גרג וינטר

גרג וינטר
Greg Winter
לידה	14 באפריל 1951 (בן 73); לסטר, הממלכה המאוחדת
ענף מדעי	ביוכימיה
מקום לימודים	טריניטי קולג'; Royal Grammar School ;
מנחה לדוקטורט	אלן פרשט
מוסדות	אוניברסיטת קיימברידג'
פרסים והוקרה	פרס נובל לכימיה (2018); פרס הנסיך מחידול (2016); מדליית וילהלם אקסנר (2015); פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (2013); פרס נסיכת אסטוריאס למחקר טכני ומדעי (2012); המדליה המלכותית (2011); מדליית ביילי (2005); Knight Bachelor (2004); פרס גבאי (2002); פרס ויליאם ב' קולי (1999); עמית האקדמיה למדעים רפואיים; מפקד במסדר האימפריה הבריטית (31 בדצמבר 1996); עמית כבוד של החברה הביופיזיקאית הבריטית; פרס המלך פייסל הבינלאומי לרפואה (1995); פרס שלה (1994); פרס אמיל פון בהרינג (1990); פרס לואי-ז'נטה לרפואה (1989); עמית האקדמיה האוסטרלית למדעים טכנולוגיים והנדסה; מדליית קולוורת' (1986) ;

גרגורי (גרג) פול וינטר (באנגלית: Gregory Paul Winter; נולד ב-14 באפריל 1951)^[1] הוא ביולוג מולקולרי בריטי, זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 2018, הידוע בעיקר בזכות עבודתו בשימוש טיפולי בנוגדנים חד שבטיים. קריירת המחקר שלו התבססה כמעט כולה במעבדת MRC לביולוגיה מולקולרית ובמרכז MRC להנדסת חלבונים בקיימברידג', אנגליה.

ראשית חייו

נולד בעיר לסטר ולמד בבית הספר המלכותי בניוקאסל על נהר הטיין. הוא המשיך ללמוד מדעי הטבע באוניברסיטת קיימברידג' וסיים את לימודיו בטריניטי קולג' שבקיימברידג' בשנת 1973. הוענק לו תואר דוקטור, ממעבדת MRC לביולוגיה מולקולרית, לצורך מחקר על רצף חומצות האמינו של סינתטאז tRNA טריפטופניל מהחיידק Bacillus stearothermophilus בשנת 1977 בפיקוחו של בריאן ס. הרטלי. מאוחר יותר, וינטר השלים כהונתו של פוסט-דוקטורט באימפריאל קולג' בלונדון, ועוד אחד במכון לגנטיקה באוניברסיטת קיימברידג'.^[2]

קריירה ומחקר

לאחר הדוקטורט שלו, וינטר סיים מחקר פוסט-דוקטורט במעבדה לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת קיימברידג'. הוא המשיך להתמחות ברצף חלבונים וחומצות גרעין והפך לראש הקבוצה במעבדת MRC לביולוגיה מולקולרית ב��נת 1981. הוא התעניין ברעיון שלכל הנוגדנים יש אותו מבנה בסיסי, רק עם שינויים קטנים שהפכו אותם ספציפיים למטרה אחת. ז'ורז' קוהלר וסזאר מילשטיין זכו בפרס נובל לשנת 1984 על עבודתם במעבדה לביולוגיה מולקולרית, כשגילו שיטה לבודד ולהעתק נוגדנים בודדים, או חד-שבטיים, מבין שלל חלבוני הנוגדנים השונים שמערכת החיסון עושה כדי לחפש ולהשמיד פולשים זרים שתוקפים את הגופה. עם זאת, לנוגדנים החד-שבטיים הללו היה שימוש מוגבל ברפואה האנושית, מכיוון שנוגדנים חד-שבטיים של עכברים מושבתים במהירות על ידי התגובה החיסונית האנושית, מה שמונע מהם לספק יתרונות ארוכי טווח. וינטר היה אז חלוץ בטכניקה ל"הומניזציה של נוגדנים חד שבטיים בעכברים"; טכניקה ששימשה בפיתוח Campath-1H על ידי המעבדה לביולוגיה מולקולרית ומדעני אוניברסיטת קיימברידג'. נוגדן זה נראה כעת מבטיח לטיפול בטרשת נפוצה. נוגדנים חד-שבטיים הומאניים מהווים את רוב התרופות המבוססות על נוגדנים הקיימים כיום בשוק וכוללים מספר נוגדנים שוברי קופות, כגון Keytruda, הפועלת עם מערכת החיסון כדי לסייע במאבק בסוגי סרטן מסוימים.

