ביאור:בבלי עבודה זרה דף ה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

לומר לך ^[1]: שאם חטא יחיד אומרים לו "כלך אצל יחיד" ואם חטאו צבור אומרים להו "לכו אצל צבור";

וצריכא: דאי אשמועינן יחיד - משום דלא מפרסם חטאיה, אבל צבור, דמפרסם חטאיהו ^[2] - אימא לא ^[3]!? ואי אשמועינן צבור - משום דנפישי רחמייהו, אבל יחיד, דלא אלימא זכותיה - אימא לא!? – צריכא;

והיינו דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (שמואל ב כג א) [ואלה דברי דוד האחרנים] נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם [על משיח אלקי יעקב ונעים זמרות ישראל]?: על נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה;

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל העושה מצוה אחת בעולם הזה - מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו נח ח) [אז יבקע כשחר אורך, וארכתך מהרה תצמח] והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך, וכל העובר עבירה אחת - מלפפתו ^[4] ומוליכתו ליום הדין, שנאמר (איוב ו יח) ילפתו ארחות דרכם [יעלו בתהו ויאבדו];

רבי אלעזר אומר: קשורה בו ככלב, שנאמר (בראשית לט י) [ויהי כדברה אל יוסף יום יום] ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה: 'לשכב אצלה' בעולם הזה, 'להיות עמה' בעולם הבא.

אמר ריש לקיש: בואו ונחזיק טובה לאבותינו ^[5] שאלמלא הן לא חטאו - אנו לא באנו לעולם ^[6], שנאמר (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם - חבלתם מעשיכם, [פסוק ז] אכן כאדם תמותון [וכאחד השרים תפלו].

למימרא דאי לא חטאו לא הוו מולדו? והכתיב (בראשית ט ז) ואתם פרו ורבו [שרצו בארץ ורבו בה]?

עד סיני.

בסיני נמי כתיב (דברים ה כו) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם?

לשמחת עונה ^[7].

והכתיב (דברים ה כה) [מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים] למען ייטב להם ולבניהם [לעלם]!?

לאותן ^[8] העומדים על הר סיני ^[9].

והאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית ה א) זה ספר תולדות אדם [ביום ברא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אתו]? וכי ספר היה לו לאדם הראשון? - מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו; כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא - שמח בתורתו ונתעצב במיתתו; אמר: (תהלים קלט יז) ולי מה יקרו רעיך אל [מה עצמו ראשיהם], ואמר רבי יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף ^[10], שנאמר (ישעיהו נז טז) כי לא לעולם אריב ^[11] ולא לנצח אקצוף ^[12] כי רוח מלפני ^[13] יעטוף ונשמות אני עשיתי ^[14].

לא תימא 'אנו לא באנו לעולם' אלא 'כמי שלא באנו לעולם ^[15]'.

למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי? והכתיב פרשת יבמות ופרשת נחלות?

על תנאי.

ומי כתיבי קראי על תנאי?

אִין, דהכי אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב (בראשית א לא) [וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד] ויהי ערב ויהי בקר יום הששי? - מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר: אם מקבלין ישראל את התורה מוטב, ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

מיתיבי: (דברים ה כה) מי יתן והיה לבבם זה ^[16] להם [ליראה אותי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעלם]: לבטל מהם מלאך המות אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה.

הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן ^[17] שנאמר (דברים ה כה) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי [ולשמר את כל מצותי] כל הימים למען ייטב להם ולבניהם עד עולם [בספרינו כתוב: לעלם].

הוא ^[18] - דאמר ��י האי תנא, דתניא [מכילתא פרשת יתרו, מסכת דבחדש פרשה ט]: 'רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם; חבלתם מעשיכם – [פסוק ז] אכן כאדם תמותון [וכאחד השרים תפלו].

ורבי יוסי נמי - הכתיב למען ייטב להם ולבניהם עד עולם?

טובה הוא דהויא, הא מיתה איכא.

<רבי יוסי> אמר לך: כיון דליכא מיתה - אין לך טובה גדולה מזו;

ותנא קמא נמי - הכתיב 'אכן כאדם תמותון'?

