דידי הררי

דידי הררי

דידי הררי, מאי 2016
לידה	26 ביוני 1956 (בן 68) ערוגות, ישראל
מדינה	ישראל ישראל

דוד ("דידי") הררי (נולד ב-26 ביוני 1956) הוא קומיקאי, מנחה טלוויזיה ושדרן רדיו ישראלי, המשמש כמנכ"ל תחנת "רדיו תל אביב".^[1][2]

הררי נולד במושב ערוגות, להורים יוצאי מרוקו. כשהיה בן שלוש עברה משפחתו לקריית גת ולאחר מכן לבאר שבע. כשהיה בן 12 עברה משפחתו לדימונה. באותה תקופה השתקעה בדימונה קהילת "העבריים מדימונה" והררי בילה רבות בחברתם. במהלך היכרותו עם "העבריים מדימונה", נחשף לראשונה לעולם המוזיקה ובעיקר למוזיקה שחורה. הררי למד לנגן על גיטרה וניגן בגיטרה בס כחלק מהרכב "הגורים", הרכב של נערים במתכונת "חמישיית ג'קסון", שהופיע יחד עם להקת "שליחי הנשמה" של "העבריים מדימונה".^[3][1] בתקופה זו, טיפח הררי תסרוקת אפרו גדולה, מתוך הזדהות רגשית עימם.^[1] הררי טוען כי ילדותו בדימונה השפיעה רבות על אישיותו ועל משעול חייו.^[4]

בשנת 1975 התגייס הררי לצה"ל והתנדב לצנחנים.^[5] בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר.

בתחילת שנות ה-80 עבר הררי להתגורר בתל אביב יחד עם חברתו באותה עת, ג'יל פיינגולד, אותה הכיר לאחר שירותו הצבאי.

הוריו של הררי לחצו עליו לרכוש מקצוע והוא החל ללמוד טכנאות שיניים. באותה תקופה התפרנס מעבודות מזדמנות כגון מורה לדרמה (בבית הספר רימון בכרמיאל^[4]), מתקין אנטנות וחובש במגן דוד אדום. ב-1982 פגש הררי במועדון הקולוסיאום בתל אביב את אהרון קפלן ובעזרתו, הגשים את חלומו והפך ל-DJ במועדון.^[1]

ב-1987 הביא שדר הרדיו הפופולרי יקיר אביב את הררי לתוכניתו "שלושים בצל", ששודרה ברשת ג' וכללה מוזיקה פופולרית וקטעי הומור, ושם הגיש הררי פינה קומית.^[3] יחד עם חבריו ה-DJ, אמיר כהן ואהרן קפלן, הקים הררי את הלהקה ההומוריסטית "פנצ'ר", שזכתה לאהדה רבה בקרב הציבור.^[6] ב-1987 הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון. באותה תקופה פנה הררי למשרדי פרסום בניסיון לפתח קריירה כרעיונאי והתגלה כבעל כישרון בתחום. בין השאר, יצר הררי את ססמאות הפרסום "הגעת לגיל שאפשר להתחיל", "אין דבר, מחר נקנה עוד אבוקדו" ו-"קיווי עסיסי עם ויטמין סי".^[1][7]

בתקופה שבה שודרה ברשת ג' התוכנית "שלושים בצל" (שבה הופיע הררי) שודרה במקביל בגלי צה"ל התוכנית "מה יש", בהנחייתם של ארז טל ואברי גלעד. שידור התוכנית, שחלקה קווי אופי קומיים דומים, בתחנת הרדיו המתחרה יצרה תחרות בין השתיים.

הררי עבר קורס קריינות וביולי 1990 החל להגיש את תוכניתו הראשונה "עושים גלים" ברשת ג' ולאחר מכן הגיש את התוכנית "חולה רדיו". בתוכניות אלה אירח קומיקאים בתחילת דרכם, דוגמת אקי אבני וישראל קטורזה, שגילמו דמויות קומיות שונות. תוכניות אלו הציבו אותו שנית בתחרות מקצועית מול אברי גלעד, ששידר באותה עת את התוכנית "העולם שמח" בגלי צה"ל.

ב-1995 עזב הררי את רשת ג' לטובת רדיו 103FM (תחנת "רדיו ללא הפסקה"), בה הוא הנחה את התוכנית "דידי לוקאלי". התוכנית שברה שיא מדרוג ברדיו האזורי בישראל והיא שודרה במקביל בשש תחנות אזוריות שונות בסינדיקציה. בזכות הפופולריות שלה, הצליח הררי לקדם זמרים אנונימיים שהפכו למצליחים בתחומם, כמו מאיה בוסקילה ואייל גולן. בנוסף, הוציא הררי שלושה דיסקים: "חגיגה ים תיכונית", "החגיגה נמשכת" ו"חגיגה ים תיכונית 2008", בהם ליקט ביצועים של כל האמנים שקידם באמצעות התוכנית.

בפברואר 2003, במסגרת תוכניתו "דידי לוקאלי", ראיין הררי את אילן רמון, ששהה באותה עת על סיפונה של מעבורת החלל "קולומביה".

