אגוז ברזילאי

אגוז ברזילאי
	ערך תזונתי ל-100 גרם
מים	3.42 ג'
קלוריות	659 קק"ל
חלבונים	14.32 ג'
פחמימות	11.74 ג'
שומן	67.1 ג'
שומן רווי	25%
שומן חד בלתי רווי	41%
שומן רב בלתי רווי	34%
כולסטרול	0 מ"ג
ברזל	2.43 מ"ג
סידן	160 מ"ג
מגנזיום	376 מ"ג
זרחן	725 מ"ג
אשלגן	659 מ"ג
נתרן	3 מ"ג
סיבים תזונתיים	7.5 ג'
	מקור: משרד החקלאות האמריקני

אגוז ברזילאי
מצב שימור
	מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	אברשאים
משפחה:	לציתידיים
סוג:	Bertholletia
מין:	אגוז ברזילאי
שם מדעי
	Bertholletia excelsa; ‏בונפלאן

אגוז ברזילאי (שם מדעי: Bertholletia excelsa) הוא מין של עץ דרום אמריקאי יחיד בסוגו ממשפחת הלציתידיים. הוא גדל במפוזר ביערות גשם על גדות נהרות האמזונאס, הריו נגרו והאורינוקו. יערות אלה נמצאים בשטחי אזור גויאנה והמדינות ונצואלה, ברזיל, מזרח קולומביה, מזרח פרו ומזרח בוליביה. זהו אחד העצים הגדולים ביער האמזונאס. אורך חייו עשוי לעלות על חמש מאות שנים. זרעי העץ מכונים "אגוזי ברזיל" ולעיתים גם "שקדים ברזילאיים", אך מבחינה בוטנית הם אינם אגוזים או שקדים. סוג העץ נקרא בשמו המדעי על שם קלוד לואי ברטולה, כימאי צרפתי בן דורם של לבואזיה וברצליוס.

עץ האגוז הברזילאי

מבנה העץ ועלוותו

עץ האגוז הברזילאי מיתמר לגובה 25–45 מטר וקוטר גזעו נע בין 0.7 ל-2 מטרים. בדומה לעצי ענק אחרים במפלס העל של יער הגשם, צמיחת הענפים הצדדיים מתחילה בסמוך לצמרת העץ. קליפתו חלקה וצבעה אפרפר. העץ ירוק-עד, או נשיר בעונה היבשה (בדומה לעץ הבלזה). עליו מסורגים ולעיתים מחורקים, אורכם מגיע לכדי 20–35 ס"מ ורוחבם – 10–15 ס"מ. פרחיו הקטנים מרוכזים במַכְבֵּדים באורך 5–10 ס"מ וצבעם לבן ירקרק. כל פרח מורכב מגביע דו-חלקי נשיר, שישה עלי-כותרת בגוון שמנת וסכך של אבקנים. מבנהו הסבוך של הפרח נועד להבטיח כי רק חרקים המתאימים להאבקתו יגיעו אל הצוף.

הפריה

הפריית העץ תלויה באופן עקיף בקיומם של סחלבים מסוג מתאים. דבורים זכרים קטנים משבט דבורי הסחלבים (Euglossini) מלקטים את ניחוחות הסחלבים במאמץ רב על פי עקרון ההכבדה ואז מפיצים אותם בנוכחות הנקבות כדי להפגין בפניהן את כשירותם^[2]^[3]. הדבורים הזכרים מאביקים בתוך כך את פרחי הסחלב, בעוד הנקבות נחוצות להאבקת פרחי האגוז הברזילאי. רק חרקים המסוגלים להניף את סכך האבקנים ולהשחיל את לשונם הארוכה יזכו לטעום מהצוף שבתחתית גביע הפרח. נקבות הדבורים מצוידות בממדי הגוף הכבירים ואורך הלשון הנחוצים להאבקת פרחי העץ. בהינתן סחלבים ודבורים, יבשיל הפרי בתוך 14 חודשים ממועד ההאבקה. הפרי הוא הלקט בקוטר 10–15 ס"מ, השוקל עד 2 קילוגרמים ודומה בצורתו לפרי הקוקוס, שגם הוא מכונה בשוגג 'אגוז'. 8–24 זרעים באורך 4–5 ס"מ מסודרים כפלחים של תפוז תחת קליפתו העבה (בעובי 0.8–1.2 ס"מ). הזרעים עטופים במיץ חום שמנוני הניחן בטעם מתוק ומרירות טאנינית. הפרי נופל לקרקעית היער, שם הוא עשוי להתיישן שנה-שנתיים באין דורש לקליפתו הקשה לפיצוח. חור עגול קטן בראש הפרי מאפשר למכרסמים גדולים, בעיקר אגוטי, לכרסם את דרכם אל הזרעים.^[4] אותם מכרסמים יאכלו חלק מהזרעים ויטמינו זרעים נוספים לשימוש עתידי. חלק מהזרעים שהוטמנו ינבטו ויצמחו לשתילים. השתילים ימתינו באפלת היער במצב רדום, אף במשך שנים, עד שתאיר עליהם השמש כתוצאה מנפילת עץ סמוך. רק אז תתחדש צמיחת השתיל.

