רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/פרק ח

(דף צד.) (דף רי"ף נד:)

השואל את הפרה ושאל בעלה עמה השוכר את הפרה ושכר בעלה עמה שאל את הבעלים או שכרן ואחר כך שאל את הפרה ומתה פטור שנאמר (שמות כב) אם בעליו עמו וגו' אבל שאל את הפרה ואח"כ שאל את הבעלים או שכרן ומתה חייב שנאמר בעליו אין עמו וגו':

גמ' איתמר פשיעה בבעלים פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר חייב וחד אמר פטור וקיימא לן כל היכי דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל:

ת"ר ממשמע שנאמר שמות כב אם בעל��ו עמו לא ישלם איני יודע שבעליו אין עמו שלם ישלם אלא לומר לך היה עמו בשעת שאלה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה ותניא אידך ממשמע שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם אלא לומר לך כיון שיצאה מרשות המשאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור וכן הלכתא:

(דף רי"ף נה.) ושואל חייב במזונותיה של שאלה כל ימי שאלתה שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהן השותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן איבעיא לן אי הויא שאלה בבעלים או לא ולא איפשיט' שאל מן האשה ונשאל לו בעלה אשה ששאלה ונשאל לבעלה פלוגתא דר' יוחנן ור"ש בן לקיש לר' יוחנן דסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי הויא שאלה בבעלים ולר"ש בן לקיש דסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לא הויא שאלה בבעלים וקי"ל בהא כר"ש בן לקיש אמר ליה רבינא לרב אשי האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי מהו מי אמרי' בעליו ממש אמר רחמנא והא ליכא או דילמא שלוחו של אדם כמותו ופשיט רב אחא בריה דרב אדא דפלוגתא דרבי יאשיה ור' יונתן היא דתניא האומר לאפוטרופוס כל נדדים שתהא אשתי נודרת מיכן ועד שאבא ממקום פלוני הפר לה והפר לה יכול יהו מופרים ת"ל במדבר לו אישה יקימנו ואישה יפירנו דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו ולא איפסיק בה הלכתא בהדיא אלא מדחזינן לרב עיליש דבעא מיניה (בדפו"י איתא דרבה) דרבא האומר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו וא"ל מסתברא יד עבד כיד רבו דמיא והוי לה שאלה בבעלים מכלל דאחר דלאו ידו כידו דמיא לא הויא שאלה בבעלים והוא הדין נמי לענין נדרים אינן מופרים בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו שואל הוי או שוכר הוי אמר רבא לפום חורפא שבשתא מאי קא מיבעיא ליה אי שואל הוי שאלה בבעלים היא ואי שוכר הוי שכירות בבעלים היא כי קא מיבעיא ליה לרמי בר חמא כגון (דף רי"ף נה:) דאגרה איהי פרה מעלמא והדר נסבה ואליבא דרבנן דאמרי שואל משלם לשוכר לא תבעי לך דודאי שאלה בבעלים היא כי תבעי לך אליבא דר' יוסי דאמר תחזור פרה לבעלים הראשונים דכמאן דשאל מינייהו דמי מאי שואל הוי וכמאן דשאל ממרה שלא בבעלים דמי ומשלם או דילמא שוכר הוי ושוכר פטור במתה כדרכה ולא משלם אמר רבא בעל לא שואל הוי ולא שוכר הוי אלא לוקח הוי מדרבי יוסי בר חנינא דאמר רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות איבעיא להו כחש בשר מחמת מלאכה מהו ((ד"ת מ"ז) א"ל ההוא מדרבנן ורב חלקיה בריה דרב אויא שמיה מכלל דכי מתה מחמת מלאכה חייב נימא ליה לאו לאוקומה בכילתא שאילתה) רבא לא מיבעיא כחש מחמת מלאכה דפטור אלא אפילו מתה מחמת מלאכה פטור דא"ל לאו לאוקומה בכילתא שאילתה ההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה ואיתבר אתא לקמיה דרבא א"ל זיל אייתי סהדי דלא פשעת כיה ופטירת ואי ליכא סהדי מאי ת"ש דההוא גברא דשאיל נרגא לחבריה ואיתבר אתא לקמיה דרב א"ל זיל שלים נרגא מעליא אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי והלכתא כרב כהנא ורב אסי דמהדר ליה תבריה ושמין ליה כמה הוה שוי מעיקרא וכמה שוי א) השתא וממלי ליה דמי מאניה ההוא גברא דשאיל דוולא מחבריה ב) ואיבזע אתא לקמיה דרב פפא א"ל זיל אייתי סהדי דלא שנית ביה ותיפטר כדין השואל את הפרה ואי לא משכח סהדי משתכע דלא שני ומיפטר כדין השואל את הפרה כדטעין דמתה מחמת מלאכה אמר רבא האי מאן דבעי נשאול מידי מחבריה ונפטר נימא ליה אשקיאן מיא דהוי שאלה בבעלים ואי פקח הוא נימא ליה משוך כרישא והדר אישתי אמר רבא מקרי דרדקי ושתלא וטבחא ואומנא וספר מתא כולן בעידן עבידתייהו כשאלה בבעלים היא ג) מארי בר חנניא אוגר כודניתא לבי חוזאי נפק לדלויי טועניה בהדייהו פשעי בה ומתה אתא לקמיה דרבא חייבינהו אמרי ליה רבנן לרבא פשיעה בבעלים היא איכסיף לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טועניה הוא דנפק וא"ד לאו מיפשע פשעי בה אלא איגנובי איגנוב ומתה כדדכה בי גנב אתא לקמיה דרבא חייבינהו אמרי ליה רבנן לרבא גניבה בבעלים היא איכסיף לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טועניה הוא דנפק ההוא גברא דשאל שונרא מחבריה חברי עליה עכברי וקטלוה (דף רי"ף נו.) יתיב רב אשי וקא מבעי כי האי גוונא מאי א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא גברא דנשי קטלוהו לית דינא ולית דיינא איכא דאמרי אכל עכברי טובא איחבל ומית יתיב רב אשי וקא מעיין בה כה"ג מאי א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא גברא דנשי קטליה לית דינא ולית דיינא:

מתני' השואל את הפרה שאלה חצי היום ושכרה חצי יום שאלה היום ושכרה למחר שאל אחת ושכר אחת ומתה המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב השוכר אומר שכורה מתה ביום שהיתה שכורה מתה בשעה שהיתה שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו:

גמ' שמעת מינה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב כדאמר ר"נ בשיש עסק שבועה ביניהן ה"נ בשיש עסק שבועה ביניהן היכי דמי עסק שבועה כדרבא דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' זוז והשאר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם ומשכחת לה רישא בתרתי וסיפא בתלת רישא בתרתי דא"ל שתי פרות מסרתי לך פלגיה דיומא בשאלה ופלגיה דיומא בשכירות אי נמי חד יומא בשאלה וחד יומא בשכירות ומתו תרוייהו בעידן שאלה א"ל שוכר אין חדא בעידן שאלה מתה ואידך לא ידענא אי בעידן שאלה מתה אי בעידן שכירות מתה דמתוך שאינו יכול לישבע משלם סיפא בתלת דא"ל שלש פרות מסרתי לך תרתי בשאלה וחדא בשכירות ומתו הני תרתי דשאלה וא"ל שואל אין חדא דשאלה מתה ואידך לא ידענא אי דשאלה מתה והך דקיימא דשכירות היא או דשכירות מתה והך דקיימא דשאלה היא דמתוך שאינו יכול לישבע (דף רי"ף נו:) משלם גרסינן בפרק הגוזל (בבא קמא קיב.) אמר רבא הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה מתה אין חייבין באונסיה כסבורין של אביהן היא טבחוה ואכלוה משלמים דמי בשר בזול הניח להן אחריות נכסים חייבין לשלם ובפרק אלו נערות איתיה:

זה אומר שאולה וזה אומר שכורה וכו':

אמאי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו אמר עולא ע"י גלגול שבועה דאמר ליה אישתבע לי איזו מיהת דמתה כדרכה ומיגו דמישתבע דכדרכה מתה מישתבע דשכורה מתה:

זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו וכו' הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקים אבל חכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה:

מתני' השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו של משאיל או ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה פטור ואם אמר לו השואל שלחה לי ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך או ביד בני או ביד עבדי או ביד שלוחי או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך או ביד בני או ביד עבדי או ביד שלוחי ואמר שואל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה:

