רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/פרק ג

(דף לד:) (דף רי"ף יח.) המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לישבע שהרי אמרו ש"ח נשבע ויוצא נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה ולמי משלם למי שהפקדון (דף רי"ף יח:) אצלו נשבע ולא רצה לשלם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם לבעל הפקדון:

גמ' שילם ולא רצה לישבע א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא שילם שילם ממש אלא כיון שאמר הריני משלם אע"פ שלא שילם תניא כוותיה דר' יוחנן השוכר מחברו פרה ונגנבה ואמר הריני משלם ואיני נשבע ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' לשוכר (כל זה אינו מהלכות הרי"ף. ד"ת) (והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתיגנב ותרצה ותשלם תהא פרתי קנויה לך מעכשיו א"ד סמוך לגניבתה תהא קנויה לך ואיכא בינייהו לגניבה דקיימא באגמא) א"ר הונא אמר רב אמר הריני משלם משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו מ"ט חיישינן שמא עיניו נתן בה א"ר פפא ש"ח שאמר פשעתי מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בגנבה ואבדה שומר שכר שאמר נגנבה מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בשבורה ומתה שואל אע"פ ששילם לא מקני ליה כפילא במאי הוה ליה למפטר נפשיה במתה מחמת מלאכה מתה מחמת מלאכה מילתא דלא שכיחא וליתא לדר"פ בשואל אלא אם שילם מקני ליה כפילא דקי"ל כרב זביד דאמר שואל עד שישלם מ"ט הואיל וכל הנאה שלו אי עביד מילתא יתירא ושילם מקני ליה כפילא בדבורא לא מקני ליה כפילא ותניא כוותיה השואל פרה מחבירו ונגנבה וקדם השואל ושלם ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל:

אמר השומר איני משלם וחזר ואמר הריני משלם הא קאמר הריני משלם ומקני ליה בפילא אבל אמר הריני משלם וחזר ואמר (ועי' בתוס' פרק מרובה (בבא קמא עב.)) איני משלם אמר הריני משלם ומת ואמרו הבנים אין אנו משלמין שלמו הבנים כגון שלא הספיק לתבוע אביהם עד שמת ואח"כ תבע את בניו ושלמו לו שלמו הבנים לבנים שילם הוא בעצמו מחצה שאל ב' פרות ושילם אחת מהן שאל משותפין ושילם לאחד מהן שותפין ששאלו ושילם אחד מהן שאל מן האשה ושילם לבעלה אשה ששאלה ושילם בעלה כל אלו עלו בתיקו וחולקין דקי"ל ממון המוטל בספק חולקין והני מילי בארץ ישראל (דף רי"ף יט.) אבל בבבל קנסא הוא ולא מגבינן ליה בבבל ואי קדים חד מינייהו ותפס לא מפקינן מיניה בין בבבל בין בא"י.

גרסינן בפרק הגוזל עצים (בבא קמא קח.) תבעוהו בעלים לשומר ונשבע ושילם ואחר כך הוכר הגנב קרנא לשומר כפל למי אביי אמר לבעל פקדון כיון דאטרחיה בשבועה לא מקניא ליה כפילא ורבא אמר למי שהפקדון אצלו כיון דשילם איקניא ליה כפילא וקיי"ל כרבא:

וגרסינן התם (בבא קמא קה:) אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וקנאו וחייב באונסיו ואוקימנא בדאיתיה לפקדון בביתיה והוה ידע ביה בעידנא דכפריה אבל אי ליתיה בביתיה אי נמי לא הוה ידע ביה לא מיחייב באונסיה אלא עד דמשתבע דלא אפקיד גביה ולא מידי:

(דף לה.) ההוא גברא דאפקיד כיפי גבי חבריה א"ל הב לי כיפאי א"ל לא ידענא היכא אנחתינהו אתא לקמיה דר"נ א"ל כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים לא שילם אגבייה ר"נ לאפדניה מיניה לסוף אישתכח כיפי ואייקור אר"נ הדדי כיפי למרייהו והדרא אפדנא למרה.

אמר רבא הוה יתיבנא קמיה דר"נ ופירקין דהמפקיד הוה ואמינא ליה שילם ולא רצה לישבע ולא אהדר לי ולא מידי ושפיר עבד דלא אהדר לי ולא מידי מ"ט התם לא אטרחיה לבי דינא הכא אטרחיה לבי דינא דהא הדר אגבייה לאפדניה מיניה בעל כרחיה.

לימא קא סבר רב נחמן שומא הדרא לעולם לא שאני התם דשומא בטעות הואי דהא הוו כיפי מעיקרא.

אמרי נהרדעי שומא הדרא עד תריסר ירחי שתא אמר אמימר אנא נהרדעא אנא וסבירא לי דשומא הדרא לעולם והלכתא שומא הדרא לעולם משום שנא' ועשית הישר והטוב בעיני ה':

פשיטא שמו ליה לבע"ח ואזל איהו ושמה לבע"ח דידיה אמרי' ליה לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה זבנה אורתה יהבה במתנה הני אדעתא דארעא נחות (דף רי"ף יט:) אדעתא דזוזי לא נחות ולא הדרא שמו לה לאשה ואנסיבא או שמו מינה דאתתא ואנסיבא בעל בנכסי אשתו לוקח הוי לא מהדר ולא מהדרינן ליה דא"ר יוסי בר"ח באושא התקינו האשה שמכרה נכסי מלוג שלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אגבייה איהו מדעתיה בחובו פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר הדרא וחד אמר לא הדרא מ"ד לא הדרא דהא מדעתיה דנפשיה אגבייה והא זביני מעליא הוא ומאן דאמר הדרא סבר לא מדעתיה דנפשיה אגבייה ולא זביני מעליא הוא והא דאגבייה ולא אתא לבי דינא מחמת כיסופא דעביד הכי וקיי"ל דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל הלכך אי אגבייה הלוה למלוה מדעתיה דנפשיה שלא בב"ד לא הדרא מאימתי אכיל פירי האי דיהביה ליה בשומא אמר רבה מכי מטיא אדרכתא לידיה אביי אמר עדיו בחיתומיו זכין לו רבא אמר מכי שלמו יומי אכרזתא:

