לדלג לתוכן

אלוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלוף
אלוף מזרוע היבשה
אלוף מזרוע היבשה
מדינה ישראלישראל ישראל
צבא צה"ל
מערכת הדרגות דרגות צה"ל
היררכיה קצינים
בתוקף 1948–הווה (כ־76 שנים)
דרגה זוטרה תת-אלוף
דרגה בכירה רב-אלוף
מקבילת נאט"ו OF-7
מקבילת חיל האוויר אלוף
מקבילת חיל הים אלוף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלוף היא דרגת קצונה צבאית בכירה, השנייה בחשיבותה בסדר ההיררכי בצבא ההגנה לישראל. דרגה זו מקבילה לדרגת מייג'ור גנרל ("גנרל שני כוכבים") הנהוגה ברוב צבאות העולם. כמו כן, המונח "אלוף" משמש בכל חמש דרגות הקצונה הבכירות בצה"ל – דרגת סגן־אלוף (סא"ל), אלוף־משנה (אל"ם), תת־אלוף (תא"ל), אלוף ורב־אלוף (רא"ל).

כינון דרגת האלוף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צה"ל הוקם בעיקר על בסיס ארגון ההגנה. בהגנה לא היו דרגות מסודרות והמפקדים נשאו בתארים המבטאים את תפקידם (כלומר, "מ"פ", "מח"ט" וכו'). האלוף הראשון בצה"ל הוא דוד (מיקי) מרכוס, איש צבא ארצות הברית אשר שירת בצה"ל במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ). מרכוס קיבל ראשון את דרגת ה"אלוף" בעת שמונה על ידי דוד בן-גוריון למפקד חזית ירושלים ב־28 במאי 1948, יום נפילת הרובע היהודי. מרכוס עתיד היה להתמנות לתפקיד סגן הרמטכ"ל לאחר הקרבות, אך נורה בשוגג על ידי חייל צה"ל ביוני 1948.

במהלך ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות (יולי 1948) נקבעו לראשונה שמות הדרגות בצה"ל, ובהן שש דרגות קצונה. דרגות אלו נשארו בשימוש עד היום ועם הזמן נוספו אליהן שלוש דרגות נוספות. שלוש הדרגות הבכירות ביותר היו סגן־אלוף, אלוף ורב־אלוף – הוא רמטכ"ל צה"ל. דרגת אלוף־משנה הונהגה לאחר מלחמת העצמאות (1950), ודרגת תת־אלוף הונהגה לאחר מלחמת ששת הימים (1968).

כמו דרגות הקצונה האחרות, גם מקור המונח "אלוף" הוא מן התנ"ך – "אלופי אדום": ”...אַלּוּף תֵּימָן, אַלּוּף אוֹמָר, אַלּוּף צְפוֹ, אַלּוּף קְנַז. אַלּוּף קֹרַח, אַלּוּף גַּעְתָּם, אַלּוּף עֲמָלֵק... אֵלֶּה בְנֵי עֵשָׂו וְאֵלֶּה אַלּוּפֵיהֶם הוּא אֱדוֹם.” (ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוקים ט"וי"ט)

תפקידי אלוף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל־2023 יש 23 תפקידים שהמשרתים בהם נושאים בדרגת אלוף:

ראשי אגפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדי זרועות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדי פיקודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדי גיסות ותפקידים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד פיקוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אחד ממפקדי ארבעת הפיקודים המרחביים בצה"ל – פיקוד הצפון, פיקוד המרכז, פיקוד הדרום ופיקוד העורף - נקראו מאז הקמת הפיקודים בערבוביה "מפקד פיקוד" או "אלוף פיקוד".[1] בתקופתו של דן חלוץ כרמטכ"ל, במסגרת מהלכים ארגוניים, תוקנה תקנה ולפיה יהיה התואר הבלעדי "מפקד פיקוד". צעד זה הוסבר בכך שהתואר "אלוף פיקוד" מתאים "לתאר את אלוף הפיקוד בריצת מאה מטרים". מאז כל מפקדי הפיקודים חותמים את שם תפקידם כך: מפקד פיקוד הצפון, מפקד פיקוד המרכז, מפקד פיקוד הדרום, מפקד פיקוד העורף.[2]

מפקדי המטה הכללי צה"ל במלחמות ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העצמאות טרם התגבשו תפקידי המטה הכללי. מפקדי צה"ל היו:

רמטכ"ל: יעקב דורי, סגן הרמטכ"ל: צבי איילון, ראש אג"ם: יגאל ידין, ראש שירות מודיעין: איסר בארי, חיים הרצוג, ראש אכ"א: משה צדוק, ראש אגף אפסנאות: יוסף אבידר, מפקד חזית הצפון: משה כרמל, מפקד חזית תיכון: דן אבן, שלמה שמיר, מפקד חזית מרכז: צבי איילון, מפקד חזית דרום: יגאל אלון. מפקד חזית ירושלים: דוד מרכוס, מפקד שירות אוויר: יהושע אשל, ישראל עמיר, אהרן רמז, מפקד שירות ים: גרשון זק, נחמן (פול) שולמן, שלמה שמיר, מפקד שירות משוריינים: יצחק שדה, ראש אגף הדרכה: אליהו בן חור.

