ביאור:בבלי עבודה זרה דף לה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מכלל דאיסורי הנאה [1] - שרו פרשייהו; ומדקאמר ליה 'מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודת כוכבים', וקא מהדר ליה 'אם כן למה לא אסרוה בהנאה' - מכלל דעבודת כוכבים אסור פרשייהו.
ולהדר ליה משום דליתיה לאיסורא בעיניה, דהא מורייס לרבנן, דלא אסרוהו בהנאה - מאי טעמא? לאו משום דליתיה לאיסורא בעיניה?
אמרי: הכא, כיון דאוקמיה קא מוקים - חשיב ליה כמאן דאיתיה לאיסוריה בעיניה.
השיאו לדבר אחר [אמר לו: ישמעאל אחי - היאך אתה קורא "כי טובים דודיך מיין" (שיר השירים א ב), או "כי טובים דודייך מיין"? אמר לו: "כי טובים דודייך מיין". אמר לו: אין הדבר כן, שהרי חברו מלמד עליו: "לריח שמניך טובים" (שיר השירים א ג)]:
מאי (שיר השירים א ב): [ישקני מנשיקות פיהו] כי טובים דודיךָ מיין?
כי אתא רב דימי, אמר: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! עריבים עלי דברי דודיך [2] יותר מיינה של תורה [3].
מאי שנא האי קרא דשייליה?
אמר רבי שמעון בן פזי, ואיתימא רבי שמעון בר אמי: מרישיה דקרא קאמר ליה: 'ישקני מנשיקות פיהו': אמר ליה: ישמעאל אחי: חשוק שפתותיך [4] זו בזו, ואל תבהל להשיב [5].
מאי טעמא?
אמר עולא, ואיתימא רב שמואל בר אבא: גזרה חדשה היא [6], ואין מפקפקין בה [7].
מאי גזירתא?
אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי: משום ניקור [שנחש הטיל בו ארס].
ולימא ליה 'משום ניקור'?
כדעולא, דאמר עולא: כי גזרי גזירתא במערבא - לא מגלו טעמא [8] עד תריסר ירחי שתא, דלמא איכא איניש דלא סבירא ליה - ואתי לזלזולי בה [9].
מגדף בה [בטעם 'משום ניקור’] רבי ירמיה: אלא מעתה: [גבינה] יבשה תשתרי, ישן תשתרי, דאמר רבי חנינא: יבש מותר [10]: אין מניחו ליבש [11]; ישן [12] מותר: אין מניחו לישן [13]!
אמר רבי חנינא: לפי שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב [14];
ושמואל אמר: מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה [15], הא קיבה גופא - שריא.
ומי אמר שמואל הכי [16]? והתנן [חולין פ"ח מ"ה] 'קיבת העובד כוכבים ושל נבילה - הרי זו אסורה' והוינן בה: אטו דעובד כוכבים לאו נבלה היא? ואמר שמואל: חדא קתני: קיבת שחיטת עובד כוכבים נבלה אסורה.
לא קשיא:
כאן קודם חזרה [17] כאן לאחר חזרה [18], ומשנה [19] לא זזה ממקומה [20].
רב מלכיא משמיה דרב אדא בר אהבה אמר: מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר.
רב חסדא אמר: מפני שמעמידין אותה בחומץ [21].
רב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמעמידין אותה בשרף הערלה.
כמאן? - כי האי תנא דתנן [ערלה פ"א,מ"ז]: 'רבי אליעזר אומר: המעמיד בשרף הערלה – אסור, מפני שהוא פירי'.
אפילו תימא רבי יהושע: עד כאן לא פליג רבי יהושע עליה דרבי אליעזר אלא בקטפא דגוזא [22], אבל בקטפא דפירא [23] – מודי, והיינו דתנן [שם] 'אמר רבי יהושע: שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלין ובשרף העיקרין מותר, בשרף הפגין אסור: מפני שהוא פירי.
בין לרב חסדא בין לרב נחמן בר יצחק תתסר בהנאה?
קשיא.
דרש רב נחמן בריה דרב חסדא: מאי דכתיב (שיר השירים א ג): לריח שמניךָ טובים [שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך]: למה תלמיד חכם דומה? לצלוחית של פלייטין: מגולה - ריחה נודף [24], מכוסה - אין ריחה נודף; ולא עוד אלא דברים שמכוסין ממנו - מתגלין לו [25], שנאמר 'עלמות אהבוך' קרי ביה 'עלומות'; ולא עוד אלא שמלאך המות אוהבו, שנאמר 'עלמות אהבוך' קרי ביה 'על מות'; ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות: אחד העוה"ז ואחד העולם הבא, שנאמר 'עלמות' קרי ביה 'עולמות'.
