ביאור:בבלי מכות דף כג

עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

מאי טעמא?

משום (דברים כה ג) [ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה ו]נקלה [אחיך לעיניך].

אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: מנין לרצועה שהיא של עגל? דכתיב 'ארבעים יכנו' וסמיך ליה ^[1] לא תחסום שור בדישו.

ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין, שאין חוסמין אותה ^[2]? דכתיב 'לא תחסום שור בדישו' וסמיך ליה ^[3] כי ישבו אחים יחדו [ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה]

ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: כל המבזה את המועדים ^[4] כאילו עובד עבודה זרה, דכתיב (שמות לד יז) אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה ^[5] את חג המצות תשמור [שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים] ^[6].

ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר - ראוי להשליכו לכלבים, דכתיב (שמות כב ל) [ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו] לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה (שמות כג א) לא תשא שמע שוא [אל תשת ידך עם רשע להית עד חמס] ^[7] - קרי ביה נמי 'לא תשיא'.

ושתי רצועות וכו':

תנא: של חמור, כדדריש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא (ישעיהו א ג) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע [עמי לא התבונן]: אמר הקב"ה: יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו!

ידה טפח וכו':

אמר אביי: שמע מינה: כל חד וחד לפום גביה עבדינן ליה.

אמר ליה רבא: אם כן נפיש להו רצועות טובא!?

אלא אמר רבא: אבקתא ^[8] אית ליה: כי בעי - מיקטר ביה, כי בעי - מרפה בה [ברצועה או בטבעת מקצרים או מאריכים את הרצועות].

מלקין אותו [שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו]:

מנא הני מילי?

אמר רב כהנא: דאמר קרא: (דברים כה ב) [והיה אם בן הכות הרשע] והפילו השופט הכהו לפניו כדי רשעתו במספר: רשעה אחת מלפניו, ^[9] שתי רשעיות מאחריו.

אין מלקין אותו וכו' [כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה]:

אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן: מנין לרצועה שהיא מוכפלת?

שנאמר 'והפילו'.

והא מיבעי ליה לגופיה?

אם כן לכתוב קרא 'יטיהו', מאי 'הפילו'? - שמע מינה תרתי.

המכה מכה בידו [אחת בכל כחו]:

תנו רבנן: 'אין מעמידין חזנין אלא חסירי כח ויתירי מדע.

רבי יהודה אומר: אפילו חסירי מדע ויתירי כח ^[10]'.

אמר רבא: כוותיה דרבי יהודה מסתברא, דכתיב (דברים כה ג) [ארבעים יכנו] לא יוסיף פן יוסיף [להכתו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך]: אי אמרת בשלמא חסירי מדע ^[11] - היינו דצריך לאזהורי, אלא אי אמרת יתירי מדע - מי צריך לאזהורי?

ורבנן?

אין מזרזין אלא למזרז.

תנא: 'כשהוא מגביה מגביה בשתי ידיו, וכשהוא מכה מכה בידו אחת' - כי היכי דתיתי מרזיה.

והקורא קורא כו':

תנו רבנן: 'הגדול שבדיינין קורא, השני מונה, והשלישי אומר "הכהו"!

בזמן שמכה מרובה – מאריך, בזמן שמכה מועטת – מקצר.' - והא אנן תנן 'חוזר לתחלת המקרא'?

מצוה לצמצם, ואי לא צמצם - חוזר לתחלת המקרא.

תנו רבנן [סיפרי כי תצא פיסקא רפו]: (דברים כה ג) [ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה] מכה רבה [ונקלה אחיך לעיניך]; אין לי אלא מכה רבה, מכה מועטת ^[12] מנין? תלמוד לומר: [לא יוסיף פן יוסיף להכתו] על אלה ^[13].

אם כן מה תלמוד לומר 'מכה רבה'?

לימד על הראשונות שהן מכה רבה ^[14].

נתקלקל [נתקלקל בין בריעי בין במים – פטור; רבי יהודה אומר: האיש בריעי והאשה במים]:

תנו רבנן [דומה לסיפרי כי תצא פיסקא רפו]: 'אחד האיש ואחד האשה בריעי ולא במים - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: האיש בריעי והאשה במים; וחכמים אומרים: אחד האיש ואחד האשה בין בריעי בין במים'.

והתניא: 'רבי יהודה אומר: אחד האיש ואחד האשה בריעי'?

אמר רב נחמן בר יצחק: שניהם שוין בריעי ^[15].

אמר שמואל: כפתוהו ורץ מבית דין – פטור.

מיתיבי: 'קלה ^[16] - בין בראשונה ^[17] בין בשניה ^[18] - פוטרין אותו ^[19]; נפסקה רצועה בשניה ^[20] - פוטרין אותו ^[21], בראשונה אין פוטרין אותו ^[22]' – אמאי? להוי כרץ?

התם רץ, הכא לא רץ.

תנו רבנן: אמדוהו לכשילקה קלה ^[23] - פוטרין אותו ^[24]; לכשיצא מבית דין קלה ^[25] מלקין אותו; ולא עוד אלא אפילו קלה בתחלה ^[26] - מלקין אותו ^[27], שנאמר (דברים כה ב-ג) [והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט] והכהו [לפניו כדי רשעתו במספר] [ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה] ונקלה [אחיך לעיניך] - ולא שנקלה כבר בבית דין.

