פורטל:גרמניה/צבא וביטחון/אוסף

גנרל-פלדמרשל אריך פון מאנשטיין (1887–1973) היה קצין בכיר בוורמאכט ואחד מאדריכלי ניצחונותיו הגדולים בעת מלחמת העולם השנייה.

מאנשטיין נודע בחשיבתו האסטרטגית, אשר היא שעמדה מאחורי תוכנית "אבחת מגל" שבה הכה הוורמאכט את צבאות בעלות הברית בצרפת בשנת 1940. בחזית הרוסית הגיע מאנשטיין להישגים אל מול הצבא האדום והיה אחד האחראים העיקריים לייצוב החזית לאחר התבוסה הגרמנית בקרב סטלינגרד בשנת 1943. בשנת 1944 סר חינו בעיני אדולף היטלר והוא פוטר מתפקידיו.

לאחר המלחמה נדון מאנשטיין על ידי בית דין צבאי בריטי לעונש בן 18 שנות מאסר על מעורבותו בפשעי מלחמה. הוא שוחרר לאחר ארבע שנים בשל בריאות לקויה. לאחר מכן שירת כיועץ לממשלת מערב גרמניה, סייע להקים את הבונדסוור, ואף שימש כראש המטה הכללי של הבונדסוור בדרגת כבוד.

המערכה על צרפת הוא השם שניתן לפלישתה של גרמניה הנאצית לצרפת ולארצות השפלה במלחמת העולם השנייה, שהחלה ב-10 במאי 1940, וארכה כחודש וחצי.

המערכה הסתיימה בניצחון גרמני מוחץ. תורת הלוחמה הממוכנת החדישה, הבליצקריג, הביאה לתבוסה מכרעת של צבא צרפת, שנחשב לאחד החזקים בעולם, בתוך שישה שבועות. אל מול תורת הלחימה החדישה שיישמו הנאצים, העדיפו הצרפתים מגננה סטאטית, והתחפרו מאחורי קו מאז'ינו. מגננה זו נפרצה, על פי תוכנית שנקראה "איבחת מגל" שהביאה לכיתורו של עיקר הצבא הצרפתי וחיל המשלוח הבריטי על אדמת בלגיה, ולהשמדת מיטב הארמיות הצרפתיות. מה שהוביל לפינויו של חיל המשלוח הבריטי במבצע דינמו דרך דנקרק בחזרה אל בריטניה. מכאן הייתה קצרה הדרך אל כיבוש פריז, וכניעתה של הממשלה הצרפתית והקמת ממשלת צרפת של וישי.

המערכה באוקיינוס האטלנטי היא כינוי למערכה ימית שהתחוללה במהלך מלחמת העולם השנייה בין צי הצוללות של הצי הגרמני ואוניות השטח שלו לבין ספינות האספקה שהפליגו בין קנדה וארצות הברית לממלכה המאוחדת. לאורך כל המערכה, שהייתה הארוכה ביותר במלחמת העולם השנייה, קובצו ספינות האספקה לשיירות בליווי אוניות מלחמה של קנדה, בריטניה, ומאוחר יותר של ארצות הברית.

במהלך המערכה התחוללו למעלה ממאה קרבות בין שיירות וצוללות, וכאלף התנגשויות בין אוניות בודדות, על פני אלפי קילומטרים של אוקיינוס. היתרון הטקטי עבר מצד לצד, בעקבות התפתחויות טכנולוגיות בצבאות השונים, ובעקבות הכנסת כלי נשק ואוניות מסוגים חדשים. שיא המערכה התחולל מאמצע שנת 1940 ועד סוף 1943. במהלך תקופה זו החלה להסתמן נטייה בולטת לטובת בעלות הברית, והמצב לא השתנה עד תום המלחמה. על מערכה זו אמר וינסטון צ'רצ'יל: "הדבר היחיד שהפחיד אותי באמת במהלך המלחמה היה איום הצוללות".

מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה ‏‏הייתה מערכה צבאית ימית שהתחוללה במלחמת העולם הראשונה, בעיקר בין הקיסרות הגרמנית לאימפריה הבריטית. מטרת הצי הגרמני הייתה להטיל הסגר ימי על בריטניה, שהייתה תלויה במידה רבה בייבוא וכך למנוע את זרימת האספקה אליה, ואף להרעיב את תושביה ולמוטט את כלכלתה ואת צבאה. המערכה התנהלה ברובה סביב האיים הבריטיים ובאוקיינוס האטלנטי.

קרב מפרץ הלגולנד היה הקרב הימי הראשון בין הצי הגרמני הקיסרי והצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל ב-28 באוגוסט 1914 במפרץ הלגולנד מול חופה הצפוני של גרמניה, ובו ניסו הבריטים ליירט את הפטרולים הגרמניים בים הצפוני.

הבריטים תכננו להציב מארב למשחתות הגרמניות שסיירו דרך קבע באזור, באמצעות צוללות, משחתות וסיירות קלות. כוח נוסף של סיירות קלות חיפה ממרחק רב יותר, והכוח הבריטי כולו קיבל סיוע משייטת של סיירות מערכה שהמתינה במרחק.

