קונפוציאניזם

הקונפוציאניזם התהווה לראשונה במהלך חייו של קונפוציוס. לאחר מותו תועדו אמרותיו של קונפוציוס על ידי תלמידיו בקובץ הנקרא "המאמרות" (לון-יו) - קובץ זה מוכר כמייצג את חזונו. אף על פי כן מוטל ספק באמינותן של חלק מהאמרות, כמו גם באמרות נוספות המיוחסות לו ומופיעות במקורות אחרים. האמרות מובאות בצורות של קטעי שיחות בין קונפוציוס ותלמידיו, שאלות ותשובות וכן קטעים ביוגרפיים קצרים.

תורתו של קונפוציוס הכתה הדים ברחבי סין הקדומה. במהלך תקופת האביב והסתיו היא הייתה בעיקרה מערכת ערכים והגות אתית, אולם במהלך שושלת האן, התווספו מאפיינים מתחום המטאפיזיקה והקוסמולוגיה. שינוי זה, לצד שקיעתה של הלגליזם, הוביל לביסוס הקונפוציאניזם כדת. מאז הייתה הקונפוציאניזם דת המדינה הרשמית בסין.

מאות שנים מאוחר יותר, במהלך שושלת טאנג, התעוררה וריאציה חדשה יותר של הקונפוציאניזם- הנאו-קונפוציאניזם. יש הרואים בנאו-קונפוציאניזם ניסיון לנקות מהקונפוציאניזם השפעות בודהיסטיות ודאואיסטיות מאוחרות כמו גם אלמנטים טקסיים ומיסטים. התוצר הוא זרם חילוני יחסית לקונפוציאניזם הקלאסי, שאינו כולל בתוכו אמונות וטקסים מיסטיים. למרות היותו ביקורתי כלפי הדאואיזם והבודהה ולמרות שהתפתח כתגובה אליהם, הנאו-קונפוציאניזם מושפע ממושגים דאואיסטים ובודהיסטים. רעיונות אלו אינם העיקר של ההגות הנאו-קונפוציאניסטית, אלא המסגרת לדיון בשאלות מוסריות וערכיות.

ההוגים המקימים של הנאו-קונפוציאניזם הם האן יו ולי אאו, בני המאה ה-7. בין ההוגים הנאו-קונפוציאניסטים החשובים ניתן למנות את ג'ו שי, וונג יאנגמינג, זהו דוניי ואן חיאנג שפעל בקוריאה.

בעת החדשה החל הקונפוציאניזם לחדור גם לעולם המערבי. המיסיונר האיטלקי מטאו ריצ'י תרגם את כתבי קונפוציוס ללטינית, והם יצרו הד בקרב פילוסופים ברחבי אירופה. קבוצות רבות בתקופת הנאורות חיפשו דרך לשלב את האתיקה הקונפוציאניסטית עם התרבות המערבית. גוטפריד לייבניץ הושפע במיוחד מהגותו של קונפוציוס, שהזכירה את תורתו שלו עצמו. גם הפילוסוף הצרפתי וולטר התפעל מאוד מהקונפוציאניזם, וטען שהרציונליזם הקונפוציאני מהווה אלטרנטיבה לדוגמה הנוצרית.

במקביל, התפשטה ההגות הקונפוציאנית גם ברחבי המזרח הרחוק. בקוריאה התפתחה וריאציה אחרת של הנאו-קונפוציאניזם, המכונה "קונפוציאניזם קוריאני". לקונפוציאניזם יש עד היום השפעה על התרבות הקוריאנית. גם ביפן קמו באותה תקופה הוגים רבים שעסקו בקונפוציאניזם, אולם הוגים אלו לא הותירו השפעה כה גדולה כמו בקוריאה ובסין.

