פרנץ ורפל

פרנץ ורפל
Franz Werfel

לידה	10 בספטמבר 1890 פראג
פטירה	26 באוגוסט 1945 (בגיל 54) בוורלי הילס, ארצות הברית
מדינה	ציסלייטניה (ארצות אוסטריה), אוסטריה, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי בווינה
אירועים משמעותיים	שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933)
שפות היצירה	גרמנית
יצירות בולטות	The Man Who Conquered Death, שירת ברנדט, ארבעים הימים של מוסה דאג, Star of the Unborn
בן או בת זוג	אלמה מאהלר (1929–26 באוגוסט 1945) אלמה מאהלר
פרסים והוקרה	פרס פרנץ גרילפרצר (1926)
חתימה

פרנץ וֶרְפֶל (Franz Werfel;‏ 10 בספטמבר 1890, פראג – 26 באוגוסט 1945, בוורלי הילס) היה סופר ומשורר יהודי-אוסטרי, מנציגיו הבולטים של זרם האקספרסיוניזם בספרות הגרמנית. בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים היו ספריו לרבי מכר. רוב פרסומו בא לו מיצירותיו הסיפוריות ובראשן "ארבעים הימים של מוסה דאג", אף שוורפל עצמו העדיף את השירה שלו על פני הסיפורת שלו. יצירותיו עסקו בתפר שבין זהות, התחדשות דתית, היסטוריה והומניזם-רליגיוזי יהודי-נוצרי. בשל נטייתו המוגברת לעבר הנצרות הקתולית הואשם לא פעם בהתנצרות.^[1] עם זאת, ורפל מעולם לא הוטבל לנצרות ונותר כל חייו נאמן ליהדותו.^[2]

פרנץ ורפל היה בנם של יצרן הכפפות האמיד רודולף ורפל ואשתו אלבינה. המשפחה, כמרבית יהודי פראג, הייתה דוברת גרמנית ומשולבת בתרבות הגרמנית. במהלך כל חייו היה מיודד עם בני גילו הסופרים וילי האס, ארנסט דויטש, מקס ברוד ופרנץ קפקא.

את תעודת הבגרות השלים ורפל בשנת 1909 בגימנסיה הגרמנית ברחוב שטפן בפראג. כבר במהלך ימי בית הספר פרסם משיריו הראשונים.

בשנים 1911–1912 התנדב לשנת שירות צבאי בחיל המצב בפראג.

בשנים 1912–1915 היה לֶקטור בהוצאת ספרים בלייפציג. סדרת הכתבים האקספרסיוניסטיים "Der jüngste Tag" ("היום האחרון") ראתה אור בהשתתפותו. הוא נפגש עם המשורר ריינר מריה רילקה ויצר קשרי חברות ובעיקר יריבות עם הפובליציסט היהודי קרל קראוס. בשנים 1915–1917 שירת כחייל מפקדה ואחראי על טלפון-השדה בצבא אוסטרו-הונגריה במלחמת העולם הראשונה, בחזית גליציה המזרחית.

בשנת 1917 הועבר לתפקיד דוברות צבאית בווינה והתחבר עם אלמה מאהלר (אז אלמה מאהלר-גרופיוס). במהלך הרומן שלהם, נכנסה אלמה מאהלר, שהייתה עדיין נשואה לולטר גרופיוס, להיריון. בנם, מרטין קרל יוהאנס, לא שרד ומת לאחר תשעה חודשים.^[3]בהשפעתה של מאהלר החל מתרחק מהחיים הציבוריים והרבה בנסיעות. בשנת 1925 זכה ורפל בפרס גרילפרצר (Grillparzer), בשנת 1927 בפרס הממלכתי הצ'כוסלובקי ובפרס שילר. בשנת 1929 נישא לאלמה מאהלר לאחר שהתגרשה מוולטר גרופיוס. בשנת 1937 זכה ורפל בצלב הכבוד האוסטרי לאמנויות ומדעים.

