צדפות

צדפות
קונכיות של צדפות ממינים שונים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	רכיכות
מחלקה:	צדפות
שם מדעי
Bivalvia ‏לינאוס, 1758

דוּ-קְשָׂווֹתִים, המוכרים יותר כצְדָפוֹת^[1] (שם מדעי: Bivalvia; ריבוי מן צִדְפָּה; בנטייה צִדְפַּת-, צִדְפֿוֹת-), הם מחלקה המכילה מינים רבים של רַכיכות ימיות בממדים שונים. הן מאופיינות בקונכייה בעלת שני חלקים (הנקראים קשוות, ומכאן שם המחלקה), סימטריים פחות או יותר, ובתוכה גופה הרך של הצדפה ואיבריה הפנימיים. אצל חלק מהצדָפות השכבה הפנימית של הקשוות מצופה חומר מבריק – צֶדֶף (צְדָפִים ברבים) – וזה משמש את האדם לייצור תכשיטים. עם זאת, השימוש המקובל יותר למילה "צֶדֶף" הוא בעבור הקְשָׂווֹת (ריבוי מן קַשְׂוָה; valve) עצמן^[2]. הצדָפות נפוצות בסביבות מימיות בלבד.

לצדָפות אין מִשְׁנֶנֶת (רָדוּלָה), מעין סרט שיניים המשמש רכיכות אחרות לשחיקת מזונן, ולכן הן שואבות לתוכן חלקיקי צמחייה ובעלי חיים זעירים מהמים. הזימים, המשמשים גם לנשימת חמצן מהמים, מסננים את הראוי לאכילה.

קיימים 20,000 מיני צדָפות בקירוב, רובן מצויות בסביבות מים מלוחים ומיעוטן בסביבות מים מתוקים (בעיקר נחלים). צדפות מים מתוקים סובלות מזיהומים, ולכן משתמשים בהן לעיתים כחיווי לאיכות מים לשתייה לאדם. חלק ממיני הצדָפות נמצא רוב הזמן על קרקעית הים החולית או מחופרות בה, ואילו מינים אחרים שוהים על גבי סלעים המונחים על הקרקעית. צדָפות רבות נמצאות רוב חייהן במצב נייח וממעטות מאוד לזוז (אם בכלל), אם כי חלקן נעות במים.

20,000 מיני הצדָפות מגוונים מאוד בגודלם. לצד מינים קטנים מאוד, ישנם כאלה שמשקלם מגיע לעשרות קילוגרמים. דוגמה מובהקת למין גדול כזה היא צִדפַּת הענק (Tridacna gigas) שיכולה להגיע למשקל העולה על 180 קילוגרם ולאורך של 1.5 מטרים. גם תוחלת החיים מגוונת מאוד, החל מזמן קצר יחסית ועד עשרות ואפילו מאות שנים אצל מינים שונים (למשל, גילה של הצדפה מינג חושב ל-507 שנים). לצדָפות מחזור דם פתוח. הנפרידיום (איבר שתפקידו להפריש פסולת מהגוף אצל חסרי חוליות רבים) מסלק מהגוף את חומרי הפסולת. האיברים הפנימיים נמצאים, בצורה דחוסה יחסית, בתוך חלל אחת הקשוות.

בציבור הרחב, ה"צדָפות" האופייניות הן רחבות, ועשויות שני חלקים, אך במחלקת הדו קשוותיים מינים שונים בצורות שונות. במינים מסוימים נעשה שימוש לבישול מאכלי ים, דוגמת מרק צדפות, רוטב צדפות או צ'אודר צדפות. חלק קטן יחסית ממיני הצדפות יכול להפיק פנינים, המשמשות אצל האדם כאבני חן. הפנינה נוצרת מגרגיר חומר אורגני, גירוי כלשהו או גרגיר חול הנכנס לתוך הצדפה. בתגובה לגירוי, הצדפה מפרישה חומר אורגני - דַּר ("אֵם הַפְּנִינָה"), העוטף את הגרגיר ונערם עד שנוצר עם הזמן כדור מבהיק ומרהיב ביופיו.