מתני' השוכר פדה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של (במשנה שבגמ' ובס"י איתא חבירו) זה אלא תחזור פרה לבעלים:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי:

אמר רבא הלכתא שומר שמסר לשומר חייב ולא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו (דף רי"ף כ.) חייב דאמר ליה אנת מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה ((ד"ת מ"ז) והיינו דלא כאביי דקאמר טעם משום דאמר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר) שמעינן מינה דהיכא דאיכא עדים דנטרה שומר בתרא כי אורחה ונאנסה לא מיחייב שומר קמא לשלומי דהא ליכא שבועה דלימא ליה אנת מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה ואע"ג דאמר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כדאמרינן בגיטין (דף כט.) ואם אמר לו טול לי ממנה חפץ פלוני הרי זה לא ישלחו ביד אחר שאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואמרי' עלה אמר ריש לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר הני מילי לכתחלה אבל דיעבד אע"ג דאינו רשאי אי איכא סהדי דלא פשע בה לא מחייבינן ליה דהא גבי השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה כיון דליכא פשיעותא דהא מתה כדרכה לא מיחייב שוכר לשלומי מדיליה ואע"ג דהשאילה לאחר ושמעינן מינה דלא סבירא לן כרבי מאיר דאמר (לקמן ברי"ף סימן תעג) כל המעביר על דעת בעה"ב נקרא גזלן:

הנהו גינאי דבל יומא הוו מפקדו מרייהו גבי ההיא סבתא יומא חד אפקידו גבי חד מינייהו שמע קול דבי הילולא אפקדינהו גבה דההיא סבתא אדאזל ואתא איגנוב אתא לקמיה דרב פטריה דלא יכלי למימר אנת מהימנת לן בשבועה ההיא לא מהימנא לן דהא אינהו גופייהו כל יומא גבה דההיא סבתא הוו מפקדי:

איתמר פשע בה ויצאה לאגם ומתה כדרכה אביי משמיה דרבא אמר חייב וכל דיינא דלא דאין כי האידינא לאו דיינא הוא ולא מיבעיא למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב דהכא חייב אלא אפילו למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור הכא חייב מ"ט הבלא דאגמא קטלה.

רבא משמיה דרבה אמר פטור וכל דיינא דלא דאין כי האי דינא לאו דיינא הוא ולא מיבעיא למאן דאמר תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור דהכא פטור אלא אפילו למאן דאמר תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב הכא פטור מאי טעמא מלאך המות הוא דאנסה מה לי הכא ומה לי התם ומודה אביי דאי הדרא לגבי מרה ומתה פטור מ"ט דהא הדרא לה ולאו הבלא דאגמא קטלה ומודה רבא כל היכא דגנבה גנב מאגם ומתה כדרכה בי גנב דחייב מ"ט דאי נמי שבקה מלאך המות בי גנב הוה קיימא איכא מאן דאמר הלכתא כאביי.

ואע"ג דקיי"ל כל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא בהא הלכתא כאביי דהא בהדיא אמרינן והלכתא תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב ואנן לא ס"ל הכי אלא הלכתא כרבא דקי"ל כל היכא דפליגי אביי ורבא הלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם ואע"ג דקייל תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב ה"מ דנטרינהו באורחא דהוי נטירותא לענין מידי ופשיעותא לענין מידי אחרינא ואיכא אורחא אחריתי דאי עביד לה לא הוה מטי לה אונסא הלכך אע"ג דאיתניס מיחייב דאמרינן אי לאו דפשע בה לענין ההוא מידי אחרינא לא הוה מטי לה אונסא כגון ההיא דאמרינן כההוא דאפקיד זוזי גבי חבריה אותבינהו בצריפא דאורבני ואיגניבו אמר רב יוסף אע"ג דלענין גנבי נטירותא הוא לענין נורא פשיעותא היא תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב דאי קברינהו בארעא כדאמר שמואל כספים אין להן שמירה אלא בקרקע לא הוו מיגנבי ולא מיתליא בהו נורא הלכך מחייב בגניבה ואע"ג דאניס דאי לאו דפשע לענין נורא לא הוה מיתניסא ומהאי טעמא אמרינן תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב דההוא אונסא דגניבה מחמת פשיעותא דנורא ה��א ולהכי חייב דלא נטרה כדאיבעי ליה אבל הכא לענין מתה כדרכה מאי נטירותא הוה ליה למיעבד כי היכי דלא ליקטלה מלאך המות הלבד אע"ג דקיי"ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב הכא פטור מהאי טעמא דכתבינן והיינו טעמיה דרבא וטעמא תריצא הוא וליכא עליה פירכא והלכתא כוותיה ואע"ג דאקשינן עליה דאביי ופריק ההוא פירוקא שינויא בעלמא הוא ולא סמכינן עליה ואי קשיא לך הא דגרסינן בפרק השוכר את הפועלים (דף צג:) איתיביה אביי לרבה רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ארי ודרס אין אומרין אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור מאי לאו דעל בעידנא דעיילי אינשי לא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי אי הכי אימא סיפא ואם לאו פטור אמאי פטור תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא וחייב דשמעינן מינה דהיכא דתחלתו בפשיעה אפילו איתניס שלא מחמת פשיעה חייב ההוא מימרא דאביי ורבה הוא ולא עדיף מהאי מימרא דאית להו הכא וכבר דחייה רבא והאי מתנית' דרועה שהיה רועה כפשטא (דף רי"ף כ:) סבירא לן דאומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור ודקא מוקי לה אביי דעל בעידן דעיילין אינשי וקא מוקים לה רבה דשמע קול אריא ועאל שינויא הוא ולא סמכינן אשינויא אלא בין דעל בעידנא דעיילין אינשי בין בעידן דלא עיילין אינשי אי הוה יכול להציל אפילו על ידי רועים ומקלות חייב ואם לאו פטור:

מתני' אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואיני יודע איזה הוא אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו:

שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו :

גמ' דייקינן מדקתני שהודה מפי עצמו מכלל דאינהו לא קא תבעי ליה אלא בבא לצאת ידי שמים עסקינן ומשום הכי נותן לזה מנה ולזה מנה דמדינא ליכא עליה לשלומי אלא חד מנה אבל היכא דקא תבעי ליה אינהו וכל חד מינייהו אמר לדידי גזל משתבע כל חד מינייהו בגזילה דגזליה לדידיה ושקיל מיניה מנה דתנן גזל אחד מה' בני אדם ואינו יודע איזה מהן גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון רע"א לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד וקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו ואע"ג דקיי"ל מספיקא לא מפקינן ממונא אלא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מאריה כדאמרינן מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב נחמן ור' יוחנן אמרי פטור וקיי"ל כוותייהו הבא היינו טעמא דחייב דקנסא קנסוה רבנן משום דעבד איסורא כדאמרינן עליה בגמ' (דף קיח:) קידש קתני בעל לא קתני גזל קתני לקח לא קתני ואמרינן מאי קידש קידש בביאה להודיעך כחו דר' עקיבא דאע"ג דלא עבד אלא איסורא דרבנן קניס ונותן כתובה לכל אחת ואחת וכ"ש גזל דעבד איסורא דאורייתא דקניס ליה ומשלם גזלה לכל אחד ואחד אבל לקח מקח מה' בני אדם ואינו יודע מאיזה מהם לקח דלא קא עבד איסורא בין לר' טרפון בין לר' עקיבא נותן דמי מקח ביניהן ומסתלק ובהכי סלקא שמעתא התם וההיא דקתני הכא אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה דאלמא מספיקא מפקינן ממונא רמינן עלה הא דקתני סיפא שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו דאלמא מספיקא לא מפקינן ממונא ופריק רבא האי דקתני רישא נותן לזה מנה ולזה מנה שנמצא מפסיד מנה משלו משום פשיעותא דיליה הוא דהוה ליה למכתב שמא דגברא דאפקיד גביה כי היכי דלא ליחליף (דף רי"ף כא.) ליה וסיפא דקתני אינו מפסיד כלום אלא נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו כגון שהפקידו שניהם אצלו בכרך אחד זה מנה וזה מאתים דלא הוה ליה למידק דכיון דאפקידו תרוייהו בהדי הדדי בחד זימנא בכרך אחד אמר להו אתון גופייכו לא קפדיתו אהדדי הלכך לא מיחייב לשלומי מדידיה כלום דאינהו קא פשעי בדידהו איהו לא קא פשע וכן הלכה:

מתני' וכן שני כלים אחד יפה מנה וא' יפה אלף זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי נותן את הקטן לאחד מהן ומתוך הגדול משלם דמי קטן לשני והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו:

מתני' המפקיד פירות אצל חברו אפי' הן אבודין הרי זה לא יגע בהן רבן שמעון ב"ג אומר ימכרם בפני ב"ד מפני השבת אבדה לבעלים:

גמ' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת בכדי חסרונן אבל ביתר מכדי חסרונן ד"ה מוכרן בב"ד:

איתמר (רבי אבא ברבי יעקב אר"י. כ"ה בגמ' וברא"ש רבה בר בר יעקב) א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ורבא אמר ר"נ הלכה כדברי חכמים והלכתא כדפסק ר"נ דבתרא הוא תנו רבנן המפקיד אצל חברו פירות והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש הרי זה לא יגע בהן דר"מ וחכ"א עושה להן תקנה ומוכרן בב"ד וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואין מוכרן לעצמו כיוצא בו (ברי"ף ב"ב סי' תרלה) גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן:

חזינן לרבוואתה דאוקמו לחכמים דברייתא בדרשב"ג דמתני' ואפקוה מהלכתא משום דקא פסק ר"נ הלכה כחכמים דמתני' ואנן לא סבירא לן הכי דהאי דקתני בברייתא לענין יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש ליתא במתני' כל עיקר דהא אמרינן בגמרא דבתקנת קנקנים פליגי דר"מ סבר להפסד מרובה דאינון הפירות היתר מכדי חסרונן חששו והאי יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש כיון דקם קם ולא מתוסף ביה פסידא הלכך לא יגע בהן ואי משום הפסד (דף רי"ף כא:) קנקנים הפסד מועט הוא ולהפסד מועט לא חששו ורבנן דפליגי עליה סברי להפסד מועט נמי חששו ומזבין ליה להאי יין שהחמיץ ושמן שהבאיש ודבש שהדביש ואע"ג דקם קם ולא מתוסף ביה פסידא משום תקנת קנקנים דלא ליפסדן והא מילתא ליתא במתניתין הלכך הלכה נמי כרבנן דברייתא.