ורפל ואלמה ביקרו פעמיים בארץ ישראל המנדטורית, בשנת 1925 ו-1930. רשמי המסע השפיעו רבות על יצירתו של ורפל, ובמיוחד במחזות "פאולוס בין היהודים" ו"הדרך הנצחית", וברומנים "ארבעים הימים של מוסה דאג" ו"ירמיהו איש ענתות".^[4]

לאחר סיפוח אוסטריה, נמלט ורפל בשנים 1938 עד 1940 מפני הנאצים לצרפת, לסנרי-סיר-מר (Sanary-sur-Mer), ואחרי 1940 ללוּרד (Lourdes). ביחד עם הסופרים היינריך מאן וגולו מאן נמלט ורפל בעזרת וריאן פריי (הוועד לסיוע לשעת חירום) מעבר להרי הפירנאים לספרד, עבר משם לפורטוגל ומשם היגר לארצות הברית, לבוורלי הילס וסנטה ברברה. במהלך התקופה שבין הימלטותו מאירופה ועד להגעתו לארצות הברית הפיצו הנאצים שמועות כי הוא נתפס על ידם ואף מת.^[5] רבים ממכריו ומעריציו, לרבות בארץ ישראל, ניסו לברר מה עלה בגורלו, ביניהם הסופרת לאה גולדברג והמשוררת היהודייה-אוסטרית מרתה הופמן.

בשנת 1941 קיבל את האזרחות האמריקאית. בשנת 1943 החמירה מחלת הלב שלו (אנגינה פקטוריס) ופקדו אותו שני התקפי לב. באותה שנה הוסרט בהצלחה רבה ספרו "שירת ברנדט" עם ג'ניפר ג'ונס בתפקיד הראשי. ב-1944 כתב את המחזה "יעקובובסקי והקולונל", שהועלה בהצלחה בברודוויי. בשנה האחרונה לחייו עמל לסיים את הרומן האחרון שלו, "כוכבם של הלא-נולדו", שחלק ניכר ממנו כתב ממיטת חוליו. ורפל השלים את כתיבת הרומן ימים אחדים לפני מותו.^[3]

בשנת 1945 נפטר ורפל מהתקף לב, ונטמן בבוורלי הילס. בשנת 1975 הועברו שרידיו לקבורה מחדש בבית הקברות המרכזי של וינה, בחלקת הכבוד (32 C, מספר 39).

בשנת 2006 הוענקה לו (לאחר מות) אזרחות כבוד של ארמניה.

על שמו קרוי פרס פרנץ ורפל לזכויות האדם (אנ').

למרות פרסומו הרב כסופר רב-מכר של הרומנים "ארבעים הימים של מוסה דאג" ו"שירתה של ברנדט", שבעבורם הוא נודע כיום, את דרכו הספרותית הוא החל כמשורר אקספרסיוניסטי צעיר ומרדן. תהילתו באה לו מפרסום ספר שירי הגימנסיה שלו מפראג הישנה. בשנת 1911 נתפרסם ספר השירים הראשון שלו, "Der Weltfreund" ("הידיד לעולם") בתמיכתו של פטרונו הספרותי מפראג, הסופר היהודי מקס ברוד.^[6] ספר זה נתקבל בהערצה בקרב דור שלם של אינטלקטואלים במרכז-אירופה, ביניהם ולטר בנימין ופרנץ קפקא. "הידיד לעולם" נחשב לספר שבישר את ראשיתה של התנועה האקספרסיוניסטית בשירה ובספרות הגרמנית. השיר המפורסם ביותר מספר זה נחשב למניפסט הרוחני של התנועה האקספרסיוניסטית, השיר "אל הקורא" ("An den Leser") עם השורה המפורסמת מתוכו: "הו בנאדם, כל משאלתי היא להיות קרוב אליך!". שיר זה מבטא יותר מכל את הקריאה הצעקנית של הדור האקספרסיוניסטי, וכמיהתו לצאת מבדידותו האורבנית והמודרנית.

לאורך כל חייו פרסם ורפל קובצי שירה. המפורסמים שבהם: "אנו הווים", "יום הדין", ו"שינה ויקיצה". בגלותו בארצות הברית אף התפרסם מבחר משיריו על פני שלושה עשורים בתרגום לאנגלית בידי אדית אברקרומבי סנואו.^[7]

בהמשך דרכו היצירתית בווינה בין שתי מלחמות העולם גיבש ורפל השקפת עולם רליגיוזית קונסרווטיבית והיה לסופר מוביל בתנועה התרבותית להתחדשות הקתולית והיהודית באוסטריה. גיבוריו של ורפל משקפים לא פעם את הדואליות היהודית-נוצרית עמה נאבק לאורך כל חייו וביצירתו. רבים מגיבוריו מסמלים את האמונה שלו באדם ואת תפיסתו אודות הקשר הסימביוטי בין האדם לאל. במובנים רבים הוא הושפע לא מעט מרעיונותיו של מרטין בובר אודות הרליגיוזיות היהודית והרנסאנס היהודי. עם זאת, הוא תפס את הנצרות הקתולית כדת של אהבה, הנס והחסד ונטה לא פעם לעירוב בין עקרונות אמונה יהודיים ונוצריים. ברבות מיצירותיו הוא חתר למזג בין היהדות לנצרות אך לא תמיד מבקריו עשו עמו חסד על נסיונותיו אלה.

מבקרים רבים שחשדו בו כהתנצר האשימו אותו לא פעם בהפניית עורף לאחיו היהודים ואף השוו בינו לבין הסופר היהודי-פולני, שלום אש, שבדומה לוורפל היה ידוע באהדתו לנצרות ואף פרסם ספר אוהד על ישו, "האיש מנצרת".

• הידיד-לעולם, 1911
• אנו הווים, 1913
• זה אל זה, 1915
• זמירות משלושת הממלכות (מבחר), 1917
• יום-הדין (שירים ממלחמת העולם הראשונה), 1919
• שבועות, 1923
• שירים חדשים, 1928
• שינה ויקיצה, 1935
• שירים משלושים שנים (מבחר שיצא בגלות בארצות הברית), 1939

• ורדי, רומן אופרה, 1924
• כינוס הבוגרים, 1927
• ברברה או האדיקות, 1929
• האחיות מנאפולי, 1931
• ארבעים הימים של מוסא דאג 1933/34 (רומן היסטורי על רצח העם הארמני)
• שמעו את הקול. ירמיהו, 1937
• שמיים מועלים מעל, 1939
• שירת ברנדט, 1941
• כוכבם של הלא-נולדו (רומן מדע-בדיוני שפורסם לאחר מותו), 1946

• הביקור מהאליסיום, 1911
• הפיתוי, 1912
• נשות טרויה, 1914
• אלת-הצהריים, 1919
• איש-המראה, 1920
• שירת-העז (טרגדיה), 1921
• שוויגר, 1922
• חוארץ ומקסימיליאן (דרמה הבסבורגית), 1924
• פאולוס בין היהודים, 1926
• ממלכת האל בבוהמיה, 1930
• הדרך הנצחית, 1937
• בלילה אחד, 1937
• יעקובובסקי והקולונל, 1944

• לא הרוצח אשם אלא הנרצח, 1920
• מותו של האזרח הקטן, 1927
• כתב-יד נשי כחלחל, 1941

• ארבעים הימים של מוסה דאג -
  • תרגום יוסף ליכטנבום, הוצאת שטיבל, 1934; הוצאת נ' טברסקי, תש"ז
  • תרגום: צבי ארד, עם עובד, תשל"ט 1979
• ורדי: רומן האופרה (תרגום: גבריאל טלפיר), גזית, תשט"ו-תשי"ח/(1957)
• ירמיהו איש ענתות: רומן היסטורי (תרגום: ברוך קרופניק), נ' טברסקי, תש"ז
• כינוס הבוגרים: רומן (תרגום: ישראל אלדד), המתמיד, תשט"ז
• כתב יד נשי כחלחל (תרגום: רוני לוביאניקר), ספרית פועלים, תשנ"ב 1992
• המשפחה מנאפולי (תרגום: צבי ארד), זמורה-ביתן, תשמ"ז 1986
• שירת ברנאדט: רומן -
  • תרגום מאיר מוהר, גזית, תש"ו
  • תרגום צבי ארד, זמורה-ביתן, תשנ"א 1991

• רעיה כהן, היסטוריה כמשל: פרנץ ורפל ו’הגורל הארמני’ בתקופת השואה, הוצאת ציון, ס'ב, ד', תשנ"ז 1997.

מדיה וקבצים בנושא פרנץ ורפל בוויקישיתוף

• פרנץ ורפל, ברשת החברתית Goodreads
• כתבי פרנץ ורפל בפרויקט בן-יהודה
• אריאנה מלמד, חובת הזיכרון, באתר ynet, 9 באפריל 2002
• אסופת לינקים
• פרס פרנץ ורפל לזכויות האדם
• מכס ברוד, פגישות והדיהן: עם פרנץ ורפל, דבר, 5 באוגוסט 1955
• פרנץ ורפל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פרנץ ורפל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פרנץ ורפל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• יאיר אורון, למה פרנץ ורפל לא כתב את "מוסה דאג" היהודי?, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2015
• תמיר גרינברג, לנעלם אשר בנו ומעלינו, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2003
• פרנץ ורפל (1890-1945), דף שער בספרייה הלאומית