ביאור:בבלי מכות דף ט

עמוד א (דלג לעמוד ב)

שאין בה שוה פרוטה ^[1], דאמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה – לוקה, ולא מקשינן הכאה לקללה ^[2].

חוץ מעל ידי גר תושב וכו' [וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב]:

^[3] אלמא גר תושב - עובד כוכבים הוא!?

אימא סיפא: 'גר תושב גולה ע"י גר תושב'!

אמר רב כהנא: לא קשיא: כאן - בגר תושב שהרג גר תושב ^[4], כאן ^[5] - בגר תושב שהרג ישראל ^[6] [עיין רבנו חננאל].

איכא דרמי קראי אהדדי: כתיב (במדבר לה טו) לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים [למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה], וכתיב (במדבר לה יב) והיו לכם הערים למקלט [מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט] - לכם ולא לגרים!?

אמר רב כהנא: לא קשיא: כאן [פסוק יב] בגר תושב שהרג ישראל, כאן [פסוק טו] בגר תושב שהרג גר תושב;

ורמינהי: 'לפיכך גר ועובד כוכבים שהרגו נהרגין' ^[7]; קתני גר דומיא דעובד כוכבים: מה עובד כוכבים: לא שנא דקטל בר מיניה ^[8] ולא שנא דקטל דלאו בר מיניה ^[9], נהרג - אף גר ^[10]: לא שנא דקטל בר מיניה ^[11] ולא שנא קטל דלאו בר מיניה ^[12] – נהרג!?

אמר רב חסדא: לא קשיא: כאן שהרגו דרך ירידה, כאן שהרגו דרך עלייה: דרך ירידה, דישראל גלי - איהו נמי סגי ליה בגלות; דרך עלייה - דישראל פטור - הוא נהרג.

אמר ליה רבא: ולאו קל וחומר הוא: ומה דרך ירידה דישראל גלי איהו נמי סגי ליה בגלות, דרך עלייה - דישראל פטור - איהו נהרג?

אלא אמר רבא: באומר מותר ^[13].

אמר ליה אביי: 'אומר מותר' - אנוס הוא!

אמר ליה: שֶׁאֲנִי אומר: אומר מותר קרוב למזיד הוא.

ואזדו לטעמייהו ^[14], דאיתמר: כסבור בהמה ונמצא אדם, כנעני ונמצא גר תושב ^[15]: רבא אומר: חייב ^[16]: אומר מותר קרוב למזיד הוא; רב חסדא אומר: פטור: אומר מותר אנוס הוא.

איתיביה רבא לרב חסדא: (בראשית כ ג) [ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו] הנך מת על האשה אשר לקחת [והוא בעלת בעל]; מאי לאו בידי אדם ^[17]?

לא בידי שמים; דיקא נמי דכתיב (בראשית כ ו) [ויאמר אליו האלהים בחלם, גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם אנכי אותך] מחטוא לי [על כן לא נתתיך לנגע אליה].

ולטעמיך (בראשית לט ט) [איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת] וחטאתי לאלהים - לאלהים ולא לאדם ^[18]!? אלא דינו מסור לאדם; הכא נמי דינו מסור לאדם.

איתיביה אביי לרבא: (בראשית כ ד) [ואבימלך לא קרב אליה ויאמר: ד’] הגוי גם צדיק תהרוג ^[19]?!

התם כדקא מהדרי עלויה ^[20]: (בראשית כ ז) ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא [ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך] -

אשת נביא הוא דתיהדר, דלאו נביא לא תיהדר? אלא כדאמר רבי שמואל בר נחמני, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: הכי קאמר ליה: 'ועתה השב אשת האיש' מכל מקום; ודקאמרת 'הגוי גם צדיק תהרוג' [פסוק ה] הלא הוא אמר לי אחותי היא וגו' [והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת]: נביא הוא, וממך למד: אכסנאי הוא שבא לעיר - על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו, כלום שואלין אותו "אשתך זו"? "אחותך זו"? - מכאן שבן נח נהרג: שהיה לו ללמוד ולא למד.

משנה:

הסומא אינו גולה - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: גולה.

השונא אינו גולה.

רבי יוסי אומר: השונא נהרג, מפני שהוא כמועד ^[21].

רבי שמעון אומר: יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה ^[22]; זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג ^[23] - אינו גולה ^[24], ושלא לדעת הרג ^[25] - הרי זה גולה ^[26].

גמרא:

תנו רבנן: (במדבר לה כג) [או בכל אבן אשר ימות בה] בלא ראות [ויפל עליו וימת והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו] ^[27] - פרט לסומא ^[28], דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: 'בלא ראות' - לרבות את הסומא!

מאי טעמא דרבי יהודה?

דכתיב (דברים י�� ה) ואשר יבא את רעהו ביער [לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי] - אפילו סומא אתא! 'בלא ראות' – מעטיה;

ורבי מאיר?

'בלא ראות' – למעט; 'בבלי דעת' – למעט; הוי 'מיעוט אחר מיעוט', ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות!

ורבי יהודה?

'בבלי דעת' - פרט למתכוין הוא דאתא ^[29].

רבי יוסי אומר: השונא נהרג כו' [מפני שהוא כמועד]:

והא לא אתרו ביה?

מתניתין - רבי יוסי בר יהודה היא, דתניא: רבי יוסי בר יהודה אומר: חבר אינו צריך התראה, לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד ^[30].

רבי שמעון אומר: יש שונא גולה [ויש שונא שאינו גולה: זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג - אינו גולה, ושלא לדעת הרג - הרי זה גולה]:

תניא: 'כיצד אמר רבי שמעון 'יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה'? – 'נפסק ^[31]' גולה ^[32], 'נשמט' ^[33] - אינו גולה ^[34]'.

והתניא: 'רבי שמעון אומר: לעולם אינו גולה עד שישמט מח��לו ^[35] מידו ^[36]': קשיא נפסק אנפסק, קשיא נשמט אנשמט!?

נפסק אנפסק לא קשיא: הא ^[37] - באוהב ^[38]; והא ^[39] – בשונא ^[40]; נשמט אנשמט לא קשיא: הא רבי והא רבנן ^[41].

^[42]

משנה:

להיכן גולין? - לערי מקלט: לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען, שנאמר (במדבר לה יד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען [ ערי מקלט תהיינה];

עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל ^[43] - לא היו שלש ^[44] שבעבר הירדן קולטות, שנאמר (במדבר לה יג) [והערים אשר תתנו] שש ערי מקלט תהיינה [לכם] - עד שיהיו ששתן קולטות כאחת;

ומכוונות להן דרכים מזו לזו, שנאמר (דברים יט ג) תכין לך הדרך ושלשת [את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח];

ומוסרין להן שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך, וידברו אליו ^[45];

רבי מאיר אומר: <אף> הוא מדבר על ידי עצמו, שנאמר (דברים יט ד) וזה דבר הרוצח [אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם];

רבי יוסי בר יהודה אומר: בתחלה ^[46] אחד שוגג ואחד מזיד ^[47] מקדימין לערי מקלט ^[48], ובית דין שולחין ומביאין אותו משם; מי שנתחייב מיתה בבית דין – הרגוהו; ושלא נתחייב מיתה – פטרוהו; מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו, שנאמר (במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח, מיד גאל הדם] והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו [אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש].

גמרא:

תנו רבנן: שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען;

ומכוונות היו ^[49] כמין שתי שורות שבכרם: חברון ביהודה (יהושע כ ז: ויקדשו את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים ואת קרית ארבע היא חברון בהר יהודה) - כנגד בצר במדבר (דברים ד מג: את בצר במדבר בארץ המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי); שכם בהר אפרים - כנגד רמות בגלעד; קדש בהר נפתלי - כנגד גולן בבשן.

'ושלשת' (דברים יט ג: תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח) - שיהו משולשין ^[50]: שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון;

בעבר הירדן תלת בארץ ישראל תלת ^[51]?

אמר אביי: בגלעד ^[52] שכיחי רוצחים,