איתן כבל

איתן כבל

לידה	23 באוגוסט 1959 (בן 65) י"ט באב ה'תשי"ט רׂאש הַעָיִן, ישראל
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה	מפלגת העבודה
סיעה	ישראל אחת, העבודה-מימד-עם אחד, העבודה-מימד, המחנה הציוני
שר בלי תיק 4 במאי 2006 – 4 במאי 2007 (שנה) תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט
חבר הכנסת 15 באוקטובר 1996 – 7 ביוני 1999 (שנתיים)
9 במרץ 2001 – 30 באפריל 2019 (18 שנים) כנסות 14, 15–20
יושב-ראש ועדת הכלכלה 11 בינואר 2005 – 31 בינואר 2005 (21 ימים) → אברהם פורז אמנון כהן ←
3 ביוני 2015 – 30 באפריל 2019 (3 שנים) → אבישי ברוורמן יעקב מרגי ←
תפקידים בולטים נוספים מזכ"ל מפלגת העבודה יו"ר סיעת העבודה בכנסת
פרסים והוקרה
פרס לח"כ יוצא מן הכלל של המכון הישראלי לדמוקרטיה (21 ביולי 2015)

אֵיתָן כַּבֵּל (נולד ב-23 באוגוסט 1959) הוא פוליטיקאי עבר, דירקטור ואיש ציבור ישראלי. כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, כיושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת, כשר בלי תיק הממונה על רשות השידור, ושימש מזכ"ל מפלגת העבודה. בספטמבר 2019 פרש מהפוליטיקה והתמנה לדירקטור ב"רותם אנרגיה". מאמצע 2020 הוא חבר המערכת ומשתתף בתוכנית "חי בלילה".

כבל נולד בראש העין, כבן בכור להורים אשר עלו מתימן עשור קודם לכן. בילדותו התחנך בחינוך דתי ולמד במדרשיית נועם. לאחר מכן למד תקופה קצרה בישיבת נחלת דוד ובישיבת הנגב בנתיבות שם התחבר לרב יששכר מאיר שהיה לרבו שנים רבות^[1].

בנובמבר 1977 התגייס לצה"ל, והתנדב לצנחנים^[2]. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר^[3]. מאז שחרורו מהצבא, וגם בתקופת כהונתו כחבר הכנסת, ממשיך כבל להתנדב למילואים^[4] בחטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים^[5]. לאחר שחרורו, בשנים 1982–1983, התגורר ועבד בקיבוץ דפנה שבעמק החולה.

כבל החל ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, אך לא השלים את לימודיו. במהלך הלימודים היה פעיל בהסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית ושימש כסגן יו"ר האגודה. ב-1985 הוביל את תאי הסטודנטים "אופק-שינוי" (מיסודן של מפלגת העבודה ותנועת שינוי) לניצחון בבחירות לאגודת הסטודנטים, ונבחר לעמוד בראשה. בתקופה זו היו פעילים באגודה מספר חברי כנסת ושרים לעתיד, ביניהם עיסווי פריג'.

לאחר סיום פעילותו הסטודנטיאלית שימש בשנים 1988 עד 1990 כעוזרו של שר החקלאות, אברהם כ"ץ-עוז. אחר כך, בשנים 1990–1992, שימש כעוזרו של יו"ר מפלגת העבודה, שמעון פרס. לאחר ניצחונה של מפלגת העבודה בבחירות והקמת ממשלת רבין השנייה ב-1992, מונה ליועצו המקצועי הבכיר של שר הבינוי והשיכון בנימין בן אליעזר, תפקיד בו כיהן כשלוש שנים, בהן צבר ניסיון רב בתחומי הדיור והנדל"ן.

בשנת 1996 התמודד כבל בפריימריז של מפלגת העבודה במחוז דן, נכנס לרשימת העבודה לכנסת ה-14 במקום ה-36, אך החל לכהן בכנסת רק בעקבות התפטרותו של דוד ליבאי לאחר הבחירות.

בשנת 1999 התמודד בשנית בבחירות המקדימות במפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-15, אך מוקם במקום 32 ברשימה ונכנס לכנסת רק ב-9 במרץ 2001, עם התפטרות אהוד ברק מהכנסת לאחר כישלונו בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה.