(דף רי"ף נז.) גמ' ביד עבדו חייב יד עבד כיד רבו דמיא וכאילו עדיין לא יצאת מרשות המשאיל דמיא אמר שמואל בעבד עברי דלא קני ליה גופיה וכן הלכתא:

וכן בשעה שמחזירה:

(דף פ:) בשם רפרם בר פפא אמר רב חסדא אמר רב פפא אמר רב חסדא לא שנו אלא שהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלתה פטור איבעיא להו פטור משואל והייב כשומר שכר או דלמא שומר שכר נמי לא הוי אמר אמימר מסתברא פטור משואל וחייב כש"ש הואיל ונהנה מהנה (מדפו"י) תניא כוותיה דאמימר הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אני נותן לך דמיהן ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן ונאנסו בהליכה חייב ובחזירה פטור מפני שהוא כנושא שכר:

גרסינן בנדרים (דף לא.) אמר שמואל הלוקח כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו חייב והני מילי דקייצי דמיה ואסיקנא בזבינא חריפא אבל בזבינא דרמי על אפיה לא דהנאת מוכר היא: ההוא גברא דעאל לבי טבחא אגבה אטמא דבישרא אתא פרשא (מרטא) מיניה אתא לקמיה דרב יימר חייביה לשלומי וה"מ דקייצי דמיה והוא דקא בעי לה לכולה (בבא בתרא פח.) ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה וא"ל קא ממטינא ליה לדוכתא פלונית אי מזדבנא מוטב ואי לא מהדרנא לה ניהלך לא מיזדבנא בהדי דקא מיהדר ואתי איתניס אתא לקמיה דרב נחמן חייביה איתיביה רבא לרב נחמן נאנסו בהליכה חייב ובחזירה פטור מפני שהוא כנושא שכר א"ל חזרה דהאי הולכה היא אילו משכח לזבונה מי לא מזבן לה: (דף פא.) (ועיין נדרים דף לא ריש ע"ב)

אמר רב הונא השואל קרדום ביקע בו קנאו ולא מצי משאיל הדר ביה ופליגא דר' אלעזר דא"ר אלעזר כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרין וכשם שהקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות קרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה אמר שמואל האי מאן דגזל חביצא דתמרי ואית ביה חמשין תמרי אי מזדבן אגב הדדי מזבן בחמשין נכי חדא וחדא חדא לחודיה מזדבן בחמשין (להדיוט) משלם חמשין פריטי נכי חדא (ד"ת מ"ז) (להקדש משלם חמשין וחומשייהו) וכן במזיק ולא לימא ליה אנא חדא חדא הוה מזבינא ליה מ"ט שמין בית סאה באותה שדה תנן פירוש שמין במה שויא (כולה) בכלל השדה וכן הלכתא אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא דחנונאה ביומא דשוקא מזדבנא בחמשה בשאר יומי מזדבנא בד' אהדרו ליה ביומא דשוקא נהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי נהדרו ליה (בד"ק ובד"ס הגי' ארבע וכן נראה מהנ"י וכ"ה גי' הרא"ש) חמשא ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוניה אבל הוה ליה חמרא לזבוניה איבעי ליה לזבוני ומנכי להו אגר טרחיה ודמי (בד"ק ובד"ס הגי' ברזינאתיה וכן בנ"י) כרזנייתא:

(דף רי"ף נז:) מתני' המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה יחלוקו היו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדולה לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול המוכר אומר קטן מכרתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שקטן מכר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו:

גמ' אמאי יחלוקו ניחזי ברשותא דמאן קיימא ולהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה אמר ר' חייא (בגמ' אי' בר אבין כו') בר אבא אמר שמואל בפרה העומדת באגם ושפחה דקיימא בסימטא ונוקמה אחזקה דמרה קמא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה ואוקימנא כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין ותני זה אומר שמא עד שלא מכרתי וזה אומר שמא משלקחתי אבל בברי וברי (עי' במ"מ ובכ"מ פ"ד מהלכות מכירה) או בברי ושמא אע"ג דקיימא באגם ובסימטא מוקמינן לה אחזקה דמרה קמא והוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה ותניא נמי כי האי גוונא המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר ברשותי ילדה והלה שותק זכה זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו זה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי ישבע המוכר שברשותו ילדה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות:

היו לו ב' עבדים אחד גדול ואחד קטן וכו' עד ישבע המוכר שהקטן מכר אמאי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ועוד הילך הוא צ"ל ועוד אין.