בשנת 2016 הררי אף החל ללמד במסלול הרדיו של בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל.^[8]

בעקבות מלחמת חרבות ברזל, הוצא הררי לחל"ת ותוכניתו לא שודרה במשך חמישה חודשים.^[9]

במרץ 2024 הודיע הררי על פרישתו מרדיו 103fm, לאור בחירתו לתפקיד מנכ"ל רדיו תל אביב. הוא החל לשמש כמנהל התחנה כחודש אחר כך. נוסף על תפקידו כמנהל, מגיש הררי בתחנה שבניהולו תוכנית רדיו הדומה באופייה לזאת שהגיש במשך 29 שנים בתחנה הקודמת.^[1]

הררי הנחה מספר תוכניות טלוויזיה: "עד פופ" בערוץ הראשון (1991), "קיץ על החוף" (1993), "זמנך עבר" בערוץ 3 (1997), "דידי טי.וי" בערוץ 2 (2000), "המלך הבא" ו"קול העם" בערוץ בריזה (2001), "המלכודת" בערוץ הראשון (2002) ואת "מת להיות", תוכנית לחיקוי זמרים מוכרים בערוצים 24, 10 וערוץ 2 (2004–2006). תוכניות אלו לא זכו להצלחה המסחררת להן זכו תוכניות הרדיו שלו. העיתונאי עמוס אורן אמר: ”דידי לא הצליח למצוא את ההבדל בין הגשה רדיופונית לטלוויזיונית. אם נעצום את העיניים - נשמע רדיו”.

ב-2005 הנחה לתקופה קצרה את התוכנית "שבת של כדורגל" אך פרש מתפקיד זה ומאותה שנה הוא משמש ככרוז באצטדיונים במשחקי נבחרת ישראל בכדורגל. באותה שנה הנחה הררי, יחד עם מורן אטיאס, את הקדם אירוויזיון והופיע בעיקר בקטעי המעבר שבין השירים ובראיונות עם האמנים מאחורי הקלעים.

החל מ-2008 דיבב את הדמות מאנקי בסדרת סרטי "קונג פו פנדה", תפקיד שדובב בגרסה האמריקאית על ידי ג'קי צ'אן.

ב-2009, 2011 ו-2016 הנחה את התוכנית "חוזרים לשכונה" בערוץ 24.^[10]

ב-2016 הצטרף לערוץ 20 והגיש תוכנית אירוח^[11][12] ובאותה שנה הופיע בסדרה "צומת מילר".

בנובמבר 2017 הררי החל להנחות את "דידי בשישי" בערוץ רשת 13.

בין השנים 2019–2020 היה הפרזנטור בקמפיינים של לשכת סוכני הביטוח בישראל.

ביום העצמאות תשפ"א, 2021, הנחה את טקס הדלקת המשואות, יחד עם יעל בר זוהר.

בשנת 2022 השתתף בספיישל VIP של תוכנית הבישול ״מאסטר שף״ והגיע למקום השלישי.^[13]

במאי 2023 התחרה בעונה השנייה של תוכנית המציאות "רוקדים עם כוכבים", לצד הרקדנית קארין סורוצ'ינסקי, והודח שלישי מהתוכנית.^[14][15]

• ב-1996 כתב את שיר האליפות של מכבי תל אביב, "צהוב עולה זה מכבי", שהלחינו זאב נחמה ותמיר קליסקי וביצע איציק זוהר.
• ב-2002 יצא לאור ספרו "300 בדיחות חמות" הכולל בדיחות שליקט וערך.
• ב-2013 חיבר שיר אליפות נוסף למכבי תל אביב, בשם "צהוב עולה", שהלחין זאב נחמה וביצעה להקת אתניX.
• במקביל לעבודתו ברדיו הופק משחק קופסה בשם "תחנת שידור משחק הרדיו של דידי הררי", בהוצאת "ידע משחקים".

בשנת 2014 זכה הררי בפרס שדר הרדיו המצטיין על תוכניתו "דידי לוקאלי" במסגרת פרסי הרדיו לעיתונות של אגודת העיתונאים בתל אביב.^[16]

ב-2015, לקראת הבחירות לכנסת העשרים, שימש כיועץ לקמפיין של הליכוד.^[17]

הררי היה נשוי למירית מ-1989 ועד למותה ממחלת הסרטן בספטמבר 2020. התמודדותה עם המחלה פורסמה בציבור. הררי אב לשלוש בנות וסב לנכדים. מתגורר במושב בצרה.^[18]

מדיה וקבצים בנושא דידי הררי בוויקישיתוף

• דידי הררי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• דידי הררי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• דידי הררי, באתר ספוטיפיי
• דידי הררי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• דידי הררי, דף שער בספרייה הלאומית
• להאזנה לקטעים נבחרים ולתוכניות מלאות של תוכנית הרדיו "דידי לוקאלי" באתר 103FM.
• דני קושמרו, ‏צוחק מי שצוחק אחרון, באתר ‏מאקו‏, 13 במאי 2016
• אורלי גולדקלנג וצביקה קליין, מוצש, מהפכה של שמחה: דידי הררי מרוצה מאי פעם, באתר nrg‏, 16 באוקטובר 2016
• רפי רשף בתכנית ראיונות אחד על אחד עם דידי הררי, אינטימי: "בהחלט חטאתי בחטא ההיבריס" , באתר nana10‏, 28 במרץ 2017
• ניר וולף, דידי קינג, באתר ישראל היום, 30 בנובמבר 2017
• רן בוקר, דידי הררי: "אין לאף אחד מונופול על התרבות בישראל", באתר ynet, 1 במאי 2018