בתקופה שבה לא כיהן כח"כ עבד כיועץ ויזם בתחום השיכון, הבנייה והנדל"ן. בנוסף, כיהן כחבר מועצת המנהלים של חברת "השטיח המעופף".

לקראת הבחירות לכנסת ה-16 התמודד לראשונה ברשימה הארצית של מפלגת העבודה, ונבחר למקום ה-11, כשברשימה הארצית מוקם במקום ה-14. עם כינונה של הכנסת ה-16 התמודד לתפקיד יו"ר סיעת העבודה בכנסת, אך הפסיד לדליה איציק. כבל כיהן לתקופה קצרה בתפקיד יו"ר ועדת הכלכלה וכן כיושב-ראש השדולה למען חיילי המילואים.

באותה שנה מונה ליושב ראש המטה המוניציפלי של המפלגה, לקראת הבחירות המקומיות.

ב-16 ביוני 2005 נבחר על ידי חברי מרכז מפלגת העבודה לתפקיד מזכ"ל המפלגה לאחר שגבר על ראש המועצה האזורית גלבוע, דני עטר, וזכה ב-62 אחוזים מהקולות. תפקיד זה הקנה לו שריון מקום ברשימת המפלגה לכנסת, וזאת בתמיכת שלושת המועמדים ליו"ר המפלגה: שמעון פרס, אהוד ברק ועמיר פרץ. כמזכ"ל התמודד כבל עם משבר תקציבי במפלגת העבודה^[6] והוביל תוכנית הבראה כלכלית למפלגה.

בעת מפקד החברים שנערך לקראת כנסת ה-17, נשמעו טענות והאשמות על גל עצום של זיופים. כבל הביא להקמת ועדת חקירה^[7] בראשות השופטת בדימוס שרה פריש, וזו קיימה חקירה יסודית, שבסיומה נפסלו למעלה מ-40,000 טפסים. בעקבות זאת הנהיג כבל סטנדרטים מחמירים של פיקוח על טוהר המִפקד וטוהר הבחירות הפנימיות במפלגה, כולל הצבת פקחים חיצוניים בשכר בקלפיות השונות^[8].

לקראת הבחירות לכנסת ה-17, שימש כבל כיו"ר מטה הבחירות של מפלגת העבודה. באותה מערכת בחירות השיגה מפלגת העבודה 19 מנדטים.

ב-4 במאי 2006, עם הקמת הממשלה ה-31, מונה כבל לשר בלי תיק הממונה על רשות השידור. במסגרת תפקידו זה פעל נגד סגירתה של רשות השידור. ב-1 במאי 2007, יום לאחר הגשת דוח הביניים של ועדת וינוגרד, הודיע כבל על התפטרותו מהממשלה בעקבות הממצאים החמורים שעלו מן הדו"ח ואף קרא לראש הממשלה אהוד אולמרט לנהוג כמוהו ולהתפטר באופן מיידי^[9].

בכנסת ה-18 הוצב במקום השביעי ברשימה העבודה לכנסת, במקום ששוריין למזכ"ל המפלגה. הוא נבחר לכנסת לאחר שהמפלגה זכתה ב-13 מנדטים. כבל כיהן בראשות ועדת המשנה למוכנות ובט"ש של ועדת החוץ והביטחון, היה פעיל מאוד בהפעלת הוועדה^[10] ובתחילת 2012 הגישה הוועדה דו"ח על הלוגיסטיקה של צה"ל בשדה המערכה העתידי^[11].

לאחר הבחירות לכנסת ה-18, ביקש אהוד ברק להוביל את מפלגת העבודה לממשלת נתניהו. על רקע זה, התפטר כבל מתפקיד מזכ"ל העבודה ימים ספורים לפני כינוס מרכז העבודה שעמד לדון בהצעת אהוד ברק לביטול משרת המזכ"ל ובכניסה לממשלה^[12]. לאחר התפטרותו של כבל, התפטר גם היועץ המשפטי של מפלגת העבודה^[13].

באותה עת השתייך כבל לקבוצה של ארבעה חברי כנסת מסיעת העבודה (עמיר פרץ, אופיר פינס-פז ויולי תמיר, ולאחר התפטרות שני האחרונים גם את דניאל בן סימון וראלב מג'אדלה), אשר התנגדו לכניסה לממשלת נתניהו, עד להיפרדותו של האחרון מן המפלגה והקמת סיעת העצמאות. בתקופה זו הצביעו הארבעה נגד המשמעת הקואליציונית, והופעלו עליהם סנקציות קואליציוניות^[14].