כן העתיק הרא"ש ואין נשבעין על העבדים א"ר הושעיא כגון שטענו עבד בכסותו ושדה בעומריה ואכתי כסות מה שהודה לו לא טענו ומה שטענו לא הודה לו א"ר פפא בדליפי הלכך מישתבע על הכסות ועל העמרים דמודה מקצת טענה הוא ומיגו דמשתבע אכסות מישתבע נמי אעבד כדתנן (קידושין כו.) נכסים שאין להן אחריות זוקקין לנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:

מתני' המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי אלו של בעל הזיתים עשו רביעית לסאה זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו שטף הנהר זיתיו ונתנן לתוך שדה חבירו זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו:

גמ' היכי דאמי אי דא"ל קוץ לאלתר אפילו פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע ואי דא"ל כל אימת דבעית קוץ אפילו רביעית נמי לבעל הזיתים לא צריכא דא"ל סתמא פחות מרביעית לא קפדי אינשי ארביעית קפדי אינשי ארשב"ל רביעית שאמרו חוץ מן ההוצאה:

שטף הנהר את זיתיו וכו':

אמר רבין אמר ריש לקיש לא שאנו שחולקין אלא שנעקרו בגושיהן ובתוך ג' אבל לאחר ג' הכל לבעל הקרקע דא"ל אנא אי נטעי לאחר ג' מי לא הוה אכילנא ליה כוליה ולימא ליה אי את נטעת בתוך שלש לא הות אכלת (דף רי"ף נח.) השתא קא אכלת פלגא בהדאי משום דאמר ליה אי אנא נטעי בתוך שלש הוו קטיני וזרענא תחתייהו סלקא וירקא תאנא אם אמר הלה זיתי אני נוטל אין שומעין לו מ"ט אמר ר' יוחנן משום ישוב ארץ ישראל:

איתמר היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות אמר רב שמין לו וידו על התחתונה ושמואל אמר אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו ליטע א"ר פפא ולא פליגי כאן בשדה העשויה ליטע וכאן בשדה שאינה עשויה ליטע ההוא דאתא לקמיה דרב א"ל זיל שום ליה א"ל לא בעינא זיל שום ליה וידו על התחתונה א"ל לא בעינא לסוף חזייה דקא גדרה וקא מנטר לה א"ל גלית אדעתך דניחא לך זיל שום ליה וידו על העליונה איתמר היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות אמר עצי ואבני אני נוטל ר"נ אמר שומעין לו ורב ששת אמר אין שומעין לו מאי הוי עלה אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו (דף רי"ף נח:) שדה מ"ט משום ישוב ארץ ישראל איכא דאמרי משום כחשא דארעא מאי בינייהו איכא בינייהו חוצה לארץ ואי אמר ליה בעל הקרקע טול עציך ואבניך דלא בעינא בנין הא מילתא ליתא בגמרא בהדיא ושדרו ממתיבתא דכי היכי כד א"ל בעל בנין עצי ואבני אני נוטל שומעין לו הכא נמי אי א"ל בעל קרקע טול עציך ואבניך שומעין לו אבל אי שביק ליה בעל בנין ואזל ליה וחזינן לבעל קרקע בתר הכי דקא גדר ומנטר ליה מחייבינן ליה בדמי בנין עד גמירא וידו על העליונה כי ההוא דאתא לקמיה דרב וכו' והאי טעמא טפי עדיף ומסתבר מההוא טעמא דכתבי' בספר מקח וממכר דלא יהא אלא ספק הא קי"ל דספק ממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע וכל שכן דטעמא דמסתבר הוא:

מתני' המשכיר בית לחברו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח וכן בימות החמה ל' יום ובכרכים אחד ימות החמה וא' ימות הגשמים שנים עשר חדש והחנות א' כרכים וא' עיירות י"ב חדש רשב"ג אומר חנות של נחתומין ושל צבעין שלש שנים:

