קרב לטקיה

קרב לטקיה

סטי"ל מדגם סער 4
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריכים	6 באוקטובר 1973 – 7 באוקטובר 1973 (יומיים)
קרב אחרי	קרב דמייט
מקום	מול חופי לטקיה, סוריה
קואורדינטות	35°31′16″N 35°43′34″E / 35.52105°N 35.726114°E / 35.52105; 35.726114
תוצאה	ניצחון מכריע לחיל הים הישראלי
הצדדים הלוחמים ישראל ישראל מצרים 1972סוריה מפקדים בנימין תלם מיכאל ברקאי מיכה לצרוס פדל חוסיין כוחות אח"י רשף אח"י חנית (סער 3) אח"י געש (סער 3) אח"י מבטח אח"י מזנק ספינת הפיקוד סטי"ל אוסה 2 סטי"לים קומאר טרפדת מסדרת קומסומולץ (K-123) מקשת מדגם ת-43 אבדות אין נפגעים חמשת כלי השיט טובעו עם עשרות הרוגים

קרב לטקיה היה קרב ימי שנערך מול חופי סוריה בתחילת מלחמת יום הכיפורים, בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר 1973, בין חיל הים הישראלי לבין חיל הים הסורי. הקרב הסתיים בניצחון ישראלי מכריע, במהלכו טובעו כל כלי השיט הסוריים שעמם התנהל הקרב - שלוש ספינת טילים סוריות, טרפדת ומקשת - ללא אבדות או פגיעות כלשהן לכוח הישראלי, למרות הנחיתות הטקטית שבה היו הישראלים בשלבים הראשונים של הקרב. לניצחון תרמו הפיתוחים הטכנולוגים הישראלים, תורת הקרב לספינות הסער, הכשרת הצוותים והאימונים האינטנסיביים.

היה זה הקרב הימי הראשון בהיסטוריה שבו הופעלו טילי ים-ים כנשק העיקרי של שני הצדדים. עוד היבט של ראשוניות שהיה בקרב זה היה הפעלת אמצעי התגוננות ולוחמה אלקטרונית לשיבוש טילי האויב על ידי הכוח הישראלי, שבכך היה לכוח הימי הראשון בעולם שהפעיל תחום זה בלוחמה ימית.

תוצאות הקרב השפיעו על המערכה בים לאורך כל המלחמה.

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

החל מתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 היה חיל הים הישראלי נתון בתהליך של בניין מחדש של כוחו. את המשחתות והפריגטות, שהיו גדולות ולא מתאימות לחיל הים הישראלי, החלו להחליף ספינות הטילים קטנות וזריזות, שהיו חמושות בטילי ים-ים "גבריאל", מתוצרת התעשייה האווירית לישראל. הספינות נבנו במספנות בצרפת לפי תכנון גרמני, וחומשו בתותחים שנרכשו באיטליה. הספינות הראשונות הגיעו לישראל בין 1967 ל-1969, וחומשו בהדרגה בטילי הגבריאל.

ספינות הטילים הישראליות היו אמורות להתמודד מול ספינות טילים מתוצרת ברית המועצות, שהיו חמושות בטילי "סטיקס" (ראו להלן). הטווח של הטיל הסובייטי היה כפול מזה של הטיל הישראלי, ולפיכך פיתח חיל הים מערכות לוחמה אלקטרונית שנועדו לסייע לסטי"לים בהתמודדות עם הטילים הסובייטיים. גובש מענה טקטי רחב שכלל מערכות "שלדג" לגילוי מכ"ם, רקטות "אבשלום" לפיזור מוץ להטעיית מכ"ם האויב, ומערכות "אמנון" להגנה עצמית. תורת הלחימה שפותחה בחיל הים, ותורגלה בים ובמתקן תרגול טקטי בחוף, כללה זיהוי מרחוק של ספינות האויב על פי שידורי המכ"ם שלהן, הטעיית טילי האויב שנורו, וצמצום הטווח עד הטווח היעיל של טילי "גבריאל", וכל זאת תוך ביצוע תמרוני התחמקות. ב-1973 כבר הייתה שייטת ספינות הטילים מתורגלת בהפעלת הספינות החדשות ובתורת הלחימה שלהן. נערכו תוכניות מגירה התקפיות שתורגלו, שבהן נוצלו היכולות הטכנולוגיות שנרכשו בתחום הלוחמה האלקטרונית.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים עמדו לרשות חיל הים בזירת הים התיכון 11 ספינות סער:

• 2 ספינות מדגם סער 1: אח"י "משגב" ואח"י "מבטח". שתי הספינות הללו היו ספינות תותחים, ללא טילים. הם היו חמושות בשלושה תותחי בופורס בקוטר 40 מ"מ, שני מקלעים כבדים בקוטר 12.7 מ"מ ובפצצות עומק.
• 3 ספינות מדגם סער 2: אח"י "מזנק", אח"י "חיפה" ואח"י "אילת". ספינות אלו היו חמושות ב-5 טילי "גבריאל", 2 תותחים בקוטר 40 מ"מ, ובפצצות עומק.
• 6 ספינות מדגם סער 3: אח"י "סער", אח"י "סופה", אח"י "געש", אח"י "חרב", אח"י "חנית" ואח"י "חץ". חימושן של ספינות אלו כלל 6 משגרים מצטודדים לטילי "גבריאל, תותח אוטו מלרה 76 מ"מ, 2 מקלעים כבדים M2 בראונינג ופצצות עומק.
• 2 ספינות מדגם סער 4: אח"י "רשף" ואח"י "קשת". חימושן של הספינות מדגם סער 4 כלל 6 טילי גבריאל, שני תותחי אוטו מלרה 76 מ"מ, שני תותחי אורליקון 20 מ"מ, שני מקלעי מאג 7.62 ופצצות עומק.