אם כן, מחזור הרבייה של עץ האגוז הברזילאי תלוי באופן הדוק במינים מסוימים של סחלבים, דבורים ומכרסמים. פגיעה באחת האוכלוסיות עלולה להגביל את תפוצתו של עץ מאריך ימים זה. לרוב ניתן למצוא בקרבת העץ מערום של קליפות מכורסמות של פירות העץ. לעיתים חודרים לקליפה, השלמה או המכורסמת, נמלים ועכבישים שונים הניזונים ממקצת הזרעים או מקימים בתוכה קן קרקעי.

ערך תזונתי

זרעי עץ האגוז הברזילאי, המכונים אגוזי ברזיל, עשירים במיוחד בסלניום,^[5] אם כי שיעור הסלניום בהם משתנה באופן ניכר בין אזורי גידול שונים.^[6] הם גם מקור טוב למגנזיום (0.225 גרם למאה גרם) ולוויטמין B1 (מיליגרם אחד למאה גרם).^[7]

מאה גרם אגוזי ברזיל מכילים 14 גרם חלבון, 13 גרם פחמימות ו-66 גרם שומן. חומצות השומן נחלקות בקירוב ל-25% חומצות שומן רוויות, 41% חומצות שומן חד-בלתי-רוויות ו-34% חומצות שומן רב-בלתי-רוויות. שיעור חומצות השומן הרוויות באגוזי ברזיל גבוה מזה של רוב האגוזים. תכולת השומן הגבוהה גורמת לעיפושם המהיר כאשר אינם מאוחסנים כראוי. בפרט, אגוזי ברזיל קלופים מתעפשים מהר יותר מאשר בקליפתם. ניתן לכבוש מהאגוזים שמן למאכל ולסיכה.

אגוזי ברזיל כמקור קרינה רדיואקטיבית

בשנת 1958 נמצא לראשונה כי אגוזי ברזיל פולטים קרינה רדיואקטיבית במינון של עד 0.25 בקרל לגרם,^[8] הודות לריכוזים זעומים של רדיום. מינוני קרינה אלה גבוהים פי אלף לערך ממינון הקרינה הנפלטת ממזונות ופירות אחרים, אך אינם מסוכנים או משמעותיים ביחס למינון קרינת הרקע לה אנו נחשפים. לשם השוואה, הרדיואקטיביות של פחמן-14, איזוטופ רדיואקטיבי הנספג ברקמות הגוף מהאטמוספירה ומהמזון, מוערכת בכ-0.23 בקרל לגרם של פחמן (ראו גם תיארוך פחמן-14).

יוני המתכות הרעילות בריום ורדיום אינם ממלאים תפקיד ביולוגי בצמחים או בעלי חיים, אך הם נצברים ברקמותיהם לאור דמיונם הכימי ליוני סידן ומגנזיום. עץ האגוז הברזילאי נעזר במנגנון הולכה בררני ליונים האלקליים הללו, המצויים במים שיונקים שורשיו מהקרקע. מנגנון הולכה זה גורם לריכוז המוגבר של בריום ורדיום בעלוותו של עץ האגוז הברזילאי ובמידה פחותה יותר גם בזרעיו.^[9]^[10]

ליקוט אגוזי ברזיל

על אף שמם, היצואנית העיקרית של אגוזי ברזיל אינה ברזיל כי אם בוליביה, שם הם מכונים שקדים (almendras). אגוזים ליצוא מלוקטים מעצים הגדלים פרא ביערות הגשם ולא ממטעים מלאכותיים. מקור הכנסה זה שימש דוגמה ליכולת להפיק רווחים משימור יערות הגשם ולא מבירואם. עם זאת, מחקרים שבוצעו באזורים מיוערים מהם לוקטו אגוזים העלו ממצאים מדאיגים.^[11] ראשית, נמצא כי ליקוט האגוזים הביא לצמצום ניכר בשיעור השתילים הצעירים באזורים שנבחנו. שנית, נמצא כי רווחיהם של מלקטי האגוזים אינם מספיקים למחייתם ופרנסותיהם המשלימות כרוכות בפגיעה סביבתית. כך הסתבר שפיתוח ענף ליקוט האגוזים אינו בר קיימא ואף אינו רווחי.

אוכלוסיות מסוימות של קופי קפוצ'ין, הנבונים מבין קופי העולם החדש, למדו לפצח את קליפת הפרי על ידי הטחתו במשטח אבן.^[12] ככל הנראה, טביעת הרגל האקולוגית של קופים אלה קטנה מכדי לפגוע באופן משמעותי ברבייתו ותפוצתו של עץ האגוז הברזילאי.

תוצא אגוזי ברזיל

"תוצא אגוזי ברזיל" הוא תוצא (אפקט) הנקרא על שמם (השגוי) של אגוזי ברזיל. התוצא קורה כאשר מנערים תערובת של חלקיקים בעלי צפיפות דומה אך גדלים שונים, החלקיקים הקטנים נוטים להצטבר בתחתית בעוד החלקיקים הגדולים "צפים".^[13]^[14] זאת בניגוד לאינטואיציה לפיה ניעור של תערובת עושה אותה אחידה (הומוגנית) יותר בהרכבה, כשם שמנערים מיצי פירות או סלטים. ניתן לחזות בתופעה כאשר מנערים חפיסת גרנולה – תחתית החפיסה עשירה יותר בשומשום ומרכיבים גדולים יותר מצטברים מעליו.