משנה:

כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם, שנאמר (דברים כה) ונקלה אחיך לעיניך כשלקה הרי הוא כאחיך - דברי רבי חנניה בן גמליאל;

ואמר רבי חנניה בן גמליאל: מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה - העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו ^[28]!

רבי שמעון אומר: ממקומו הוא למד, שנאמר ^[29]: [כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה] ונכרתו הנפשות העשת [מקרב עמם] ^[30] ואומר ^[31]:

[המשך המשנה]

(ויקרא יח ה) [ושמרתם את חקתי ואת משפטי] אשר יעשה אותם האדם וחי בהם [אני ה’] ^[32] - הא ^[33]: כל היושב ולא עבר עבירה - נותנין לו שכר כעושה מצוה;

רבי שמעון בר רבי אומר: הרי הוא אומר (דברים יב כג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש [ולא תאכל הנפש עם הבשר]: ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו - הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות - שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן - הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות!

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל ^[34] לפיכך הרבה להם תורה ומצות ^[35] שנאמר (ישעיהו מב כא) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

גמרא:

אמר רבי יוחנן: חלוקין עליו חבריו על רבי חנניה בן גמליאל. אמר רב אדא בר אהבה: אמרי בי רב: תנינן ^[36]: 'אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת ^[37]' ואם איתא - אידי ואידי בידי אדם הוא!?

רב נחמן <בר יצחק> אומר: הא ^[38] מני? - רבי יצחק היא, דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא, דתניא: רבי יצחק אומר: חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצאת כרת באחותו? לדונו בכרת ולא במלקות ^[39].

רב אשי אמר: אפילו תימא ^[40] רבנן ^[41]זה עיקר זדונו בידי אדם ^[42], וזה עיקר זדונו ^[43] בידי שמים ^[44].

אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: הלכה כרבי חנניה בן גמליאל.

אמר רב יוסף: מאן סליק לעילא ואתא ואמר?

אמר ליה אביי: אלא הא דאמר רבי יהושע בן לוי: 'שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם' - מאן סליק לעילא ואתא ואמר? אלא קראי קא דרשינן - הכי נמי קראי קא דרשינן.

גופא: אמר רבי יהושע בן לוי: שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם, [אלו הן]: מקרא מגילה ושאילת שלום [בשם] והבאת מעשר:

מקרא מגילה ^[45] - דכתיב (אסתר ט כז) קימו וקבלו היהודים [עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה] - קיימו למעלה מה שקבלו למטה;

ושאילת שלום ^[46] - דכתיב (רות ב ד) והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם [ויאמרו לו יברכך ה’] ואומר (שופטים ו יב) [וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו] ה' עמך גבור החיל.

מאי 'ואומר'? - וכי תימא בועז הוא דעביד מדעתיה, ומשמיא לא אסכימו על ידו? - תא שמע: ואומר ה' עמך גבור החיל ^[47].

הבאת מעשר ^[48] - דכתיב ^[49] (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די ^[50] - מאי 'עד בלי די'? אמר רמי בר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

אמר רבי אלעזר: בשלשה מקומות הופיע ^[51] רוח הקודש: בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל הרמתי, ובבית דינו של שלמה:

בבית דינו של שם ^[52], דכתיב (בראשית לח כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני [כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה] - מנא ידע? דלמא כי היכי דאזל איהו לגבה - אזל נמי אינש אחרינא [לגבה]? - יצאת בת קול ואמרה "ממני יצאו כבושים ^[53]" ^[54].

בבית דינו של שמואל דכתיב (שמואל א יב ג-ה) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי [וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם] [פסוק ד] ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו [ולא לקחת מיד איש מאומה] [פסוק ה] ויאמר עד ה' ועד משיחו כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד'; 'ויאמר'? 'ויאמרו' מיבעי ליה!? - יצאת בת קול ואמרה "אני עד בדבר זה". ^[55]

בבית דינו של שלמה - דכתיב (מלכים א ג כז) ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו; מנא ידע? דלמא איערומא מיערמא? - יצאת בת קול ואמרה "היא אמו"!

אמר רבא: ממאי? דלמא יהודה, כיון דחשיב ירחי ויומי ואיתרמי [ולפי החשבון נראה שהריונה ממנו]; דחזינן מחזקינן, דלא חזינן לא מחזקינן [ואין לחשוד בתמר שההריון מאדם אחר]!

שמואל נמי: כולהו ישראל קרי להו בלשון יחידי, דכתיב (ישעיהו מה יז) ישראל נושע בה' [תשועת עולמים לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד];

שלמה נמי: מדהא קא מרחמתא והא לא קא מרחמתא!? - אלא גמרא.

דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה: שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה ^[56], ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם ^[57].

אמר רב המנונא: מאי קרא? - (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה [קהלת יעקב]; 'תורה' בגימטריא