הצדָפות הופיעו לראשונה במפץ הקמבריוני שהתרחש לפני 542 עד 530 מיליוני שנים, אז הופיעו צורות חיים רבות בכדור הארץ.

תת-מחלקות וסדרות הצדפות:

• תת-מחלקה Palaeotaxodonta
  • סדרה Nuculoida
• תת-מחלקה Cryptodonta
  • סדרה Praecardioida - נכחדה
  • סדרה Solemyoida
• תת-מחלקה Pteriomorphia
  • סדרה Arcoida
  • סדרה Cyrtodontoida -נכחדה
  • סדרה Limoida
  • סדרה Mytiloida (צדפים אמיתיים)
  • סדרה Ostreoida
  • סדרה Praecardioida - נכחדה
  • סדרה Pterioida
• תת-מחלקה Palaeoheterodonta
  • סדרה Trigonioida
  • סדרה Unionoida
  • סדרה Modiomorpha - נכחדה
• תת-מחלקה Heterodonta
  • סדרה Cycloconchidae
  • סדרה Hippuritoida
  • סדרה Lyrodesmatidae
  • סדרה Myoida
  • סדרה Redoniidae - נכחדה
  • סדרה Veneroida
• תת-מחלקה Anomalodesmata
  • סדרה Pholadomyoida

בניגוד לשאר הרכיכות, אין לצדָפות ראש הנושא משושים ועיניים. יש להן רגל חדה, דמוית יתד, הנשלחת מבין הקשוות. ישנם מינים של צדפות, דוגמת האוסטריה הנאכלת והפנינית הפשוטה, ��הן חיות ישיבות הנצמדות למצע באמצעות רגלן. גוף הצדפה בנוי כגוש של איברים פנימיים, שעליהם מונחים שני זוגות של זימים. את כל הרקמות הרכות עוטפת הגלימה — רקמה המפרישה את הקונכייה. הזימים, המזרימים את מי הנשימה, מסננים במינים רבים מתוך מי הנשימה את מזונה של הצדפה – חלקיקים של חומר אורגני רקבובי ובעלי חיים זעירים. בעונת הרבייה מפרישות הצדפות למים תאי זרע ותאי ביצים רבים. במים מתרחשת הפריה חיצונית, ולאחר מכן בוקעות פגיות ראשניות השוחות במים, העוברות גלגול לבוגרים ושוקעות על קרקעית הים או האגם.

צִדפַּת הנחלים, נמנית עם צדָפות המים המתוקים, ואפשר לראותה בישראל בשמורת החולה ובכנרת. קשוותיה מפוזרות לכל אורך החופים. רבייתה של צדפה זו מעניינת, הביצים מופרות בתוך חלל הגלימה של הנקבה ושם הן מתפתחות לפגיות. נקבה המחזיקה פגיות רגישה לכל תנועה סביבה, וכשמזדמנים לידה דגים היא סוגרת בחוזקה את קשוותיה ופולטת סילון של מים שבו מצויות הפגיות, אלה נצמדות לדג, חודרות לתוך עורו ומתפתחות שם עד שלב מסוים. בגמר גידולן הן יוצאות מגופו ושוקעות אל קרקעית הנחל, שם הן הופכות לצדָפות בוגרות.

הפנינית: הפנינית הנפוצה בימים הטרופיים היא המפורסמת שבצדָפות, והרבה סיפורים ואגדות נרקמו סביבה. גודל קשוותיה של צדפה זו 30–40 ס"מ, צבען ירקרק מבחוץ ומבריק-כספי מבפנים. החומר המבריק נקרא דר או אם הפנינה. בצדפה זו מתפתחות פנינים בתוך גלימתה. בים האדום מצויות פניניות בעומק 5–6 מטר, ובאחדות מהן נמצאו פנינים. בדרום הים האדום ובמקומות רבים באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט יש דולי פנינים רבים הצוללים בים, לפעמים אף בין כרישים, כדי לדלות את הפנינים. כאשר גוף זר, דוגמת גרגר חול, חודר לתוך גופה של הפנינית וגורם לגירוי חזק, גלימת הצדפה עוטפת את הגוף המציק ומתחילה להפריש עליו שכבות של דר, שהוא גיר גבישי ומבריק. עם הזמן הולך גוש הדר וגדל, עד שנוצרת פנינה. צורתה של הפנינה לרוב כדורית אך לעיתים היא דמוית ביצה, צבעה לבן, אפור או וורדרד. ערכה של הפנינה נקבע על פי גודלה, צבעה וצורתה. ערכן של פנינים גדולות ומבריקות מגיע לאלפי דולרים.

