ברונו (סרט, 2009)

ברונו
Brüno

בימוי	לארי צ'ארלס
הופק בידי	סשה ברון כהן דן מזר ג'יי רואץ' ג'ונה היל
תסריט	תסריט: סשה ברון כהן פיטר ביינהם ג'ף שכטר
עריכה	James Thomas
שחקנים ראשיים	סשה ברון כהן
מוזיקה	ערן ברון כהן
צילום	וולפגנג הלד
מדינה	ארצות הברית, הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	MRC, סרטי יוניברסל
חברה מפיצה	סרטי יוניברסל
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	10 ביולי 2009 (ארצות הברית)
משך הקרנה	81 דק'
שפת הסרט	אנגלית, גרמנית
סוגה	סרט קומדיה
מקום התרחשות	איטליה, ארקנסו, ישראל, אלבמה, דאלאס, לוס אנג'לס, לבנון
תקציב	42 מיליון דולר (מוערך)[1]
הכנסות	136,933,838 דולר (נכון לספטמבר 2009)
הכנסות באתר מוג'ו	bruno
דף הסרט ב־IMDb

ברונו (Brüno) הוא סרט קולנוע קומי אמריקני מסוגת המוקומנטריה, שיצא בשנת 2009. סשה ברון כהן, שגילם בסרט את דמותו של כתב האופנה האוסטרי ברונו, שמאופיין בהיותו הומוסקסואל מוחצן, שימש אף כמפיק וכאחד מתסריטאי הסרט. את הסרט ביים לארי צ'ארלס. זהו הסרט השלישי שיצר ברון כהן, אשר מבוסס על דמות מתוך התוכנית "המופע של עלי ג'י", לאחר שיצאו הסרטים "עלי ג'י - הסרט" ו"בוראט: רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטן". הסרט היה כישלון קופתי יחסית לקודמיו^[2], כשאחד הגורמים לכך היה לראשונה גם הביקורות השליליות ברשתות החברתיות^[3].

ברונו הוא דמות סאטירית שמגולמת על ידי השחקן והקומיקאי סשה ברון כהן. הדמות, של כתב אופנה הומו מאוסטריה, הופיעה לראשונה בשנת 1998 בערוץ בידור טלוויזיוני, ולאחר מכן הופיעה בתוכנית "המופע של עלי ג'י" יחד עם שותפו אדריאן צ'אן. לאחר ההצלחה של ברון כהן בתוכנית ובסרט "בוראט", זכו אולפני יוניברסל בזכויות להשקת סרט בכיכובו של ברון כהן בדמותו של ברונו.

כתב האופנה האוסטרי ההומוסקסואל ברונו גהרט, בן ה-19 (אותו מגלם סשה ברון כהן), מפוטר מתוכנית הטלוויזיה "פאנקיצייט" (Funkyzeit) אותה הנחה לאחר שחיבל בתצוגת אופנה במהלך "שבוע האופנה" שנערך במילאנו. הוא מחליט לעזוב את אוסטריה ולעבור לארצות הברית כדי להפוך לכוכב, ואליו מתלווה לוץ (Gustaf Hammarsten, שוודי), העוזר של עוזרו, שמעריץ אותו. לצערו של ברונו, מאהבו הפיגמי דיזל, שאיתו ניהל מערכת יחסים מינית הומוסקסואלית שכללה אקטים מיניים אנאליים משונים, עוזב אותו ולא מצטרף לנסיעה.

ברונו מנסה להתחיל בקריירת משחק, אבל הוא כושל אפילו בתפקיד ניצב. הוא יוצר פרק ניסיוני (פיילוט) של תוכנית ראיונות עם ידוענים. הפרק כולל קטעי ריקוד אירוטיים של ברונו, דיון עם כוכבת הריאליטי בריטני גסטינו (Gastineau) בו היא וברונו מגיעים למסקנה כי על ג'יימי לין ספירס לבצע הפלה, תיעוד קצרצר של סירובו של האריסון פורד להתראיין לתוכנית על אף שפעמים רבות במהלכה הובטח להציג ראיון עמו, ובסיום הצגת נענועו של איבר המין הזכרי תוך צריחת שמו של ברונו. קבוצת האנשים שעליהם הוטל לדון בפרק הניסיון, דוחה אותו על הסף ובאופן נמרץ, וברונו מחליט לנסות את מזלו בתחומים אחרים.

ברונו מחליט לנסות להפיק "קלטת לוהטת". לצורך כך הוא קובע ראיון עם רון פול, חבר בית הנבחרים האמריקני (שבלא יודעין "שיחק" בסרט את עצמו), כיוון שהוא מבלבל בינו לבין הדראג קווין רופול (RuPaul). בזמן שהשניים ממתינים לתיקונה של בעיה טכנית מבוימת, ברונו מנסה "להתחיל" עם פול, שעוזב את החדר בכעס ומכנה את ברונו "queer".

ברונו פונה לספיריטואליסט בבקשה לתקשר עם רוב פילאטוס המנוח, שהיה חבר בצמד המוזיקלי מילי ונילי, כדי לשאלו לעצה. הוא מנצל את ההזדמנות כדי לבצע פעולות פנטומימה המסמלות אקטים מיניים כביכול הנעשים על גופו הבלתי-נראה של פילאטוס.

ברונו שואל לעצתן של יועצות בענייני יחסי ציבור, והם מנסים יחד לחשוב על בעיה עולמית שאותה יוכל לפתור, וכך ישיג פרסום מקסימלי בהשקעה מינימלית. לבסוף הוא בוחר לנסות לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לשם כך הוא טס לירושלים, שם הוא עורך ראיון משותף לסוכן המוסד לשעבר יוסי אלפר ולפוליטיקאי הפלסטיני חסן כתיב, במהלכו ברונו מציג למרואייניו שאלות מטופשות, ובין היתר מבלבל בין חמאס לחומוס. לאחר מכן הוא עורך ראיון נוסף, הפעם עם איימן אבו עיטה, שמוצג בסרט כ"מנהיג קבוצת טרור, גדודי חללי אל-אקצא". לשם כך הוא נוסע למקום שמתואר כמחנה פליטים פלסטיני בלבנון, ובו הוא מבקש מאבו עיטה להיחטף על מנת להתפרסם. ברונו מעיר לאבו עיטה הערה מעליבה לגבי השיער שלו, ולאחר מכן אומר כי לטעמו "המלך אוסאמה" (כפי שהוא מכנה את אוסאמה בן לאדן) מזכיר במראהו "מכשף מלוכלך" או "סנטה חסר בית". כאשר המתורגמן מתרגם לאבו עיטה את דבריו של ברונו, מורה אבו עיטה לברונו לעזוב את המקום באופן מיידי.

בדרכו חזרה לארצות הברית הוא עוצר באפריקה כדי לאמץ תינוק אפריקני שלו הוא קורא בשם "או ג'יי' (O.J.). בארצות הברית הוא מתארח בתוכנית אירוח בה הוא מציג את תינוקו לקהל האפרו-אמריקני, לו הוא מספר כי רכש את התינוק בפעולת החלפה שבה העניק תמורתו אייפוד. הקהל מזועזע, ושירותי הרווחה לוקחים את התינוק מחזקתו של ברונו, אירוע שבעקבותיו הוא נכנס למצב של דיכאון. מאוחר יותר לוץ מוצא אותו בדיינר מפטם את עצמו בכמויות גדולות של מזון מהיר עתיר פחמימות בניסיון לבצע התאבדות מאכילת פחמימות. לוץ סוחב אותו והשניים מנהלים יחסי מין. כאשר הם מתעוררים, הם כבולים יחד באמצעות מערכת כבילה מורכבת, ואילו המפתח לפתיחה נמצא מחוץ להישג ידם. כאשר הם מבקשים מעובד המלון לעזור להם להשתחרר, הם מתבקשים לעזוב את המלון. לאחר מכן, בעודם במערכת הכבילה, הם מבקשים את סיועם של קבוצת מפגינים הומופובים ואז עולים על אוטובוס. כאשר שוטר מבחין בהם על האוטובוס, הם נלקחים לתחנת המשטרה, שם משחררים אותם מהכבילה. לוץ נהנה מיחסי המין, אך ברונו אומר לו בכעס כי הסיבה לנכונותו לנהל יחסי מין עמו הייתה שהיה תחת "השפעת פחמימות", והוא מודיע בפניו כי הוא לא אוהב אותו. בעקבות כך לוץ עוזב את ברונו.

לאחר שברונו מגיע למסקנה כי הכוכבים הגדולים ביותר בהוליווד הם הטרוסקסואלים (טום קרוז, קווין ספייסי וג'ון טרבולטה ניתנים בסרט כדוגמאות לכך), הוא מחליט להיוועץ בשני מאמינים נוצרים שעוסקים בטיפול המרה, מתוך מטרה להפוך להטרוסקסואל. ברונו מנסה לערוך פעילויות "הטרוסקסואליות", כגון התגייסות למשמר הלאומי, ציד, לימוד קראטה, והשתתפות במסיבת חילופי זוגות שבמהלכה מצליפה בו גבירה באקט סאדו-מזוכיסטי. עם זאת, בכל פעם ברונו נקלע לצרות כאשר הוא לא מצליח לשלוט ביצריו ההומוסקסואליים ומנסה "להתחיל" עם הטרוסקסואלים. למרות זאת, ברונו נחוש בדעתו להפוך להטרוסקסואל.

שמונה חודשים לאחר מכן, ברונו, שהפך להטרוסקסואל וכעת מתכנה "סטרייט דייב" (דייב ההטרוסקסואל), מנחה קרב היאבקות בזירה התחומה בכלוב. ברונו קורא בגנותם של ההומוסקסואלים בפני הקהל המשולהב. אך לוץ, שנוכח באירוע ההיאבקות, קורא לעברו של ברונו ומכנה אותו הומוסקסואל. לוץ עולה אל הזירה, והשניים נאבקים זה בזה, אך הדבר מביא להצתתה מחדש של אהבתם, והם מתגפפים ומתפשטים אל מול קהל הצופים הנדהם. הצופים כה נזעמים על מראה עיניהם, עד שהם מתחילים להשליך חפצים לזירה.

בסצנת הסיום מופיע ברונו יחד עם לוץ ועם או ג'יי, שאותו קיבל חזרה עבור מחשב מקבוק פרו. בכתוביות החתימה של הסרט נראה ברונו מקליט שיר שנקרא Dove of Peace יחד עם המוזיקאים בונו (סולן U2), אלטון ג'ון, סנופ דוג, כריס מרטין (סולן קולדפליי), סטינג והגיטריסט סלאש.

בקטעים רבים במהלך הסרט לא היו המשתתפים מודעים לכך שהם נוטלים חלק בסרט מוקומנטרי. למשל, כאשר ראיין ברון כהן את יוסי אלפר וחסן כתיב, השניים לא היו מודעים לאופי הלעגני של השאלות שהופנו אליהם, בהן בין היתר בלבל ברונו בכוונה בין חמאס לחומוס והציג את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כסכסוך בין היהודים לבין ההינדים^[4].

ב-6 ביוני 2008 פרצו מהומות לנוכח אירוע היאבקות שאורגן בידי סשה ברון כהן ומפיקי הסרט בארקנסו. קהל אנשים נאסף לאירוע שתואר כקרב בכלוב, ופורסם בדפוס ובמודעות באתר קרייגסליסט. לבאים הובטחו "בחורות לוהטות", בירה בדולר אחד, וכרטיס כניסה בחמישה דולרים. בערך 1,500 איש הגיעו לאירוע, ובבואם נתקלו בשילוט המסביר כי הם מצולמים, ולא ניתן להכניס פנימה טלפונים סלולריים, מכשירי וידאו או מצלמות. במקום בחורות וקרבות בכלוב, המופע כלל אקטים הומוסקסואליים, והקהל הנזעם החל לזרוק כיסאות ובירות לעבר הזירה, שבה נאבקו כביכול סשה ברון כהן כשהוא מגלם את הדמות "סטרייט דייב" ו-Gustaf Hammarsten.

ביולי 2008 התקבלה בתחנת הטלוויזיה של "KETK-TV" בעיר טיילר שבטקסס פנייה מ"יוצר סרטים דוקומנטריים" שהורשה לבוא לתחנה עם צוות צילום ולראיין כמה מעובדי המקום. הם ציפו להתראיין בנושאי חדשות מקומיות, אך ברונו כיוון את השיחה לנושא ההומוסקסואליות.

בספטמבר 2008 פורסמו תמונות וקטעי וידאו המציגים את סשה ברון כהן, כברונו, מתפרץ למסלול דוגמנות כשחפצים דבוקים לחליפה עשויה סקוץ' שהוא לובש, במהלך תצוגת אופנה של Ágatha Ruiz de la Prada (ספרדייה) במילאנו, איטליה. עלה בידו של ברון כהן להלך על המסלול למשך כמה דקות לפני שכובו האורות ואנשי הביטחון ליוו אותו החוצה. הדבר אירע לאחר שברון כהן והצוות שלו, כך נטען, נעצרו בידי אנשי האבטחה כשניסו להיכנס אל מאחורי הקלעים בשתי תצוגות אופנה אחרות ב"שבוע האופנה" במילאנו^[5].

• "ברונו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "ברונו", באתר נטפליקס
• "ברונו", באתר AllMovie (באנגלית)
• "ברונו", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "ברונו", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "ברונו", באתר Metacritic (באנגלית)
• "ברונו", באתר אידיבי
• "ברונו", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)

ביקורות

• ברוקס בארנס | הניו יורק טיימס, "ברונו": סרט עם מגן ביצים, באתר הארץ, 19 ביוני 2009
• נטע אלכסנדר, עכבר העיר, ברונו: לא מספיק מצחיק, באתר הארץ, 11 ביולי 2009
• ענת טוריסקי, ‏ברונו כוכב עליון, באתר גלובס, 16 ביולי 2009
• אבנר שביט, עכבר העיר תל אביב, ברונו ואויבי הציבור: מותחים את גבולות הז'אנר, באתר הארץ, 15 ביולי 2009
• אורי קליין, ברונו: לא מתרומם, באתר הארץ, 20 ביולי 2009