גרסינן בפסחים (דף יג.) אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מעשה באדם אחד שהפקיד דאסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקא ונקבוה עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא ובא ושאל לרבי שעה ראשונה אמר לו המתן שניה אמר לו המתן שלישית אמר לו המתן רביעית אמר לו המתן חמישית אמר לו צא ומוכרה בשוק:

תניא היורד לנכסי שבויים אין מוציאין אותם מידו ולא עוד אלא אפילו שמע שממשמשין ובאין וקדם ותלש ואכל הרי זה זריז ונשכר ואלו הן נכסי שבויים הרי שנשבה אחיו או אביו או אחד מן המורישין והלכו להם למדינת הים ושמעו בהן שמתו היורד לנכסי נטושים מוציאין אותם מידו ואלו הן נכסי נטושין הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין כאן והלכו להן למדינת הים ולא שמעו בהן שמתו וקפץ וירד לתוך הנחלה אמר רבן שמעון בן גמליאל שמעתי שהנטושים כשבויים היורד לנכסי רטושין מוציאין אותו מידו ואלו הן נכסי רטושין הרי שהיה אחיו או אביו או אחד מן המורישין כאן ואין ידוע להיכן הלכו מאי שנא הנך דקרו להו נטושים ומאי שנא הני דקרו להו רטושים נטושים דבעל כרחם דכתיב שמות כג והשביעית תשמטנה ונטשתה רטושים דמדעתן דכתיב (הושע י) אם על בנים רוטשה אר"נ אמר שמואל שבוי שנשבה מורידין קרוב לנכסיו יצא לדעת אין מורידין קרוב לנכסיו ובורח מחמת מרדין הרי הוא כשבוי ומורידין קרוב לנכסיו תנא וכולן שמין להן כאריס דכיון דלא סמכה דעתייהו דחיישי דילמא אתי מרה דארעא ומפיק לה מינייהו תקינו להו דשמין להו כאדיס כי היכי דלא ליפסדינהו:

א"ר יהודה אמר שמואל שבוי שנשבה והניח קמה לקצור ענבים לבצור תמרים לגדור זיתים למסוק בית דין יורדין לנכסיו ומעמידין להם אפוטרופוס וקוצר ובוצר וגודר ומוסק ואח"כ מורידין קרוב לנכסיו אבל מקמי הכי אין יורד לנכסיו דחיישינן דילמא שמיט ואכיל (דף רי"ף כב.) להו ולוקים אפוטרופוס לעולם אפוטרופוס לדיקנאני לא מוקמינן אמר רב הונא אין מורידין קטן לנכסי שבוי ולא קרוב לנכסי קטן ולא קרוב מחמת קרוב בנכסי קטן לא קטן לנכסי שבוי דילמא מפסיד להו ולא קרוב לנכסי קטן כיון דלא מחי אתי לאחזוקי בהו ולא קרוב מחמת קרוב בנכסי קטן באחי דאמא ((ד"ת מ"ז) אמר רבא ש"מ מדרב הונא מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל ולא אמרן אלא באחי דאבא אבל באחי דאמא לית לן בה ובאחי דאבא נמי לא אמרן אלא בארעתא אבל בבתי לית לן בה ובארעא נמי לא אמרן אלא דלא עביד עיטרא אבל עביד עיטרא קלא אית להו) ולא היא לא שנא אחי דאבא ולא שנא אחי דאמא ולא שנא אדעתא ולא שנא בתי ול"ש עביד עיטרא ול"ש דלא עביד עיטרא לא מחתינן איתמר משמיה דרב צמח גאון זצ"ל מעות קטן ממנין עליהן אפי' קרוב דאמרינן מעיינינן איניש דמעלי ושאפו נכסיה ולא פלוג רבנן בין רחוק לקרוב ואף רב הונא דאמר ולא קרוב לנכסי קטן במקרקעי קאמר לא במעות הלכך מעות קטן יהבינא להו אפילו לקרובים ההיא סבתא דהוה לה תלת בנתא אישתבאי איהי וחדא ברתא והנך תרתי בנתא שכיבא חדא מינייהו ושבקא ינוקא אמר אביי היכי ליעביד לוקמינהו לנכסאי בידא דאחתא דילמא שכיבא סבתא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן לוקמינהו בידא דינוקא דילמא לא שכיבא סבתא ואין מורידין קטן לנכסי שבוי אמר אביי הילכך פלגא יהבינן לאחתא ואידך פלגא מוקמינן ליה אפטרופוס רבא אמר מגו דמוקמינן אפוטרופא לפלגא מוקמינן אפוטרופא נמי לאידך פלגא לסוף שמעו דשכיבא סבתא אמר אביי תילתא יהבינן לאחתא ותילתא יהבינן לינוקא ואידך תילתא דנקא יהבינן לאחתא ואידך דנקא מוקמינן ליה אפוטרופא לינוקא רבא אמר מגו דמוקמינן אפוטרופא לדנקא מוקמינן אפוטרופא נמי לאידך דנקא והילכתא כרבא:

(דף רי"ף כב:) מארי בר איסק ואמרי ליה הונא בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי א"ל אחוך אנא פלוג לי בנכסיך א"ל לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא א"ל שפיר קאמר לך דכתיב בראשית מב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את א"ל אית לי סהדי ודחלי מיניה דגברא אלמא הוא א"ל לאידך זיל את אייתינהו אמר ליה דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה א"ל הכי דאיננא לך ולכל אלמי חברך א"ל סוף סוף אתו סהדי ומסהדי ליה א"ל תרתי לא עבדי לסוף אתו סהדי דאחוה הוא א"ל זיל פלוג ליה אמר ליה ליפלוג לי נמי מפרדיסי ובוסתני דשתל אמר ליה שפיר קאמר לך דתנן הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים השביחו לאמצע א"ל אביי מי דמי התם גדולים ידעי וקא מחלי גבי קטנים הכא מי ידע דמחיל.

