שושנה אפרוים
 | |
| שושנה אפרוים בסטודיו שלה בפריז, 1956 | |
| לידה |
1 בספטמבר 1927 ווינה, אוסטריה |
|---|---|
| פטירה |
9 בדצמבר 2015 (בגיל 88) וינה, אוסטריה  |
| שם לידה | סוזן שולר |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות בווינה |
| זרם באמנות |
מודרניזם |
| פרסים והוקרה |
|
| בן זוג | בייס אפרוים |
| https://www.soshana.net/en/ | |
  | |
שושנה אפרוים (1 בספטמבר 1927 - 9 בדצמבר 2015[1] ) הייתה ציירת אוסטרית של תקופת המודרניזם. אפרוים נסעה לעיתים קרובות והציגה את עבודותיה בעולם. במהלך מסעותיה ציירה אנשים מפורסמים רבים ואמנותה התפתחה לכיוונים שונים. יצירות האמנות של התקופה המוקדמת שלה היו בעיקר ריאליזם בטבע, והציגו נופים ודיוקנאות. מאוחר יותר התפתח סגנונה לאמנות מופשטת, שהושפעה מאוד מקליגרפיה אסייתית.
חַיִים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יַלדוּת
[עריכת קוד מקור | עריכה]שושנה אפרוים נולדה כסוזן שולר בווינה, אוסטריה, למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. אחיה הצעיר מקסימיליאן נולד שנתיים אחריה. אביה, פריץ שולר, היה הבעלים של מפעל חֵפֶת ואמה, מרגרטה שולר, הייתה פַּסָּלת. שושנה למדה תחילה בבית הספר רודולף שטיינר, אך תוך זמן קצר עברה לבית-הספר "שוורצוולד". היא התחילה לצייר בגיל צעיר מאוד. אמה תמכה ביצירתיות של שושנה ואספה את עבודותיה.[2]
בריחה מווינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיל אחת עשרה שושנה הייתה עדה לסיפוח אוסטריה. ”צפיתי בכניסת הניצחון של היטלר לווינה. אני זוכרת היטב איך הסתכלתי מהחלון (...) וראיתי איך הוא התקבל בברכה על ידי הקהל המריע כאשר הוא נסע במכוניתו הפתוחה ... נהייתי קרה ונורא פחדתי.[3]”
המשפחה החליטה לעזוב את אוסטריה. לפריץ שולר, שנולד בברנו, היה דרכון צ'כי והיה הראשון לעזוב את ווינה. מרגרטה, שושנה ומקסימיליאן ברחו לשווייץ, משם פריז, שם המתין להם פריץ ולבסוף בשנת 1939 הם הגיעו ללונדון, שם נשארו שנתיים. שושנה למדה במכללת נורת'ווד ובשנת 1940 במכללה לאמנות ועיצוב צ'לסי, שם לקחה שיעורי ציור ולמדה על עולם עיצוב האופנה. בעקבות הבליץ, משפחת שולר נאלצה להיות במקלטים כמעט כל לילה. החוויה הייתה מאוד מלחיצה עבור שושנה, והיא ביטאה את הלחץ והרגשות שלה באמצעות ציורים.[4]
הגירה לאמריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביה של שושנה ברח לספרד דרך טנג'יר, ולאחר מכן ניו יורק. בשנת 1941 הוא הצליח להשיג תצהיר למשפחתו והזמין שלושה כרטיסים ל- S.S. Madura, הספינה האזרחית האחרונה שתעזוב את אירופה. בשנת 1941 הגיעו שושנה, אמה ואחיה לאליס איילנד שבניו יורק. היא נרשמה לתיכון וושינגטון אירווינג והשתתפה בשיעורי ציור בהדרכתו של האמן בייס אפרוים, התובע העתידי-מערער אפרויים נ' רוסק.[5]
המסע באמריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 17 היא טיילה בניגוד לרצון הוריה עם בייס אפרוים באמריקה. כדי להתפרנס במהלך מסעות אלה השניים ציירו סופרים, מוזיקאים, מדינאים ומדענים כמו תומאס מאן, פרנץ ורפל, אוטו קלמפרר, ברונו ולטר, ליון פויכטוונגר, תאודור דרייזר והנס אייזלר.[5]
כאשר ועידת האו"ם לארגון בינלאומי נפתחה במאי 1945 בסן פרנסיסקו, שושנה ובייס אפרוים ציירו נציגים ידועים, כגון סגן יו"רועדת התכנון הארצית של ברית המועצות ואסילי וסילביץ קוזנקוב.[5]
ב־1945, שושנה ובייס התחתנו. ב־1946 ונולד להם בנם היחיד בניו יורק, לו קראו עמוס.
קובה והתערוכה הגדולה הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב פעילותו של בייס במסגרת המפלגה הקומוניסטית, הזוג עזב את ארצות הברית ובילה תשעה חודשים בקובה, שם נערכה תערוכתה הראשונה של שושנה בשנת 1948 בסירקולו דה בלס ארטס, הוואנה.[6] מאותה תקופה ואילך היא השתמשה בשם "שושנה", שם העט אותו העניק לה בייס. לאחר שהות קצרה בארצות הברית הזוג עבר לאירופה ולבסוף לישראל.
המשפחה הייתה ענייה ושושנה לא רצתה לחיות את חייה כעקרת בית. הם התגרשו בשנת 1950 בהסכמה הדדית. היא חזרה עם בנה להתגורר בווינה בשנת 1951.[7]
וינה ופריז
[עריכת קוד מקור | עריכה]חזרה לוינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שושנה חזרה לווינה עם בנה, אך בסופו של דבר נתנה לבייס משמורת מלאה.[8] בשנת 1951 נרשמה לאוניברסיטה לאמנויות יישומיות בווינה ובשנת 1952 לאקדמיה לאמנויות יפות בווינה, שם ציירה בהדרכתם של פרופ' סרגיוס פאוזר, אלברט פריס גיטרסלו ופרופ' הרברט בוקל. עקב אי שביעות רצון מעשיית האמנות האקדמית, היא עברה להתגורר בפריז בשנת 1952.[דרוש מקור]
פריז
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המעבר לפריז, שושנה גרה ועבדה בסטודיו לשעבר של אנדרה דריין. בסופו של דבר היא עברה לסטודיו אחר בבית אפאסה רונסין ליד ברנקוזי.[9] מאוחר יותר היא גרה בסטודיו אחר שהיה בעבר בבעלות פול גוגן.
שושנה נאבקה כלכלית, כאומנית במשרה מלאה בפריז. היא תיארה את זה כ"זמן מריר-מתוק". בתקופה זו היא התיידדה עם האומנים קופקה, אוגוסט הרבין, אוסיפ זאדקין, סזאר, פיניון, בזאין, מקס ארנסט, איב קליין, אלכסנדר קלדר, ויפרדו לאם, סם פרנסיס, ז'אן פול סארטר, אפנדי, ליין בנגל ומארק שאגאל.[9] היא ראתה באלברטו ג'קומטי אחד מחבריה הטובים ביותר.[10] בשנת 1953 פגשה שושנה את בעל הגלריה בציריך מקס ג. בולג, שהפך ליחצן העיקרי של עבודתה.[5]
בפאריז שושנה הציגה מספר תערוכות בגלריה אנדרה וייל ובסלון ד'אוטומן, בסלון דה ריליטס נובלה ובסלון דה מאי, שם פגשה לראשונה את פבלו פיקאסו. הוא הזמין אותה לבקר אותו בווילה שלו בוולאוריס וצייר דיוקן שלה בשנת 1954.[9]
מסע עולמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1956 טיילה שושנה באסיה. היא ארגנה לעצמה הזמנה לתצוגה במשרד התרבות הסיני בבייג'ינג[11] ובדרך לסין היא ביקרה בהודו, תאילנד, קמבודיה ויפן, שם התעניינה וקבלה השראה מהפילוסופיה ההודית, ההינדואיזם והבודהיזם. היא התרשמה מאמנות הקליגרפיה ולמדה טכניקות אמנות על נייר אורז מנזירים בודהיסטים בקיוטו ומציירים סיניים בהאנגג'ואו. אמנות הקליגרפיה נהייתה האומנות העיקרית שבו היא התעסקה. בשנת 1957 הגיעה לבייג'ינג, שם התקיימה תערוכתה בארמון הקיסר.[9]
בשנת 1959 טיילה שושנה באפריקה, שם היא ציירה את אלברט שווייצר בלמברנה[12] ובסופו של דבר חזרה לפריס.[9]
באותה שנה היא הכירה את האמן האיטלקי פינו גליציו.[13] השניים עבדו יחד בפריז ובאלבה דל פימונטה, איטליה.
דרך גליציו, שושנה יצרה קשר עם תנועת קוברה, בין היתר עם קרל אפל ואסגר ג'ורן.[14] אך מכיוון שהיא אישה, הם לא קיבלו אותה כחברה מלאה בקבוצת האמנות.[15]
לאחר דחייתה, שושנה פתחה בשיתוף פעולה עם הגלריה או'האנה בלונדון, שם הציגה שלוש תערוכות בשנים 1959, 1960 ו 1963.[16] בשנת 1962 הייתה לה תערוכה בשאטו גרימלדי באנטיב.[17]
מקסיקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1964 נסעה שושנה למקסיקו לתערוכות שונות, והתגוררה חודשים רבים בקוארנאווקה,[18]שהייתה מקלט לאמנים ואנשי רוח רבים של שנות השישים.[19] היא התיידדה עם אמנים מקסיקניים כמו רופינו טמאיו, סיקיירוס, חוסה לואיס קואבאס ומתיאס גוריץ. בשנת 1965 הכירה את אדולף גוטליב בפעם הראשונה ובהמשך בניו יורק, הם פיתחו ידידות עמוקה. בשנת 1966 התקיימה תערוכה מעבודותיה של שושנה בפלאסיו דה בלאס ארטס.[20]
מסע שני ברחבי העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך טיולה השני בעולם בשנת 1968 ביקרה שושנה בים הדרומי, באיים הקריביים, בתאילנד, באלי, באוסטרליה, בהודו, בסיקים, בנפאל, באפגניסטן, באיראן ובישראל. בשנת 1969, צ'וגיאל ביקש ממנה לצייר דיוקנאות של המלך ומלכת סיקים ובאותה שנה הפכה לחברה באגודה התאוסופית.[21]
בשנת 1972 עברה שושנה לירושלים, שם תכננה ארבע תערוכות בגלריה יפו העתיקה. אך כשפרצה מלחמת יום כיפור, כולן בוטלו. שושנה עזבה את ישראל ועברה לניו יורק בשנת 1974.[22]
ניו יורק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 1974 - 1985 היא גרה ועבדה בניו יורק. לפני שעברה לגור בסטודיו שלה בקווינס, היא שהתה במלון צ'לסי במנהטן, שם הצליחה לשלם את שכר הדירה שלה בעזרת מכירת ציורים.[23] שושנה הכירה אנשים רבים מסצנת האמנות בניו יורק, כמו מארק רותקו, פרנצ'סקו קלמנטה, ג'וזף הירשהורן וחברה אדולף גוטליב.[24] למרות שזכתה לתשומת לב בינלאומית על עבודתה והציגה לעיתים קרובות, שושנה חשה לא מרוצה ממצב המחיה שלה ולא הרגישה נוחות בניו יורק.[25] היא חזרה לווינה בשנת 1985.
חזרה לוינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם חזרתה לווינה, היא המשיכה לנסוע עד שנאלצה להפסיק עקב בעיות בריאותיות בשנת 2005. לאחר מכן עברה לבית אבות והמשיכה לצייר. היא נפטרה ב־9 בדצמבר 2015. בנה, עמוס, שימש כמנהל שלה. בשנת 2008 הספרייה הלאומית האוסטרית הפכה את נכסיה היצירתיים הכוללים כתבי יד, תמונות, מכתבים, מסמכים ועוד לנכס ציבורי.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס הצטיינות זהוב של מחוז ווינה (2009).[26]
- צלב אוסטרי של מדע ואמנות (2010).[26]
- דולפין כסף של ארגון פרסי המדיה והטלוויזיה של קאן (2014)[26]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת ��וד מקור | עריכה]- הספר Soshana The Diaries מאת עמוס שולר וקרוליין רייבלר (2017). (באנגלית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שושנה אפרוים
- אתר האינטרנט הרשמי של שושנה אפרוים. (באנגלית)
שושנה (1927-2015), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ""Malen, auch ohne zu sehen": Malerin Soshana gestorben". DiePresse.com (בגרמנית).
- ^ Afnan Al-Jaderi: The Story Of A Life, in: Soshana. Life and Work, Springer 2010, p. 24 / 25
- ^ From Soshana's unpublished diaries, archived in the Austrian National Library
- ^ Afnan Al-Jaderi: The Story Of A Life, in: Soshana. Life and Work, Springer 2010, p. 25 / 26
- ^ 1 2 3 4 Afnan Al-Jaderi: The Story Of A Life, in: Soshana. Life and Work, Springer 2010, p. 26
- ^ Bäumer, Angelica; Schueller, Amos (2010). Soshana -Life and Work. Springer Wien New York. ISBN 978-37091-0274-9. נבדק ב-21 בפברואר 2014.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Afnan Al-Jaderi: The Story Of A Life, in: Soshana. Life and Work, Springer 2010, p. 27
- ^ "My life calmed down, I had a stable home, no more hotel rooms, no more railway stations, no more departures." Amos Schueller, Soshana - My Grandfather's Daughter, in: Soshana. Life and Work. Springer 2010
- ^ 1 2 3 4 5 Biography in: Soshana, Amos Schueller, 2005, p.85
- ^ Afnan Al-Jaderi: The Story Of A Life, in: Soshana. Life and Work, Springer 2010, p. 29
- ^ "I wanted to see China, so I just went to the embassy, and told them, that I am a painter and that I want to fly to China." Within one month Soshana got an invitation for an exhibition. The Chinese Ministry of Culture paid for the flight and the transport costs of the paintings. (From Soshana's unpublished manuscripts, archived in the Austrian National Library)
- ^ "His hospital was very primitive (...) I made a portrait of Albert Schweitzer. He did not want me to paint his glasses, although he had them on his nose." (From Soshana's unpublished manuscripts, archived in the Austrian National Library)
- ^ "Once going down Rue de Seine in the spring of 1959, I met an Italian painter in one of the galleries and we started talking and got very interested in each other. His name was Pinot Gallizio. I took him over to my studio and showed him my work. He in turn tried to explain to me, how to use Vinovil, that is a certain plastic material. I wanted to learn from him this technique." ( From Soshana's unpublished manuscripts, archived in the Austrian National Library)
- ^ "It happened that Karel Appel sat next to us and we started talking, as Pinot knew Appel and was connected with the Cobra Group, together with Asger Jorn." (From Soshana's unpublished manuscripts, archived in the Austrian National Library)
- ^ "They did not want a woman to join them. I hurt me but as a woman I slowly get used to it." (From Soshana's unpublished manuscripts, archived in the Austrian National Library)
- ^ Several articles about Soshana's exhibitions in the O´Hana Gallery are archived in the Austrian National Library: 10/1959 The Arts Review, 1959 The Jewish Chronicle, 2/1960 Apollo, 13/2/1960 The Guardian, 19/2/1960 Evening News, 26/2/1960 The Jewish Chronicle, 4/3/1960 Yorkshire Evening News, two articles 1963 – newspaper unknown.
- ^ Catherine Guglielmi, "La Chronique Artistique", L'Indepentant August 31st 1962: "Le vernissage de Soshana au Musee Picasso (Chateau Grimaldi) fut un evenement artistique et mondain digne de attachante personnalite de l'artiste."
- ^ Afnan Al-Jaderi: The Story Of A Life, in: Soshana. Life and Work, Springer 2010, p. 37
- ^ Christian Kloyber: Mexico – Soshana's Inspiration, in: Soshana. Life and Work, Springer 2010, p. 226
- ^ Several articles about Soshana's exhibitions in the Palacio de Bellas Artes are archived in the Austrian National Library: 1966 El Heraldo, 5/6/1966 El Redondel, 5/8/1966 Excelsior, 8/8/1966 El Sol de Mexico, 10/8/1966 El Universal, 13/8/1966 The News, 17/8/1966 El Nacional, 17/8/1966 Cine Mundial, 18/8/1966 The News, 18/8/1966 El Sol de Mexico, 18/8/1966 Novedades, 22/8/1966 Excelsior, 31/8/1966 Excelsior
- ^ Christian Kirchner, Soshana – Collector of Worlds, in: Soshana. Life and Work, Springer 2010, p. 50
- ^ Afnan Al-Jaderi: The Story Of A Life, in: Soshana. Life and Work, Springer 2010, p. 39
- ^ "where many artists stayed, as the owner took paintings for payment. Once I gave him a large painting for several month payment." From Soshana's unpublished diaries, undated, archived in the Austrian National Library
- ^ Biography in: Soshana, Amos Schueller, 2005, p.86
- ^ "In fact what happens now in New York has nothing to do with art anymore. You have to be in the clique of big money. Some of the big galleries that dictate the Art fashion are financed by the mafia.(...) Yet when you see what happens to the artists in N.Y. today - as N.Y. became the Art Center of the world - only 1 of 2000 artists can make living from his work. From that only 4 or 5 women artists are known. (...) Today its really like the end of art. nothing new comes out anymore. Myself and many other artists have so many paintings that they can't sell and not even exhibit and dont know what to do with their work. (...) "In Paris in 1952, when I first arrived, there was a different spirit still in the Art World. The artists believed in what they did and the galleries were looking for new talents and there was a hope of success and fame. (...) This period that I lived through in Paris from 1952 till 1972 is gone. (...)The American and German collectors no longer came to Paris to buy art and N.Y. became the art center instead." From Soshana's unpublished diaries, archived in the Austrian National Library
- ^ 1 2 3 עמוס שולר וקרוליין רייבלר, Soshana The Diaries, גרמניה: הספריה הלאומית הגרמנית, 2017, עמ' 247
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "שושנה אפרוים".