המודיעין הימי בזמן אמת על הזירה הסורית היה מוגבל עקב הריחוק של הזירה מישראל, לעומת הזירה המצרית. זאת בהשוואה למודיעין המחקר שהיה מעמיק. לא הייתה מודעות מספקת בקרב הספינות והמפקדים לגבי מערך הגנת החוף הסורי (ראו להלן), על עוצמת ודיוק איום זה. על פי הערכת המודיעין פרס חיל הים הסורי כלי שיט באזור התקיפה המיועדת, ככל הנראה ספינת טילים בנמל טרטוס וכן מבצע סיור בקרבת הנמלים.

פקודת סלע הצה"לית, שגובשה לאחר מלחמת ההתשה, עסקה במעבר מהגנה להתקפה בעת מלחמה. הפקודה קבעה כי חיל הים הישראלי יפעל במגננה, להגנה על חופי הארץ, תוך קבלת סיוע אווירי. בליל 4 – 5 באוקטובר 1973 ביצע החיל תרגיל רחב בשם "קשתית", לתרגול המגננה על חופי מדינת ישראל. הכוחות שהשתתפו בתרגיל כללו את כל ספינות הסער שהיו פעילות באותו זמן, ובמהלכו הוזמן סיוע אוויר נרחב לאיתור האויב ולתקיפתו, כפי שנקבע בתורת הקרב של ספינות הסער. מטוסי הפנטום שהשתתפו בתרגיל אף שימשו כביום אויב ודימו טילי ים-ים מסוג סטיקס (הטיל הנפוץ בספינות הטילים הסוריות והמצריות) על ידי טיסה נמוכה עם אורות נחיתה דולקים.

עם פרוץ המלחמה החליט מפקד חיל הים, האלוף בנימין (ביני) תלם, לחרוג מהפקודה והורה, כבר בשעותיה הראשונות של המלחמה, לבצע את משימות החיל בדרך התקפית. על פי הוראותיו הוצא כוח לתקיפת חיל הים הסורי בפתח נמליו. הנושא הוצג לראש המטה הכללי, רב-אלוף דוד אלעזר, כאשר הקרב כבר התנהל.

לימים התבטא מפקד חיל-הים האלוף בנימין תלם:

... בליל ה-6 באוקטובר הנחנו, שבמסגרת ההתקפה הכללית של הסורים בגולן, עלול כוח משימה של ספינות טילים סוריות מדגם קומאר ואוסה להגיח דרומה ללטקיה, עד למרחק שיאפשר לו שיגור טילי "סטיקס" לעבר מפרץ חיפה. הוריתי למפקד שיטת הסטי"לים לבצע סיור אלים צפונה לראש-הנקרה במגמה להקדים וליירט את הכוח, אם אכן ייצא ובכל מקרה, להגיע ממש עד לבסיס הצי הסורי בלטקיה כדי להיכנס לקרב עם כוחות אויב אם אלו יימצאו בים.

— בנימין תלם

בראיון בשנות ה-80 של המאה ה-20 סיפר מפקד שייטת ספינות הטילים, מיכאל ברקאי (לימים מפקד חיל הים) על כוננות כחול לבן (בין מאי לאוגוסט 1973):

... בחודשים שקדמו לקרב הייתה כבר מתיחות ומספר פעמים יצאנו והחזירו אותנו והדבר הראשון שהדאיג אותנו, הלוחמים בשייטת, זה היה האם נגיע לידי קרב? האם לא יעצרו אותנו? האם לא יבטלו את האישור?

— מיכאל ברקאי

ב-1996 התבטא ברקאי, במסגרת ערב מורשת של שייטת ספינות הטילים: ”כשאני יצאתי לים, לא יצאתי לים מתוך תקווה שאם יהיה קרב אנחנו ננצח. אני יצאתי לים כאילו שמישהו הוציא חוזה על הצי הסורי והטיל עלי את ביצועו. אני ידעתי שאני מוכרח ליצור קרב ולנצח בקרב הזה”.

בהתאם להוראות מפקד החיל, יצא כוח של ספינות סער לכיוון צפון, בכוונה לפגוע במטרות באזור נמל לטקיה. הכוח, בפיקוד מפקד שייטת ספינות הטילים, מיכאל ברקאי, כלל את הספינות הבאות:

• אח"י "מזנק" - ספינה מדגם סער 2, שסיימה זה מכבר הסבה לירי טילים. מפקד הספינה היה משה בן ישי. ספינה זו הייתה ספינת הדגל של הכוח, ועליה היה מפקד שייטת ספינות הטילים, אל"ם מיכאל ברקאי (לימים מפקד חיל הים) עם צוות החפ"ק השייטתי.
• אח"י "חנית" -ספינה מדגם סער 3, בפיקוד זאב יחזקאלי.
• אח"י "געש" - ספינה מדגם סער 3, בפיקוד אריה שפר.
• אח"י "מבטח" - ספינה מדגם סער 1, ספינת תותחים ללא טילים, בפיקוד דני מלמד, ועליה מפקד הפלגה, מיכה לצרוס.
• אח"י "רשף" - ספינה מדגם סער 4, בפיקוד מיכה רם.

עם פרוץ המלחמה היו לחיל הים הסורי 9 ספינות טילים, 13 ספינות טורפדו ו-2 שולות מוקשים^[1]. ספינות הטילים הסוריות היו מתוצרת ברית המועצות, מדגמי קומאר ואוסה. הספינות מדגם קומאר היו חמושות בארבעה טילי ים-ים מסוג סטיקס (השם הרוסי: P-15 טרמיט) ושני תותחים בקוטר 25 מ"מ, והספינות מדגם אוסה נשאו גם הן ארבעה טילי סטיקס וכן שני תותחים בקוטר 30 מ"מ. מערך הגנת החוף הסורי היה בנוי וערוך על פי תורת הלחימה הסובייטית. המערך כלל פריסה קבועה של מערך מכ"מי חיפוש, תותחים בקוטר 130 מ"מ מבוקרי מכ"ם, תשמועים ותצפיות.

סוריה הטילה הסגר ימי על כל האזור ממערב קפריסין ועד לחופי סוריה^[2]. משמעות הסגר הייתה למעשה הטלת מצור על מדינת ישראל; כל אונייה שתיכנס לאזור, גם אם היא נייטרלית, צפויה להטבעה ללא כל התרעה נוספת.