במאה ה-20, בזמן מלחמת האזרחים הסינית הוקמה בסין תת-תנועה פוליטית בשם "תנועת החיים החדשים" (סינית: 新 生 活 運 動). התנועה, שהייתה חלק מהמפלגה הלאומית הסינית, ניסתה להציב אלטרנטיבה רעיונית לקומוניזם המאואיסטי, ושילבה רעיונות קונפוציאניסטים עם רעיונות לאומניים. עם זאת, לאחר ניצחון הקומוניסטים במלחמה, ירדה קרנו של הקונפוציאניזם בסין והוא חדל להיות "דת המדינה".

הגותו של קונפוציוס דחקה באנשים להפוך ל"איש המעלה" (ג'ונזי)- אדם אידיאלי על פי קונפוציוס. על אדם כזה להיות חכם, מוסרי, נאמן ורחב אופקים. בנוסף, עליו לחיות לפי עקרונות שיפורטו להלן.

  ערך מורחב – רן (קונפוציאניזם)

עקרון ה"רן" (סינית:仁) מקביל במידת מה לעקרון האלטרואיזם המערבי. הוא כרוך בהתחשבות והומניות כלפי כל בני האדם, ובפרט כלפי בני המשפחה והקהילה הקרובה. העיקרון דומה מאוד לכלל הזהב "מה ששנוא עלייך אל תעשה לחבריך"(הלל הזקן), כי קונפוציוס לא פירט סטנדרטים חיצוניים ל"התחשבות", אלא הדגיש את חשיבות המצפון הפנימי והאישי.

”ה"רן" אינו רחוק ממך. מי שמחפש אותו כבר מצא אותו. ה"רן" קרוב לאדם ולעולם לא עוזב אותו” (קונפוציוס^[1])

על פי קונפוציוס, ה"רן", בדומה למצפון, הוא תכונה טבעית של אדם, ולא תכונה נרכשת, הבחירה אם לחיות על פי ה"רן" היא בחירה מודעת של כל אדם.

ל"רן" חשיבות מיוחדת בפילוסופיה הפוליטית של קונפוציוס (ראו בהרחבה למטה). על פיו, השליט מקבל את מנדט השמיים למען הנתינים. שליט שלא חי על פי עקרון ה"רן" מאבד את מנדט השמיים, והנתינים לא צריכים לציית לו. סופו של שליט כזה ליפול.

עקרון ה"לי" הוא עיקרון בסיסי ביותר בתורתו של קונפוציוס. התרגום המילולי לעברית הוא "טקס" או "טקסים", אבל המילה אינה מקבילה במשמעות למילה "טקס" במשמעות המערבית, אלא יש לה משמעות יותר רחבה.

על פי קונפוציוס, כל פעולה שגרתית ונשנית מוגדרת כ"טקס". כפועל יוצא, המונח "לי" 礼 מתייחס לא רק לטקסים דתיים או שרירותיים, אלא גם להתנהגות נורמטיבית, ומאפיינים תרבותיים כמו נימוסים, ערכים וגם אומנות. מושם דגש על עקרונות כמו נאמנות וכיבוד אב ואם, שמובילים במידה מסוימת לשימור התרבות הקיימת.

הנימוק של קונפוציוס לציות לערכי התרבות והחברה הוא שיש לכבד את חוכמת הדורות הקודמים, כמו גם את חוכמתם של זקני הכפר, פקידי הממשל, ובני המשפחה. הנימוק יכול להתפרש כנימוק דתי, כי הוא מייחס חשיבות א-פריורי לחוכמות וטקסטים עתיקים, ולטקסים קבועים, אולם ניתן לראות אותו גם כנימוק שמרני שאינו קשור לדת, וקשור בעיקרו לשימור תרבות.

