בבא מציעא צז א

השואל את הפרה שאלה חצי היום וכו':    כתב הראב"ד דכל הני תלת בבי מצרך צריכי, דלא תימא דוקא בשאלה חצי היום שהמשאיל ברי ושואל שמא חייב, משום דהך פרה הוחזקה בשאלה אותו היום אלא אפילו לא הוחזקה באותו היום אלא ששאלה היום ושכרה למחר, ועדיין אני אומר משום דאותה פרה הוחזקה בשאלה מיהת ליום ראשון, אבל שתי פרות ומתה אחת מהן דהך דמתה לא הוחזקה לשאלה כלל, אימא לא ליחייב, קא משמע לן. (שיטמ"ק).

מהדורא תליתאה:

ההוא גברא דשאיל דוולא מחברי' ואיבזע כו'. זו השטה מוכחת דלא מהימן שואל בשבוע' דמתה מחמת מלאכה כדכתבית במה"ק אבל בפ' המפקיד בה' השוכר פרה אמרי' אמר ר' ירמי' פעמי' ששניהן בחטאת כו' ואמר התם דשואל נשבע שמתה מחמת מלאכה ובפ' הגוזל עצים בה' נתן לו את הקרן אמרי' תנא רמב"ח ארבעה שומרין צריכים הודא' במקצת וכפיר' במקצת. ואלו הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר אמר רבא מ"ט דתנא רמב"ח ש"ח בהדי' כתיב בי' כי הוא זה שומר שכר יליף נתינ' נתינ' משומר שכר. שואל וכי ישאל ויו מוסף על ענין ראשון כו' אלמא גם השואל שייך בשבועה. ואין לו שבועה אחרת אלא מתה מחמת מלאכ'. ויש לומר דפליגי או יש לומר דלאו דוק' שואל ואגב ריהט' מפרש לי' רבא ור' ירמי' דאמר נמי בפ' המפקיד דנשבע כגון שנשבע מאליו אבל ב"ד אין מחייבין אותו או י"ל לפי הדחק דהאי דקאמרי' הכא זיל אייתי סהדי כגון שהי' במקו' שיש עדים (באיסי) ואף על גב דלא מפר' הכא כדמפר' התם כיון דפרשי' התם תו לא צריך לפרושי הכא:

המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה. בשעת שהית' שאולה מתה והל' אומר א"י חייב אי קשיא והא שבוע' השומרין היא זו דכי קאמר שכור' מתה חייב לישבע כדכת' גבי שומר שכר. ומת או נשבר או נשב' אין רוא' שבוע' ד' תהיה בין שניהם. וחייב לישבע נמי שהשכור' מתה ואני פטור עלי' וכיון שהיא זו שבוע' השומרין שחייב מן התור' מן הדין כי אמר אינו יודע שיה' חיי' לשלם דהו"ל מחויב שבוע' ואיל"מ ואמאי כי מקשינ' מינה לרב נחמן ומוקמי בשיש עסק שבוע' ביניהן מוקי לה רישא בתרתי וסיפ' בתלתי והא בחד' פרה משכחת לה ותו דתני סיפא זה אומר שאול' וזה אומר שכור' ישבע השוכר ששכור' מתה ומקשה בגמר' ואמאי ישבע מה טענו לא הודה לו ומוקי לה ע"י גלגול והא היא גופא שבוע' השומרין היא תשובה אין זו שבועת השומרין דודאי כי אמר מתה ואיהו לא ידע אי מת' אי לאו חייב לישב' ומאמתי שמתה אבל אחרי שנשב' כי מתה א"נ דמייתי לה סהדי דמתה כדרכה ודייני בהא מילתא דמשאיל אומר שאול' מתה או ביום שהית' שאול' מתה וזה אומר שכורה מתה או ביום שהית' שכור' מתה זו היא טענ' אחרת וכי טען הכי הו"ל כופר בכל ולא מחייב שבוע' ומש"ה מוקמי' סיפא ע"י גלגול וכי אמר א"י לר' נחמן פטור אך אם יש שם עסק שבועה:

ההוא גברא דשאיל דוולא מחבריה ואיבזע. כלומר של עור היה ונקרע מחמת מלאכה. דלא שנית כלום שמא הוכה בכותל הבור ואין לך פשיעה גדולה מזו. ה"ר יהונתן.

