ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/מאי 2023

גאיוס קילניוס מאיקנס (בערך 70–66 לפנה"ס – 8 לפנה"ס) היה ידידו ואחד מיועציו הקרובים של הקיסר אוגוסטוס, ומילא תפקיד משמעותי במאורעות שהובילו להקמת הקיסרות הרומית לאחר קץ הרפובליקה. מאיקנס היה איש סודו ואמונו של אוגוסטוס, חברו האישי ושליחו לעניינים מיוחדים. אף שלא קיבל מעולם מינוי לתפקיד רשמי, הייתה לו השפעה רבה על הפוליטיקה הפנימית ברומא.

מאיקנס מוכר בייחוד בתור פטרונם של כמה משוררים מתור הזהב של הספרות הרומית, בהם ורגיליוס והוראטיוס. הוא תמך במשוררים רבים כחלק מהנסיון של המשטר החדש לבסס את עצמו ולרכוש אהדה, אך גם מתוך מניעים אישיים אלטרואיסטיים. עזרתו פטרה משוררים נבחרים מדאגות כלכליות, ובכך תרמה לפריחה הספרותית. בכך שימש מאיקנס דוגמה והשראה בדורות שאחריו, ומשמו נגזר המונח "מצנט" כשם נרדף לפטרוני אמנויות.

המלחמה האנגלו-עיראקית התנהלה בין 2 במאי ל-31 במאי 1941, בין בריטניה ובעלות בריתה לבין עיראק ובעלות בריתה ממדינות הציר, במהלך מלחמת העולם השנייה.

המלחמה החלה לאחר הפיכה צבאית בעיראק שהעלתה לשלטון את המנהיג הפרו נאצי רשיד עלי אל-כילאני. אל-כילאני העלה דרישות לסילוק הצבא הבריטי מאדמת עיראק, על אף שעיראק הייתה מחויבת לנוכחות צבאית בריטית על אדמתה על פי ההסכם האנגלו-עיראקי משנת 1930. הדרישות הסלימו לכלל עימות צבאי, שבסופו פלשו צבאות בריטניה לעיראק, והביאו לנפילת משטרו של אל-כילאני, ולהשבת השלטון לידי השושלת ההאשמית ששלטה בעיראק קודם להפיכה.

במלחמה קיבלה עיראק סיוע צבאי ואווירי מגרמניה הנאצית ומאיטליה הפאשיסטית, והיא נתפסה כחלק מניסיון השתלטות של מדינות הציר על המזרח התיכון ומקורות הנפט שבו. לאחר המלחמה נמשכו עימותים אלו והביאו לפלישות בריטיות נוספות, בתחילה לסוריה וללבנון, ולאחר מכן, בשיתוף פעולה עם ברית המועצות, לפלישה לאיראן.

במלחמה השתתפה חוליה של האצ"ל, שנשלחה לשליחות חבלה וריגול מעבר לקווי האויב. במסגרת חוליה זו לחם ונהרג מפקד האצ"ל דוד רזיאל. העיראקים זכו לתמיכת מנהיגים פלסטינים, ואישים כחאג' אמין אל חוסייני ופאוזי אל קאוקג'י שהו בעיראק בעת המלחמה וסייעו בידי אל-כילאני ואנשיו.

לחשוב מהר, לחשוב לאט הוא ספר רב-מכר שיצא לאור בשנת 2011 על ידי דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2002. בשנת 2012 זכה הספר בפרס האקדמיה הלאומית האמריקאית לתקשורת על עבודת היצירה הטובה ביותר המסייעת לקהל הרחב להבין נושאים במדעי ההתנהגות, בהנדסה וברפואה.

הספר מסכם את המחקר שערך כהנמן במשך עשרות שנים, לעיתים קרובות בשיתוף עם עמוס טברסקי. הספר מכסה את כל שלושת השלבים בקריירה שלו: ימיו הראשונים בעבודה על הטיות קוגניטיביות, עבודתו על תורת הערך ועבודתו המאוחרת יותר על אושר.

התזה המרכזית בספר היא הדיכוטומיה בין שני אופני מחשבה: "מערכת 1" היא מהירה, אינסטינקטיבית ורגשית, ו"מערכת 2" היא איטית יותר, מכוונת יותר והגיונית יותר. הספר תוחם הטיות קוגניטיביות הקשורות לכל סוג חשיבה, החל במחקר של כהנמן בנושא שנאת הפסד ואפקט המסגור בבחירות, ועד נטייתם של אנשים להחליף שאלה קשה בשאלה שקל לענות עליה. הספר מציג עשרות שנות מחקר אקדמי שעיקרו האמון הגדול מדי שאנשים נותנים בשיפוט האנושי.

הספר חולק גם תובנות רבות מעבודתו של כהנמן במהלך שירותו בצבא ההגנה לישראל, ועבודתו עם אנשים וארגונים שונים באקדמיה ומחוצה לה שתרמו לצמיחתו כהוגה דעות וכחוקר.

הגאולוגיה של הגרנד קניון חושפת את אחד הרצפים השלמים והנחקרים ביותר של סלעים על פני כדור הארץ. גילן של קרוב ל-40 שכבות סלעי המשקע שנחשפו בגרנד קניון ובשטח הפארק הלאומי גרנד קניון נע בין 200 מיליון שנים לקרוב ל-2 מיליארד שנים. מרביתן התגבשו במים רדודים וחמימים בסמוך לחופי ים, שמזמן כבר אינם קיימים, במערב אמריקה הצפונית. בין השכבות יש ייצוג הן למשקעים ימיים והן למשקעים יבשתיים, כולל דיונות מאובנות ממדבר נכחד. נתגלו לפחות 14 מקרים של אי התאמה בטור הסטרטיגרפי של שכבות סלעי המשקע באזור הגרנד קניון.