הסורים תכננו לשלוח כלי שיט לסיור בקו בין ביירות לכף גרכו (אנ'), הנמצאת בקצה הדרום מזרחי של קפריסין, כ-175 ק"מ מצפון מערב לבירות^[3]. התכנית בוטלה עקב תקלה במערכת הקשר. סיור זה לא היה ידוע לכח הישראלי. המודיעין הישראלי העריך כי הסורים עלולים לשלוח ספינות טילים לאזור צור, משם יבצעו ירי טילים לכיוון מפרץ חיפה, אך ההערכה הייצתה כי הסיכויים לכך נמוכים. הסורים ביצעו סיור ימי, באמצעות שולת מוקשים מדגם T-43 (אנ'), כ-10 מייל (כ-16 ק"מ) מערבית ללטקיה.

הצי הסורי גיבש תוכנית שנועדה להרחיב ולהעצים את המגננה במקרה של הגעת כח ישראלי לאזור. התכנית כללה, ככל הנראה, הוספת כלי שיט מסיירים נוספים, כולל סיור על ידי טרפדת בגזרת ראס-אל-בסיט (אנ'), בגבול בין סוריה וטורקיה, וכף אנדריאס, (אנ'), בקצה הצפון מזרחי של קפריסין, מעל 35 מייל (כ-56 ק"מ) מהחוף. התכנית כללה גם כוננות גבוהה של שאר כלי השיט בבסיסים, תוך מוכנות לצאת לים על פי הצורך. אין פירוט מדויק לגבי תוכנית זו.

צי הים השחור הרוסי הקים בטרטוס בסיס אספקה ותחזוקה, וזאת לאחר הסכם שנחתם בשנת 1971 בין סוריה לברית המועצות. בבסיס הרוסי הוצבו דרך קבע חיילים רוסיים. הסובייטים הקימו את הבסיס מתוך כוונה לקבוע נוכחות קבועה באגן המזרחי של הים התיכון בשיאה של המלחמה הקרה ולצורך תמיכה בפעילות הצי הסובייטי בים התיכון. בנוסף, הבסיס בטרטוס איפשר פעילות לאורך כל השנה, גם בתקופת החורף שבה כל הנמלים הצבאיים בצפון הים השחור ובים הבלטי ומבואותיהם היו מכוסים בקרח עבה שהיקשה על הפעלת הכוחות.

עם הידיעה על המלחמה העומדת לפרוץ יצאה אוניית הביון קרים מפורט סעיד, תפסה עמדה והעבירה מידע על תנועות חיל האוויר וחיל הים הישראליים. בהמשך הצטרפה ל"קרים" אוניית האחות שלה, קווקז. אין מידע על כך ש"קרים" העבירה מידע בזמן אמת ישירות לצי הסורי או ליועצים רוסים בסוריה.

היועצים הרוסים בתחום הימי סייעו למערך הגילוי וההגנה החופי הסורי בזמן אמת, בבניית ובהבנת תמונת הקרב. אין מידע על הימצאות היועצים הרוסים על גבי כלי השייט של הצי הסורי.

במהלך שנת 1972 ו-1973 הושם הדגש המשמעותי בפעילות ספינות הטילים על סיורי ביטחון שוטף (בט"ש), שנועדו למניעת חדירת מחבלים דרך הים. כדי להתאים את הספינות למטרה זו נעשה בהן שינוי תצורה, בעיקר בחימוש חליפי התואם לחימה בכלי שיט קטנים בטווחים קצרים של כמה מאות מטרים. בספינות הסער 2 הוחלף משגר הטילים המצטודד האחורי בתותח 40 מ"מ ובספינות סער 3 הוחלף משגר הטילים המצטודד הקדמי בתותח אורליקון 20 מ"מ. חלק מהספינות צוידו בזרקור "קסנון" עוצמתי. עם זאת, במהלך כל שנת 1973 בוצעו באופן שוטף תרגולות קרב בלוחמת טילים ותותחים כנגד ספינות טילים של האויב, בים ובמתקן התרגול הטקטי בחוף, והספינות היו ברמה מבצעית גבוהה.

המודיעין הימי הודיע למפקד חיל הים כבר ב-30 בספטמבר על מלחמה בפתח, אך לא נעשו הכנות כלשהן בשייטת עד יום שישי, 5 באוקטובר 1973, ערב יום הכיפורים. כאמור לעיל, בלילה שבין 4 ל–5 באוקטובר נערך תרגיל "קשתית", תרגול חילי נרחב של הגנת חופי מדינת ישראל לפי פקודת "סלע" מפני תקיפת ספינות טילים. התרגיל היה בהשתתפות מטוסי מקדונל דאגלס F-4 פנטום שסייעו לכוח המגן ואף ביימו טילי "סטיקס" על ידי טיסה נמוכה מאוד עם אורות נחיתה דולקים. בתום התרגיל, במקום לבצע תחקיר, ניתנה לספינות פקודה להתחמש, לתדלק באופן מלא ולבצע את כל ההכנות האחרות הנדרשות לקראת פרוץ מלחמה. המנטליות וצורת הספינות בשייטת היו, כאמור, של לחימה במחבלים, והיה צורך לשנות את החימוש ללוחמה ימית. התהליך היה ארוך, וגלש לשעות אחר הצהריים של יום הכיפורים לספינות שתוכננו לתקיפת סוריה.

מפאת לחץ הזמן לא בוצעו נוהלי קרב, לא רועננו פקודות מבצע ותדרוכים לא בוצעו במלואם. הוזכרו עיקרי ההיערכויות וכן בוצעו תדריכים מקצועיים. סרן דוד הרפזי תדרך ביצוע הפגזת חוף, שנראה בעיקר ישים לגזרת סוריה. סרן דני מלמד תדרך ביצוע ניווט מדויק בזמן אמת ותוך כדי הפלגה בקרבת חוף ובמהירות גבוהה. בכל הספינות הוכנו מפות הסימון המסווגות, שכללו את מערכי הגנת החוף של גזרת מצרים וסוריה. בוצע שינון נוהלי התגוננות נגד טיל (נט"ל), בנוסף לטעינת רקטות ההטעיה מסוג "אבשלום" ו"אמנון".