דשאיל שונרא מחבריה חבור עליה עכברי וקטלוה. ומיבעיא להו אי האי לאונס דמי והשואל חייב באונסין או מתה מחמת מלאכה הוא ופטור. ופשיט רבא גברא דנשי קטלוהו כלומר העכברים כמו נשים במלחמה לפני אנשים הן חשובין שאין דרכן לעמוד כנגד השונרים וזו כחושה וכחה היה תשוש לפיכך פטור השואל דאינו אונס אלא מחמת מלאכה היא. ולגבי דהאי לישנא אבל עכברי איחבל ומת בא זה המשל שאמר רב מרדכי כגון אדם שיש לו שפחות הרבה ושכר עבד מרבו לבא עליהן לתת להן הריון ומרוב ביאות עליהן כחש גופו ומת. וכך זה המשל גברא דביאת נשים הרגוהו פטור ולא דינא ליה עלייהו שלא היה לו להריק את עצמו בביאות כל זה ואיהו ��וא דקטיל נפשיה כך זה השונרא לא היה לה לאכול הרבה עד שמתה. ושאלת אדם שונרא על שני דרכים היא להרוג בעכברים ולאכלם. רבינו חננאל ז"ל. וזה לשון הריטב"א ז"ל: גברא דנשי קטלוהו לית דינא ולית דיינא. כלומר נשים משלו בו ולא היה לו לשואל להעלות על לב שיהרגוהו וכיון דלא פשע פטור דמתה מחמת מלאכה הוא. ואיכא דאמרי אכיל עכברי טובא ואיחבל ומת כך הגירסא במקצת הספרים ופירש רש"י ז"ל שנתחמם. ויש גורסין ואיחכן ופירשו בו מלשון יוני הוא מלשון נפיחה. ואמרינן כהאי גוונא מאי ומהדרינן גברא דנשי קטלוהו כלומר שנתן לנשים חילו לית דינא ולית דיינא כלומר דמתה מחמת מלאכה שלא בפשיעה הוא ופטור. עד כאן.

נימא ליה אשקיין מיא. כלומר באותו כלי עצמו ואומר לו תשאל לי עם הכלי וכיון דהוי בשעת שאלה לא צריך למהוי בשעת שבורה ומתה. ואם כלי שאין דרך לשתות בו כגון מרא או פסל וקרדום אומר לו השאל לי עם קרדומך שתוליכהו לביתי. ואי פקח אידך לימא ליה משוך זה הכלי תחלה ואחר כך אעשה רצונך להשקותך בו או להוליכו לביתך ותו לא מקריא שאלה בבעלים כדתנן היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך שיהיה עמו בשעת שאלה. ה"ר יהונתן ז"ל ובשיטה כתוב אשקיין מיא ובעודו הולך להשקותו משיך ליה לפרה דהוה ליה שאלה בבעלים. ואי פקח אידך נימא ליה משוך והדר תשתה. עד כאן.

האי שתלא וכו'. כולהו בעידן עבידתא שאלה בבעלים הוו והשואל מהן פטור מלשלם והטעם מפבי שכל אלו נוטלין שכרן מבני העיר כאחת והרי הן במלאכה אצל כל בני העיר ואפילו כשעושין מלאכה לאחד מהן כאלו עושין לכולן כי לכולן הן בשכרין והוו להו כאחד מן השותפין ששאל ובשעת שאלה נשאל לכולן שהוא פטור לדברי הכל. כך פירש רבינו הגדול. אבל מדברי רש"י נראה דלא חשיב שאלה בבעלים אלא לאותו שהיה במלאכתו שאם שאל ממנו בהמה באותה שעה פטור ולא נהירא דאם כן מאי קמשמע לן רבא. והאי ספר מתא היינו כותב השטרות אבל רש"י פירש לשון תספורת שמספר אנשי העיר בתספורת. ובעיקר הדין שניהם שוין. הריטב"א.

