סיפור על אהבה וחושך

בספר, שעלילתו לא ליניארית, מתאר עוז בגוף ראשון ילדות בשכונת כרם אברהם בירושלים, נעורים ובגרות בקיבוץ חולדה. הסיפור מתנהל על רקע תקופת המנדט והחיכוך עם ערביי ארץ ישראל, הקמת המדינה ושנותיה הראשו��ות. עוז מתאר גם את הדורות הקודמים של משפחתו המזרח אירופאית.

הספר, בנוסף להיותו תיעוד תרבותי, הוא תיאור אישי וכאוב של ילדות בצל נישואיהם המיוסרים של הוריו: אם דיכאונית ואב מלומד, קרוב אך גם מרוחק, שהקריירה שלו הוחמצה בצלו של הדוד הגדול פרופ' יוסף קלוזנר. הטרגדיה המשפחתית מגיעה לשיאה כאשר בהיותו בן שתים עשרה, אמו מתאבדת אחרי תקופה ארוכה של ייסורי נפש.

הספר רצוף בהרהורים פוליטיים וספרותיים, ומצייר בעוקצנות, אך גם במידה של אמפתיה, אנשי רוח ופוליטיקאים בהם נתקל: דוֹד אביו, חוקר תקופת בית שני, יוסף קלוזנר, ש"י עגנון, שגר בסמוך לקלוזנר, דוד בן-גוריון, שהתכתב עם עוז מעל דפי עיתון דבר והזמינו לפגישה, ואחרים. אהבתו הראשונה של עוז, הייתה, כך הוא מספר, המשוררת זלדה, שלימדה אותו בכיתה ב'. באחד הקטעים הוא מתאר את פרץ השמחה הגדול עם אישור האו"ם את תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר. עוז מתמחה בספרו זה, בתיאור מדוקדק של מקומות בירושלים, בתיאור רגיש של מגוון של דמויות, ביחסי אנוש, ביכולת ההתבוננות שלו, ובחוש הומור דק, המלווה את נקודת המבט האישית שלו.

עוז הודה שבכתיבת "סיפור על אהבה וחושך", נטל לעיתים חופש יצירתי מהאמת העובדתית. לאורך כל הספר הוא מביא הערות וציטוטים מספרים רבים בתחומים רבים, שהם למעשה מבנה או סגנון המעניק לסיפורים אותנטיות ואמינות.

הספר הוא אחת מיצירות הספרות העברית הנמכרות ביותר אי פעם, ועל פי רוב זכה לשבחיה הנלהבים של הביקורת בארץ ובעולם. הספר תורגם ל-30 שפות בעולם. בין היתר תורגם הספר לערבית ויצא לאור בלבנון. את התרגום יזם ומימן אליאס ח'ורי, עורך-דין ערבי ישראלי, לזכר בנו שנרצח בפיגוע. בעיתון הערבי הנפוץ אל-חיאת התפרסמה ביקורת אוהדת על הספר.

בעקבותיו הוענק לעמוס עוז הפרס התרבותי הגבוה של גרמניה, פרס גתה על מפעל חיים. בשנת 2007 נבחר הספר על ידי עורכים ומו"לים (בפרויקט של עיתון מעריב) לאחד מחמשת הספרים הטובים ביותר שנכתבו בעברית מאז קום המדינה. בסין צוין הספר כרומן החשוב ביותר בשנת 2007.^[2]

לדברי עוז, התקבלותו של הספר בעולם הפתיעה אותו, שכן חשב שחוויותיו יהיו מובנות רק לאנשים בעלי רקע דומה לשלו.

הספר שימש השראה למדריכי טיולים שתכננו סיורים בעקבותיו.^[3]

יצחק לאור^[4] ואריאנה מלמד^[5] טוענים כי הספר משקף את אהבתו העצמית של עוז. לאור מוסיף וטוען כי עוז מציג את מאורעות מלחמת העצמאות באופן מוטה ורווי אפולוגטיקה, הפונה אל ציבור קוראיו בגרמניה ואל ועדת פרס נובל לספרות.

  ערך מורחב – סיפור על אהבה וחושך (סרט)

ב-2007 רכשה השחקנית נטלי פורטמן את זכויות היוצרים על הספר באמצעות חברת ההפקה החדשה שלה, "Handsomecharlie", לצורך הפקת סרטה הראשון כבמאית – סרט שנקרא באותו שם. צילומי הסרט נערכו בין השאר גם בירושלים.^[6] הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הקולנוע בקאן במאי 2015.

בסוף 2019 העלה תיאטרון החאן מחזה בבימויה של איה קפלן שבנוי על פי פרקים מהספר. המחזה נקרא אף הוא כשם הספר. המחזה נעזר בסיפור מסגרת שזכה להסכמתו של עוז בחייו, ובו בני משפחתו המתים מטרידים את מנוחתו ודורשים ממנו להעלות את סיפורם על הכתב. את עוז המבוגר מגלם השחקן יהויכין פרידלנדר ואת אמו פניה מגלמת השחקנית תמר אלקן מאושר.

• עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך, כתר הוצאה לאור, 2002 (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים"  )

• אבי וימר, מחיאת כף-יד אחת - מסע ב"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז. באתר אינדיבוק (הוצאה אלקטרונית ומודפסת), 2013
• ניצה בן דב, והיא תה��לתֶךָ: עיונים ביצירות ש"י עגנון, א"ב יהושע ועמוס עוז, הוצאת שוקן, 2006, פרק ארבע-עשר: "הצער לא מסתיים", עמ' 297-285.^[7]
• אניטה שפירא, סיפור על ארוס, טנטוס – ובניין האומה – על ספרו של עמוס עוז סיפור על אהבה וחושך, כיוונים חדשים 7, 2002, עמ' 9–21.
• דוד קרויאנקר, ירושלים של עמוס עוז: בעקבות 'סיפור על אהבה וחושך' ויצירות נוספות, כתר, 2019.

• מאמר על הספר סיפור על אהבה וחושך בתוך אתר תרבות.il
• A Tale of Love and Darkness by Amos Oz, באתר "complete-review" (ריכוז קישורים לביקורת בינלאומית על הספר) (באנגלית)
• יצחק לאור, ‏"ומה, בעצם, מבקשים המראיינים המתנשפים האלה מנבוקוב וממני?": "סיפור על אהבה וחושך": תעמולה, נרקיסיזם והמערב, מטעם 7, ספטמבר 2006, עמ' 67–90, עמ' 67–90
• כתב העת ישראל, חוברת 7, חוברת מיוחדת: מוקדשת לספרו של עמוס עוז, 'סיפור על אהבה וחושך':
  • גרשון שקד, ‏מצבה לאבות וסימן לבנים: האוטוביוגרפיה של עוז על רקע האוטוביוגרפיות של גורי, קניוק ואפלפלד, ישראל ‏7, אביב תשס"ה, עמ' 24-1
  • דן לאור, ‏במחוזות הזיכרון: ביוגרפיה, אידאולוגיה וסיפור בכתיבתו של עמוס עוז, ישראל ‏7, אביב, תשס"ה, עמ' 40-25
  • מרדכי בר-און, ‏עוז בירושלים החצויה, ישראל ‏7, אביב תשס"ה, עמ' 72-41
  • איריס מילנר, ‏סיפור משפחתי: מיתוס המשפחה בסיפור על אהבה וחושך וביצירתו המוקדמת של עמוס עוז, ישראל ‏7, אביב תשס"ה, עמ' 105-73
  • אורי אלטר, ‏הקדשת הסופר ומות האם בסיפור על אהבה וחושך, ישראל ‏7, אביב תשס"ה, עמ' 115-107
  • ניצה בן-דב, ‏נעילה שהיא בעילה: על היעדרות, על ארוס ועל תשוקה ביצירותיו של עמוס עוז, ישראל ‏7, אביב תשס"ה, עמ' 129-117
  • עמיה ליבליך, ‏'להדחיק ספה': כמה פנים בכתיבה האוטוביוגרפית של עמוס עוז, ישראל ‏7, אביב תשס"ה, עמ' 142-131
  • דינה פורת, ‏'היה בירושלים פחד': שואה ואנטישמיות בספרו של עמוס עוז סיפור על אהבה וחושך, ישראל ‏7, אביב תשס"ה, עמ' 154-143
  • נסים קלדרון, ‏עמוס עוז ודלות החומר, ישראל ‏7, אביב תשס"ה, עמ' 162-155
  • אניטה שפירא, ‏'הסיפר הציוני' של עמוס עוז, ישראל ‏7, אביב תשס"ה, עמ' 171-163
  • יגאל שוורץ, ‏'נכנסת לארמון מכושף ושחררת אותו מהכישוף': על סיפור על אהבה וחושך כספר פולחן, ישראל ‏7, אביב תשס"ה, עמ' 209-173
  • נורית גרץ, ‏הנופים שלו והנופים שלי: מבט אישי, ישראל ‏7, אביב תשס"ה, עמ' 217-211
• על אהבה וחושך במזרח התיכון, באתר "דוגרינט", 31 ביולי 2007
• אורי פז, עיטור עוז, בבלוג "פאזל" באתר "רשימות", 30 באוגוסט 2005
• פרק נבחר, המשך הפרק באתר "כאן נעים"
• יוסף אורן, אהבה וחושך ושאר ירקות, נתיב, מרץ 2003
• נועה מנהיים, לא רלוונטי, עיתון תל אביב, 8 במרץ 2002
• צבי טריגר‏, עוז לגויים, באתר וואלה, 12 באוקטובר 2006
• אבירמה גולן, האם הסיפור שלו הוא הסיפור שלנו, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2005
• מיה סלע, תרגום בערבית ל"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז יצא בלבנון, באתר הארץ, 3 במרץ 2010
• מנחם בן, לא בדיוק התאבדות, באתר nrg‏, 14 במרץ 2002
• אריאנה מלמד, עמוס קלוזנר, סופר?, באתר ynet, 6 במרץ 2002
•   מי-טל נדלר, שחזור מרחבי זיכרון בסיפור על אהבה וחושך, באתר האוניברסיטה הפתוחה, נובמבר 2017