האזור החל להתרומם לפני כ-75 מיליון שנים במהלך האורוגנזה הלרמידית – אירוע של בניית רכסי הרים שהיה הגורם העיקרי ליצירת הרי הרוקי במזרח. בסך הכול התרוממה רמת קולורדו כ-3.2 קילומטרים. פרובינציית אגן ורכס הסמוכה ממערב החלה להיווצר לפני כ-18 מיליון שנים כתוצאה מהתמתחות קרום כדור הארץ. המים של מערכת הניקוז זרמו דרך מה שכיום הוא מזרח הגרנד קניון ונשפכו לתוך מה שהוא כיום חלקה התחתון של פרובינציית אגן ורכס. פתיחתו של מפרץ קליפורניה לפני כ-6 מיליון שנים אפשרה לנהר גדול לחצוב את דרכו מהמפרץ בכיוון צפון מזרח. הנהר החדש השתלט על מערכת הניקוז הישנה על מנת ליצור את נהר הקולורדו שהחל להתחתר בגרנד קניון.

אקלימים לחים יותר, תוצאה של עידני קרח שהחלו לפני 2 מיליון שנים הגבירו במידה ניכרת את חציבת הגרנד קניון, שלפני 1.2 מיליון שנים כבר היה עמוק כמו בימינו. פעילות געשית השקיעה לבה על האזור בתקופה שבין לפני 1.8 מיליון שנים ל-500,000 שנים. לפחות 13 סכרי לבה חסמו את נהר הקולורדו תוך יצירת אגמים שעומקם הגיע עד 600 מטרים. סוף עידן הקרח האחרון ופעולותיו של האדם במאה השנים האחרונות הפחיתו מאוד את עוצמת החתירה של הנהר בקניון. סכרים במיוחד שינו לגמרי את תבניות הסעת הסחף בנהר והשקעתו. נעשו ניסיונות ליזום שיטפונות מבוקרים מסכר קניון גלן במעלה הנהר על מנת לראות האם יש לפעולה זו אפקט משקם. רעידות אדמה ואירועי סחיפה מסוג תנועת בלית עדיין משפיעים על עיצוב פני האזור.

תעלת הימים היא שם כולל למיזמים של הובלת מים בין ימים בישראל. המיזמים שהוצעו או מומשו קשורים בבקעת הירדן, בים המלח ובערבה, והימים הסובבים אותם: ים סוף מדרום והים התיכון ממערב. רובם קשורים בהזרמת מים שפירים או מי ים לבקעת הירדן ולים המלח. הזרמת המים המתוכננת נועדה להיעשות באמצעות מובלים שונים: תעלות, מנהרות וצינורות.

גורמי איכות הסביבה מצביעים על סיכונים סביבתיים גדולים הטמונים בפרויקטים. הסיכונים הם: ערבוב מי הימים עלול לגרום לשינוי דרמטי בים המלח, חדירת מי ים למי התהום לאורך תוואי המובלים, שינויים גדולים בים סוף כתוצאה משאיבת מימיו, והשפעות על הים התיכון כתוצאה מפעילות מפעלי ההתפלה. הקמת תעלת הימים נמנעה בגלל מספר גורמים: ריבוי הרעיונות של התעלות; המספר הרב של גורמים חזקים התומכים בהם והמתנגדים להם; הסיבוך הפוליטי עם מספר מדינות, הנמצאות בסכסוך, השותפות באזורים הגאוגרפיים, בהם אמורות לעבור התעלות; היקף ההוצאות הכרוך בהקמתן; היעדר מקורות מימון ברורים; והסיכונים הכרוכים בהקמתן.

קרב חָרָן היה קרב מכריע בין צבא רומאי בפיקודו של מרקוס ליקיניוס קראסוס לבין כוחות האימפריה הַפַּרְתִּית, שהתחולל בראשית חודש מאי שנת 53 לפנה"ס סמוך לעיר חרן שבצפון מסופוטמיה. הקרב הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא הרומאי, שכּוּתר וכמעט הושמד על ידי כוח פרשים פרתי קטן יחסית, ובמותם של מרקוס קראסוס ובנו פובליוס. שרידי הצבא הרומי שניסו לסגת צפונה, תחילה לעיר חרן ולאחר מכן לשטח ארמניה, ספגו אבדות כבדות במהלך נסיגתם, ורק חלק קטן מצבאו של קראסוס הצליח לחזור בשלום. התבוסה שמה קץ לניסיונה הראשון של האימפריה הרומית לפלוש לתחומי האימפריה הפרתית, ובעקבותיה השתלטו הפרתים מחדש על כל השטח שממזרח לנהר פרת.

קרב חרן היה הקרב המשמעותי הראשון בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הפרתית. הוא פתח סדרה של עימותים צבאיים בין שתי האימפריות, שארכו מאות שנים. הניצחון הפרתי בקרב ביסס את מעמדה של האימפריה הפרתית ככוח הדומיננטי באזור המזרח הקרוב וכיריב שווה כוחות לאימפריה הרומית.

מותו בקרב של קראסוס, שהיה אחד מחברי הטריומווירט הראשון, ששלט ברומא באותה תקופה, פגע באיזון הפנימי בין חברי הטריאומווירט, והשפיע בעקיפין על פירוק הברית הפוליטית בין שני החברים הנוספים בטריאומווירט, פומפיוס ויוליוס קיסר, ועל הקרע ביניהם, שהוביל לפרוץ מלחמת אזרחים ברומא ובסופו של דבר לקיצה של הרפובליקה הרומית.

קרב חָרָן היה קרב מכריע בין צבא רומאי בפיקודו של מרקוס ליקיניוס קראסוס לבין כוחות האימפריה הַפַּרְתִּית, שהתחולל בראשית חודש מאי שנת 53 לפנה"ס סמוך לעיר חרן שבצפון מסופוטמיה. הקרב הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא הרומאי, שכּוּתר וכמעט הושמד על ידי כוח פרשים פרתי קטן יחסית, ובמותם של מרקוס קראסוס ובנו פובליוס. שרידי הצבא הרומי שניסו לסגת צפונה, תחילה לעיר חרן ולאחר מכן לשטח ארמניה, ספגו אבדות כבדות במהלך נסיגתם, ורק חלק קטן מצבאו של קראסוס הצליח לחזור בשלום. התבוסה שמה קץ לניסיונה הראשון של האימפריה הרומית לפלוש לתחומי האימפריה הפרתית, ובעקבותיה השתלטו הפרתים מחדש על כל השטח שממזרח לנהר פרת.

