ביאור:בבלי מכות דף כד

עמוד א (דלג לעמוד ב)

שית מאה וחד סרי הוי ^[1]; 'אנכי' ו'לא יהיה לך' - מפי הגבורה שמענום ^{[2] [3]}.

<סימן דמשמ"ק ס"ק>:

בא דוד והעמידן על אחת עשרה ^[4], דכתיב (תהלים טו א-ה) מזמור לדוד [ה’] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך? - הולך תמים, ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם;

'הולך תמים' - זה אברהם, דכתיב (בראשית יז א) [ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי] התהלך לפני והיה תמים;

'פועל צדק' - כגון אבא חלקיהו;

'ודובר אמת בלבבו' - כגון רב ספרא ^[5];

'לא רגל על לשונו' - זה יעקב אבינו, דכתיב (בראשית כז יב) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע [והבאתי עלי קללה ולא ברכה] ^[6];

'לא עשה לרעהו רעה' - שלא ירד לאומנות חבירו;

'וחרפה לא נשא על קרובו' - זה המקרב את קרוביו ^[7];

'נבזה בעיניו נמאס' - ^[8] זה חזקיהו המלך ^[9] שגירר עצמות אביו במטה של חבלים ^[10];

'ואת יראי ה' יכבד' - זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם - היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו, וקורא לו "רבי רבי מרי מרי";

'נשבע להרע ולא ימיר' - כרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: אהא בתענית עד שאבא לביתי;

'כספו לא נתן בנשך' - אפילו ברבית עובד כוכבים ^[11];

'ושוחד על נקי לא לקח' - ^[12] כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי ^[13];

כתיב 'עושה אלה לא ימוט לעולם'; כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה, אמר: מאן דעביד להו לכולהו - הוא דלא ימוט, הא חדא מינייהו ימוט!

אמרו ליה: מי כתיב 'עושה כל אלה'? 'עושה אלה' כתיב: אפילו בחדא מינייהו, דאי לא תימא הכי - כתיב קרא אחרינא: (ויקרא יח) אל תטמאו בכל אלה - התם נמי: הנוגע בכל אלה הוא דמטמא, בחדא מינייהו לא? אלא לאו באחת מכל אלה; הכא נמי באחת מכל אלו.

בא ישעיהו ^[14] והעמידן על שש, דכתיב (ישעיהו לג טו) הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע:

'הולך צדקות' - זה אברהם אבינו, דכתיב ^[15] כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'

'ודובר מישרים' - זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים

'מואס בבצע מעשקות' - כגון רבי ישמעאל בן אלישע ^[16];

'נוער כפיו מתמוך בשוחד' - כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי;

'אוטם אזנו משמוע דמים' - ^[17] דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק ^[18], כגון רבי אלעזר ברבי שמעון ^[19];

'ועוצם עיניו מראות ברע' - כדרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא: זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה

וכתיב (ישעיהו לג טז) הוא מרומים ישכון [מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים];

בא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב (מיכה ו ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך

'עשות משפט' - זה הדין;

'אהבת חסד' - זה גמילות חסדים

'והצנע לכת' - זה הוצאת המת ^[20] והכנסת כלה: והלא דברים קל וחומר: ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא אמרה תורה 'והצנע לכת' - דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה!

חזר ישעיהו והעמידן על שתים, שנאמר (ישעיהו נו א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה [כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות]

בא עמוס והעמידן על אחת, שנאמר (עמוס ה ד) כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו.

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימא דרשוני בכל התורה כולה?

אלא בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר (חבקוק ב ד) [הנה עפלה לא ישרה נפשו בו] וצדיק באמונתו יחיה.

אמר רבי יוסי בר חנינא: ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל - באו ארבעה נביאים וביטלום:

משה אמר (דברים לג כח) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב [אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל] ^[21] - בא עמוס וביטלה, [שנאמר] (עמוס ז ה) [ואמר ה' אלקים] חדל נא מי יקום יעקב ^[22] [כי קטן הוא] ^[23]; וכתיב ^[24] ניחם ה' על זאת [היה לא תהיה אמר ה' אלקים];

^[25]

משה אמר (דברים כח סה) ובגוים ההם לא תרגיע [ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש] - בא ירמיה ואמר (ירמיהו לא א) [כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב] הלוך להרגיעו ישראל ^[26];

משה אמר (שמות לד ז) [נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה] פוקד עון אבות על בנים [ועל בני בנים על שלשים וע�� רבעים] - בא יחזקאל וביטלה: (יחזקאל יח ד) [הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה] הנפש החוטאת היא תמות;

משה אמר (ויקרא כו לח) ואבדתם בגוים [ואכלה אתכם ארץ איביכם] - בא ישעיהו ואמר (ישעיהו כז יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול [ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם] ^[27].

אמר רב: מסתפינא מהאי קרא: 'ואבדתם בגוים'.

מתקיף לה רב פפא: דלמא כאבידה המתבקשת ^[28], דכתיב (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך [כי מצותיך לא שכחתי]?

אלא מסיפא דקרא: (ויקרא כו לח) [ואבדתם בגוים] ואכלה אתכם ארץ אויביכם!

מתקיף לה מר זוטרא: דלמא כאכילת קישואין ודילועין ^[29]?

וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה ^[30] [ברחוק] מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין - ורבי עקיבא משחק; אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם - מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו: הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו - בית הדום רגלי אלהינו שרוף

באש ולא נבכה?

אמר להן: לכך אני מצחק: ומה לעוברי רצונו ^[31] כך ^[32] - לעושי רצונו ^[33] על אחת כמה וכמה ^[34]!

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים; כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם ^[35]; כיון שהגיעו להר הבית - ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים! התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא מצחק!

אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר א נא) [ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו הלוים] והזר הקרב יומת - ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?

אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו ח ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו - וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון ^[36] וזכריה במקדש שני ^[37]? - אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה: ^[38] באוריה כתיב (מיכה ג ב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער]; בזכריה כתיב (זכריה ח ד) [כה אמר ה' צבאות] עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם [ואיש משענתו בידו מרב ימים] ^[39] עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה; עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה!

אמרו לו: עקיבא ניחמתנו! עקיבא ניחמתנו ^[40]!

הדרן עלך אלו הן הלוקין וסליקא לה מסכת מכות