עם פרישתו של אהוד ברק ממפלגת העבודה, שבו חברי הרביעייה לפעול במסגרת סיעת העבודה, וכבל נבחר לתפקיד יו"ר סיעת העבודה בכנסת.

בחודש דצמבר 2011 הודיע כבל על התמודדותו לתפקיד יו"ר ההסתדרות^[15]. בשל כך, השעה עצמו לאחר חודש מתפקיד יו"ר הסיעה בכנסת. בבחירות שנערכו במאי 2012 הפסיד כבל ליו"ר המכהן של ההסתדרות, עופר עיני^[16].

ברשימת "העבודה" בבחירות לכנסת התשע עשרה הוצב כבל בתחילה במקום הרביעי, אך לאחר פרישתו של עמיר פרץ מהרשימה בבוקר יום הגשת הרשימות, הוצב במקום השלישי. כבל נבחר לכנסת וכיהן כחבר בוועדת הכנסת ובוועדת החוץ והביטחון.

לאחר היבחרו של ח"כ יצחק הרצוג לראשות מפלגת העבודה ב-22 בנובמבר 2013, מינה הרצוג את כבל ליו"ר סיעת העבודה בכנסת. במסגרת עבודתו בכנסת התשע עשרה הוביל כבל את המאבק נגד מועמדותו של הרב שמואל אליהו, שלדעתו התבטא באופן גזעני נגד ערבים, לתפקיד הרב הראשי.

כמרכז האופוזיציה בכנסת, במרץ 2014 כינס כבל, יחד עם ראש האופוזיציה יצחק הרצוג, את סיעות האופוזיציה, שכללה אז את "יש עתיד", "מרצ", "קדימה", הסיעות החרדיות והסיעות הערביות, להחרמת מליאת הכנסת וכינוס כנסת אלטרנטיבית, כמחאה נגד חקיקת חוקי הגיוס, המשילות ומשאל העם^[17].

לקראת הבחירות לכנסת העשרים פעל כבל להקמת של רשימת המחנה הציוני, יחד עם יו"ר העבודה יצחק הרצוג ויו"ר התנועה ציפי לבני, ומונה לראש מטה הבחירות של הרשימה^[18], שזכתה בבחירות ב-24 מנדטים.

בבחירות המקדימות במפלגת העבודה שנערכו בינואר 2015, נבחר במקום השישי, והוצב במקום העשירי ברשימת המחנה הציוני לקראת הבחירות לכנסת העשרים^[19]. לאחר הבחירות לכנסת, התמודד לתפקיד ליושב ראש ועדת הכלכלה מול שלי יחימוביץ', ונבחר לתפקיד^[20].

כיו"ר ועדת הכלכלה יזם ועמד בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים^[21].

בשנת 2015 שקל להתמודד מול יו"ר קק"ל אפרים שטנצלר, לאור התנהלותו הבעייתית כפי שחשף העיתונאי רביב דרוקר^[22]. לבסוף תמך במועמדותו של ח"כ דני עטר.

בינואר 2017 מסר כבל עדות במשטרה בעניין "תיק 2000". בתחילת 2018 נחקר באזהרה במסגרת חקירה זו, בחשד להפרת אמונים עקב קשריו עם נוני מוזס בעניין חקיקת חוק ישראל היום"^[23]. בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על סגירת התיק נגד כבל^[24].

באותה שנה חבר לשלי יחימוביץ' בבחירות לראשות ההסתדרות הכללית, שהתמודדה לתפקיד במסגרת סיעתו בהסתדרות, בית חברתי^[25]. בבחירות אלו זכתה יחימוביץ' לכ-40% מהקולות והפסידה לאבי ניסנקורן^[26].

בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת הגיע כבל למקום ה-9^[27], על רקע ביקורת שמתח כנגד יושב ראש המפלגה אבי גבאי, ולאחר שריונים הוצב במקום ה-15 ברשימה^[28] ולא נכנס לכנסת.