קרב חרן היה הקרב המשמעותי הראשון בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הפרתית. הוא פתח סדרה של עימותים צבאיים בין שתי האימפריות, שארכו מאות שנים. הניצחון הפרתי בקרב ביסס את מעמדה של האימפריה הפרתית ככוח הדומיננטי באזור המזרח הקרוב וכיריב שווה כוחות לאימפריה הרומית.

מותו בקרב של קראסוס, שהיה אחד מחברי הטריומווירט הראשון, ששלט ברומא באותה תקופה, פגע באיזון הפנימי בין חברי הטריאומווירט, והשפיע בעקיפין על פירוק הברית הפוליטית בין שני החברים הנוספים בטריאומווירט, פומפיוס ויוליוס קיסר, ועל הקרע ביניהם, שהוביל לפרוץ מלחמת אזרחים ברומא ובסופו של דבר לקיצה של הרפובליקה הרומית.

אי הפסחא הוא אי הנמצא באוקיינוס השקט, כ-3,700 קילומטרים מערבית לחופי אמריקה הדרומית, ומצוי מאז שנת 1888 בשליטתה של צ'ילה. האי נודע בפסלי האבן הענקיים שבו המכונים מואי. אוכלוסיית האי מונה כ-4,500 נפש, רובם ממוצא פולינזי.

עד היום מתקשים החוקרים להסביר מספר תופעות הקשורות לאי. התעלומה הראשונה היא מקור תושביו הראשונים של האי המרוחק אלפי קילומטרים ממקומות מיושבים אחרים. תעלומה נוספת היא אופן יצירתם של פסלי הענק שמשקלם עשרות טונות ואף יותר, ולא פחות מסקרן הוא אופן הובלתם למרחקים של עד 10 קילומטרים מאתר מרכזי בו נחצבו, והצבתם על במות מוגבהות כשעל ראשם מונח גוש אבן גדול שאף הוא שוקל מספר טונות. חידה נוספת היא הסיבה לאסון האקולוגי שפקד את האי והסיבות לאסון החברתי-דמוגרפי שפקד את האוכלוסייה. בנוסף, הכתב הייחודי בו השתמשו התושבים טרם פוענח.

קרנף סומטרה הוא מין במשפחת הקרנפיים, והוא הקטן בחמשת מיני הקרנפים החיים כיום. בדומה לשני מיני הקרנפים האפריקניים (רחב-שפה וצר-שפה), לקרנף סומטרה שתי קרניים, והגדולה שבהן היא הקרן האפית (מלשון אף).

בעבר נפוצו הקרנפים הסומטריים ביערות הגשם, בביצות וביערות העננים בהודו, בבורמה, בתאילנד, במלזיה ובאיים באינדונזיה. כיום מצב השימור של המין מוגדר "בסכנת הכחדה חמורה", משום שנותרו רק שש תת-אוכלוסיות עיקריות: ארבע מהן בסומטרה, אחת בבורנאו ואחת בחצי האי המלאי. קשה לאמוד את מספרם של הקרנפים הסומטריים, בשל נטייתם לסוליטריות ועקב פיזורם הרב באזור מחייתם, אך האומדנים מעריכים כי חיים בעולם כ-300 פרטים בלבד. הירידה במספרם מיוחסת בעיקרה לציד שמטרתו השגת הקרניים שלהם, שערכן ברפואה העממית גבוה לאין ערוך – מחיר קילוגרם אחד של קרני קרנפים סומטריים עשוי להגיע ל-30,000 דולרים בשוק השחור. הקרנפים הסומטריים סבלו גם מאובדן ניכר של בתי גידול עקב בירוא יערות שמשרת את תעשיית העץ והחקלאות.

מַטֶאוֹ רִיצִ'י (6 באוקטובר 1552, מצ'רטה, מדינת האפיפיור – 11 במאי 1610, בייג'ינג, סין) היה מיסיונר ישועי ממוצא איטלקי שהצליח להביא את הנצרות הקתולית המודרנית לסין, ארץ שהייתה עד לתקופתו סגורה בפני זרים, ובה חי ב-30 השנים האחרונות לחייו. הקהילייה הנוצרית שיסד בסין בסוף המאה ה-16 (תקופת שושלת מינג) שגשגה ובמאה ה-20 הייתה הקהילה הגדולה ביותר ששרדה את מהפכת התרבות בסין. במקביל לעבודתו כמיסיונר היה ריצ'י המתרגם הראשון של כתבי קונפוציוס ללטינית, הלינגואה פרנקה של המדע בתקופתו, ושל כתבי אוקלידס לסינית.

קרנף סומטרה הוא מין במשפחת הקרנפיים, והוא הקטן בחמשת מיני הקרנפים החיים כיום. בדומה לשני מיני הקרנפים האפריקניים (רחב-שפה וצר-שפה), לקרנף סומטרה שתי קרניים, והגדולה שבהן היא הקרן האפית (מלשון אף).

בעבר נפוצו הקרנפים הסומטריים ביערות הגשם, בביצות וביערות העננים בהודו, בבורמה, בתאילנד, במלזיה ובאיים באינדונזיה. כיום מצב השימור של המין מוגדר "בסכנת הכחדה חמורה", משום שנותרו רק שש תת-אוכלוסיות עיקריות: ארבע מהן בסומטרה, אחת בבורנאו ואחת בחצי האי המלאי. קשה לאמוד את מספרם של הקרנפים הסומטריים, בשל נטייתם לסוליטריות ועקב פיזורם הרב באזור מחייתם, אך האומדנים מעריכים כי חיים בעולם כ-300 פרטים בלבד. הירידה במספרם מיוחסת בעיקרה לציד שמטרתו השגת הקרניים שלהם, שערכן ברפואה העממית גבוה לאין ערוך – מחיר קילוגרם אחד של קרני קרנפים סומטריים עשוי להגיע ל-30,000 דולרים בשוק השחור. הקרנפים הסומטריים סבלו גם מאובדן ניכר של בתי גידול עקב בירוא יערות שמשרת את תעשיית העץ והחקלאות.

