה" (1558-1559), מאת פרנסואה קלואה.

"דיוקן עצמי" (1924), מאת ראובן רובין.

"הלקאתו של ישו" (1455-1460), מאת פיירו דלה פרנצ'סקה.

"פייטה" מאת רוחיר ון דר ויידן.

"העריסה" (1872), ציור אימפרסיוניסטי מאת ברת מוריזו.

"האלגוריה על השפעת הממשל הטוב על העיר והכפר" (1337-1440), מאת אמברוג'יו לורנצטי.

"אהבה" (1977), פסל מאת רוברט אינדיאנה.

"רכס טיטון והנהר סנייק" (1942), תצלום מאת אנסל אדמס.

"הגל הגדול בסמוך לקאנאגאווה" (1832), הדפס עץ מאת האמן היפני קצושיקה הוקוסאי.

טקסטיל מסוף המאה ה-19 בעיצוב ויליאם מוריס, איש תנועת "ארטס אנד קרפטס".

"כיסא, מזבח, קיר ברזל" (1994-1995), מאת יגאל תומרקין.

"סטורן טורף אחד מבניו" מאת פרנסיסקו גויה, בין 1819 ל-1823

ריהוט בעיצוב צ'ארלס רני מקינטוש, איש תנועת "ארטס אנד קרפטס".

צליבת ישו על גבי תבליט מדלתות כנסיית סנטה סבינה ברומא, המאה ה-5 לספירה.

"הפיל מקלבס"(1921), מאת מקס ארנסט.

"נקבת השחייה" (1884-1885) מאת תומאס אייקינס.

"כיסא צבעוני" (1956) בעיצוב אירו סארינן.

"חבצלות מים" (1820-1826), מאת קלוד מונה.

"הקודו הרוקד" – פטרוגליף מאזור טוואיפלפונטיין, בצפון-מערב נמיביה.

"מסיבת תה מטורפת" (1865) – איור מאת ג'ון טניאל עבור הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות".

"הנפת הדגל הסובייטי מעל בניין הרייכסטאג" (1945), תצלום מאת יבגני חאלדיי

"שני חלקים, דמות שוכבת מס' 5" (1963-1964) מאת הנרי מור

"כיסא נמלה" (1952), "כיסא מס' 7" (1955) ו"כיסא ביצה" (1958) בעיצוב ארנה יאקובסן.

חזית כנסיית "סנטה מריה נובלה" (1456-1470) בתכנון לאונה בטיסטה אלברטי

מתוך הסדרה "חיות בתנועה" (1855), סדרת תצלומים מאת אדוארד מויברידג'

דיוקן של קיסר האימפריה הרומית הקדושה רודולף השני מאת ג'וזפה ארצ'ימבולדו, 1590-1591 לערך. ארצ'ימבולדו היה צייר איטלקי, שנודע בדיוקנאותיו שהורכבו למעשה מאלמנטים שונים הכוללים פירות, ירקות, פרחים, דגים וספרים. סגנונו הייחודי באותה תקופה היה יוצא דופן, ולמעשה כיום ניתן לאפיין את ציוריו כשייכים לסגנון הסוריאליזם, אף שקדמו בכ-350 שנה.

"הטרגדיה" היא ציור שמן על קנבס מעשה ידי הצייר הספרדי פבלו פיקאסו שצוירה ב-1903. יצירה זו מייצגת היטב את התקופה הכחולה של פיקאסו, מבחינת הצבע והתוכן: הצבע השולט בתמונה הוא כחול ותמונה מגלמת תחושות כמו צער, בדידות ומלאנכוליה. הציור נבחר לעטר את כריכת ספרו האוטוביוגרפי של הסופר עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך, בהוצאה העברית.

הספרן, ציור מעשה ידי ג'וזפה ארצ'ימבולדו. ארצ'ימבולדו נודע בדיוקנאותיו שהורכבו מאלמנטים שונים הכוללים פירות, ירקות, פרחים, דגים וספרים. בשנת 1562 מונה ארצ'ימבולדו לתפקיד צייר החצר של קיסר האימפריה הרומית הקדושה מקסימיליאן השני. סגנונו באותה תקופה היה יוצא דופן, ולמעשה כיום ניתן לאפיין את ציוריו כשייכים לסגנון הסוריאליזם, אף שקדמו בכ-350 שנה להולדתו של סגנון זה.

דיוקן של גבר מבוגר, אולי דיוקן עצמי, של לאונרדו דה וינצ'י; הדיוקן מן השנים 1512–1519 לערך, ונמצא כיום בביבליוטקה ריאלה שבטורינו. לאונרדו היה איש אשכולות איטלקי, מגדולי אמני הרנסאנס, שקנה לו מקום ייחודי בתולדות האנושות כאדם הבקיא במרבית תחומי הידע האנושי בזמנו. במהלך חייו הועלה על נס כמדען, כמתמטיקאי, כמהנדס, כממציא, כאנטומיסט, כצייר, כפסל, כאדריכל וכמוזיקאי מצטיין. לא אחת מתואר לאונרדו כארכיטיפ של איש הרנסאנס או כגאון האוניברסלי, אדם שסקרנותו האין־סופית משתווה רק לכוח ההמצאה שלו. הוא נחשב לאחד הציירים הדגולים בכל הזמנים.

פורטל:אמנות/תמונה נבחרת/192

פורטל:אמנות/תמונה נבחרת/193

---