תפקיד במטכ"ל מבצע סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת לבנון השנייה מלחמת חרבות ברזל
רמטכ"ל משה דיין יצחק רבין יצחק רבין
חיים בר-לב
דוד אלעזר רפאל איתן דן חלוץ הרצי הלוי
סגן ראש המטה הכללי - חיים בר-לב חיים בר-לב ישראל טל משה לוי משה קפלינסקי אמיר ברעם
ראש אגף המטה הכללי /
ראש אגף המבצעים
מאיר עמית עזר ויצמן עזר ויצמן
דוד אלעזר
ישראל טל משה לוי גדי איזנקוט עודד בסיוק
ראש אגף המודיעין יהושפט הרכבי אהרן יריב אהרן יריב אליהו זעירא יהושע שגיא עמוס ידלין אהרון חליוה
ראש אגף כוח האדם גדעון שוקן שמואל איל שמואל איל
שלמה להט
הרצל שפיר משה נתיב אלעזר שטרן יניב עשור
ראש אגף האפסנאות /
ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה
מאיר אילן מתתיהו פלד מתתיהו פלד
עמוס חורב
נחמיה קין יוחנן גור אבי מזרחי מישל ינקו
ראש אגף התכנון - - - - אהוד ברק יצחק הראל אייל הראל
ראש אגף התקשוב - - - - - אודי שני ערן ניב
ראש אגף האסטרטגיה והמעגל השלישי - - - - - - אליעזר טולדנו
מפקד פיקוד הצפון יצחק רבין דוד אלעזר דוד אלעזר
מרדכי גור
יצחק חופי אמיר דרורי אודי אדם אורי גורדין
מפקד פיקוד המרכז צבי צור עוזי נרקיס רחבעם זאבי יונה אפרת אורי אור יאיר נוה יהודה פוקס
אבי בולט
מפקד פיקוד הדרום אסף שמחוני ישעיהו גביש ישעיהו גביש
אריאל שרון
שמואל גונן חיים ארז יואב גלנט ירון פינקלמן
מפקד פיקוד העורף - - - - - יצחק גרשון רפי מילוא
מפקד חיל האוויר דן טולקובסקי מרדכי הוד מרדכי הוד בני פלד דוד עברי אליעזר שקדי תומר בר
מפקד חיל הים שמואל טנקוס שלמה אראל שלמה אראל
אברהם בוצר
בנימין תלם זאב אלמוג דוד בן בעש"ט דוד סער סלמה
מפקד זרוע היבשה - - - - - בני גנץ תמיר ידעי
מפקד גייסות השריון חיים לסקוב ישראל טל ישראל טל
אברהם אדן
אברהם אדן משה (מוסה) פלד - -
מפקד הגיס הצפוני - - - - משה בר כוכבא - סער צור
מפקד הגיס המטכלי - - - - אביגדור בן-גל - דוד זיני
ראש מחלקת ההדרכה חיים בר־לב[3] אריאל שרון אריאל שרון
יצחק חופי
מנחם מרון אורי שמחוני - -
מפקד מערך התמרון - - - - - - סער צור
מפקד מפקדת העומק - - - - - - נמרוד אלוני

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לדוגמה: "מינוי אחר שגרם למחלוקת היה מינוי מפקד פיקוד המרכז, לאחר ההפוגה הראשונה" ("האלופים", משה בן שאול, הוצאת הדר, 1967); "מפקד פיקוד הצפון" ("גוילי אש", ראובן אבינעם, 1952; כרך 3 עמ' 590); "מפקד פיקוד הדרום החל בעבודה קדחתנית ומרוכזת להכרת השטח" ("מלחמות ישראל 1969-1949", אפרים תלמי, 1969; כרך 2 עמ' 371).
  2. ^ עמוס הראל, אשכנזי מבטל את חלוץ: אגף משאבי אנוש חוזר להיות אכ"א, באתר הארץ, 25 ביולי 2008
  3. ^ בלחימה קיבל מינוי חירום של מפקד חטיבה 27