מאי 'מיתה'? – עניות ^[19], דאמר מר: ארבעה חשובים כמתים, אלו הן: עני, סומא, ומצורע, ומי שאין לו בנים;

'עני' - דכתיב (שמות ד יט) [ויאמר ה' אל משה במדין לך שב מצרים] כי מתו כל האנשים [המבקשים את נפשך]; ומאן נינהו? - דתן ואבירם ^[20]; ומי מתו? מיהוי הוו!? אלא שירדו מנכסיהם.

'סומא' - דכתיב (איכה ג ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם;

'מצורע' - דכתיב (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת [אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו]

'ומי שאין לו בנים' - דכתיב (בראשית ל א) [ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב] הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.

תנו רבנן: (ויקרא כו ג) אם בחקתי תלכו [ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם]; אין 'אם' אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר ^[21] (תהלים פא יד) לו עמי שומע לי [ישראל בדרכי יהלכו] [פסוק טו] כמעט אויביהם אכניע [ועל צריהם אשיב ידי] ^[22], ואומר (ישעיהו מח יח) לו[א] הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך [וצדקתך כגלי הים] [פסוק יט] ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך [כמעתיו לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני].

תנו רבנן: [(דברים ה כה) מי יתן והיה לבבם זה להם [ליראה אותי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם] - אמר להן משה לישראל: כפויי טובה ^[23] בני כפויי טובה! בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל 'מי יתן והיה לבבם זה להם' היה להם לומר 'תן אתה'; כפויי טובה, דכתיב (במדבר כא ה) [וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים] ונפשנו קצה

בלחם הקלוקל ^[24]; בני כפויי טובה, דכתיב (בראשית ג יב) [ויאמר האדם] האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ^[25]; אף משה רבינו לא רמזהּ ^[26] להן לישראל אלא לאחר ארבעים שנה, שנאמר (עמוס ב י) [ואנכי העליתי אתכם מארץ מצרים] ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה [לרשת את ארץ האמרי] וכתיב (דברים כט ג) ^[27] ולא נתן ה' לכם לב [לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה] ^[28];

אמר רבה: שמע מינה: לא קאי איניש אדעתיה דרביה ^[29] עד ארבעין שנין ^[30].

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: מאי דכתיב (ישעיהו לב ב) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור: אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים - יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם, שנאמר 'אשריכם זורעי על כל מים' ואין 'זריעה' אלא צדקה, שנאמר (הושע י יב) זרעו לכם לצדקה [ו]קצרו לפי חסד [נירו לכם ניר ועת לדרוש את ה' עד יבוא וירה צדק לכם] ואין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה א) הוי כל צמא לכו למים [ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב].

'משלחי רגל השור והחמור' ^[31] - תנא דבי אליהו: לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי.

שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם וכו':

ומי בעינן כולי האי ^[32]? והתנן [חולין פ"ה מ"ד]: בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו "אמָהּ מכרתי לשחוט", "בתה מכרתי לשחוט" - ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג ^[33], ערב יום טוב הראשון של פסח ^[34], וערב עצרת ^[35], וערב ראש השנה ^[36]; ^[37], וכדברי רבי יוסי הגלילי - אף ערב יום הכפורים ^[38] בגליל ^[39]' ^[40]!?

התם - דלאכילה - סגיא בחד יומא; הכא - דלהקרבה ^[41] - בעינן תלתא יומי ^[42].

ולהקרבה סגי בתלתא יומי? והתניא [תופסתא מגילה פ"ג מ"ב]: 'שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות'?

אנן דשכיחי מומין - דפסלי אפילו בדוקין שבעין ^[43] - בעינן תלתין יומין, אינהו - דמחוסר אבר אית להו - בתלתא יומי סגי, דאמר רבי אלעזר: מנין למחוסר אבר דאסור לבני נח ^[44]? - דכתיב (בראשית ו יט) ומכל החי מכל בשר שנים מכל [תביא אל התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו] ^[45] - אמרה תורה: הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה!

האי מיבעי ליה למעוטי טריפה, דלא.

טריפה – מ'לחיות זרע' נפקא!?

הניחא למאן דאמר טריפה אינה יולדת,