יחד עם זאת, עקרון ה"לי" הוא הבסיס להפיכת הקונפוציאניזם ממערכת ערכים לדת. מרבית הטקסים הסינים הקבועים השתמרו בגלל עקרון ה"לי". מרבית הקונפוציאניסטים חיים עד היום על פי כמה ספרים המפרטים את כללי התרבות והטקסים שיש לנהוג על פיהם. שלושת הספרים החשובים ביותר הם היילי (סינית:儀禮. בתרגום: טקסים וכללי התנהגות), הג'ואולי (סינית:周禮. בתרגום: טקסי שושלת ג'ואו) והליג'י (סינית: 禮記. תרגום: ספר הטקסים).

המונח "סיאו" (סינית: 孝) מתמקד בעיקר בכיבוד אב ואם. הוא קשור קשר הדוק לשני העקרונות הקודמים (לי ורן). כיבוד הורים היא מצווה חשובה במרבית הדתות של העולם העתיק, וגם בקונפוציאניזם. במקור המונח "סיאו" התייחס בעיקר לפולחן אבות של האבות הקדמונים, אולם בהגותו של קונפוציוס הושם דגש על כיבוד ההורים ונאמנות למשפחה.

קונפוציוס אף הרחיב את המונח מחוץ לתחומי המשפחה הגרעינית. על פיו, חובה גם להיות נתין נאמן לשליט, לראש הכפר, וכו'. ישנה גם חובה הפוכה של השליט להיות נאמן לנתיניו ולחשוב על טובתם.

מאפיין נוסף של הקונפוציאניזם הוא ייחוס חשיבות רבה במיוחד לשמות. קונפוציוס טען שכשלים בתפקוד החברה נובעים לרוב מחוסר הבנה של המציאות. חוסר ההבנה נובע, במידה רבה, מכך שאנשים לא קוראים לדברים בשמם הנכון. הפתרון, על פי קונפוציוס, הוא "תיקון שמות" (סינית: 正名- צ'נג מינג). וחזרה לשמות הנכונים. תיקון השמות - כל אדם מתנהג בהתאם לתפקידו ולמעמדו, בהתאם לתקנון. תיקון בהקשר של תקנון או סדר בתוך מערכת הטקסים (לי).

הפילוסוף הקונפוציאני שׂוּ'ן-דזה (אנ'), טען ששלושת המלכים וחמשת הקיסרים קראו לכל הדברים בשמם הנכון, אך אנשים בלבלו את המונחים עם השנים, וכך איבדו את היכולת להבדיל בין טוב לרע.

הרבה מהגותו של קונפוציוס התמקדה בטיבם של קשרים בין אנשים. קונפוציוס הדגיש שהיחס של בן אדם לבן אדם אחר צריך להיות שונה בהתאם לטיב הקשר. חובת אדם כלפי בנו שונה מחובתו כלפי אחיו, ששונה מחובתו כלפי מנהיגו, וכו'. יחד עם זאת, דגש כולל בכל הקשרים מושם על הדדיות. למשל, לאדם יש חובה כלפי אביו, אך גם לאב יש אחריות הדדית לדאוג לרווחתו של הבן ולכבד אותו.

על פי קונפוציוס, המפתח להרמוניה חברתית הוא שכל אחד ידע את מקומו בחברה, ו"יגלם את תפקידו כהלכה". כשקונפוציוס נשאל איזה ממשל ראוי שיהיה על מנת שתקום חברה הרמונית, הוא השיב: "ממשל הוא כשהנסיך הוא נסיך, השר הוא שר, האב הוא אב והבן הוא בן".^[2]

לקונפוציוס עמדה מאוד ברורה על תפקידה של האישה במשפחה. על פיו, האישה אמורה להיות כפופה קודם לאביה, לאחר הנישואים להיות כפופה לבעלה, ולאחר מות הבעל להיות כפופה לבנה. כדי ליצור חברה הרמונית חובה על האישה לקבל על עצמה תפקיד זה. על אלמנות נאסר להתחתן מחדש. עקרונות אלו ואחרים הובילו לביקורת נרחבת על הקונפוציאניזם מפי תנועות פמיניסטיות רבות.^[3]

גישתו של קונפוציוס לממשל מבוססת בעיקרה על העקרונות שהוצגו לעיל. המנהיג צריך להתחשב בנתיניו, על פי עקרון ה"רן", ולכבד את הטקסים והחוכמות הקודמות (על פי עקרון ה"לי"). נתיניו צריכים לכבד אותו (על פי עקרון ה"לי"), אך גם הוא צריך לכבד אותם, על פי עקרון ההדדיות.