מיום שישי בבוקר בוצעו השלמות כוח אדם וגיוס מילואים. הופעלו מינויי חירום כגון קציני גשר בכירים מקרב קצינים ותיקים שנמצאו בלימודים או בהדרכה. במקצועות קריטיים כגון אלחוטן וטכנאים בוצע גיוס מילואים. היו אף השלמות מקורסים של בה"ד חיל הים. צורפו נספחים שונים ביניהם אנשי מודיעין ואף צלמים.

אח"י מזנק נקבעה כספינת פיקוד בסמוך ליציאה לים, ולא מתוך תכנון מוקדם. למפקד השייטת הייתה הכרות קודמת עם הספינה מהיותו מפקדה כשהיה מפל"ג טרם מינויו. החפ"ק של מפקד השייטת התמקם במדור הגל"צ - גילוי צוללות, חדר הסונאר שלא תוכנן להיות מאויש, הנמצא בין מדור מרכז ידיעות קרב (מי"ק), הכולל את מערכת הנשק, שולחן סימון מטרות, מכ"ם החיפוש, מערכות הקשר והלוחמה האלקטרונית, לבין מגורי החרטום.

על פי החלטת מפקד חיל הים בוצעה היערכות ראשונית טרם פריצת המלחמה. בבוקר יום הכיפורים, בסביבות השעה 10:00 הוחל בפריסת יחידות חיל הים: שתי ספינות, אח"י "קשת" מדגם סער 4 ואח"י "אילת", מדגם סער 2, בפיקוד מפקד פלגת (מפל"ג) סער 4, אלי רהב, נשלחו להתרעה נגד מטוסים מול דרום המדינה. שתי ספינות, אח"י "מבטח", מדגם סער 1 בפיקוד דני מלמד, ועליה מפל"ג 31 מיכה לצרוס ואח"י "רשף" בפיקוד מיכה רם, נשלחו צפונה, לאזור מצפון לראש הנקרה להתרעה נגד מטוסים וכן למניעת הגעת סטי"לים סוריים לאזור צור, מחשש שיבצעו משם ירי טילים לאזור מפרץ חיפה.

עד פרוץ הקרבות בשעה 14:00 ואף מעבר לכך, המשיך חיל הים בחימוש ובהכשרת כל הספינות. כוח משימה בן שש ספינות נשלח לאזור צפון חצי האי סיני, מצפון לימת ברדוויל ולבסיס דפנה, . כוח נוסף יועד לתקיפת כלי שיט אויב בגזרת סוריה. בעקבות הטלת ההסגר הימי החליט מפקד חיל הים בנימין תלם על יציאה ליוזמה התקפית והורה על ביצוע סיור אלים באזור לטקיה להשמדת כלי שיט ובכך להבטיח נתיבי שיט פתוחים לישראל.

בשעה 15:43, כשעתיים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, יצאו שלושה סטי"לים, אח"י "מזנק" (סער 2), אח"י "חנית" ואח"י "געש" (שתיהן מדגם סער 3), בפיקוד מפקד השייטת מיכאל ברקאי, מנמל חיפה. הספינות נעו תחילה מערבה, אל מחוץ לטווחי גילוי עין מהר הכרמל ולאחר מכן נעו צפונה במהירות גבוהה של 30 קשר (כ-55 קמ"ש) במטרה לחבור לכוח של מיכה לצרוס, שהיו כאמור בסיור מצפון לראש הנקרה. לאחר החבירה נע כל הכוח צפונה בפריסה רחבה לכיוון חוף לבנון ובהמשך לכיוון החוף הסורי.

על פי טענת הסורים, הכוח הישראלי התגלה בתנועה צפונה. לא היה ברור לסורים מה גודלו ומה משימתו, ולפיכך ביצעו הערכת זמן ומרחב והוציאו כוחות לים בהתאם. לא ידוע מתי וכיצד הסורים גילו את כוחותינו.

לפני הגעת הכוח הישראלי לאזור לטקיה התרחש כמעט קרב באזור טרטוס^[4]. בשעה 20:30 לערך, כשהכוח הישראלי היה דרומית מערבית לנמל טרטוס, התגלה מכ"ם סטי"ל סורי באזור מבואות הנמל. מפקד השייטת דיווח למפקדת חיל הים וביקש סיוע אווירי כמוגדר בתורת הקרב, אך נענה שאין באפשרות חיל האוויר להקצות סיוע כזה. בוצעה הערכת מצב על פי כל הנתונים שהיו בידי הכוח ולא היה ברור באם הסטי"ל הסורי הוא בתוך הנמל או מחוצה לו. מפקד השייטת החליט להפליג מזרחה עם "מזנק" ולהתקרב לחוף להבהרת תמונת הקרב. שאר ארבע הספינות נשארו מאחור, ממערב לטרטוס, בפריסה רחבה. לא התגלו מטרות כלשהן ולכן החליט מפקד השייטת להמשיך עם הכוח צפונה לאזור שממערב ללטקיה ואז להתפצל לשני כוחות תוך ביצוע הטעיות שיגרמו לסורים להוציא כוחות לים. במידת הצורך החליט שתבוצע גם הפגזת חוף.

הסורים החליטו על הוצאת כוחות נוספים לים^[5]. בשעה 21:00 יצאו שלושה סטי"לים סורים מנמלי מינת-אל-ביידה ולטקיה בהפלגה דרומה, בסמוך לחוף, לכיוון טרטוס. יציאת הכוח לא התגלתה על ידי הכוח הישראלי ובדיעבד לא היה ברור האם כוונת הסורים הייתה ביצוע מארב לכח הישראלי, או העברת הכוח לאזור טרטוס בעקבות הפעילות של הכח הישראלי באזור לפני כן. הדיווח על גילוי מכ"ם הסטי"ל באזור טרטוס, והזמנת הסיוע האווירי על ידי מפקד השייטת, נעשו תקשורת גלויה עם מפקדת חיל הים וניתן להניח שמערך המודיעין הסורי גילה וזיהה התקשרויות אלו.