וכן כתוב בשיטה וזו לשונה: מדברי רש"י נראה שרצה לומר דלמאן דעסיק בעבידתיה בלחוד הוא דהוי שאלה בבעלים. ותמיהא לי אי הכי מאי למימרא פשיטא. ומסתבר לי דבעודו עוסק במלאכת אחד מבני העיר נשאל הוא לכל בני העיר דכולן שותפין הן בשכירותו וכי עסיק במלאכת חד מינייהו כעוסק במלאכת כלהו דמי והיינו דאתא רבא לאשמועינן. עד כאן. וכן כתב הרמ"ך וזה לשונו: מלשון רש"י ומדברי הרמב"ם נראה דלא מפטרי הני בהאי טעמא אלא הנהו בלחוד דקא עסיק האידנא בעבידתייהו בשעת שאלה ששאלו ממנו.

וזה לשון הרמב"ם פרק ב' מהלכוה שאלה: כל אחד מאלו וכיוצא בהן וכו'. עד חייב שאינם שאולין לו עד כאן דברי הרמב"ם. נראה מדבריו כיון שאין מלאכת כולן נעשית בשיתוף כאחת לענין שאלה ושכירות בבעלים נמי לאו כשותפין בינהו. מיהו כיון דאצטריך רבא לאשמועינן דכל הני דאמרינן אם שאלו בני מתא מינייהו שאלה בבעלים היא ופטורין נראה לומר דכיון דמתגר להו כוליה שתא כמאן דקא עביד עבידתייהו בהדי הדדי דמו דהא כולה שתא משתעבד להו וכל שעתא דקא טריד בעבידתא דחד מינייהו משתרשא ההיא שעתא לחבריה דליהוי ליה שהותא למטרח בעבידתיה בתר הכי דאי לא תימא הכי מאי אתא רבא לאשמועינן הא ודאי פשיטא לן דלמאן דקעביד השתא עבידתא שאלה בבעלים הוא ופטור השואל ממנו כיון שהוא עוסק בשעת שאלה במלאכת השואל. עד כאן ד"ת. ודאי דכל הני דאמרינן לעיל בדאגרי להו בני מתא למעבד עבידתא כל שעתא דליבעי חד מינייהו ויהבו להו אגרייהו משל צבור כמנהג שאר החזנים והשמשים. כך כתב רבינו חננאל. עד כאן.

וזה לשון רבינו חננאל. אמר רבא מיקרי דרדקי וכו'. פירוש אלו כולן שכורין הן בזמן קצוב לכל המדינה וכל השואל מהן שאלה בבעלים היא כי הללו כולן כשכורין הן בעתות שדרכן להתעסק בצרכי צבור. עד כאן.

מיקרי דרדקי וכו'. פירוש ואפילו הכי נוטלין שכר מן הצבור בכלל עם כל זה בשעת מלאכתן הן כנשכרין או נשאלין לאותן שהם מתעסקין אז במלאכתן ולא לאחרים ולא לשום אחד מהצבור בעוד שאינו עוסק אף על פי שהוא מחויב בכל עת שיבואו אליו ללמוד ולהתעסק במלאכת כל אחד מהן. שיטה.

איגלאי מילתא דלמיסר טועניה. איגלאי מילתא דלא נפק לדלויי בהדיה אלא לפקוד בהמתו לראות כמה יטענהו שלא יטעינוהו הרבה. ושקל המשא ודלאו לראות כמה משקלו אם כבד הוא הרבה ולהנאתו עשה ולא לסייע להשוכר ואשתכח דליתא פשיעה בבעלים ושפיר חייבינהו רבא לשלומי. פירוש למיסר כגון מאן דסייר נכסיה והוא כל שפוקד נכסיו בכל יום והנה תרגום פוקד מסער. רבינו חננאל.

דלמיסר טועניה נפק. כלומר לראות אם יטענו אותם יותר מכדי משאן ולא נשאל להם כלל לסייעם בשליחות אלא מאליו בלא שום דיבור בעולם שאם היה רוצה לא היה מסייעם ולא מיקרי שאלה בבעלים אלא כשהתנה עמהן וכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה וגו' אבל אם לא התנה לא מיקרי נשאל כלל. ה"ר יהונתן.