על פי קונפוציוס, המנהיג מקבל את מנדט השמיים רק אם הוא חי על פי עקרונות אלו (בפרט עקרון ה"רן"). מנהיג שאינו חי על פיהם מאבד את זכותו לשלוט, והנתינים רשאים שלא לציית לו. ”על מנת למשול באחרים, חייב אתה ראשית למשול בעצמך” (קונפוציוס, מתוך "המאמרות")

עמדותיו של קונפוציוס היו קשורות קשר הדוק לתפיסת הממשל בסין הקדומה, ולא הציגו חדשנות יוצאת דופן. רעיון "מנדט השמיים", למשל, נולד שנים רבות לפני חייו של קונפוציוס.

במשך השנים היו ויכוחים רבים על הגדרת הקונפוציאניזם כדת, כיוון שהוא לא ייחס חשיבות רבה לקיומם של אלים או קיומו של בורא חיצוני. הגותו של קונפוציוס היא הומניסטית במובהק (מיוחס לקונפוציוס בדברו אל אחד מתלמידיו: "עדיין אינכם מסוגלים לשרת את בני האדם, כיצד תשרתו רוחות"^[4]).

לעומת זאת, רבים אחרים טוענים שעקרון ה"לי", והטקסים הרבים הנובעים ממנו, מחייבים התייחסות לקונפוציאניזם כ"דת". העיקרון תובע חיים על פי ספרים עתיקים, בדומה לדתות רבות אחרות. הספרים מכתיבים כללי התנהגות, וכן טקסים באירועים כמו לוויות, חתונות וכדומה. חשוב לציין שגם דתות אחרות במזרח הרחוק, ובפרט הבודהיזם, אינן מייחסות חשיבות לאלים או כוחות על-טבעיים.

כשהקונפוציאניזם החל להתפשט בעולם המערבי, נוצרים רבים החלו לאמץ עקרונות קונפוציאניסטים, בלי לראות בכך סתירה עם היותם נוצרים. הישועים, ובפרט מטאו ריצ'י (שתרגם ללטינית כתבים רבים של קונפוציוס והפיצם ברחבי אירופה) טענו שהקונפוציאניזם הוא מערכת אתית ולא דתית, והגדירו את הטקסים כ"טקסים אזרחיים" שלא עומדים בסתירה לרוח הנצרות. בתחילת המאה ה-18 דחו הפרנציסקנים והדומיניקנים טענה זו, וקבעו שהקונפוציאניזם הוא עבודת אלילים. בסופו של דבר האפיפיור בנדיקטוס הארבעה עשר הטיל איסור מוחלט על עריכת טקסים סיניים מסורתיים מכל סוג שהוא.

כיום מקובל לקבוע שהגדרתו של הקונפוציאניזם כ"דת" או "פילוסופיה" תלויה בהגדרה של "דת". הגדרות רחבות יותר תואמות את הקונפוציאניזם, והגדרות צרות יותר משאירות אותו מחוץ לעולם הדת.

• פילוסופיה מזרחית
• ג'ו שי
• מנציוס
• מידות טובות

• ה"המאמרות" - ספר האמירות שליקטו תלמידיו של קונפוציוס
• קונפוציאניזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   קונפוציניזם, דף שער בספרייה הלאומית
• קונפוציאניזם, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• תרגום מאויר של המאמרות של קונפוציוס לעברית: כה אמר קונפוציוס, מסינית: אורי קפלן, איור: C.C. Tsai, פרפנצ'ה הוצאה לאור, 2024.