ביאור:בבלי עבודה זרה דף מו

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר לו רבי עקיבא: והלא כבר נאמר אבד תאבדון [את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] (דברים יב ב), אם כן מה תלמוד לומר 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא'? - לכנות לה שם; יכול לשבח?

לשבח סלקא דעתא? אלא יכול לא לשבח ולא לגנאי? - תלמוד לומר: (דברים ז כו) [ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו] שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא; הא כיצד? היו קורין אותה 'בית גליא' ^[1] - קורין אותה 'בית כריא' ^[2]; {פני מלך פני כלב} 'עין כל' – 'עין קוץ '.

תני תנא קמיה דרב ששת: העכו"ם העובדים את ההרים ואת הגבעות - הן מותרין ועובדיהן בסייף ^[3]; ואת הזרעים ואת הירקות - הן אסורין ועובדיהן בסייף.

אמר ליה: דאמר לך מני? - רבי יוסי בר יהודה היא, דאמר 'אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור'.

ולוקמה בזרעים שזרען מתחלה לכך, ורבנן ^[4]?

לא סלקא דעתא, דקתני דומיא דהר: מה הר שלא נטעו מתחלה לכך - אף האי נמי שלא נטעו מתחלה לכך.

איתמר: אבני הר שנדלדלו ^[5]: בני רבי חייא ורבי יוחנן: חד אמר אסורות וחד אמר מותרות.

מאי טעמא דמאן דאמר מותרות? – כהר: מה הר שאין בו תפיסת ידי אדם ומותר - אף הני שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותרין.

מה להר שכן מחובר?

בהמה תוכיח ^[6].

תוספות ד"ה בהמה תוכיח. פירוש: דאפילו בהמה עצמה אינה נאסרת להדיוט אם לא עשה בה מעשה; והא דאמרינן לקמן בפרק 'רבי ישמעאל' ^[7] 'המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה' - הוא הדין לשל עצמו, והא דקאמר 'חבירו' - לגלויי דאף בשל חבירו אסרה בעשיית מעשה; אי נמי קא משמע לן דאף לגבוה לא אסרה כיון שאינה שלו.

מה לבהמה שכן בעלת חיים?

הר יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר - אף כל שאין בהן תפיסת ידי אדם ומותר.

מה להצד השוה שבהן שכן לא נשתנו מברייתן?

אלא אתיא מבהמה בעלת מום ^[8] ומהר ^[9]; ואי נמי מבהמה תמה ומאילן יבש ^[10].

ומאן דאסר - להכי כתיב ^[11] (דברים ז כו) [ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו] שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו [כי חרם הוא]: ^[12] דאף על גב דאתיא מדינא ^[13] להיתרא ^[14] - לא תתיא ^[15].

תסתיים דבני רבי חייא ^[16] דשרו, דבעי חזקיה: 'זקף ביצה להשתחוות לה מהו?'

- קא סלקא דעתך להשתחוות לה והשתחוה לה, וקא מיבעיא ליה: האי זקיפתה אי הוי מעשה ^[17] אי לא הוי מעשה, אבל לא זקף - לא מיתסרא ^[18]; שמע מינה בני רבי חייא דשרו!

לא! לעולם אימא לך: בני רבי חייא דאסרי, דהשתחוה לה אף על גב דלא זקפה - אסורה ^[19]; והכא במאי עסקינן? - כגון שזקף ביצה להשתחוות לה ולא השתחוה לה ; - ולמאן ^[20]? אי למאן דאמר 'עבודת כוכבים של ישראל ^[21] אסורה מיד' ^[22] אסורה ^[23]! אי למאן דאמר 'עד שתיעבד' - הא לא פלחה ^[24]!?

לא, צריכא ^[25]כגון שזקף ביצה להשתחוות לה ולא השתחוה לה, ובא עובד כוכבים והשתחוה לה ^[26] - כי הא: דאמר רב יהודה אמר שמואל: ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה - אסורה ^[27], וקא מיבעיא ליה ^[28]: לבינה - הוא דמינכרא זקיפתה ^[29], אבל ביצה לא? או דלמא לא שנא?

תיקו.

בעי רמי בר חמא: המשתחוה להר אבניו מהו למזבח ^[30]?

יש נעבד במחובר אצל גבוה או אין נעבד במחובר אצל גבוה? אם תימצי לומר יש נעבד במחובר אצל גבוה, ^[31] מכשירי קרבן כקרבן דמו ^[32] או לא?

אמר רבא: קל וחומר: ומה אתנן, שמותר בתלוש להדיוט אסור במחובר לגבוה ^[33] דכתיב (דברים כג יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב [בית ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם] ^[34] לא שנא תלוש ולא שנא במחובר – נעבד, שאסור בתלוש להדיוט, אינו דין שאסור במחובר לגבוה!

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: או חילוף ^[35]: ומה נעבד שאסור בתלוש אצל הדיוט מותר במחובר לגבוה, שנאמר (דברים יב ב) [אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם ^[36] את] אלהיהם על ההרים [הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] - ולא ההרים אלהיהם, לא שנא להדיוט ולא שנא לגבוה ^[37] - אתנן, שמותר בתלוש להדיוט, אינו דין שמותר במחובר לגבוה! ואי משום 'בית ה' אלהיך' ^[38] - ^[39] מיבעי ליה לכדתניא: '(דברים כג יט) [לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב] בית ה' אלהיך [לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם] - פרט לפרה, שאינה באה לבית ^[40] - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: לרבות את הריקועים ^[41].'

אמר ליה: אנא קאמינא לחומרא ואת אמרת לקולא? קולא וחומרא - לחומרא פרכינן ^[42].

אמר ליה רב פפא לרבא: וכל היכא דאיכא קולא וחומרא, לקולא לא פרכינן? והא הזאה דפסח ^[43], דפליגי רבי אליעזר ורבי עקיבא: דרבי אליעזר סבר לחומרא, וקא מחייב ליה לגברא ^[44], ורבי עקיבא לקולא, ופטר ^[45] וקא פריך רבי עקיבא לקולא, דתנן [פסחים פ"ו מ"ב]: 'השיב רבי עקיבא ^[46]: או חילוף: ומה הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה השבת, שחיטה שהיא דאורייתא ^{[47] [48]} לא כל שכן ^[49]!' ^[50]!?

התם - רבי אליעזר גמריה ^[51] ואייקר ליה תלמודא ^[52], ואתא רבי עקיבא לאדכוריה ^[53], והיינו דאמר ליה: '"רבי! אל תכפירני בשעת הדין: כך מקובל אני ממך: הזאה שבות ואינה דוחה את השבת"' ^[54]!

בעי רמי בר חמא: המשתחוה לקמת חטים - מהו למנחות ^[55]? יש שינוי בנעבד ^[56]? או אין שינוי בנעבד ^[57]?

^[58]

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: תא שמע: [תמורה פ"ד מ"ג] 'כל האסורין ^[59] לגבי מזבח - ולדותיהן מותרים' ותני עלה 'רבי אליעזר אוסר' ^[60]!

ולאו אתמר עלה 'אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ^[61]: מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עיברו ^[62],