מסרקים, ליביות, תיבות נוח ועוד סוגים ומינים רבים של צדָפות חיים בתוך הטין בקרקעית הים. לכל אחת מן הצדפות יש צורה וצבע מיוחדים, ומרבות מהן מייצרים עד היום כפתורי צֶדֶף. כוכבי הים הן אויביהן של המסרק והליביה, וטורפים אותם בכל פה. לצדָפות אלו יש עיניים זעירות לאורך שפת גלימתן ובאמצעותן הן מבחינות בכוכב הים המתקרב אליהן, אז הן פותחות וסוגרות את קשוותיהן במהירות רבה ויוצרות בדרך זו סילוני מים ההודפים אותן קדימה וכך הן נמלטות מאויבן.

צִדְפוֹת הענק נפוצות מאוד בשוניות האלמוגים בימים הטרופיים. לרוב הן צמודות למקומן, קשוותיהן פתוחות ומכוסות בשפת הגלימה הבשרנית והצבעונית. על כל מגע או תנועה מגיבות צדפות אלה בכיווץ גלימתן ובסגירת קשוותיהן החזקות. החוקרים גילו, שבתוך רקמת הגלימה מצויים חללים ובהם ציבורים של אצות החיות חיי שיתוף עם הצִדפּה. הודות לפעולה ההטמעה של אצות אלה, מתנקה גוף הצדפה מחלק מן הפסולת שהוא מפריש, ונוסף על כך מקבלת הצדפה מן האצות תוספת של חמצן ואולי גם של מזון. האצות השיתופיות מסייעות לצדפּת הענק גם לבנות את קוֹנכייתה.

צדפות קודחות – הן קבוצה מיוחדת של מינים החיים בתוך גופים מוצקים שונים. עמן נמנה תמר הים, צדפה חומה ומוארכת שאורכה עד 6 ס"מ, הקודחת בתוך אבנים וסלעי גיר שבים, בייחוד במים רדודים, באמצעות חומצה שהיא מפרישה מבלוטה מיוחדת. קשוותיה מצופות בחומר קרני המגן עליהן מפני החומצה. יש גם צדָפות הקודחות בעץ בעזרת קשוותיהן וגורמות נזקים לסירות ולספינות העשויות עץ.

החור שנמצא לעיתים בצידי הקונכייה, נוצר בידי טורפים הנצמדים לקונכייה, ובאמצעות חומר כימי הממס את נקודת החיבור עם הקונכייה, טורפים אותה בפעולת יניקה^[3].

• הלר, י., 2011, רכיכות הים של ארץ ישראל - אורחות חיים, הוצאת אלון ספר, ירושלים, 323 עמודים
• הלר, י., 1993, שבלולי ארץ ישראל - אורחות חיים ומגדיר, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 260 עמודים

מדיה וקבצים בנושא צדפות בוויקישיתוף

• צדפות, באתר ITIS (באנגלית)
• צדפות, באתר NCBI (באנגלית)
• צדפות, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• צדפות, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• צדפות, באתר GBIF (באנגלית)
• צדפות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• צדפות (מחלקה), דף שער בספרייה הלאומית
• רוביק רוזנטל, מסבתא רבתא ועד נחום תקום, באתר nrg‏, 28 באוגוסט 2008
• מהי צדפת המסרק ששוחה בעזרת מחיאות כף?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה