X-14
 | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס ניסוי | ||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||
| יצרן | בל איירקראפט | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 19 בפברואר 1957 | ||||||||||||
| תקופת שירות | ? – 29 במאי 1981 | ||||||||||||
| צוות | 1 | ||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 1 | ||||||||||||
| משתמש ראשי | חיל האוויר של ארצות הברית, הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
בל X-14 (באנגלית: Bell X-14) היה מטוס VTOL ("Vertical Take-off and Landing", כלומר המראה ונחיתה אנכית) נסיוני שנבנה והוטס בארצות הברית בשנות ה-50 של המאה ה-20. המטרות העיקריות בבחינת המטוס היו להמריא אנכית, לרחף ולעבור למצב של טיסה רגילה, לחזור למצב ריחוף, ולנחות אנכית.
עיצוב ופיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת בל בנתה את הX-14 כמטוס חד כנפי, עשוי כולו ממתכת, עם תא טייס פתוח. למטוס היו שני מנועי Armstrong Siddeley Viper 8 Turbojet בעלי יכולת הטיה לכיוון נגדי למרכז הכובד של המטוס, כדי שיוכל להמריא ולנחות אנכית. במטוס נבנתה מערכת הסטת דחף. המהירות המרבית שהושגה הייתה 277 קמ"ש עם יכולת להגיע לגובה מקסימלי של 20,000 רגל. X-14 תוכנן ונבנה בעזרת חלקים קיימים של מטוסי ביצ'קראפט: כנפיים, מדפים וכני נסע של מטוס ביצ'ראפט בוננזה, וזנב של ביצ'קראפט T-34 מנטור.
היסטוריה מבצעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]X-14 טס לראשונה ב-19 בפברואר 1957. הוא המריא אנכית, ריחף, ונחת אנכית. המעבר הראשון מריחוף לטיסה אופקית בוצע ב-24 במאי 1958. בשנת 1959 המנועים הוחלפו במנוע General Electric J85. באותה שנה המטוס נמסר למרכז המחקר של נאס"א בשם X-14A שם שימש כמטוס מחקר עד ל-1981.
פרויקט X-14 סיפק כמות גדולה של נתונים על המראה ונחיתה אנכית. ההגאים ומכשירי בקרת הטיסה של ה-X-14 היו דומים להגאים שהוצעו עבור מודול הנחיתה על הירח של משימת אפולו 11. ניל ארמסטרונג, האדם הראשון על הירח ומפקד מודול הנחיתה על הירח באפולו 11, הטיס את ה-X-14 כחלק מהאימון למשימה.
בשנת 1971, צויד ה-X-14A במנועים חדשים (ג'נרל אלקטריק J85-GE-19) ונקרא בשם חדש, X-14B. בנוסף התקינו במטוס מערכת בקרת טיסה 'טוס על חוט' על מנת לאפשר סימולציה של מטוסים אחרים.
X-14B שימש בתפקיד זה עד 29 במאי 1981, כשבאחת הנחיתות ניזוק ללא תקנה. באותו זמן תכננו לשדרג את המטוס ולהפוך אותו ל-X-14C עם תא טייס סגור. היו גם תכנונים לבנות X-14T, שישמש לאימונים. תוכניות אלו לא יצאו לפועל.
במשך שנות שירותו, ה-X-14 הוטס על ידי למעלה מ-25 טייסים, ללא תקריות או פציעות חמורות.
ה-X-14 חולץ מחצר הגרוטאות בשנת 1999, ועבר שיפוץ במסגרת פרטית באינדיאנה. המטוס מוצג במוזיאון השריון ברופקיי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מטוסי ה-X האמריקניים | |
|---|---|
|
