נעמי פרנקל

נעמי פרנקל

לידה	20 בנובמבר 1918 ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	20 בנובמבר 2009 (בגיל 91) רמת גן, ישרא��
מדינה	ישראל, גרמניה
מקום קבורה	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית, גרמנית
בן או בת זוג	ישראל רוזנצווייג
פרסים והוקרה	פרס רופין (1957) פרס אוסישקין (1962) פרס ניומן (2005)

נעמי פרנקל (20 בנובמבר 1918 - 20 בנובמבר 2009) הייתה סופרת ישראלית.

פרנקל נולדה וגדלה בברלין, בת למשפחה מתבוללת, לצד שישה אחים ואחיות. אביה לחם בשורות הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, ובמהלכה הכיר את אמהּ, בת למשפחה שומרת מצוות מפולין. אמהּ נפטרה כשהייתה בת חמש שנים. לאחר עליית הנאצים לשלטון צורפה בשנת 1934 לקבוצת נערות שעלו לארץ ישראל ונקלטה בחוות הלימוד של רחל ינאית בן-צבי. משם עברה לחברת הנוער של קיבוץ משמר העמק. היא נישאה למדריכהּ בתנועה, ישעיהו (שייק) בארי, ולזוג נולדו שתי בנות.

במלחמת העצמאות שירתה בפלמ"ח, ולאחר מכן עברה לקיבוץ בית אלפא, שם נישאה לישראל רוזנצוויג, מורה לעברית ולהיסטוריה יהודית, ועורך ספרותי בספרית פועלים. לזוג נולדה בת אחת.

על ראשית דרכה כסופרת סיפרה: "אין לי יצר הפרסום. שנים כתבתי ולא הראיתי דבר לאיש. פעם, אחרי שנים של ניסיון, כאשר נתגבשו אצלי ארבעת הפרקים הראשונים, קראתי אותם לפני בעלי. ישראל הוא בעל טעם ספרותי מעולה, הוא לקח את הפרקים לשלונסקי, שנחן ב'חוש ששי' והוא מבחין בכישרון גם כשהוא באיבו. מיד פרסם את הפרקים ב'אורלוגין'. הופיעו ביקורות טובות, והדבר היה בחינת הפתעה גם לי וגם לקיבוץ. מעולם לא הכרזתי על עצמי כסופרת, וכך התחלתי."^[1]

בשנת 1956 פרסמה את הספר הראשון בטרילוגיה "שאול ויוהאנה" - רומן המתאר את יהדות גרמניה ערב עליית הנאציזם. בעקבות זאת קיבלה, בהמלצתו של שר המשפטים, פנחס רוזן, מלגה מאביה של אנה פרנק על מנת לחקור את העם הגרמני, שהתה שנה בגרמניה וחצי שנה באנגליה. במהלך שהותה בגרמניה כתבה את החלק השני של "שאול ויוהאנה", ובשנת 1967 יצא לאור החלק השלישי.

את השלמת פרידתה מהרעיונות המרכסיסטיים של החברה הקיבוצית תיארה: "בתקופה שבה הייתי באנגליה במסגרת המלגה נפגשתי עם אדם ששחרר אותי לגמרי מהמרכסיזם. הוא הראה לי מסמכים של שיתוף פעולה בין הנאצים והרוסים. סטלין והרוסים היו הראשונים שאימנו את הקצינים הגרמנים. ועוד כל מיני דברים כאלה שהיו עבורי שוק מוחלט"^[2].

ב-1968 ערכה את ספרו האוטוביוגרפי של מאיר הר-ציון, "פרקי יומן", ובעקבות זאת גויסה על ידי אברהם ארנן, לכתוב עבור חיל הים את ההיסטוריה של יחידה מובחרת שלו, לשימוש פנימי^[3]. מהלך זה איפשר לה לעזוב את הקיבוץ, שבו התקשתה להישאר לאחר פטירת בעלה. על גיוסה אמרה: "כן, בהחלט לא הייתי צעירה. וזה באמת היה אטרקציה שהסופרת המפורסמת נעשתה פתאום חיילת"^[2]. שירתה כאזרחית עובדת צה"ל בחיל הים בשייטת 13, כתחקירנית ומתעדת את פעולות הלוחמים במהלך מלחמת ההתשה, ואחר כך במפקדת החיל, שירות כולל של שבע שנים, שכלל את מלחמת יום הכיפורים. במסגרת עבודתה זו ערכה את הספר "ימים עלי ימים", שיצא לאור בהוצאת מפקדת חיל הים. בשנת 1973 יצא לאור ספרה "דודי ורעי" - סיפורה של בת קיבוץ (שעוּבד לסרט טלוויזיה, עבורו נכתב השיר "כמו צמח בר"). במקביל למדה באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה של עם ישראל.