בילבי ענק הוא מין של כיסאי אוסטרלי דמוי ארנב או חולדה גדולה במשפחת הבילביים, האנדמי ליבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1837 על ידי ג'יימס ריד. זהו המין היחיד ששרד ממשפחת הבילביים, לאחר שקרובו הבילבי הזוטר נכחד במהלך המאה ה-20. הבילבי הענק הוא בעל חיים קרקעי חופר מחילות, והוא אחד ממהנדסי הסביבה הבולטים של היבשת האוסטרלית.

הבילבי הוא בעל חיים אוכל-כול הפעיל בעיקר בשעות לילה, ואת מרבית שעות היום הוא מבלה בבטן האדמה. יש לו מספר מאפיינים גופניים המותאמים לחיים הליליים במדבר. הוא אינו זקוק כלל למים, ואת הנוזלים הדרושים לו הוא מקבל ממזונו העיקרי – זרעים וחרקים, שהוא משיג באמצעות לשונו הארוכה והדביקה או בעזרת שיניו החדות. הבילבי אינו בעל חיים טריטוריאלי והוא מסתפק בהפגנת דומיננטיות כלפי בני מינו. לנקבת הבילבי יש מספר מאפיינים מיוחדים המסייעים לגידול צאצאיה: תקופת ההיריון שלה – מהקצרות שביונקים, והיא מסוגלת לעכב את התפתחות העובר עד שהתנאים הסביבתיים משתפרים בתהליך הנקרא דיאפאוזה; פתח הכיס שלה ממוקם סמוך למפשעה ולא סמוך לחזה כמו אצל הקנגורו, וזאת כדי למנוע מהכיס שבו נמצאים צאצאיה להתמלא בעפר כאשר היא חופרת באדמה.

בעבר הבילבי היה נפוץ מאוד ברחבי היבשת האוסטרלית – מהמדבריות שבמרכז הארץ ועד לאזור החוף הדרום-מערבי. לאחר גילוי היבשת על ידי האירופאים, אוכלוסיית הבילבי הצטמצמה ביותר עד כדי סכנת הכחדה בעקבות מגוון איומים, ובראשם הכנסת השועל האדום והארנבון המצוי למרחב המחיה שלו. פעולות השימור ייצבו במידה מסוימת את האוכלוסייה והמין אף הוחזר לאזורים שמהם נכחד בעבר. היותו של הבילבי מין נדיר וחינני המביא תועלת אקולוגית גרמו לו להיות אהוד מאוד בקרב האוסטרלים, ודוגמה מובהקת לכך היא ארנב הפסחא שהוחלף ב"בילבי הפסחא" בשל הדימוי השלילי של הארנב ביבשת כמין פולש לעומת הדימוי החיובי של הבילבי. הבילבי הוא יונק עדין הניתן לאילוף בקלות, אך בשל נדירותו בטבע חל איסור לגדלו כחיית מחמד.

"בֵּית בּוּדֶנבּרוֹק" הוא רומן רחב־יריעה מאת הסופר הגרמני תומאס מאן, אשר מגולל את קורותיהם של ארבעה דורות לבית בודנברוק – משפחה של סוחרים עשירים ורמי יחס בגרמניה של המאה ה-19‎. פרשת שקיעתה האיטית של המשפחה נהפכת בידיו של מאן לפרשת שקיעתו של עולם שלם – גסיסתה של הנפש האירופית, שדווקא משעה שהגיעה אל פסגות העידון הרוחני איבדה את רצון החיים.

תומאס מאן, שהיה לאחד הסופרים החשובים ביותר של המאה ה-20, פרסם את "בית בודנברוק" בשנת 1901 בהיותו בן 26 בלבד. רומן זה, שהיה לראשון מבין ספריו, זיכה לימים את מאן בפרס נובל לספרות לשנת 1929 – 28 שנה לאחר כתיבתו. "בית בודנברוק", שהיה לרב המכר הגדול ביותר בתולדות הספרות הגרמנית, נחשב לאחרון הרומנים הקלאסיים, לאחד הספרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית, ונכלל ברשימת הספרים החשובים ביותר של כל הזמנים.

הערת שוליים הוא סרט דרמה ישראלי בבימויו של יוסף סידר ובכיכובם של ליאור אשכנזי ושלמה בראבא. הסרט עוסק באב ובנו, שניהם פרופסורים בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. האב הוא איש שיטת המחקר הישנה, המתוסכל משום שהמחקר החשוב בחייו, עליו עמל עשרות שנים, הפך למיותר עקב תגלית של חוקר אחר. הבן הוא ידוען וגיבור הממסד – המייצג נאמנה את שיטות המחקר החדשות, שנתפסות כשטחיות בעיני האב.

הסרט זכה בפרס לתסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן 2011, שם הוצג בהקרנת בכורה ב-14 במאי 2011, וכן בתשעה פרסי אופיר לשנת 2011 בקטגוריות: הסרט העלילתי, בימוי, תסריט, שחקן ראשי, שחקן משנה, עריכה, עיצוב אמנותי, פסקול וצילום. הסרט נמנה עם חמשת המועמדים הסופיים לזכייה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2011 בטקס פרסי אוסקר ה-83, והיה לסרט הישראלי המכניס ביותר בקופות הכרטיסים בישראל בשנה זו.

אֶטיֶין-ז'ול מָארֶה (1830–1904) היה מדען צרפתי רב-תחומי. בהכשרתו היה רופא והתמחה בעיקר בפיזיולוגיה. היה ממייסדי הביומכניקה ונחשב בתקופתו למדען שידו בכול; למחקריו נודעה השפעה על תחומים רבים, ביניהם קרדיולוגיה, תעופה, מכניקה ופיזיולוגיה. עם זאת, מארה מוכר בעיקר הודות למחקר ופיתוח של מכשור מדעי ויישומים מדעיים של צילום, קולנוע והנפשה. לניסוייו ולטכניקות שהמציא הייתה השפעה גדולה על התפתחות הסינמטוגרפיה. מארה היה חבר בקולז' דה פראנס ובאקדמיה הצרפתית למדעים. על שמו של מארה נקרא המכון שבו עבד ביער בולון, וכן רחוב ברובע העשרים של פריז.