במהלך התנועה צפונה עבר הכוח הישראלי כ-15 מייל (כ-24 ק"מ) מזרחית לשני כלי שיט רוסיים שהיו מוארים באופן בולט. לא היה זיהוי מדויק של סוגי כלי השיט הרוסים שהתגלו. עקב הפעילות הקודמת באזור טרטוס ניתן להניח שהכוח הישראלי התגלה ואף זוהה על ידי הכוח הרוסי, אך אין מידע על כך שכוח רוסי זה העביר מידע בזמן אמת ישירות לצי הסורי או ליועצים רוסים בסוריה.

בסביבות 22:00 דרש הרמטכ"ל רב-אלוף דוד אלעזר ממפקד חיל הים לעדכן אותו לגבי תוכניותיו המבצעיות. בסביבות 22:40 הגיע ראש מספן הים, תא"ל צבי תירוש, למוצב הפיקוד העליון ועידכן את הרמטכ"ל שכוח סטי"לים נמצא מול לטקיה ואיתר סטי"לים סורים. אלעזר ביקש להחזיר את הסטי"לים אך לבסוף אישר את הפעולה.

בשעה 22:28, בטווח 40 מייל (כ-64 ק"מ) מהחוף הסורי, גילתה אח"י "מזנק" מטרה קטנה, בטווח 10,970 מטרים צפונית מערבית לה. תוך כדי התקרבות וירי אזהרה זוהתה המטרה: טרפדת סורית מדגם K-123 שסיירה בגזרת ראס-אל-בסיט וכף אנדריאס. "מזנק" פתחה באש בטווח 3,200 מטרים. בהמשך פתחה גם "רשף" באש ובירי מדויק משני תותחי 76 מ"מ מטווח של כ-11 ק"מ תוך שימוש במחשב ירי דיגיטלי. הטרפדת נפגעה אך המשיכה במנוסה לכיוון החוף. מפקד השייטת הורה לאח"י "חנית" להישאר ולהטביע את האונייה הסורית, ושאר הסטי"לים המשיכו בתנועה לעבר החוף הסורי. מפקד הטרפדת הסורית, סגן עלי יחיא, הספיק להזהיר את מפקדתו שהוא מותקף על ידי שלוש ספינות. הכוחות הסוריים נערכו להגעת הספינות הישראליות.

בשעה 23:16, תוך כדי תנועת הסטי"לים לכיוון לטקיה, התגלתה מטרה בטווח 29 קילומטרים כשהיא נעה במהירות גבוהה מערבה. בתחילה זוהתה המטרה כסטי"ל ומספר דקות מאוחר יותר זוהתה כשולת מוקשים סורית מסדרה T-43, שהייתה בסיור בטווח 10 מייל (כ-16 ק"מ) מהחוף. מפקדת הכוחות הסורית הורתה לשולת המוקשים לנוע מזרחה ולהתקרב לחוף. הספינות "מזנק" ו"געש" החלו לדלוק אחריה ובטווח 23 ק"מ, מעל הטווח המרבי של הטיל גבריאל, שיגרה "מזנק" בטעות טיל, שלא הגיע למטרה. מפקד השייטת נתן מייד הוראה לכל הספינות שאין לבצע ירי טילים מעל 18 ק"מ. בינתיים התקרבו הספינות "רשף" ו"מבטח" אל האונייה הסורית. "רשף" שיגרה שני טילים מטווח 18 ק"מ שפגעו בשולת המוקשים והבעירו אותה. בכך הפכה ה"רשף" לספינת הטילים הישראלית הראשונה שפגעה בירי טילים בספינת אויב.

בשעה 23:27 נורו על "רשף" ו"מבטח" שלושה טילי "סטיקס" מכיוון דרום-מזרח. הספינות תמרנו בחריפות, פיזרו מוץ, והפעילו מערכות לוחמה אלקטרונית (ל"א) ששיבשו את מכ"ם ביות הטיילים ואלו החטיאו את מטרתם. דווח כי אחד הטילים נפגע מאש תותחי או מקלעי הסטי"לים. הטילים נורו משתי ספינות טילים מדגם "קומאר" וספינת טילים אחת מדגם "אוסה". הספינות הסוריות נחבאו באזור החוף ולא התגלו עד הירי.

כתוצאה מירי המוץ התמלאו מסכי המכ"ם אצל כל הכוחות הלוחמים במטרות רבות, שהיקשו על בניית התמונה, בעיקר אצל הסורים. חלק ניכר מהמטרות "זוהו" על ידי הסורים כמסוקים ישראליים. כוח הסטי"לים הסורי, בפיקוד מוקדם קאסם ביידון, שהיה בקרבת החוף מדרום ללטקיה, דיווח למפקדה בשעה 23:20 לערך על גילוי קבוצת מטרות בטווח 27 מייל (כ-43 ק"מ), אותן זיהה ככוח הישראלי. דיווח סורי נוסף היה על קבוצת מטרות אחרת, דרומית מערבית ללטקיה בטווח 18 מייל (כ-29 ק"מ), אך דיווח זה לא התאים לדיווחי הטרפדת שנתקלה בסטי"לים הישראליים 50 דקות לפני כן. בדיעבד הסתבר שהזיהוי הראשון היה נכון ושקבוצת המטרות השנייה הייתה למעשה רקטות ההטעיה מסוג "אבשלום", אותן זיהו הסורים כנראה כמסוקים.

מיד לאחר הירי, מטווח של כ-28 ק"מ, פנו ספינות הטילים מסדרת קומאר והסתלקו לכיוון דרום-מזרח. ספינת טילים נוספת, מסוג "אוסה" שיגרה שני טילי סטיקס נוספים לכיוון אח"י "געש". האונייה הישראלית ביצעה תמרוני התחמקות והפעילה אמצעי ל"א ששיבשו את מנגנון הביות של טילי הסטיקס, והם החטיאו ונפלו לים. עם זאת, המפקדים הסורים דיווחו שהטילים ששיגרו פגעו ושהושמדו חמש מטרות אויב. הדבר נבע מכך שטילי הסטיקס חלפו מאוד קרוב לספינות הישראליות, ובשל העובדה שהמוץ שפוזר על ידי הרקטות הישראליות יצר אצל הסורים "מריחות" על מסכי המכ"ם הקטנים של הסטי"לים סוריים, וגרמה להם קושי בבניית ובהבנת תמונת הקרב.

בשעה 23:34 טובעה הטרפדת באופן סופי על ידי אח"י "חנית", וזו חזרה והצטרפה לכוח העיקרי. בשעה 23:40 הזמין מפקד השייטת סיוע אווירי ממפקדת חיל הים, אך הדגיש שהכח יוכל לפעול גם בלעדיו. בשעה 23:50 לערך החל הכוח הישראלי בירי טילים על הסטי"לים הסורים. אח"י "געש" צמצמה טווח ושיגרה ברצף שני טילי "גבריאל" אל ה"אוסה", שהושמדה כבר בטיל הראשון. אח"י "מזנק" סגרה טווח ושיגרה שני טילי "גבריאל" ברצף אל אחת מספינות ה"קומאר". ה"קומאר" השנייה נמלטה לעבר החוף, עלתה על הסלעים והושמדה באש תותחי 40 מ"מ של אח"י "מזנק" שירתה עליה כ-500 פגזים. בשעה 00:30 שיגרה אח"י "חנית" טיל "גבריאל" אחרון וטיבעה את שולת המוקשים.

בשעה 01:57 התקבלה הוראה ממפקד חיל הים לחזור לנמל. הקרב הסתיים והסטי"לים הישראלים החלו בתנועה מאובטחת, כולל ירי רקטות מוץ "אבשלום" להטעיה במהלך היציאה דרום מערבה אל מחוץ לאזור סכנת ירי התותחים והטילים של הצי הסורי.

לקראת סוף הקרב היה גילוי של מכ"ם של סטי"ל סורי בכיוון טרטוס, אך לא הייתה כל התערבות של כוח סורי מאזור זה במשך כל מהלך הקרב. במהלך הקרב בוצע לעבר הספינות ירי יעיל של תותחי 130 מ"מ מבוקרי מכ"ם, ופגזים נפלו פחות מ-100 מטרים מחלק מהספינות.

קרב לטקיה לא היה הקרב הימי הראשון במלחמת יום הכיפורים: קדם לו קרב פורט סעיד, בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר, שמהלכו טובעה ספינת טילים מצרית על ידי מטוס קרב ישראלי. קרב לטקיה גם לא הייתה הפעם הראשונה שבה טובעה אוניית אויב באמצעות טיל ים-ים שנורה מספינת טילים; האונייה הראשונה שהוטבעה בדרך זו הייתה אח"י אילת, שהוטבעה כתוצאה מירי טילים של ספינות טילים מצריות, ב-21 באוקטובר 1967. עם זאת, קרב לטקיה היה הקרב הראשון בהיסטוריה של הלוחמה הימית שבו לחמו זו בזו ספינות טילים, והתוצאות היו חד משמעיות לטובת חיל הים הישראלי. כל חמש הספינות הסוריות הושמדו, והכוח הישראלי שב לבסיסו ללא אבדות. הסורים שיגרו 8 טילים והכוח הישראלי שיגר 10 טילים, ובמהלך הקרב ירו הסטי"לים הישראלים רקטות מוץ מסוג "אבשלום" להטעיית הכוחות הסוריים ורקטות מוץ מסוג "אמנון" להטעיית מכ"ם הביות של הטיל. פיזור המוץ הביא להופעת מטרות רבות על צגי המכ"ם הסוריים ולתפישת קרב מוטעית שישראל תקפה עם כח גדול שכלל אף מסוקים רבים. מעבר לתוצאה המספרית, לקרב הייתה חשיבות מכרעת להמשך הלחימה הימית בזירה זו: במשך כל הקרבות הנוספים בגזרה הסורית לאחר קרב לטקיה, פעלו ספינות חיל הים הסורי ממבואות נמליהן ולא יצאו לים הפתוח עד תום המלחמה.

תורת הקרב לספינות סער שפותחה כדי להפיק את המרב מתכונות הספינות היוותה מרכיב חשוב בהצלחה, בהיותה מכנה משותף לכל המפקדים. אמנם בקרב הטילים לא נעשתה היערכות שאפשרה ריכוז וירי טילים מתואם. תרומת התורה בהנמכת מפלס החרדה הייתה רבה, היות שכל מפקד, קצין ואיש צוות ידע מה נדרש ממנו בשלבי הקרב השונים.

העדיפות הטכנולוגית הישראלית הייתה ברורה ובולטת. הצוותים שיצאו לקרב בטחו בעדיפותם על האויב שנגדו נשלחו להילחם. טילי ה"סטיקס", חימושן של ספינות הטילים הרוסיות, היו בעלי טווח כפול ועוצמת הרס גדולה יותר, אך יתרון זה לא בא לידי ביטוי הודות לאמצעי ההגנה המגוונים של הלוחמה האלקטרונית נגד טילים של הספינות הישראליות, שהוכיחו את יעילותם. מנגד, טילי ה"גבריאל" ��ישראליים, טילים מתבייתים מדויקיים, הוכיחו את יעילותם. הצוותים היו מאומנים בהפעלת אמצעי הלוחמה האלקטרונית ובתמרון הספינות שנדרש כדי להימנע מפגיעה. אמצעי הגילוי של הספינות הישראליות אפשרו את גילוי האויב במרחק גדול מבלי להתגלות, אך יתרון טקטי וטכנולוגי זה לא בא לידי ביטוי מלא בקרב זה עקב ההיערכות מראש של הסורים, שגילו את הכוח הישראלי לפני שהתפתח הקרב.