איגלגל מילתא ומטת לקמיה דר' אמי אמר להו גדולה מזו אמרו שמין להן כאריס השתא דידיה נמי לא יהבינן ליה אהדרוה לקמיה דרב חסדא אמר להו מי דמי התם ברשות בית דין נחות הכא לאו ברשות ב"ד נחות ועוד קטן הוא ואין מורידין קרוב בנכסי קטן אהדרוה לקמיה דרבי אמי אמר להו לא סיימוה קמאי דקטן הוא והלכתא כרב חסדא וקושיא דאביי ליתא משום דקטן הוא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן הלכך אע"ג דלא ידע דמחיל השביח לאמצע אבל גדול ולא ידע דאיתיה דמחיל גביה לא השביח לאמצע אלא שמין לו כאריס:

מתני' המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות לחטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור לשעורים ולדוחן תשעה קבין לכור לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור הכל לפי המדה הכל לפי הזמן :

גמ' תנא וכן לכל כור וכור וכן לכל שנה ושנה במה דברים אמורים בשעירבן עם פירותיו אבל ייחד לו קרן אומר לו הרי שלך לפניך וכשעירבן עם פירותיו נמי לא אמרן אלא דאיסתפק (דף רי"ף כג.) מינייהו ולא ידע כמה איסתפק מינייהו אבל אי איסתפק מינייהו וידע כמה איסתפק מינייהו חזינן דידיה כמה הוו ודחבריה כמה הוו ומפקינן מאי דאיסתפק מינייהו וההוא חסרונא יהבינן מיניה לכל סאה חושבנא בד"א שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן אבל מדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים אינו מוציא לו חסרונות מפני שהן מותירות:

מתני' יוציא לו שתות ליין רבי יהודה אומר חומש יוציא לו שלשת לוגין שמן למאה לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע אם היה שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים קנקנים ישנים אינו מוציא לו בלע ר' יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה:

גמ' והלכתא כתנא קמא:

תנא אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים דכי היכי דמקבל מפקיד פקטים לוקח נמי מקבל פקטים וה"מ היכא דיהב ליה זוזי בתשרי ושקיל מיניה בניסן במדה של תשרי אבל היכא דיהב ליה בניסן ושקיל מיניה בניסן במדה דניסן לא מקבל לוקח פקטים:

מתני' המפקיד חבית אצל חברו ולא ייחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה אם מתוך ידו נשברה לצורכו חייב לצורכה פטור ואם משהניחה נשברה בין לצורכה בין לצורכו פטור ייחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו נשברה בין משהניחה נשברה לצורכו חייב לצורכה פטור:

גמ' הא מתניתין קא הוו בה רבנן ודייקי מדקתני רישא אם משהניחה בין לצורכו בין לצורכה פטור אלמא לא בעינן דעת בעלים ומני רבי ישמעאל היא דאמר לא בעינן דעת בעלים דתניא הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר צריך דעת בעלים והדר תני סיפא בין מתוך ידו בין משהניחה לצורכו חייב אתאן לרבי עקיבא דאמר בעינן דעת בעלים רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא כמאן מינייהו נעביד ובא רב ששת ופריש לה כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות וקסבר שואל שלא מדעת גזלן הוי ואוקמה כולה כר' ישמעאל דאמר לא בעינן דעת בעלים וסיפא דקתני אם משהניחה חייב שהניחה במקום שאינה מקומה דלא הויא חזרה דהא (דף רי"ף כג:) ייחדו לה הבעלים מקום ולא אהדרא איהו להתם דאפילו רבי ישמעאל לא קאמר דלא בעינן דעת בעלים אלא היכא דאהדר לדוכתא דשקלה מיניה דהיינו רשות בעלים דתניא למקום שגנב יחזיר דברי ר' ישמעאל אבל האי דאפקדה גביה וייחד לה מקום כיון דלא אהדדה לההיא דוכתא דייחד לה לאו לרשותא דבעלים אהדרה אלא לרשותא דנפשיה אהדרה ומשו' הכי מחייב דברשותיה קיימא ור' יוחנן לא סבר לה להא דרב ששת דקסבר ר' יוחנן הניחה במקומה משמע ור' עקיבא היא והויא לה מתני' רישא ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא הלכך לא גמרינן מיניה אלא הדרינן לכללא ר' ישמעאל ור"ע הלכה כר"ע ואשכחינן ליה לר' יוחנן דס"ל כר"ע דאמרינן לקמן (דף מג:) בהאי פירקא א"ר יוחנן הלכה כר"ע לעולם ואמרי' מאי לעולם א"ר אסי שלא תאמר ה"מ היכא דליכא עדים אבל היכא דאיכא עדים לא אי נמי אהדרה לדוכתה ואיתבר לאפוקי מדר' ישמעאל דאמר לא בעינן דעת בעלים קמ"ל דבעינן דעת בעלים הלכך לטעמיה דר"ע דאמר בעינן דעת בעלים המפקיד חבית אצל חברו וטלטלה לצרכו ונשברה בין מתוך ידו נשברה בין משהניחה חייב ולא מיבעיא לא ייחדו לה הבעלים מקום דלאו למקומה אהדרה אלא אפילו ייחדו לה הבעלים מקום דלמקומה אהדרה חייב דבעינן דעת בעלים ולטעמיה דרב ששת דאוקמה כולה כר' ישמעאל הויא לה הא מילתא סתם דמתני' ומחלוקת דברייתא והלכתא כסתם מתני' ולפום הדין טעמא אם הניחה במקומה שייחדו לה הבעלים אפי' טלטלה לצרכו פטור ולא בעינן דעת בעלים ומסתברא לן דהלכתא כר' יוחנן דאוקמה בתרי תנאי וס"ל דהלכתא כר"ע דאמר בעינן דעת בעלים אלא מיהו כי קא סבר ר"ע דבעינן דעת בעלים ה"מ בשומר שגנב וגזל מרשותו וכגון המפקיד חבית אצל חברו וכיוצא בו דהכי אוקימנא בפרק הגוזל (בבא קמא דף קיח:) להא דתניא הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר צריך דעת בעלים בשומר שגנב מרשותו עסקינן דר' ישמעאל סבר לא כלתה לו שמירתו ולפיכך אינו צריך דעת בעלים דאיהו במקום בעלים קאי ור"ע סבר כלתה לו שמירתו ולפיכך צריך דעת בעלים דהא איהו לא במקום בעלים קאי וכאילו לא החזיר דאמי דעדיין ברשותיה קיימא אבל גנבא בעלמא דשקיל לה לגניבותא מבי מדה לא איפליגו ביה ר' ישמעאל ור' עקיבא אלא הא מילתא מתניתין היא בפרק הגוזל דתנן הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת או נגנב חייב באחריות לא ידעו בו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן והיא שלימה פטור מלשלם ואיפליגו בה רב ושמואל ורבי יוחנן ופרישנא התם:

איתמר רב ולוי חד אמר שליחות יד צריכה חסרון וחר אמר אינה צריכה חסרון והלכתא אינה צריכה חסרון דרבא דהוא בתרא הכי ס"ל והלכתא שואל שלא מדעת גזלן הוי:

מתני' המפקיד מעות אצל חברו צררן והפשילן לאחוריו או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים או נעל בפניהן שלא כראוי חייב שלא שימר כדרך השומרין ואם שימר כדרך השומרים פטור:

(דף רי"ף כד.) גמ' (לעיל בבא מציעא דף לו.) טעמא דקטנים הא גדולים פטור ולא יכול למימר ליה אנת מהימן לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה מ"ט אמר רבא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד:

בשלמא כולהו לא שימר כדרך השומרין אלא צררן והפשילן לאחוריו מאי הוה ליה למעבד אמר רבא אמר רב יצחק אמר קרא דברים יד וצרת הכסף בידך אע"פ שצרורין יהו בידך:

ירושלמי אימתי שומר חנם חייב שבועה בזמן דליכא עדים אבל איכא עדים דלא פשע פטור אף מן השבועה ואי איכא עדים דפשע חייב לשלם נתנן במקום שנהג ליתן את שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב:

אמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אמר רבה ומודה שמואל בערב שבת בין השמשות דלא אטרחוה רבנן ואי שהה למוצאי שבת שיעור למקברינהו ולא קברינהו חייב ואי צורבא מרבנן הוא אומר דילמא בעי זוזא לאבדלתא אמר רבא ומודה שמואל בכותל והאידנא דאיכא טפוחאי אין להן שמירה אלא בטפח הסמוך לקרקע או בטפח הסמוך לשמי קורה וצריך לעמוקי להו כי היכי דיהיב עילויהו טפח (ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אזל ואותבינהו בצריפא דאורבני ואיגניבו אמר רב יוסף אע"ג דלענין גנבי נטירותא היא לענין נורא פשיעותא היא תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן הלכתא) ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה לסוף א"ל הב לי זוזאי אמר ליה לא ידענא היכן אותבתינהו אתו לקמיה דרבא אמר להו כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אזל ואשלמינהו לאימיה אותבתינהו בקרטליתא ואיגגיבו אמר רבא היכא נידיינו להאי דינא נימא ליה לדידיה שלים אמר כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד נימא ליה לאימיה אמאי לא קברתינהו אמרה לא אמר לי דלאו דידיה נינהו דאי אמר לי פקדון נינהו הוה קברנא להו נימא ליה לדידיה אמאי לא אמרת לה דפקדון נינהו אמר כל שכן דכי אמינא לה דדידי טפי מיזדהרא בהו אלא אמר רבא נשבע איהו דהנהו זוזי גופייהו אשלמינהו לאימיה ומישתבעה אימיה דהנהו זוזי גופייהו אותבתינהו בקרטליתא ואיגניבו ומיפטר:

גרסינן בפרק החובל (בבא קמא צג.) ההיא ארנקא דצדקה דאתאי לפומבדיתא אפקדיה רב יוסף גביה דההוא גברא פשע ביה אתו גנבי וגנבוה חייביה רב יוסף א"ל אביי והא תניא לשמור ולא לחלק לעניים א"ל עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו לשמור הוא:

ההוא אפוטרופא דיתמי דזבן להו תורא ליתמי ולא הוו ליה ככי ושיני למיכל בהו ומית אמר רמי בר חמא היכי נידיינו דייני להאי דינא נימא ליה לאפוטרופוס זיל שלים אמר אנא לבקרא מסרתיה נימא ליה לבקרא זיל שלים אמר אנא בהדי תורי אוקמתיה ואוכלא שדאי ליה ולא הוה ידענא דלא אכל מכדי בקרא שומר שכר דיתמי הוא איבעי ליה לעיוני אי איכא פסידא ליתמי הכי נמי הכא במאי עסקינן דליכא פסידא ליתמי (דף רי"ף כד:) דאשכחיה למארי דתורא ושקול יתמי זוזי מיניה ואלא מאן קא טעין מארי תורא אמר איבעי להו לאודען מאי מודען ליה מידע ידיע דמקח טעות הוא הב"ע בספסרא דזבין מהכא ומזבין להכא משתבע איהו דלא הוה ידע ומשלם בקרא דמי בשר בזול ההוא גברא דאפקיד כשותא גבי חבריה והוה ליה לדידיה נמי כריא דכשותא א"ל לסרסיה מהאי רמי אזל איהו רמא מאידך המופקד אמר רב עמרם היכי לדייני דייני להאי דינא נימא לדידיה זיל שלים אמר אנא אמרי ליה מהאי דמי ואזיל איהו דמי מאידך נימא לסרסיה שלים אמר לא אמר לי מהאי דמי מהאי לא תרמי ואי שהה שיעור לאיתויי ליה מכשותא דידיה ולא אייתי ליה גלי אדעתיה דניחא ליה למירמא מהאי דפקדון ((ד"ת מ"ז) אלא הב"ע) בדלא שהא והא קא משתרשי ליה רב סמא בריה דרבא אמר בדהוה ההוא שיכרא חלא רב אסי אמר בכיסי ומשלם ליה דמי כיסי פירוש כיסי כשות שאינה מתוקנת והיא צריכה ריכוך:

מתני' המפקיד מעות אצל השולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן ואם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן אצל בעה"ב בין כרוכין כך לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן והחנוני כבעה"ב דברי ר"מ ר' יהודה אומר כשולחני:

גמ' משום דצרורין לא ישתמש בהן אמר רב אסי אמר רב יהודה בצרורין וחתומין שאנו רב מרי אמר בקשר משונה ואיכא דאמרי בעי רב מרי קשר משונה מאי תיקו הלכך לא ישתמש בהן:

לפיבך אם אבדו חייב באחריותן:

אמר רב הונא ואפילו נאנסו ורב נחמן אמר נאנסו לא אבל בההיא הנאה דאי מתרמי ליה זבינא דאית ביה רווחא זבין בהו הוי עלייהו שומר שכר והלכתא כר"נ והני מילי היכא דאבדו ועדיין לא אשתמש בהו אבל אי אשתמש בהו הוו להו הלואה גביה וקמו להו ברשותיה ואי איתניסו ליה חייב ובהא אפילו ר"נ מודה וכן כתב רבינו האי גאון זצ"ל:

מתני' השולח יד בפקדון ב"ש אומרים ילקה בחסיר וביתיר וב"ה אומרים כשעת הוצאה ור"ע אומר כשעת התביעה:

החושב לשלוח יד בפקדון ב"ש מחייבין וב"ה אומרים אינו חייב עד שעה שישלח יד (כיצד) הטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל ממנה רביעית ונשברה משלם את הכל:

גמ' אוקימנא לפלוגתא דבית שמאי ובית הלל דבשבח גזלה הוא דב"ש סברי שבה גזלה דנגזל הוי ובית הלל סברי שבח גזלה דגזלן הוי כגון (דף רי"ף כה.) שגזל רחל שאינה טעונה ונטענת אצלו וגזזה או שלא היתה מעוברת ונתעברה אצלו וילדה דבית שמאי סברי משלם אותה ואת גזותיה ואת ולדותיה ובית הלל סברי גזלה חוזרת בעיניה ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הגוזל את הרחל גזזה וילדה משלם אותה ואת גזותיה ואת ולדותיה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר גזלה חוזרת בעיניה אבל ביוקרא וזולא לא פליגי ודייקינן מדקתני בית שמאי אומרים ילקה בחסיר ויתיר ולא קתני ביוקר ובזול שמעינן מינה דבשבח גזלה פליגי אבל ביוקרא וזולא לא פליגי והא דאמר רבא לענין יוקרא וזולא דברי הכל היא דאמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא והשתא שויא ארבעה תברה או שתיה משלם ארבעה כשעת הוצאה מן העולם איתבר ממילא משלם זוזא כשעת הוצאה מבית בעלים מאי טעמא כיון דאי איתה הדרה למרה בעינא ההיא שעתא דקא שתי לה או דקא תבר לה קא גזל לה איתבר ממילא משלם זוזא מ"ט השתא לא עבד לה ולא מידי אימת קא מחייבת ליה אההיא שעתא דגזלה ההיא שעתא דגזלה זוזא הוא דהוה שויא וכן הלכתא והיכא דמעיקרא שויא ארבעה והשתא שויא זוזא בין שתיה בין תברה בין איתבר ממילא משלם ארבעה כדמעיקרא דבחסיר ליכא מ"ד דמשלם כי השתא דתנן כל הגזלנין משלמין בשעת הגזלה:

ר"ע אומר כשעת התביעה.

כלומר אם גזל רחל שאינה טעונה ונטענת אצלו וגזזה ואה"כ תבעו בבית דין גזלה חוזרת בעיניה ואינו משלם לא את גזותיה ולא את ולדותיה אבל אם בשעה שתבעו בבית דין היתה טעונה ואפילו שקדם וגזזה לאחר תביעה או שילדה משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר"ע אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי עקיבא ומודה רבי עקיבא במקום שיש עדים שלא היתה טעונה בשעה שגזל שמשלם כשעת הגזלה ואע"פ שהיא טעונה בשעת התביעה דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו וכיון דאיכא עדים מההיא שעתא איחייב ליה אשמה ובי דינא גלוי מילתא בעלמא הוא ור' יוחנן אמר חולק היה ר"ע אפילו במקום שיש עדים והלכתא כמותו ורבא אמר הלכה כבית הלל וקיי"ל כרבא דבתרא הוא:

החושב לשלוח יד בפקדון בית שמאי מחייבין ובית הלל אומרים אינו חייב וכו':

מנא הני מילי דת"ר על כל דבר פשע בית שמאי אומרים מלמד שחייב על המחשבה במעשה ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח יד בפקדון שנאמר שמות כב אם לא שלח ידו במלאכת רעהו אמרו להן בית שמאי לבית הלל והלא כבר נאמר על כל דבר פשע אמרו להן בית הלל והלא כבר נאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו אם כן מה ת"ל על כל דבר פשע שיכול אין לי אלא אמר לעבדו לשלוחו מנין ת"ל על כל דבר פשע:

הטה את החבית וכו'.

אמר (בגמ' אי' רבה) רבא לא שנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה מ"ט גירי דידיה אהנו בה:

הגביהה ונטל ממנה רביעית וכו':

אמר שמואל לא נטל ממש אלא כיון שהגביה ליטול אע"פ שלא נטל כמי שנטל דמי וחייב וכן הלכתא דקיימא לן שליחות יד אינה צריכה חסרון ואפילו למאן דאמר צריכה חסרון בהא מיחייב דניחא ליה דתהוי האי חבית בסיס להאי רביעית.

גרסינן בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא נא:) תנו רבנן אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קיבל מן האשה יחזיר לאשה מתה יחזיר לבעלה קיבל מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו קבל מן הקטן יעשה לו סגולה מאי סגולה איכא דאמרי ספד תורה ואיכא דאמרי דיקלא דאכיל מיניה תמרי.

וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הם אי מהימני יעשה כפירושן ואי לא יעשה פירוש לפירושן ואיכא דאמרי אי אמירי יעשה כפירושן ואי לא יעשה פירוש לפירושן:

(דף רי"ף כה:) גרסי' בכתובות בפ' הכותב לאשתו (דף פה:) ההוא דאפקיד כסא דכספא בי חסא שכיב חסא ולא פקיד אתא ההוא גברא ויהיב סימנין אתא לקמיה דרב נחמן אמר ידענא ביה בחסא דלא אמיד ועוד הא קא יהיב סימנא ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק לביתיה אבל רגיל דעייל ונפיק לביתיה אמרינן האי כסא איניש אחרינא אפקיד גביה והאי מיחזא חזא וכיון דמת אתי וקא תבע ועוד (עי' לקמן סימן תקפו) ההוא דאפקיד שבע מרגניתא כי ציירי בסדינא בי רבי מיאשא וכו' ועוד ההוא דאפקיד מטכסא בי רבי אמי וכו' וכולהו פסקו דינא כרב נחמן ושמעינן מיניה דאי אפקיד איניש גבי חבריה מידי ואית ליה סהדי דהאי מידי בעיניה אפקדיה גביה שקיל ליה ואפילו מיתמי ולית להו ליתמי למיטען דילמא בתר הכי זבניה אבונן מינך ואין ה"נ דכי איתיה בחיים ולא יכיל למיטען דהדרית זבינתיה מינך ומסתייעה נמי מהא דגרסי' בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא מו.) מותיב רב נחמן בר יצחק אומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה היכי דאמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים מדמקשינן ומפרקינן בדליכא עדים מכלל דאי איכא עדים אין לו חזקה וכן מסקנא:

מתניתין בפרק הגוזל (בבא קמא קיח.) הגוזל את חבירו או לוה ממנו או שהפקיד לו בישוב לא יחזיר לו במדבר על מנת לצאת למדבר יחזיר לו במדבר האומר לחבירו גזלתיך והלויתני והפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי חייב לשלם אבל איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני אם הפקדת אצלי אם לא הפקדת אצלי פטור מלשלם:

ורמינן עלה הא דתניא מלוה משתלמת בכל מקום אבידה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן ותריץ אביי ה"ק מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אבידה ופקדון לא נתנו ליתבע אלא במקומן.

גרסינן בפרק האשה שלום בינו לבינה (יבמות קטו:) ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה אמר ליה הב לי שומשמאי אמר לו שקלתינהו אמר לו והא כן וכן הויאן ובחביתא רמיאן אמר ליה דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו מי חיישינן שמא פינן או לא רב יימר אמר לא חיישינן ורבינא אמר חיישינן והלכתא חיישינן:

גרסינן בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא ע.) בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתיו לך מהו מי אמרינן מיגו דיכול למימר ליה נאנסו מהימן כי אמר ליה החזרתיו לך נמי מהימן או דילמא מצי אמר לו שטרך בידי מאי בעי ופשט ליה מיגו דאמר ליה נאנסו מהימן ולא מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי כי א"ל החזרתי לך נמי נאמן ולא מצי למימר ליה שטרך בידי מאי בעי ואידי ואידי בשבועה חמורה דמנקטינן ליה חפצא בידיה ירושלמי בפ' הכונס (הלכה ז') צאן לדיר חד בר נש אפקיד גבי חבריה חד שק צרור אירעו אונס חד אמר שמא סיגין הוה מלא וחד אמר מטכסין הוה מלא אתא עובדא קומי דרב אמר הרי זה נשבע ונוטל:

סליק פרק המפקיד