הרפתקאות אליס בארץ הפלאות הוא אחד מספרי הילדים הידועים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים. הוא פורסם על ידי צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, שנודע בשם העט לואיס קרול, בשנת 1865. עלילתו מתרכזת בילדה אליס, המבוססת על ידידתו של קרול אליס לידל, וביקורה בארץ מוזרה ובמקרים רבים חסרת הגיון נראה לעין המכונה "ארץ הפלאות". אף על פי שהוא נכתב במקור כספר ילדים, מבוגרים רבים מצאו עניין באיגיון, בהומור מתוחכם, בביקורת סמויה על החברה של ימיו, ברעיונות פילוסופיים ובעוד אלמנטים רבים, שילדים לא בהכרח שמים לב אליהם וחוקרים מתווכחים עד כמה קרול כיוון אליהם במקור. הוא תורגם ל-125 שפות, ולעברית חמש פעמים, בידי אריה ליב סמיאטיצקי, אהרן אמיר, אוריאל אופק, רנה ליטוין ועטרה אופק. השפעתו התרבותית של הספר רבה, והוא זכה למספר עיבודים, כמו הסרט המצויר המפורסם של וולט דיסני משנת 1951, וכן לרמזים ביצירות אחרות, כמו המטריקס ומלחמת הכוכבים.

מנחם בגין (16 באוגוסט 1913, ברסט ליטובסק – 9 במרץ 1992, תל אביב) היה ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, יו"ר תנועת החרות ומפלגת הליכוד, שר בממשלות ישראל, מפקד האצ"ל בתקופת המאבק במנדט הבריטי, חותם הסכם השלום עם מצרים וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978.

בגין החל את דרכו הפוליטית כמנהיג ציוני בתנועת בית"ר במזרח אירופה. במלחמת העולם השנייה נעצר על ידי המשטרה החשאית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד.. בגין, שנשלח לגולאג, שוחרר יחד עם אזרחים פולנים נוספים והתגייס לצבא הפולני. בעת שירותו בצבא הפולני הגיע לארץ ישראל, ויצר קשרים עם אצ"ל. הוא הפך למפקד הארגון בסוף שנת 1943; בארבע השנים שבהן פיקד בגין על אצ"ל, ביצע הארגון קרוב ל-300 פעולות.

לאחר פירוק אצ"ל בקיץ 1948, הקים בגין את תנועת החרות ובמשך שנים שימש מנהיגה הבלתי מעורער וכראש האופוזיציה. בגין התנגד חריפות להסכם השילומים של ישראל עם גרמניה, אך תמך בממשלה בעת מלחמות ישראל. הוא עלה לשלטון לאחר "המהפך" של 1977, חתם על הסכם השלום עם מצרים ועמד בראשות הממשלה בשנה הראשונה של מלחמת לבנון הראשונה. ב-1983 התפטר בגין מתפקידו והסתגר בביתו. עד יום מותו, סירב בגין לפרט את המניעים שגרמו לו לפרוש.

מקדש אדפו הוא מקדש מצרי עתיק השוכן על הגדה המערבית של הנילוס בעיר אדפו שבמצרים העליונה, כ-100 ק"מ דרומית ללוקסור. העיר הייתה ידועה בתקופה התלמיית-רומית בשם "אפולונופוליס מגנה" שניתן לה על שמו של שילוב האלים הורוס-אפולו. זהו אחד המקדשים המצריים העתיקים השמורים ביותר ששרדו. המקדש מוכר כאתר מורשת עולמית.

המקדש לאל הבז הורוס נבנה בתקופה התלמיית בין השנים 237‏-57 לפנה"ס. הכתובות על קירות המקדש מספקות מידע חשוב בנושאי שפה, מיתולוגיה ודת בתקופה ההלניסטית-רומית במצרים העתיקה. הטקסטים המופיעים על קירות המקדש מספקים מידע על בנייתו. הטקסטים עוסקים גם בעימות העתיק שבין האלים הורוס וסת.

ג'ון אדייר (9 בינואר 1757 – 19 במאי 1840) היה איש צבא ופוליטיקאי אמריקאי. הוא כיהן כמושלה השמיני של קהיליית קנטקי, ואף ייצג אותה בבית הנבחרים של ארצות הברית ובסנאט. בצעירותו התגייס למיליציה המדינית ושירת במלחמת העצמאות האמריקנית, בה נחטף פעמיים והוחזק בשבי הבריטי. בעקבות המלחמה הוא נבחר לשמש כציר בוועדה בקרוליינה הדרומית לאשרור חוקת ארצות הברית.

לאחר שעבר לקנטקי בשנת 1786, השתתף אדייר במלחמה נגד האינדיאנים בטריטוריה הצפון-מערבית של ארצות הברית. בשנת 1792 נבחר לכהונתו הראשונה כחבר מלא בבית הנבחרים האמריקני. הוא נבחר לעוד שמונה קדנציות רצופות, ואף כיהן כיושב ראש הבית בשנים 1802–1803, וכציר הוועדה החוקתית השנייה של המדינה בשנת 1799. לאחר שג'ון ברקינרידג' פרש מתפקידו בסנאט הלאומי, מונה אדייר להחליפו. אולם הוא לא הצליח להיבחר פעם נוספת לתפקיד כיוון ששמו נקשר לאישים שסייעו לארון בר בניסיונו, לכאורה, לכונן מדינה חדשה בדרום ארצות הברית. תאוריית קשר זו הופרכה בבית המשפט, אך המעורבים בה צברו ביקורות נוקבות מצד בכירי הצמרת הפוליטית והציבור האמריקאים.

אהדת אזרחי קנטקי כלפיו נסקה שוב בעקבות הגנתו על חיילי המדינה מהאשמותיו של הגנרל אנדרו ג'קסון, בהן טען כי הם גילו פחדנות והיו חסרי משמעת בקרב על ניו אורלינס. הוא שב למדינה בשנת 1817, ומונה על ידי אייזק שלבי למזכיר הצבאי של המיליציה המדינתית. בשנת 1820 ניצח במערכת הבחירות למושלות קנטקי, בעיקר בזכות מצעו שהתמקד בשיקום כלכלת המדינה לאחר המשבר שהתחולל שנה קודם לכן והמיתון הכלכלי שבא אחריו.