הניחא למאן דאמר פשיעה בבעלים וכו'. אף על גב דקיימא לן כמאן דאמר פטור. יש לומר דמשום דרב אחא ורבינא דאיפלגו בה הוו בתראי קשיא לן דאם איתא דעבד עובדא רבא דפשיעה בבעלים פטור מאי טעמא דמאן דמחייב ודכוותה בתלמודא. הריטב"א. וכן כתב תלמיד הר"פ. כתב הרמ"ך דוקא הלואה אמרינן בה סתם הלואה שלשים יום אבל שאלה לא מושיל איניש לכל כי האי זימנא והכא נמי אמרינן במסכת חגיגה מנא לשבעה לא מושלי אינשי. והכי נמי גבי שבת שרינן שאלה ואסרינן הלואה גזרה שמא יכתוב דשאלה דלחד יומא הוא לא אתי למכתב הלואה דלזמן מרובה הוא אתי למכתב אלמא סתם שאלה יום או יומים אלא אם כן פירש. ויש מי שאמר דאפילו סתם שאלה שלשים יום ומייתי ראיה מהא דאמרינן טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית. ודחיק טפי דאפשר דשבקה גביה כי האי שיעורא מדעתיה ומשום דלא ידע שואל כמה לישבקה גביה הוא דאמרינן דעד שלושים יום פטורה דלא דמי לכסותך אבל בתר שלושים יום ככסותך דמי וצריך עיון. עד כאן.

עיין להלן בלשונו ז"ל בדיבור המתחיל: כך תיקנו משיכה בשומרין וכו'. ועיין בפרק א' מהלכות שאלה ופקדון במגיד משנה בהג"ה.

מתניתין: השואל את הפרה שכויה חצי היום. הא דקתני השואל את הפרה ובתר הכי קתני שאלה חצי היום ושכרה חצי היום לאו שתי שאלות הוו אלא תני והדר מפרש ועביד כללא מן השואל משום דעיקר פירקין בדיני שואל ובכלהו בבי קרי תנא לבעל הפרה משאיל מפני שבא בתביעת שאלה וקרי לאידך שוכר משום דקרי איהו נפשיה שוכר שפוטר עצמו בטענת שכירות. והא דנקט תלת גווני שאלה חצי היום ושכרה חצי היום ושאלה היום ושכרה למחר שאל אחת ושכר אחת. קא בעי לאשמועינן דלא שני לן בין לחיובא ובין לפטורא בין שחלוקתן על פרה שהוחזקה היא עצמה בשאלה או שחלוקתן על שתי פרות בפרה שלא הוחזקה ודאי בשאלה ובדין הוא דבתרי בבי בתראי סגי והא דנקט בבא קמא היינו משום רישא דקתני חייב דמשום דאמר איני יודע חייב לשלם וקמשמע לן דאף על גב דשאלה חצי היום ושכרה חצי היום בדיני שאלה ושכירות טובא ולא הוה ליה למידק ולמידע אי זה חצי היום היתה שאלה או שכירות דאפילו הכי חייב לשלם. כך פירש רבינו ז"ל. הריטב"א ז"ל.

וזה לשון הרשב"א: השואל את הפרה שאלה חצי היום וכו'. כתב הראב"ד דכל הני תלת בבי מצרך צריכי דלא תימא דוקא בשאלה חצי היום שהמשאיל ברי ושואל שמא חייב משום דהך פרה הוחזקה בשאלה אותו היום עצמו אלא אפילו לא הוחזקה באותו היום אלא ששאלה היום ושכרה למחר. ועדיין אני אומר משום דאותה פרה הוחזקה בשאלה מיהת ליום ראשון אבל שתי פרות ומתה אחת מהן דהך דמתה לא הוחזקה לשאלה כלל אימא לא ליחייב קמשמע לן. עד כאן. הרשב"א.

ביום שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב. כתוב בתוספות בגמרא מוקי לה רב נחמן וכו'. וכתוב בגליון ומיהו לקמן יצטרך לפרש דלא קאי יחלוקו אשאלה היום ושכרה למחר. עד כאן.