קרב יוטלנד היה קרב ימי גדול, היחיד שהתחולל במלחמת העולם הראשונה. הקרב התנהל בין הצי הגרמני הקיסרי לבין הצי המלכותי הבריטי, והתרחש בים הצפוני, מצפון-מערב לחצי האי יוטלנד, ב-31 במאי 1916. היה זה הקרב הימי הגדול ביותר בעידן אוניות השטח (להבדיל מנושאות מטוסים וצוללות), ואחד מן הגדולים בהיסטוריה של הקרבות הימיים, הן מבחינת מספר כלי השיט שהשתתפו בו משני הצדדים, והן בקוטר ובעוצמת התותחים שהופעלו בו. הקרב הסתיים בניצחון טקטי לצי הגרמני, שהצליח לחמוק מן הצי הבריטי ולהסב לו אבדות כבדות יותר מאשר אלו שנגרמו לו; ואולם, ברמה האסטרטגית נכשלו הגרמנים, שלא הצליחו לפרוץ את המצור הבריטי. מצור זה נותר בתוקפו עד סוף המלחמה. קרב זה הוא מן הקרבות השנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה הצבאית.

במהלך שנות פעולתו שירתו בוורמאכט כ-18 מיליון חיילים. כ-5 מיליון מהם נהרגו בקרבות - בעיקר במלחמת העולם השנייה, וכ-11 מיליון מהם נשבו. הוורמאכט היה בין האחראים הראשיים לשואה, ורבים מקציניו הבכירים נשפטו על מעורבותם בפשע זה ובפשעי מלחמה אחרים.

במהלך רוב שנות קיומו הונהג הארגון על ידי אדמירל וילהלם קנריס, מתנגד חריף למשטר הנאצי, אשר הקיף עצמו במתנגדי משטר נוספים, כגנרלמאיור הנס אוסטר שהיה סגנו, וכגנרל ארווין לאהוסן. ותחת הנהגתם הפך האבווהר למרכז חשוב לפעילי ההתנגדות הגרמנית לנאציזם, ולמנגנון העוסק באופן פעיל בניסיונות להפיל את השלטון ובחתירה פעילה נגד ניצחון גרמניה במלחמה. בשל כך הופסקה פעילות הארגון בשנת 1944, וראשיו הוצאו להורג.

צבא גרמניה תקף את צרפת באש ארטילריה כבדה, ולאחר מכן התקדם לחפירות צרפתיות תוך שימוש בלהביורים, לראשונה במלחמה. על אף שגרמניה התקדמה לאט, ותפסה את מבצר דואומון, היא לא הצליחה לתפוס את ורדן עצמה. מטרתה העיקרית, לגרום לצבא הצרפתי "לדמם למוות" נכשלה אף היא, כפי שהוכיחה כמות האבדות הנכבדת בצד הגרמני.

אסטרטגית, ההתקפה הייתה אסון לגרמנים, ודאי בהשוואה לאפשרויות האחרות שהיו פתוחות לפניהם — התקדמות נוספת בחזית המזרחית, והוצאת האימפריה הרוסית מחוץ למלחמה, תוך כיבוש שדות התבואה של אוקראינה.

פאנצר סימן 3 היה טנק בינוני ששירת בצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, ולו צוות בן חמישה אנשים. סימולו הרשמי בצבא הגרמני היה "פַּנצֶרקַמפְּ‏פֿוָאגֶן 3" (Panzerkampfwagen III, רכב קרבי משוריין). פיתוחו של הטנק החל בשנות ה-30 של המאה ה-20; דגם זה היה אחד מהעיקריים בין דגמי הטנקים הגרמניים בשנים 1940-1942. עם תחילת פיתוחו הותקן לו תותח בקליבר 38 מילימטרים, אך עם הזמן הוגדל קליבר זה. בנוסף לתותח, היה הטנק חמוש בשני מקלעים. בעת המערכה בפולין היו רק מעט טנקים מדגם זה בשימוש, אך יצורו ההמוני החל עם תחילת מלחמת העולם השנייה, ועם תחילת הפלישה לברית המועצות היה זה הטנק החשוב ביותר, מבחינה מספרית, בצבא הגרמני.

Panzerhaubitze 2000, או בקיצור PzH 2000, הוא תותח מתנייע (תומ"ת) הוביצר בקליבר 155/L52 מ"מ תוצרת גרמניה (פותח על ידי Krauss-Maffei Wegmann). ה-PzH 2000 נחשב לתומ"ת המתקדם ביותר בשימוש בעולם. בעל יכולת ליצור אש בקצב מהיר של 3 פגזים ב-9 שניות, או 10 פגזים ב-56 שניות. מגיע לטווח של 30 ק"מ ועד 40 ק"מ עם תחמושת לטווח ארוך. בעל 5 אנשי צוות וטעינה אוטומטית. חוץ מהצבא הגרמני משמש התומ"ת גם צבאות יוון, הולנד ואיטליה.

שוורר גוסטב (גרמנית: Schwerer Gustav, שם רשמי: (80cm K Geschütz (Krupp) היה תותח העל הגדול ביותר שפעל אי פעם באופן מבצעי. התותח שימש את הורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה. רק שני תותחים מדגם זה נוצרו, השני נקרא דורה. התותח יוצר, כמו רוב הארטילריה הגרמנית הכבדה, במפעלי קרופ ונקרא על שם גוסטב קרופ פון בוהלן אונד הלבך, אביו של בעל המפעל. התותח, ששקל 1,350 טונות ויכל לירות פגז במשקל 7 טונות למרחק של 38 ק"מ, תוכנן במחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-20 במיוחד על מנת לחדור את ביצורי קו מאז'ינו, אך לא היה מוכן לכך בזמן ותפקד רק במצור סבסטופול ביוני 1942.