המראות שראתה במלחמת יום הכיפורים הותירו בה רושם עז. בין השאר תיארה: "כשירדתי לסיני, הגעתי לשדה התעופה של אופירה. שדה התעופה, שהיה תמיד שוקק חיים, היה עכשיו שומם. רק שורה ארוכה של ארונות מתים הייתה על הארץ. עד היום אני מתעוררת לפעמים בלילה ורואה לפני את שורות המתים"^[2]. עוד אמרה: "הייתי עדה לדברים נוראיים שקרו, זה הוריד עבורי מהפרק את כל גיבורי הדור. דיין, פרס, כולם"^[4].

נישאה בשלישית לעיתונאי מאיר בן גור^[5].

בשנת 1981 יצא לאור ספרה "צמח בר" (המשך ל'דודי ורעי') על חיילי צה"ל בסיני.

בשנת 1982 עברה לגור בקריית ארבע עם משפחתה. לטענתה, כפועל יוצא מן המעבר הפיזי והמהפך האידאולוגי נודו היא ויצירתה מן השיח הספרותי: "ברגע שעברתי לחברון, עברתי דברים קשים מאוד. קודם לכן הייתי מלכת הספרות העברית. ברגע שדרכו רגלי פה, התחילו להחרים אותי. הוציאו את 'שאול ויוהאנה' מתוכנית הלימודים. כתבו נגדי מאמרים. אנשים שהיו חברים שלנו, שאכלו על שולחננו שנים, חדלו לדבר איתי. אני הייתי בוגדת."^[2]

בשנת 1999 יצא לאור ספרה "ברקאי", המתאר יהודים בטורקיה לאחר דור האנוסים בספרד. בשנת 2003 יצא לאור ספרה "פרדה", העוסק ביישוב היהודי בחברון עד למאורעות תרפ"ט.

נעמי פרנקל כתבה גם ספרי ילדים ונוער אשר עובדו לשידור ברדיו.

נפטרה ב-20 בנובמבר 2009 במרכז הרפואי שיבא, ביום הולדתה ה-91. לפי צוואתה נקברה בבית אלפא, ליד בעלה השני ישראל רוזנצוויג.

פרנקל זכתה במספר פרסים ספרותיים, בהם:

• פרס רופין ב-1956^[6]
• פרס אוסישקין ב-1962
• פרס ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול ב-1970^[7]
• פרס העיתונות ב-1971^[8]
• פרס ניומן ב-2005

• שאול ויוהאנה, ספרית פועלים, 1957^[9].
• רחלי והאישון, לילדים, ציירו אורה ואליהו שוורץ, תל אביב, לוין אפשטיין, 1972.
• דודי ורעי, תל אביב, עם עובד, 1973^[10].
• צמח בר, עם עובד, 1981.
• ברקאי, ירושלים, גפן, 1999.
• פרדה, ירושלים, גפן, 2003.

• ציפורה כוכבי-רייני, מלכת הקונכייה: סיפור חייה הסוערים של נעמי פרנקל (שלושה כרכים), גפן בית הוצאה לאור, ירושלים: תשע"ג 2013^[11].
• שושנה שרירא, "שאול ויוהנה" "עם וספר" - ביטאון ברית עברית עולמית מדור "במה וספר" בעריכת שושנה שרירא ספטמבר 1956.

מדיה וקבצים בנושא נעמי פרנקל בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של נעמי פרנקל, בקטלוג הספרייה הלאומית
• נעמי פרנקל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• נעמי פרנקל, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• נעמי פרנקל, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• נעמי פרנקל, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• דליה קרפל, סיפור חייה הסוער של הסופרת נעמי פרנקל מגיע לשיא נוסף לאחר מותה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2013
• נדב שרגאי, בין בית אלפא לחברון, באתר ישראל היום, 15 בפברואר 2013
• מאיר עוזיאל, חולם על נעמי, באתר nrg‏, 8 בפברואר 2013
• הספד לאמא - דברים שנשאה דיתי דנן על קבר אימה נעמי פרנקל, "חדשות בן עזר" 498, 7 בדצמבר 2009
• הרצל חקק, נעמי פרנקל - כמו צמח בר, חדשות מחלקה ראשונה, 01/12/2009
• אסתי סגל, ‏כמו צמח בר, באתר גלובס, 23 בנובמבר 2009
• עפרי אילני, סיפורה של נעמי פרנקל - קול הדורות האבודים של ברלין וחברון, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2009
• מתן שירם, ‏האגדה המערבית, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2008
• מאיר עוזיאל, חולמת על, נעמי, באתר nrg‏, 18 באוגוסט 2005
• הלל ויס, ‏כי רחק ממני מנחם - ביקורת על ספרה של נעמי פרנקל: פרדה, נתיב 97, מרץ 2004
• עתיה זר, מבית אלפא עד בית הדסה, באתר ערוץ 7, 1 בינואר 2004
• חוה רזילי, מספרים על עצמם, דבר, 8 באפריל 1963
• גצל קרסל, נעמי פרנקל, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית), מתוך אנציקלופדיה יודאיקה
• נעמי פרנקל, דף שער בספרייה הלאומית
• נעמי פרנקל, בלקסיקון הספרות העברית החדשה