גמ' מאי שנא בימות הגשמי' דכי אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמים אגר בימות החמה נמי כי אגר איניש ביתא לכולהו ימות החמה אגר אמר רב יהודה להודיעו קתני והכי קאמר המשכיר בית לחברו סתם אינו יכול להוציאו בימות הגשמים מן החג ועד הפסח אלא אם כן הודיעו ל' יום מעיקרא תניא נמי הכי כשאמרו שלשים יום וכשאמרו י"ב חדש לא אמרו אלא להודיעו וכשם שהמשכיר חייב להודיעו כך השוכר חייב להודיעו דא"ל אי אודעתן הוה טרחנא ומותיבנא איניש מעליא אמר רב אסי אם נכנס יום אחד בימות הגשמים מהני שלשים יום אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח אמר רב הונא ואם בא לרבות בדמים מרבה והוא דאייקור בתי אבל לא אייקור בתי לא (דף רי"ף נט.) פשיטא נפל ליה כיתא א"ל לא עדיפת מינאי זבניה או אורתיה או יהביה במתנה אמר ליה השוכר לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה כלליה לבריה חזינן אי הוה אפשר ליה לאודועיה ולא אודעיה איבעי ליה לאודועיה ואי לא א"ל לא עדיפת מינאי:

ירושלמי (לא נמצא בירוש' שלנו אבל הוא בתוספתא פ"ח דב"מ השואל פונדק מחבירו ללינה אין פחות מים א' כו') תני ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנשואין אין פחות מל' יום ואם השכירו לזמן ידוע והגיע זמנו אפי' בימות הגשמים מוציאו מיד מ"ט ידע דזמניה בטבת או בשבט הוא ((ד"ת מ"ז וכן ליתא בד"ק) וכמו שהודיע דמי):

ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא ולא אשכח דוכתא לאותוביה אמר לה לההיא איתתא אית לך דוכתא לאוגורי אמרה ליה אי מקדשת לי יהבינא לך דוכתא קדשה יהבה ליה דוכתא ועייליה אזל לביתיה כתב לה גיטא ושדר לה אזלה היא ואגרא אגירי מיניה וביה ואפקתיה ואותבתיה בשכילא א"ר הונא בריה דרב יהושע ויקרא כד כאשר עשה כן יעשה לו לא מבעיא חצר דלא קיימא לאגרא אלא אפילו חצר דקיימא לאגרא דאמרה ליה לכולי עלמא ניחא לי לאוגורי לדידך לא ניחא לי לאוגורי דדמית עלי כי אריא ארבא:

רשב"ג אומר חנות של נחתומין ושל צבעין שלש שנים תאנא מפני שהקיפן מרובה:

מתני' המשכיר בית לחבירו חייב משכיר בדלת ובנגר ובמנעול וכל דבר שמעשה אומן אבל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו והזבל לבעה"ב אין לו לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירה בלבד:

גמ' ת"ר המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב להעמיד לו דלתות לפתוח לו חלונות לחזק לו תקרה לסמוך לו קורה שוכר חייב לעשות לו סולם ולעשות לו מעקה ולעשות לו מרזב ולהטיח את גגו בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי מזוזה והאמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא אלא מקום מזוזה על מי אמר להו רב ששת תניתוה כל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו והאי נמי לאו מעשה אומן הוא דאפשר בגובתא דקניא:

תנו רבנן המשכיר בית לחברו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא ובעובד כוכבים נוטלה בידו ויוצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר את אשתו ואת בניו מעשה לסתור אמר רב ששת ארישא:

והזבל של בעה"ב:

במאי עסקינן אילימא בחצר דאגירא ליה לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בעה"ב אלא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא וקיימי בהו מסייע ליה לר' יוסי ברבי חנינא דאמר חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו:

ושברפת שבחצר הרי אלו של בעה"ב אמר רב אשי זאת אומרת המשכיר את חצרו סתם לא השכיר רפת

(דף רי"ף נט:) שבה:מתני' המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים ונתעברה השנה נתעברה למשכיר ומעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחברו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני רבי יוסי ואמרו יחלקו את חדש העיבור:

גמ' אמר רב אי הואי אנא התם הוה יהיבנא ליה כוליה למשכיר מאי טעמא סבר תפוס לשון אחרון ושמואל אמר בבא באמצע החדש עסקינן אבל בבא בתחלת החדש כולו למשכיר בסוף החדש כולו לשוכר מאי טעמא משום דתפיס ((ד"ת מ"ז וכן בד"ק ליתא) לשון ראשון) ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה קיימת ואע"ג דאתא בסוף החדש כולו למשכיר ואע"ג דאפיך מיפך ואמר מדינר זהב לחדש בשנים עשר זהובים לשנה כוליה למשכיר וקיימא לן כוותיה ושמעינן מינה דליתה להא (בבא בתרא קה:) דאמר דב אסתירא מאה מעי מאה מעי מאה מעי אסתירא אסתירא אלא כשמואל דאמר הלך אחר הפחות שבלשונות דמספקא לן אי תפסינן לשון ראשון אי תפסינן לשון אחרון הלכך הלך אחר הפחות שבלשונות כדקי"ל דמספיקא לא מפקינן ממונא אבל אי תפס לא מפקינן מיניה דהוה ליה לאחר תפיסה נתבע והני מילי במטלטלי אבל במקרקעי קי"ל כרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה קיימת ודוקא במילתא דלא עבידא לאיגלויי כדבעינן למימר בפירקא דלקמן (דף קי.) בעי מיניה מר' ינאי שוכר אומר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה אימת אילימא בתוך זמנו תנינא ואי לאחר זמנו תנינא דתנן כל ל' יום בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן לאחר ל' יום בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן לא צריכא ביומא דמישלם זמניה מי עביד איניש דפרע ביומא דמישלם זמניה או לא אמר להו ר' יוחנן תניתוה שכיר בזמנו נשבע ונוטל שכיר הוא דרמו רבנן שבועה עליה משום דבעה"ב טריד בפועליו אבל הכא שוכר מהימן ובשבועה אמר רבא אמר רב נחמן האי מאן דאוגר ליה ביתא לחבריה לעשר שנין וכתב ליה שטרא וליכא זמן בשטרא וא"ל נקיטת הא חמש שנין מהימן א"ל רב נחמן מדפתי לרבינא אלא מעתה אוזפיה מאה זוזי בשטרא וא"ל פרעתי לך פלגא ה"נ דמהימן א"ל הכי השתא התם שטרא לגוביינא קאי אם איתא דפרעיה איבעי לי' למיכתב על גביה א"נ מיכתב עליה תברא אבל הכא א"ל האי דכתבי לך שטר' כי היכי דלא תחזיק (צ"ל עליה וכ"א בגמ') (עלי (דף רי"ף ס.) היא) אר"נ שואל אדם בטובו לעולם א"ר מרי ברה דבת שמואל והוא דקני מיניה א"ל רב אשי ומהדר ליה קתיה פירש גאון ז"ל מי ששאל כלי מחבירו להשתמש בו ואמר לו בלשון הזה השאילני בטובתך כלי זה להשתמש בו ולא קבע זמן לחזרתו ישתמש בו ואינו חייב להחזירו לבעליו אלא משתמש בו עד שיכלה הברזל ומהדר ליה קתיה והוא דקנו מיניה דאושליה סתם ולא קבע ליה זימנא אמר רבא האי מאן דא"ל לחבריה אושלן מרא למירפק ביה האי פרדיסא רפיק ביה ההוא פרדיסא פרדיסא סתם רפיק ביה חד פרדיסא דבעי פרדסאי רפיק ואזיל כל פרדסאי דאית ליה ומהדר ליה קתיה אמר רב פפא האי מאן דאמר לחבריה אושלן האי גרגותא ונפל לא בני ליה גרגותא ונפל בני ליה שאל בי גרגותא כרי ואזיל שואל כמה גרגותא בארעיה דמשאיל עד דמתרמי ליה וצריך למיקנא מיניה דמשאיל:

מתני' המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית אם היה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן אחד לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד ולא יפחות מן החלונות ולא יוסיף עליהן אלא מדעת שניהן:

גמ' אוקימנא למתניתין בדקאי אגודא דנהרא וא"ל בית כזה אני משכיר לך מהו דתימא האי דקאמר ליה כזה דקאי אגודא דנהרא קמ"ל מאי כזה אמדת ארכו ורחבו קאמר ולפיכך אם נפל והיה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן אחד לא יעשנו שנים אבל אי א"ל בית זה אני משכיר לך ונפל אינו חייב לבנותו ואי אמר ליה בית סתם אני משכיר לך ונתן לו בית ונפל ורצה לעשותו שנים עושה שלא השכיר לו אלא בית סתם והוא שקרוי בית:

סליקו להו השואל