אונורה דה בלזק (20 במאי 1799 – 18 באוגוסט 1850) היה סופר ומחזאי צרפתי, ממייסדי זרם הריאליזם בספרות. יצירתו הגדולה של בלזק, "הקומדיה האנושית", היא מקבץ של רומנים וסיפורים קצרים המציגים תמונה פנורמית של חיי החברה הצרפתית במחצית הראשונה של המאה ה-19, ובפרט בתקופה שלאחר נפילת נפוליאון ולאחר חזרת בית בורבון לשלטון בשנת 1815.

יצירתו הראשונה, "טרגדיה בחרוזים", נכשלה, אך בלזק הוסיף לכתוב סיפורים עממיים. לאחר מספר כישלונות עסקיים החל לפרסם רומנים בשמו, והוסיף לעצמו את קידומת האצולה "דה" למרות שלא היה שייך לאצולה. יצירתו החשובה הראשונה הייתה "אז'ני גראנדה", על בת הקמצן. באותו זמן החל לרקום את תוכניתו הספרותית הגדולה, סדרה רבת היקף בשם "הקומדיה האנושית", המתארת את החברה בימיו על כל שכבותיה. הוא מתאר את האצולה ואת אנשי הבורגנות הזעירה בתחושת מציאות, הבחנה דקה, דיוק ודמיון פורה. הסדרה כוללת כ-100 רומנים וסיפורים, עם דמויות השבות ומופיעות בספרים שונים. בלזק היה אחד הסופרים הפוריים והחרוצים ביותר הידועים בתולדות הספרות, ונהג לכתוב כ-15 שעות ביממה ובעיקר בלילות.

בשנת 1850 נשא לאישה את אהובתו מזה עשרים שנה, הרוזנת הפולניה דה האנסקה, שקשריו עימה הביאוהו לכתיבת הרומן "סרפיטה" ב-1834. בלזק מת בפריז חודשים ספורים לאחר נישואיו. מוזיאון בית בלזק שבפריז מוקדש לסופר.

היקף מפעלו הספרותי היה גדול ביותר: הוא כתב ספרים בענייני הלשון העברית ודקדוקה, פיוטים, פרשנות מקרא, ונושאים תאולוגיים ופילוסופיים. בתחומים רבים הוא נחשב למייסד וראשון. הוא הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית באופן שיטתי, בהשפעת המדקדקים של השפה הערבית שפעלו באותה עת, ועל כן הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי ימי הביניים. שפת כתיבתו הייתה ערבית יהודית, והוא מראשוני הרבנים שכתבו בהרחבה בשפה זו, ולכן הוא נחשב למייסד הספרות הערבית-יהודית. הוא גם הראשון שחיבר ספר שיטתי ומקיף בפילוסופיה יהודית, ספר אמונות ודעות. כמו כן, הוא הראשון שהתפלמס עם הקראים בכלים ספרותיים ושיטתיים.

דגל גרמניה, טריקולור בצבעי שחור, אדום וזהב, הופיע לראשונה בראשית המאה ה-19 וצבר פופולריות במהלך מהפכת 1848. האספה הלאומית של פרנקפורט קצרת היומין (1848–1850) הציעה דגל זה כדגל גרמניה המאוחדת והדמוקרטית. עם הקמתה של רפובליקת ויימאר לאחר מלחמת העולם הראשונה אומץ הטריקולור כדגלה הלאומי של הרפובליקה. לאחר מלחמת העולם השנייה אומץ הדגל מחדש הן כדגל גרמניה המערבית והן של זו המזרחית. שני הדגלים היו זהים עד לשנת 1959, אז הוטען דגל גרמניה המזרחית בסמל המדינה. מאז איחוד גרמניה ב-3 באוקטובר 1990 נותר הטריקולור כדגל המדינה המאוחדת.

הדגל הגרמני לא תמיד היה בצבעי השחור-אדום-זהב. לאחר מלחמת שבעת השבועות בשנת 1866 אימצה הקונפדרציה הצפון-גרמנית, אשר הייתה תחת שלטון פרוסי, טריקולור שחור-לבן-אדום כדגלה הלאומי, דגל אשר הפך להיות דגלה של הקיסרות הגרמנית לאחר איחודה של גרמניה בשנת 1871 והונף עד 1918. עם הקמתה של גרמניה הנאצית בשנת 1933 חזרו צבעי השחור-לבן-אדום לשמש צבעיה הלאומיים של גרמניה.

אבא חושי (23 במאי 1898 – 24 במרץ 1969) היה מנהיג ציוני, פעיל סוציאליסטי ופוליטיקאי, איש עבודה והתיישבות, מנהיג פועלים, חבר הכנסת הראשונה וממקימי ההסתדרות. זכור היום בעיקר בזכות כהונתו ארוכת השנים כראש עיריית חיפה (1951–1969), תפקיד שבו הטביע את חותמו באופן בולט על העיר, על אופייה ועל התפתחותה. בין היתר הקים את אוניברסיטת חיפה, את תיאטרון חיפה, את הכרמלית ואת תזמורת הנוער העירונית של חיפה.

