צומת עלית
 | |
| צומת עלית, צילום מבנין אבגד, 2009 | |
| כינוי | כיכר הציונות |
|---|---|
| תאריך הקמת הצומת | ראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 |
| מיקום | רמת גן |
| כבישים בצומת |
 כביש 481 ציר ז'בוטינסקי כביש 482 (דרך אבא הלל)רחוב ארלוזורוב |
| אתרים סמוכים | מתחם הבורסה, תחנת הרכבת תל אביב מרכז, מכללת שנקר |
| קואורדינטות | 32°04′58″N 34°48′12″E / 32.08288889°N 34.80327778°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   צומת עלית  מצפון ומערב: __ תל אביב-יפו ממזרח: __ בני ברק, __ גבעת שמואל, __ קריית אונו, __ מחנה דורי מדרום: __ אור יהודה, __ פארק אריאל שרון | |
  | |
צומת עלית ברמת גן מפגיש את ציר ז'בוטינסקי (דרך מספר 481), רחוב ארלוזורוב (ברמת גן) ורחוב אבא הלל (כביש 482). הצומת הוא דרך הגישה העיקרית למרכז תל אביב מאזור פתח תקווה ורמת גן, דרך מחלף ארלוזורוב.
שמו הרשמי של הצומת הוא "כיכר הציונות", וכך הוא מופיע במפות או ברישומים רשמיים אחרים, אך הוא ידוע בציבור בשם "צומת עלית" בשל מפעל עלית ההיסטורי שהיה במקום. המפעל נבנה בסגנון הבינלאומי ונמצא ממש על שפת הצומת. בבניין שמעבר לכביש, במקום בו עומד כיום מגדל משה אביב, הייתה הוצאת הספרים מסדה. על צומת זה כתב המשורר:
"בסוף רמת גן יש מקום מיוחד
שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד."— יהונתן גפן, ריח של שוקולד[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצומת נבנה ככיכר תנועה בשנים הראשונות למדינת ישראל, ותוכננה עבור תנועה בהיקף של כ־14,000 כלי רכב ביום. אולם כבר בראשית שנות ה־60 הגיעה התנועה במקום לכ־30,000 כלי רכב ביום, ובמקום נוצרו עומסי תנועה. בשל הגידול בהיקף התנועה הוחלט להפוך את הכיכר לצומת מרומזר. הצומת החדש שנבנה כלל 3 נתיבי נסיעה לכל כיוון על ציר ז'בוטינסקי. במהלך העבודות, בוטלה אפשרות הפניה מרחוב אבא הלל ומכיוון פתח תקווה לכיוון רחוב ארלוזורוב ברמת גן, שהכניסה אליו מתאפשרת רק מכיוון תל אביב[2][3]. עד 1965 עלה נפח התנועה במקום לכ־35,000 כלי רכב ביום[4]. במהלך תקופה זו היה הצומת השער העיקרי לתל אביב מאזור פתח תקווה ורמת גן. רק בסוף שנות ה־60 נבנו גשר שיפמן וגשר ההלכה שפתחו דרכי גישה חדשים לתל אביב מאזור זה.
במהלך השנים הורחב הצומת עוד, וכיום ציר ז'בוטינסקי העובר בצומת הוא בעל 3 נתיבי נסיעה לכיוון מזרח (מתוכם נתיב אחד הוא נת"צ) ו־5 נתיבים לכיוון מערב (מתוכם נתיב אחד הוא נת"צ). בשנת 1995 אירע במקום פיגוע, כאשר מחבל מתאבד פוצץ עצמו באוטובוס קו 20. 6 בני אדם נרצחו בפיגוע אשר בוצע על ידי החמאס.
בפינתו הצפון-מזרחית של הצומת נמצא המגדל הגבוה השני בישראל, מגדל משה אביב אשר מתנשא לגובה של 235 מטרים ו-68 קומות. בשנת 2006 נמכר שטח מפעל עלית בפינתו הדרום-מזרחית של הצומת והריסתו החלה ב-12 בפברואר 2008[5]. במקום המפעל יבנה מגדל חדש בשם "מגדל עלית", אשר צפוי לעלות בגובהו על מגדל משה אביב ובכך להפוך למגדל הגבוה בישראל. בתחילת חודש יוני 2009 נחנכה בחלק המעוגל של המבנה המקורי של המפעל, המחלקה החדשה לאמנות רב תחומית של בית הספר לעיצוב שנקר. בצדו הצפון-מערבי של הצומת נמצא מתחם הבורסה העשיר בבניינים רבי קומות.
בשנת 2005 נחנכה מתחת לצומת מנהרה לכלי רכב באורך 320 מטר. אף שהמנהרה עוברת מתחת לצומת, דרכי הגישה למנהרה הן מרחובות סמוכים. במערב הגישה היא מצומת הרחובות שפע טל ויציאת מחלף ארלוזורוב, ובצפון-מזרח הגישה היא דרך רחוב גלעד. תוואי המנהרה מקביל לרחוב ז'בוטינסקי מהכניסה המערבית עד לאזור הצומת, ומשם הוא מקביל לרחוב אבא הלל עד לכניסה הצפון-מזרחית שמשמשת גם לכניסה לחניון התת-קרקעי של מגדל משה אביב. לפי תוכנית עתידית אמורה להיבנות בסמוך לחלקה הצפוני של המנהרה זרוע נוספת לכיוון מערב, בחלקו הצפוני של מתחם הבורסה עד לגשר מודעי[6].
הצומת נמצא בסמוך למחלף ארלוזורוב (הרכבת) ולתחנת הרכבת תל אביב מרכז. בראשית שנות ה־2000 נבנה בסמוך לצומת גשר להולכי רגל שחיבר בין אזור הצומת לתחנת הרכבת, וממנה לאזור מסוף ארלוזורוב. בשנות העשרה של המאה ה-21 נבנו מספר רב של גורדי שחקים בסמוך לצומת, בין היתר: מגדל עלית, מגדל אמות, מטה חברת הפנסיה מנורה-מבטחים ועוד.
בשנת 2017 החלו עבודות לבניית הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן ובמסגרת עבודות אלו נחפרת תחת הצומת תחנת אבא הלל, שנפתחה יחד עם שאר הקו באוגוסט 2023.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מילות השיר "ריח של שוקולד", באתר שירונט
- ^ 2 מיליון ל"י יושקעו להרחבת הכבישים באיזור הדרום, דבר, 27 במאי 1960
- ^ ישעיהו אביעס, גאולה תבוא לכיכר "עלית", מעריב, 11 בינואר 1961
- ^ ישעיהו אביעס, התחזית: סתימת דרכים לתל־אביב, התוכנית: פיתוח צמתי הגישה לעיר, מעריב, 21 באפריל 1965
- ^ החלה הריסת מפעל עלית ברמת גן, באתר הארץ, 11 בפברואר 2008
- ^ נפתחה מנהרת צומת עלית בר"ג, באתר גלובס, 18 בדצמבר 2005