משנה:
ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, והפת וה��מן שלהן;
רבי ובית דינו התירו השמן [26]
והשלקות [27], וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ [28], וטרית [29] טרופה [30], וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו [31], והחילק [32], וקורט של חלתית [33], ומלח שלקונדית [34] - הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה.
גמרא:
חלב למאי ניחוש לה? אי משום איחלופי - טהור חיור, טמא ירוק! ואי משום איערובי - ניקום [35]! דאמר מר: חלב טהור עומד, חלב טמא אינו עומד!?
אי דקא בעי לגבינה - הכי נמי; הכא במאי עסקינן? דקא בעי ליה לכמכא [36].
נשקול מיניה קלי [37] וניקום?
כיון דבטהור נמי איכא נסיובי [38] דלא קיימי - ליכא למיקם עלה דמילתא [39].
ואיבעית אימא [40]: אפילו תימא דקבעי לה לגבינה איכא [41] דקאי [42] ביני אטפי [43].
והפת:
אמר רב כהנא אמר רבי יוחנן: פת לא הותרה בבית דין.
מכלל דאיכא מאן דשרי?
אִין: דכי אתא רב דימי, אמר: פעם אחת יצא רבי לשדה והביא עובד כוכבים לפניו פת פורני [44] מאפה סאה; אמר רבי: כמה נאה פת זו! מה ראו חכמים לאוסרה!?
'מה ראו חכמים?' - משום חתנות! אלא 'מה ראו חכמים לאוסרה בשדה [45]!?'; כסבורין העם התיר רבי הפת, ולא היא: רבי לא התיר את הפת.
רב יוסף - ואיתימא רב שמואל בר יהודה – אמר: לא כך היה מעשה, אלא אמרו: פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה פת דחוק לתלמידים; אמר רבי: "אין כאן פלטר"? כסבורין העם לומר פלטר עובד כוכבים, והוא לא אמר אלא פלטר ישראל.
אמר רבי חלבו: אפילו למאן דאמר 'פלטר עובד כוכבים לא אמרן אלא דליכא פלטר ישראל אבל במקום דאיכא פלטר ישראל – לא', ורבי יוחנן אמר אפילו למאן דאמר: פלטר עובד כוכבים - הני מילי בשדה, אבל בעיר – לא: משום חתנות.
איבו הוה מנכית [46] ואכיל פת אבי מצרי [47]; אמר להו רבא - ואיתימא רב נחמן בר יצחק: לא תשתעו מיניה דאיבו, דקאכיל לחמא דארמאי!
והשמן שלהן:
שמן: רב אמר: דניאל גזר עליו! ושמואל אמר:
הערות
[עריכה]- ^ כי עולה, והוא הדין לשור הנסקל
- ^ דברי סופרים
- ^ עיקר תורה שבכתב
- ^ כדמתרגמינן 'וחשוקיהם' (שמות לח יב) = וכבושיהן
- ^ ואל תדקדק להקשות לו
- ^ מקרוב גזרו על הגבינה
- ^ ואין מפרשין טעמה, כדמפרש ואזיל; 'מפקפקין' לשון חטיטה בדבר; סתום לפשפשו; ובלע"ז 'פוריי"ד', כמו (סוכה דף טו.) 'מפקפק ונוטל אחת מבינתיים'
- ^ למה גזרו עליו
- ^ דלמא איכא דלית ליה ההוא טעמא, ולא בדיל מיניה, ומזלזל בה; אבל השתא דלא מגלו טעמא דמלתא - בדלי מיניה כולי עלמא, דסברי: קמו רבנן במלתא דאתי מיניה חורבא, ואנן הוא דלא בקיאינן בטעמא'
- ^ כל גילוי שיבש מותר
- ^ דארס של נחש, אילו היה שם - לא היה מניחו ליבש
- ^ יין ושכר שנתגלו כשהם חדשים והמתין להם עד שנתיישנו
- ^ דאי היה בו ארס של נחש - לא היה מניחו ליישן
- ^ בין גומא של גבינה נשאר מן החלב, וחלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו – אסור: דלמא עריב ביה חלב טמא, וחלב טמא אינו עומד, ואם עירב טמא בטהור - הטמא נשאר עם נסיובי דחלבא הטהור - שקורין 'מישג"א', וחלב טמא אסור מן התורה ובבכורות (דף ו:) ילפינן לה, ויש לחוש שבגומות נשאר ממנו
- ^ ועור - לאו פירשא הוא, ואסור
- ^ דעור קיבת נבלה דאסורה, אבל קיבה עצמה דנבלה: דהיינו חלב הקרוש הכנוס במעי הטלה – שריא, אלמא פירשא בעלמא הוא
- ^ אותה משנה דשחיטת חולין, דקיבת עובד כוכבים נבלה ואסורה - נשנית קודם שחזר בו רבי יהושע מדבריו שאמר לו לרבי ישמעאל 'מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה', וסבר לאו פירשא היא
- ^ הך דשני שמואל 'מפני שמעמידין אותה בעור, אבל קיבה עצמה שריא' - לאחר חזרה שחזר בו רבי יהושע מפני תשובתו של רבי ישמעאל
- ^ הנשנית בשחיטת חולין (דף קטז.) - קודם חזרה
- ^ לא עקרוה לגמרי: דהואיל ונשנית – נשנית, אבל אין הלכה כמותה, שהרי חזר בו
- ^ שהחומץ מעמיד חלב; ולקמן פריך לה: אם כן ליתסר בהנאה?