המהירות העדיפה של ספינות הסער איפשרה את סגירת טווח אל ספינות האויב ומנעו את בריחת הספינות הסוריות לנמל לאחר שירו את הטילים. המהירות המרבית של הספינות מדגמים סער 1, 2 ו-3 הייתה מעל 40 קשר (כ-74 קמ"ש) ושל ספינות סער 4 - 35 קשר (כ-65 קמ"ש). מהירויות אלה היו גבוהות ממהירות ספינות האויב, אך יתרון המהירות לא היה גדול דיו כדי שיאפשר לסגור את פער הטווח לפני שהאויב ישגר טילים. ספינות הטילים הסוריות מדגמי אוסה וקומאר, שפעלו לפי הדוקטרינה הסובייטית, ירו את טילי ה"סטיקס" שלהן כאשר גילו מטרה ופנו לאחור בניסיון לנתק מגע. המהירות המרבית הגבוהה שימשה את ספינות הסער על מנת להסתער ולסגור טווח מול הספינות הסוריות, ולבצע את ירי טילי ה"גבריאל". בקרב זה לא הצליח אף כלי שיט סורי לחמוק ולחזור לנמל כפי שקרה בקרבות ההמשך בזירה הזו.

החלטת מפקד חיל הים לפעול באופן התקפי יצרה עומק אסטרטגי להגנת החוף, והעבירה את ניהול הקרבות אל קרבת חופי האויב. לאורך כל המלחמה נקטו ספינות הסער בשיטת הגיחות, כאשר בלילות הן פעלו מול חופי האויב, וביום שבו לבסיסן לצורך התחמשות והצטיידות והיערכות לקראת ליציאה נוספת.

למרות ההצלחה הברורה והתוצאה החד-משמעיות, עלו קשיים מהותיים בצד הישראלי. הטכנולוגיה של המערכות בספינות הסער הוגבלה לרוב לזו של סוף שנות ה-50 ושנות ה-60 של המאה ה-20. לכן הייתה חשיבות יתר לרמת המקצוענות והמיומנות של הספינה הבודדת שקבעה בסופו של דבר את תוצאות הקרב. מחשב דיגיטלי הותקן רק באח"י "רשף", ואילו בשאר הספינות היה מחשב הירי אלקטרו-מכני, שהיה פחות מדויק, דרש איפוס בכל יציאה לים והגביל את טווח ירי תותחי 76 מ"מ בספינות סער 3 ל-8,000 מטר. ללא מערכות GPS, שנכנסו לשירות יותר מ-20 שנה מאוחר יותר, לא הייתה בידי חיל הים דרך לדייק במיקום, דבר שהביא לאי-בהירות לגבי תמונת הקרב, במיוחד בלילה; לקראת הסתערות לא תמיד היה ברור האם האויב נמצא בתוך הנמל או במבואותיו. לא הייתה העברת נתונים מהירה על ידי שכבת הקו (DATA LINK); העברת המידע בזמן אמת בוצעה בתקשורת גלויה, ללא הצפנה מתקדמת, שבחלקה הייתה חשופה להאזנות האויב. כל החיישנים ומערכות הלחימה והעזר הופעלו ידנית על ידי אנשי צוות ורמת הביצוע של כל מערכת הייתה תלויה אך ורק במקצוענות ובמיומנות של אנשי המוצב, העמדה והמפעיל הבודד.

כל המערכות היו לא ממוחשבות. השליטה והבקרה בבניית תמונת הקרב הטקטית הייתה ידנית, על גבי שולחן סימון (שולחן מי"ק, הנמצא במרכז ידיעות הקרב) בקנה מידה 1:144,000. המשמעויות היו חוסר דיוק בעיבוד נתוני הגילוי ומעבר זמן רב, לעיתים יותר מ-15 דקות, עד להגעה לתמונה טקטית יותר נכונה לקבלת החלטות. חיישנים ומערכות עזר פעלו באי דיוקים, כגון במד המהירות ובמדידות במכ"ם בטווחים ארוכים. לכל ספינה היו אי הדיוקים משלה. כתוצאה מכך זיהוי אויב, הפרדה בין אויב, נייטרלי וכוחותינו היווה תהליך ארוך ואירעו טעויות בזיהוי, בעיקר בתחילת שלב הגילוי של קרב.

הסורים הודו בכך שנוצחו בקרב^[6] והציגו את התבוסה כ"הקרבתן של הספינות למען העם", ובכך הודו למעשה שכל הכוחות הסורים שהיו בים הושמדו. תמונת הקרב, עם ריבוי המטרות כתוצאה מירי המוץ, הביא אותם למסקנה שהכוח הישראלי כלל 18 עד 20 כלי שיט וכן 6 עד 8 מסוקים. מפקד כוח ספינות הטילים הסוריות דיווח למפקדת הצי שהושמדו חמש ספינות אויב "שאת הפגיעות בהן ראו גם על מסכי המכ"ם". הפעלת תותחי החוף מבוקרי המכ"ם כנגד הכוח הישראלי מטווח עשרה מייל נראה כיעיל מאוד והביא לטענתם לנסיגת הכוח הישראלי בתום קרב הסטי"לים.

הפקת הלקחים הסורית הייתה מיידית^[7]. בהערכת המצב שבוצעה לאחר הקרב הסורים הגיעו למסקנה שהכוח הישראלי התכונן לקרב לפחות 48 שעות לפני כן ושכוונתו הייתה לתקוף את נמל לטקיה וכלי שיט באזור, להשמיד תשתית ובכך גם להשבית את הנמל. לטעמם המשימה הזו לא הושגה במלואה. הסורים הסיקו מסקנות רבות על אופן הלחימה של האויב ועל ההפעלה הטקטית ובעקבות כך הוחלט לשנות את אופן הלחימה ולהמתין לכניסת כוח ישראלי לתוך טווחי הגילוי של המערך החופי ואז לתקוף אותו בירי טילים ממבואות הנמלים תוך נסיגה מיידית לתוך הנמל. במקביל, יופעלו תותחי החוף מבוקרי המכ"ם ובכך יקשו על מילוי המשימה של הכוח הישראלי, כגון בהפגזת חוף על מכלי דלק. מקרב לטקיה השני, בליל 10 – 11 באוקטובר ואילך הבינו הסורים שהכוח הישראלי מפעיל במהלך הקרב מטרות דמה. עם זאת, כתוצאה מריבוי המטרות שהתגלו באזור הייתה עדיין הערכה שמופעלים מסוקים, צוללות וכלי שיט נוספים.