כבל הוא אחד המחוקקים הפוריים בתולדות הכנסת. מאז שנת 2000 יזם 684 חוקים^[29], ומאז שנבחר לראשונה ב-1996 יזם מעל 700 חוקים^{[דרוש מקור]}. בין החוקים שהעביר במהלך כהונתו כחבר הכנסת: חוק המילואים^[30], אשר מעגן את זכויותיהם של אנשי המילואים ואת ההטבות שלהן הם זכאים; חוק המועצה הישראלית לצרכנות^{[דרוש מקור]}, אשר מסדיר את מעמדה של המועצה ואת זכויות הצרכנים; תיקון לחוק מידע גנטי המאפשר לבית המשפט לחייב בדיקת אבהות כאשר ישוכנע שיש סיכוי סביר לנכונות ולטובת הילד^[31], וחוק הקובע כי לא יינתנו מענקים מהמדינה למפעלים שלא משלמים לעובדיהם שכר מינימום^{[דרוש מקור]}. הוביל חוקים צרכניים: חוק החזר כספי - תשלום במזומן במקום זיכוי^[32], חוק מענה אנושי תוך 6 דקות במרכזי השירות השונים^[33], חוק פיצוי לאיחור טכנאי^[34], חוק שקיפות בתשלומים – חובת פירוט התשלומים הקבועים בחשבונות הגז, מים, חשמל, טלפוניה ועוד^[35], הסדרה בחוק את זכויותיהם של חברי מועדון לקוחות^[36] וכן הוביל מאבק נגד ניתוק מים לחייבים^[37].

היה בין מחוקקי החוק האוסר על פיטום אווזים בישראל^[38] ואף עמד בראש השדולה לזכויות בעלי חיים בכנסת.

אחד המאבקים הראשונים של כבל כחבר כנסת צעיר היה המאבק נגד פעילותו הבלתי חוקית של ערוץ 7 ששידר שידורי רדיו מלב ים ללא רישיון. אנשי התחנה טענו כי הם משדרים מחוץ לגבולות המים הטריטוריאליים של ישראל, ועל כן אין להם צורך ברישיון. אולם הוכח כי הספינה שדרה מתוך גבולות המים הטריטוריאליים של ישראל. כדי למנוע את סגירת התחנה יזם ח"כ צבי הנדל עוד ב-1999 הצעת חוק שנועדה להסדיר את פעילותה, אולם כבל (עם חברי כנסת נוספים) פנה לבג"ץ, שפסל את החוק אף שכבר עבר בכנסת. פעילות התחנה הופסקה באופן סופי לאחר שב-2003 פסק נגדה בית משפט השלום בירושלים ואף גזר על כמה מאנשיה עונשי מאסר בפועל^[39].

בעשור האחרון כבל בלט במאבקיו למען תקשורת חופשית ובלתי תלויה בגורמים כלכליים ופוליטיים. היה מהבולטים נגד הניסיונות לסגור את ערוץ 10^[40][41], כיו"ר ועדת הכלכלה הוביל מאבק מול נתניהו בניסיונו למנוע את פתיחתו של תאגיד השידור הציבורי (לשעבר רשות השידור)^[42].

שיאו של המאבק היה בחוק ישראל היום, אותו יזם בשנת 2014. החוק קבע כי עיתון שמוגדר כאחד מארבעת העיתונים היומיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר בארץ יחויב להימכר בעבור לא פחות מ־70% ממחירו של העיתון היומי הנפוץ והזול ביותר, משמעותו הגבלה על הפצת עיתון ישראל היום המופץ בחינם^[43]. בתגובה להצעת החוק העיתון יצא נגד כבל ואף פרסם את מספר הטלפון שלו על גבי העיתון על מנת לעצור את החוק. על החוק היו חתומים חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה^[44], ולאחר כחודש הממשלה נפלה והכנסת התפזרה. לימים טען ראש הממשלה כי הפיל את הממשלה בגלל חוק ישראל היום^[45].

כיו"ר ועדת הכלכלה הוביל בשנת 2015 התנגדות למתווה שהיה אמור להיות מאושר בוועדה. עקב ההתנגדות השר הממונה דאז אריה דרעי החליט להתפטר מתפקידו כשר הכלכלה והסמכות הועברה לראש הממשלה בנימין נתניהו^[46]. כבל דרש מנתניהו להופיע בפני ועדת הכלכלה בנושא וזה אכן הופיע על מנת להסביר את הסיבות לאישור המתווה. כבל אף היה מבין העותרים נגד ממשלת ישראל בנושא. לבסוף הקואליציה העבירה את המתווה על אף התנגדות הוועדה על ידי שימוש בסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים^[47].