וינטר הקים את טכנולוגיית נוגדני קיימברידג' בשנת 1989, Bicycle Therapeutics. עבד בוועדה המייעצת המדעית של קובגן, (כיום חלק מסילאג) והוא גם יו"ר הוועדה המייעצת המדעית של ביוספטר אינטרנשיונל בע"מ.

בשנת 1989 היה וינטר מייסד חברת נוגדי קיימברידג', אחת מחברות הביוטכנולוגיה המסחריות המוקדמות העוסקות בהנדסת נוגדנים. אחת מתרופות הנוגדנים המצליחות ביותר שפותחו הייתה HUMIRA (אדלימומאב), אשר התגלתה על ידי טכנולוגיית נוגדני קיימברידג' כ-D2E7, ופותחה ושווקה על ידי מעבדות אבוט ולאחר פיצולה על ידי חברת אבווי. HUMIRA, נוגדן ל-TNF אלפא, היה הנוגדן האנושי המלא בעולם שהפך לתרופות הנמכרות ביותר בעולם עם מכירות של מעל 18 מיליארד דולר בשנת 2017 טכנולוגיית נוגדני קיימברידג' נרכשה על ידי AstraZeneca בשנת 2006 תמורת 702 מיליון ליש"ט.

פרסים והוקרה

וינטר נבחר לעמית האגודה המלכותית (FRS) בשנת 1990 והוענק לעיטור המלוכה על ידי החברה בשנת 2011 "על עבודתו החלוצית בהנדסת חלבונים ונוגדנים חד שבטיים טיפוליים, ותרומתו כממציא ויזם".

הוענק לו פרס שייל בשנת 1994.

בשנת 1995 זכה וינטר בכמה פרסים בינלאומיים, ביניהם פרס המלך פייסל הבינלאומי לרפואה (אימונולוגיה מולקולרית) ובשנת 1999 פרס המכון לחקר הסרטן. וינטר היה בעבר ראש המחלקה לכימיה-ביוטכנולוגיה של חלבון וחומצה גרעינית, והוא סגן מנהל במעבדה לביולוגיה מולקולרית, קיימברידג', מוסד במימון המועצה למחקר רפואי בבריטניה. הוא היה גם סגן מנהל המרכז להנדסת חלבונים של ה-MRC עד לקליטתו במעבדה לביולוגיה מולקולרית. הוא חבר במועצה המייעצת לקמפיין למדע והנדסה. וינטר מונה למפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE) בשנת 1997 ו-Knight Bachelor בשנת 2004. הוא כיהן כמאסטר בטריניטי קולג 'בקיימברידג' בין השנים 2012–2019. בשנת 2015 קיבל את מדליית וילהלם אקסנר.

וינטר קיבל פרס נובל לכימיה ב-3 באוקטובר 2018 על עבודתו על תצוגת פאג'ים לנוגדנים, יחד עם ג'ורג סמית' ופרנסס ארנולד.^[3] בשנת 2020 הוצג ב"רשימת המדע" של טיימס. בשנת 2024 הוא קיבל את מדליית קופלי של החברה המלכותית.^[4]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרג וינטר בוויקישיתוף

גרג וינטר, באתר פרס נובל (באנגלית)

הערות שוליים

^ Winter, Sir Gregory (Paul), (born 14 April 1951), scientific researcher and consultant; Fellow, Trinity College, Cambridge, since 2019 (Master, 2012–19), WHO'S WHO & WHO WAS WHO (באנגלית)
^ Sir Gregory Winter (Chairman) | F-star, web.archive.org (באנגלית)
^ Chemistry World, Live blog: directed evolution takes chemistry Nobel prize, Chemistry World (באנגלית)
^ Copley Medal 2024

[1] Winter, Sir Gregory (Paul), (born 14 April 1951), scientific researcher and consultant; Fellow, Trinity College, Cambridge, since 2019 (Master, 2012–19), WHO'S WHO & WHO WAS WHO (באנגלית)

[2] Sir Gregory Winter (Chairman) | F-star, web.archive.org (באנגלית)

[3] Chemistry World, Live blog: directed evolution takes chemistry Nobel prize, Chemistry World (באנגלית)

[4] Copley Medal 2024

[1]

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)