בתחקיר של 7 באוקטובר אמר מפקד חיל הים בנימין תלם: ”אני נוהג להגיד למפקדים, אתה בסופו של דבר מודד לפי התוצאות. והתוצאות שבצעתם פה היום, אני חושב שזו היסטוריה גדולה שעשיתם. ואתם המומים, אני מתחיל גם להיות המום. אני חושב שזה הישג עצום. הישג עצום הן מבחינת התוצאות המעשיות בשטח, הן מבחינת היכולת שלנו כעת ללמוד הרבה מאד. ואני חושב שאנחנו מהקרב הזה נלמד הרבה מאוד חודשים ואולי גם שנים. אני חושב שהתרומה של חיל הים הלילה הייתה תרומה גדולה ביותר.” מישהו מהנוכחים בתחקיר הוסיף - ”היה גם קרב טילים ימי ראשון בהיסטוריה.”

• אריה רונה, "קרב לאט'קיה 1973 - קרב הטילים הראשון בלחימה הימית המודרנית", בספר: אריה שמואלביץ' (עורך), זירת קרב - קרבות הכרעה בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2007.
• אברהם רבינוביץ, "ספינות שרבורג", ע'186, הוצאת אפי מלצר בע"מ,2001
• אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, כרך שלישי, ירושלים 1983, עמ' 93.
• פסח מלובני, מצפון תפתח הרעה, צבא סוריה - עלילותיו ומלחמותיו - מבט מדמשק, הוצאת המכון לחקר מלחמות ישראל, 2014, פרק כ"ב: המערכה בים, ע' 465 - 473.

• קרב לטקיה-קרב הטילים הימי הראשון בהיסטוריה, מערכות 276–277, אוקטובר–נובמבר 1980
• הקרב הימי בלטקיה, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• דניאל רוזנבאום‏, לטאטא את הים: איך ניצח צה"ל בקרב טילי הים הראשון, באתר וואלה, 16 באפריל 2013.
• קרב לטקיה, באתר חיל הים הישראלי
• קרב לטקיה, באתר עמותת חיל הים
• רמי לונץ, ניתוח קרב לטקיה, באתר עמותת חיל הים. עודכן 30 באוקטובר 2009.
• תיאור קרב לטקיה באנגלית
• רן לוי, קרב לטקיה במלחמת יום הכיפורים, חלק א', חלק ב', בהסכת עושים היסטוריה
• קרב לטקיה בפייסבוק חיל הים.
• דני מלמד ומיכה לצרוס, תיאור קרב לטקיה על ידי מפקדי ספינות משתתפות אוקטובר 2019.
• אורי מילשטיין, קרב לטקיה – ריאיון עם אל"ם דימ' דני מלמד, 22 בינואר 2020.
• דני מלמד, קרב לטקיה הרצאה בזום לחברי מועדון שיט כרמל, יולי 2020.
• אורי מילשטיין, שיחת עומק עם אלי רגב על קרב לטקיה, דצמבר 2022.
• יעקב חורין, דברי חנן לקס קצין הנשק באח"י מזנק, בראיון מוקלט 2 ביוני 2023. קרב לטקיה, החל משעה 1:05.
• The operation room - youtube https://youtu.be/jRlx5n7wmx8 סרט הממחיש את הקרב
• סיון חילאי, "נכה באויב עד חורמה": התיעוד שנחשף אחרי 50 שנה, והקרב הימי מול חופי סוריה, באתר ynet, 5 באוקטובר 2023

החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים
המערכה הקרקעית	קרבות קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן (חושניה • נפח • תל סאקי • עמק הבכא) • כיבוש המובלעת הסורית (תל א-שמס) • הקרב בין צה"ל לשריון העיראקי ב-12 באוקטובר 1973 • אום בוטנה • מלחמת ההתשה במובלעת הסורית המערכה בחרמון הכיבוש הסורי של החרמון • הניסיון הישראלי לכיבוש החרמון מחדש • מבצע קינוח • הקרבות על שיא החרמון אחרים מבצע כותונת • מבצע דוידקה • הפגזת דמשק על ידי תותחי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
המערכה האווירית	דוגמן 5 • תקיפת המטכ"ל הסורי • הפצצת שדה התעופה אל-מאזה ב-13 באוקטובר 1973 • תקיפת מתקני הדלק בצפון סוריה
המערכה הימית	קרב לטקיה • הפגזת החוף הסורי ב-11 באוקטובר 1973 • קרב טרטוס
צבאות	יחידות צה"ל חטיבה 188 • חטיבה 7 (כוח טייגר) • חטיבה 679 • חטיבה 179 • חטיבת גולני • גדס"ר 134 • גדס"ר 288 • כוח נתי • כוח צביקה • חיל התותחנים • חיל ההנדסה צבאות ערב הצבא הסורי • חילות המשלוח • חיל המשלוח העיראקי • חיל המשלוח הירדני • מבצע משרוע 110
אנדרטאות	אנדרטת גדוד 74 • אנדרטת גדוד 53 • אנדרטת גדוד 71 • אנדרטה לחללי חטיבה 679 • אנדרטת חטיבה 179 • אנדרטת בה"ד 9 • אנדרטת גדוד 405 • אנדרטת אגד ארטילרי 212 • אנדרטת הג'יפ ברמת הגולן • אנדרטאות גדס"ר 134 • אנדרטת פלס"ר 7 • אנדרטת גדוד רפואה 281 • אנדרטת חטיבת גולני בחרמון • אנדרטת גדוד 17 בחרמון
תוצאות	המובלעת הסורית • החלטה 338 של האו"ם • החלטה 339 של האו"ם • הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה
ספרים	עז 77 • תיאום כוונות • על בלימה • אינדיאנים על גבעה 16
ערכים נוספים	מפת רענן • חיל התותחנים בחזית הצפון • שעת נעילה (סדרת טלוויזיה)