כבל עמד בראש השדולה למען חיילי המילואים בכנסת. בתחום החקיקה הוא מרבה לעסוק בנושא��ם חברתיים, צרכנות והגנה על החקלאים. כבל היה מראשי המאבק נגד ערוץ 7 ונגד הפצת תאוריות הקשר על רצח רבין והוא מיוזמי התיקון לחוק נשיא המדינה, האומר כי רוצח ראש ממשלה מטעמים אידאולוגיים, לא יוכל לקבל חנינה על פשעו. כמו כן היה כבל מראשוני הפעילים בכנסת למען זכויות, ואף עמד בראש השדולה הגאה בכנסת לאחר כהונתה של יעל דיין בתפקיד זה.

בין החוקים שיזם כבל במהלך כהונתו בכנסת:

• חוק המתיר חילוט רווחים שמקורם בפרסומים שעניינם עבירות והעברתם לידי נפגעי העבירות
• חוק המסדיר עריכת בדיקות גנטיות לשם גילוי קרבת משפחה
• חוק המורה על קביעת תנאים שעניינם שמירה על איכות הסביבה לשם מתן מענקים למפעלי תעשייה (יחד עם אילן ליבוביץ ולאה נס)^[48].
• תיקון לחוק מבקר המדינה המחייב את המבקר לפרסם בדו"חות שלו גם ממצאים חיוביים

בשנת 2002 כבל נאבק למען הקמת גדר ההפרדה^[49]. בתחום המדיני כבל הוא מתומכי יוזמת ז'נבה^[50] ומתנגד של ההתנחלויות, עליהן אמר: "אין לך תופעה אנטי-ציונית יותר מההתנחלויות.... אין לך תופעה שמקעקעת יותר את הרוב היהודי במדינת ישראל מההתנחלויות". על הציונות של המתנחלים אמר: "בעיני, הציונות הזו היא לא יותר מציונות-נדל"ן, של אנשים שבמידה רבה רצו למצוא להם מקום בזול כדי לגור בו"^[51].

בנובמבר 2013 תמך במועמד יצחק הרצוג בפריימריז במפלגת העבודה. כמו כן הקים באותו חודש את השדולה "הורות בעידן של קריירה" בכנסת, שנועדה לקדם חקיקה המתחשבת בצרכי המשפחה של העובדים במסגרת תנאי העסקתם^[52].

במאי 2018 הציע תוכנית מדינית חד-צדדית לשטחי יהודה ושומרון שבמסגרתה יסופחו בקעת הירדן וגושי ההתנחלויות לישראל, ובשאר השטחים תישאר שליטה צבאית ישראלית לשמירה על הביטחון עד לפינויים בהסדר עתידי^[53]. כבל כתב בתוכניתו כי על מנת לשמר את חזון שתי המדינות לשני עמים, יש לקבוע גבול בין גושי ההתיישבות ליהודה ושומרון, לספח את הגושים שבהם מצויים למעלה מ-300,000 תושבים שאי אפשר לפנות ולהקפיא את הבנייה בהתנחלויות שמחוץ להן. התוכנית ספגה ביקורת רבה בשמאל, כולל מראש מפלגת העבודה אבי גבאי ויו"ר "התנועה" ציפי לבני^[54].

אחרי שלא נבחר לכנסת ה-21, ביולי 2019 פורסם כי הוא חבר דירקטוריון בחברה המפעילה אפליקציית מובייל בשם "Spetz", שנועדה להקל באיתור בעלי מקצוע^[55].

איתן כבל לא התמודד בבחירות לכנסת העשרים ושתיים, אשר נערכו כמספר חודשים לאחר הבחירות לכנסת ה-21, אך הוצב במקום ה-116 הסמלי ברשימת העבודה-גשר^[56]. בספטמבר 2019, מספר ימים לאחר הבחירות, נודע כי כבל ימונה לדירקטור בשותף הכללי בשותפות "רותם אנרגיה מחצבים"^[57][58]. לקראת בחירות לכנסת העשרים ושלוש שנקבעו למרץ 2020 הוצב כבל במקום ה-106 הסמלי ברשימת העבודה-גשר-מרצ, אך התפטר מהרשימה חודש לפני הבחירות.