יש כמה וכמה סולמות להערכת העוצמה הסייסמית, והם נבדלים זה מזה על פי מאפייני הבנייה שאופייניים למדינה שמשתמשת בסולם זה או אחר. הסולמות החשובים הם הסולם שעושים בו שימוש בעיקר בארצות הברית אך לא רק, בעוד שבאירופה משתמשים בסולם הערכה שונה וביפן בסולם שונה משניהם. בישראל משתמשים בסולם האירופאי, מכיוון שהבנייה התקנית בה דומה לבנייה שם. הביטוי הנפוץ לשימוש בהערכת העוצמה הסייסמית הוא הכנת מפה איזוסייסמית, שמציגה חלוקה לאזורים שווי עוצמה סייסמית. המפה האיזוסייסמית משמשת להערכת המשתנים הכמותיים ברעידות אדמה היסטוריות שקדמו לעידן המכשירני. הערכה וחישוב המשתנים האלה אפשריים לאחר שבמחקרים על רעידות אדמה שהתרחשו במהלך המאה ה-20, התבררו קשרים אמפיריים בין מרכיבי המפה האיזוסייסמית לפרמטרים כמותיים כמו מגניטודת הרעידה, אורך ההעתק שפעל ברעידת האדמה, כמות ההסטה על מישור ההעתק זה ועוד. שימוש חשוב נוסף בעוצמה הסייסמית הוא חיזוי היקף הנזק הצפוי ברעידת אדמה עתידית בחתך איכויות המבנים ודרגות הנזק שנגרמו להם. קיימים מספר משתנים שקובעים מה תהיה דרגת העוצמה הסייסמית באתר מסוים בזמן רעידת אדמה. החשוב שבהם היא התשתית הגאולוגית של האתר, שבמקרים מסוימים, עלולה להביא לתגובת אתר סייסמית, ולהגדלה משמעותית בדרגת העוצמה הסייסמית שתתרחש שם.

חייקה גרוסמן הייתה מנהיגה ציונית, מראשי תנועת השומר הצעיר בתקופת מלחמת העולם השנייה, פרטיזנית וחברת מחתרת בגטאות ליטא ופולין. לאחר המלחמה הייתה מראשי הוועד היהודי המרכזי של יהודי פולין, ובישראל שימשה כאשת ציבור בתפקידים רבים: ראש המועצה האזורית געתון (האישה הראשונה שכיהנה כראש מועצה אזורית), חברת הכנסת ה-7, ה-8, ה-9 וה-11 מטעם סיעות מפ"ם והמערך, סגנית יושב ראש הכנסת, ופעילה במפעל להנצחת השואה. פעלה לחקיקת חוקים חברתיים ולקידום אוכלוסיות חלשות.

חייקה גרוסמן הייתה מנהיגה ציונית, מראשי תנועת השומר הצעיר בתקופת מלחמת העולם השנייה, פרטיזנית וחברת מחתרת בגטאות ליטא ופולין. לאחר המלחמה הייתה מראשי הוועד היהודי המרכזי של יהודי פולין, ובישראל שימשה כאשת ציבור בתפקידים רבים: ראש המועצה האזורית געתון (האישה הראשונה שכיהנה כראש מועצה אזורית), חברת הכנסת ה-7, ה-8, ה-9 וה-11 מטעם סיעות מפ"ם והמערך, סגנית יושב ראש הכנסת, ופעילה במפעל להנצחת השואה. פעלה לחקיקת חוקים חברתיים ולקידום אוכלוסיות חלשות.

נביעה הידרותרמית היא נביעת מים שחוממו בתהליכים גאותרמיים דרך סדק געשי בפני כדור הארץ. נביעות הידרותרמיות מצויות בדרך כלל בסמוך לאתרים געשיים פעילים, אזורי פתיחה בין לוחות טקטוניים, אגנים אוקייניים ונקודות חמות. נביעות הידרותרמיות נוצרות כתוצאה מהפעילות הגאולוגית של קרום כדור הארץ ומכמויות המים הגדולות שעל פניו. נביעות הידרותרמיות ביבשה כוללות מעיינות חמים, פומרולות וגייזרים. נביעות הידרותרמיות מקרקעית הים יכולות ליצור צורת נוף הקרויה מעשנה שחורה. אף שהמונח נביעה הידרותרמית מתייחס הן לנביעות בים והן לנביעות ביבשה, נהוג להשתמש במונח בהקשר לנביעות מקרקעית הים.

האזורים שסביב נביעות הידרותרמיות תת-ימיות עשירים יותר מבחינה ביולוגית יחסית למרבית האזורים הימיים העמוקים האחרים. מתקיימים בהם לעיתים קרובות קהילות מגוונות של בעלי חיים וצמחים הניזונים מהכימיקלים המומסים בנוזלים הנפלטים מהנביעות. חיידקים קדומים המבצעים כימוסינתזה הם השלב הראשון בשרשרת המזון, והם מאפשרים את קיומם של אורגניזמים מגוונים, כולל תולעי צינור ענקיות, צדפות, חלזונות ים וחסילונים. משערים כי נביעות הידרותרמיות קיימות גם על אירופה, ירחו של צדק, ועל אנקלדוס, ירחו של שבתאי, ובעבר היו נביעות הידרותרמיות גם על פני מאדים.

נורת'-אמריקן אוויאיישן P-51 מוסטנג הוא מטוס קרב מתקופת מלחמת העולם השנייה, אז היה אחד המטוסים האמריקאים המוצלחים ביותר.

המטוס תוכנן ושירת בצבא ארצות הברית החל ממלחמת העולם השנייה (1940) ועד למלחמת קוריאה (1953). המטוס שירת גם בחילות אוויר אחרים; הרפובליקה הדומיניקנית הייתה המדינה האחרונה שהחזיקה בו, עד 1983. המוסטנג שירת בחיל האוויר הישראלי בין השנים 1948‏-1961, והשתתף במלחמת העצמאות ובמבצע קדש.

Wannabe (בעברית: רוצה להיות) הוא הסינגל הראשון של להקת הבנות הבריטית "ספייס גירלז". את השיר הוציאה לאור חברת התקליטים "וירג'ין רקורדס" ב-8 ביולי 1996, והוא נכלל כרצועה הראשונה באלבום הבכורה של הלהקה, Spice. את המילים והלחן חיברו חברות הלהקה לצד מאט רו וריצ'רד סטנרד, שגם הפיקו את השיר. תחילה נכתב, הולחן והוקלט השיר בחיפזון, אך עקב איכותו הירודה נשלח לעיבוד מחדש אצל המוזיקאי דייב ויי. חברות הלהקה לא היו מרוצות מעיבודו של ויי, ולכן השיר עובד בשלישית על ידי מארק "ספייק" סטנט.