- ^ בשרף היוצא מן העץ
- ^ בשרף הפירי עצמו
- ^ והיינו דכתיב 'שמן תורק שמך': כשמגלין אותה ומריקין שמנה, כלומר: כשאתה מלמד תורה לתלמידים - אז יצא לך שם
- ^ מעצמן, בלא טורח כשהוא מלמדן
- ^ לא גרסינן, דהא לאו איהו שרייה אלא רבי יהודה נשיאה בר בריה שרייה, כדאמר בגמרא: 'מסתמיך ואזיל רבי יהודה נשיאה', ורבי יהודה נשיאה דגמרא היינו רבי יהודה הנשיא בנו של רבן גמליאל ברבי, שהיה בימי האמוראים! והכי נמי אמרינן בגמרא: 'רבי יהודה הנשיא בנו של רבן גמליאל הורה כו', ואילו רבי - בנו של רבן שמעון בן גמליאל היה, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא פד:)
- ^ כל דבר שבישלו עובד כוכבים ואפילו בכלי טהור; וכולהו משום חתנות
- ^ לכבוש דגים וירק וראש ורגלים של בהמה בחומץ
- ^ מין דגים קטנים מלוחים
- ^ שנטרפו ונשתברו הדגים, ואין ניכרין; הלכך חיישי לטמאים
- ^ שדרך כלבית ליגדל מאליה בציר של דגים טהורים, ואם יש ציר דג טמא עמו - לא תגדל כלבית בו; והיא עצמה טמאה
- ^ מין דגים קטנים טהורים, והיא 'סולתנית', ואין לה סנפיר וקשקשת - ועתיד לגדל לאחר זמן סנפיר וקשקשת, וקיימא לן דמותרת; ואמר בגמרא 'מפני מה אסרוה? - מפני שעירבונה עולה עמה': דגים טמאים הדומים לה, הלכך לא שנא טרופה ולא שנא אינה טרופה: איכא למיחש לאחד מאלף ביניהם, דדמו ליה ולא מינכרי; אבל טרית - אין שקץ דומה לה, הלכך כי אינה טרופה - שריא
- ^ מין פירי הוא, שקורין 'לזר"א' בלע"ז, ומחתכין את קרטיו בסכין, ואסור משום שמנוניתא דסכינא
- ^ מפרש בגמרא (לקמן לט:)
- ^ יעמידנו על ידי קיבה לגבינה
- ^ מאכל
- ^ מעט
- ^ מישג"א
- ^ שמא נתערב בו חלב טמא, וכשהעמידו - עומד טהור שבו, והטמא נשאר עם הנסיובי; הלכך אין זה נסיון להכשיר הראשונים לאכול, אבל לגבינה - סלקא דעתא השתא דמותר
- ^ אפילו לגבינה נמי אסור
- ^ נסיובי
- ^ דקיימי בגבינה
- ^ בתוך הגומות שבגבינה, וחיישינן שמא מן החלב טמא שלא עומד נשאר עם הנסיובי בגומות
- ^ הוא תנור שהוא גדול, ופיו מן הצד; וכל תנור שבמשנה - קטן הו,א ומקום שפיתת ב' קדירות ופיו למעלה
- ^ דליכא למיחש לאימשוכי דאקראי בעלמא הוא
- ^ נושך
- ^ בשדות אצל המצרים