ביוני 2020 הצטרף כבל כחבר מערכת לתוכנית "חי בלילה" בהגשת נדב בורנשטיין בערוץ קשת 12.

כבל, אשר שירת במילואים מאז השתחרר מהשירות הסדיר, התנדב למילואים ונלחם בעזה גם במהלך מלחמת חרבות ברזל^[59].

כבל נשוי לנועה ואב לארבע בנות. הוא מתגורר בעיר הולדתו, ראש העין. ידוע כאוהד מכבי תל אביב בכדורגל ובכדורסל.

בשלהי 2021 השתתף כבל בתוכנית "MKR המטבח המנצח" בקשת 12, בעונת ה-VIP, יחד עם אחותו הצעירה, חגית מדמון^[60].

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: איתן כבל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איתן כבל

• איתן כבל, באתר הכנסת
• איתן כבל, ברשת החברתית פייסבוק
• איתן כבל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• איתן כבל, באתר כנסת פתוחה
• כרטיס ביקור – איתן כבל, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
• איתן כבל, באתר מפלגת העבודה
• טלי חרותי-סובר, חיים ביאור, איתן כבל: "שלטון עיני - כמו צפון קוריאה או סוריה", באתר TheMarker‏, 17 באפריל 2012
• דוד בן בסט מראיין את איתן כבל, "הנבחרים", באתר YouTube, ‏23 בינואר 2015
• מזל מועלם, ח"כ כבל: בנושאים הביטחוניים מפלגת העבודה צריכה לדבר בשפה ״ליכודית״, באתר אל-מוניטור, 9 ביולי 2015
• חגית גינזבורג, "גם ככה קשה להקים עסק. אז גם לא לקבל שכר?", באתר כלכליסט, 26 ביולי 2015
• צבי זרחיה, "כל הכללים שהדריכו את נתניהו כשר אוצר - נשברו אל מול מונופול הגז", באתר TheMarker‏, 7 באוקטובר 2015
• צבי זרחיה, ענת ג'ורג'י, "אם כולם עובדים כדי להוריד את מחירי הדיור, למה הם לא יורדים?", באתר TheMarker‏, 28 באפריל 2016
• רינה מצליח, חדשות 2, ‏כבל משיב אש: "מתבייש על השפה אבל לא היה דיל", באתר ‏מאקו‏, 4 במרץ 2017
• רותם שטרקמן, ועדת החקירה שהקמתם תשנה משהו? אנחנו צריכים לייצר כללים כדי שלא נגלה שוב שהטייקונים פושטים רגל וממשיכים לשוט ביאכטות, באתר TheMarker‏, 6 ביולי 2017
• ניר גונטז', "אם מישהו יצליח להוכיח שעשיתי את זה על מנת לקבל מתת כל שהוא... אני, לא רק את החיים הפוליטיים אני מסיים, אני.. אני לא יודע מה אני אעשה!", באתר הארץ, 18 בינואר 2018
• עירית אבישר, טל שניידר, ‏"ועדת פישמן נועדה לעשות שיימינג לבנקאים? טענה רדודה ופוגענית שמטרתה להקטין את הח"כים", באתר גלובס, 20 בספטמבר 2018
• יעקב בר-און, ‏איתן כבל: "במפלגה אומרים לי 'תן לנו למות בשקט מבלי שנרגיש'", באתר מעריב אונליין, 13 בפברואר 2019

יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת

מנחם בדר • מרדכי בנטוב • בנימין אבניאל • אברהם שכטרמן • יגאל הורביץ • שמואל תמיר • גד יעקבי • אליהו שפייזר • שושנה ארבלי-אלמוזלינו • אברהם בייגה שוחט • צחי הנגבי • גדעון פת • אלי גולדשמידט • אברהם יחזקאל • אמנון רובינשטיין • אברהם פורז • איתן כבל • אמנון כהן • שלום שמחון • משה כחלון • גלעד ארדן • ישראל חסון • רוברט אילטוב • אופיר אקוניס • כרמל שאמה הכהן • אבישי ברוורמן • איתן כבל • יעקב מרגי • מיכאל ביטון • דוד ביטן