"Wannabe" הוא שיר דאנס-פופ קצבי. השיר, שמחזק ומאדיר קשר של "אחוות נשים" על פני קשר רומנטי הטרוסקסואלי, הפך לסמל של העצמה נשית ולשיר המוכר ביותר של הלהקה. ב-1997 זכה השיר בקטגוריות "הסינגל הטוב ביותר שנכתב בממלכה המאוחדת" ו"הסינגל הבריטי הטוב ביותר" בטקס פרסי אייבור נובלו. הוא קודם מאוד בהשוואה לשאר שירי הלהקה, הלהקה רואיינה אודותיו למספר רב של מגזינים למוזיקה, ביצעה את השיר בהופעות חיות ובתוכניות טלוויזיה, והצטלמה למגזינים של מוזיקה לנוער. הקליפ של השיר צבר שידורים רבים ברשת הכבלים הבריטית "The Box", ועורר עניין בעיתונות הבריטית.

השיר יצא לאור בבריטניה זמן רב לפני יציאת האלבום Spice.‏ "Wannabe" ניצב בראש מצעד הסינגלים הבריטי במשך שבעה שבועות, והוסמך לפלטינה כפולה על ידי איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי. בינואר 1997 יצא השיר לאור בארצות הברית, והגיע למקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100 במשך ארבעה שבועות ברציפות. השיר הגיע למקום ראשון ב-22 מצעדי מוזיקה בעולם בסוף 1996, ולראש 37 מצעדי מוזיקה במרץ 1997. "Wannabe" הוא השיר הנמכר ביותר של הלהקה, עם כ-1,400,000 עותקים ממנו שנמכרו בממלכה המאוחדת עד 2015, כ-2,900,000 עותקים שנמכרו בארצות הברית עד 2014, וכשבעה מיליון עותקים שנמכרו ממנו ברחבי העולם עד 1997. בשנת 2020 פרסם שירות המוזיקה הדיגיטלי ספוטיפיי כי "Wannabe" הוא השיר בעל מספר ההשמעות הגבוה ביותר אצלם לזמרת או ללהקת בנות מאז שנות ה-90 של המאה ה-20.

הפרק הראשון של חוקת ארצות הברית מגדיר את מבנה הקונגרס ואת סמכויותיו. זהו הפרק הארוך ביותר בחוקה. הוא מגדיר את מבנה הקונגרס, המורכב מבית הנבחרים והסנאט, את סמכויותיו, את מגבלות סמכותו, וכן מספר מגבלות על כוחו של הממשל ושל המדינות המרכיבות את האיחוד.

הפרק מחולק לעשרה חלקים. החלק הראשון מעניק את סמכויות החקיקה לקונגרס, ועל כן הוא מהותי ליישום עיקרון הפרדת הרשויות בשיטת הממשל האמריקאית. החלק השני והחלק השלישי מגדירים את מבנה בית הנבחרים והסנאט, בהתאמה, ומפרטים לגבי הרכבם, תפקידים בתוך כל אחד מהבתים, תפקידם בהליכי ההדחה והיבטים שונים של פעולתם. יחד, שני חלקים אלה מגדירים את אופי הרשות המחוקקת של ארצות הברית כפרלמנט דו-ביתי (ביקמרליזם). החלק הרביעי מפרט לגבי הליך הבחירות לבתי הקונגרס. הוא מעניק את האחריות לניהול הבחירות למדינות השונות באיחוד, אך מאפשר לקונגרס לחוקק כללים אחידים בנושא. החלק החמישי קובע כללים לגבי עבודת הבתים. הוא מחזק את עצמאות כל אחד מהבתים, בכך שהוא מעניק לחברי כל בית את האחריות לקביעת כללי הבית, בחינת תוצאות הבחירות, סילוק וענישה של חברי הבית. גם החלק השישי מחזק את עצמאות המחוקקים על ידי קביעת כללים לגבי שכר, פריווילגיות ואיסור על כהונה של חברי הבתים תחת רשויות ממשל אחרות. החלק השביעי מתאר את תהליך החקיקה, משלב הצעת החוק ועד לחתימה על החוק על ידי נשיא ארצות הברית, כולל קביעת כללים לגבי כוח הווטו של הנשיא והדרכים לעקיפתו. חלקים 8–10 חשובים להגדרת התחומים שנמצאים תחת סמכות הקונגרס, ובכך הם מהווים חלק חשוב בהגדרת הפדרליזם בארצות הברית. החלק השמיני מונה את הסמכויות שמוענקות במפורש למחוקקים. על דרך השלילה, הוא מותיר תחומים אחרים בסמכות המדינות, אף שעל פי חלק מהפרשנויות קיימות גם סמכויות משתמעות, שאינן מוזכרות בחלק זה במפורש. החלקים התשיעי והעשירי קובעים מגבלות ואיסורים על הממשל הפדרלי והמדינות בהתאמה.

המשמעות של חלק מהסעיפים בפרק נמצאת תדיר במחלוקת. לתקדימים של בית המשפט העליון של ארצות הברית יש תפקיד חשוב בפירוש סעיפים אלה. ישנם פרשנים שמדגישים את המשמעות המילולית של הטקסט (טקסטואליזם), אחרים מדגישים את הכוונה המקורית של מנסחי החוקה (אוריג'ינליזם), שיקולים פרגמטיים או מבניים, התפתחות היסטורית של פרקטיקה ופרשנות, או עקרונות מוסריים שעולים מהחוקה.

קרב יוטלנד היה הקרב הימי הגדול היחיד שהתחולל במלחמת העולם הראשונה. הקרב ניטש בים הצפוני, מצפון-מערב לחצי האי יוטלנד, ב-31 במאי 1916 בין הצי הקיסרי הגרמני לבין הצי המלכותי הבריטי. הוא נחשב לקרב המודרני הגדול ביותר בין אוניות שטח (להבדיל מנושאות מטוסים וצוללות), ולאחד מן הגדולים בהיסטוריה בכלל, הן בשל מספר כלי השיט שהשתתפו בו הן בשל עוצמת החימוש שלהם. הקרב סימן את תחילת הקץ של סיירת המערכה, והוא הראשון בו נטלה חלק (אם כי זניח) נושאת מטוסים.