ארטילריה

תותח מתנייע הוביצר M109 של חיל התותחנים הישראלי יורה פגז

משגר רקטות M270 MLRS של הארטילריה המלכותית הבריטית משגר רקטה ארטילרית

מרגמה M224 של צבא ארצות הברית יורה פצצה

ארטילריה היא כינוי לכלל אמצעי הנשק המשמשים לירי או שיגור תלול מסלול של תחמושת לטווחים בינוניים וארוכים. בשונה מרוב אמצעי הלחימה של חילות השדה, לזכות כלי הנשק הארטילריים עומדת, לרוב, היכולת לפגוע בעוצמה רבה במטרות אויב המצויות במרחק רב אך לא פעם גם ברמת דיוק מוגבלת. עוצמתה והשפעתה של הארטילריה על שדה הקרב המודרני נרחבת ומעריכים כי בין 50% ל-80% מכלל ההרוגים במלחמות המאה ה-20 מצאו את מותם כתוצאה מפגיעת אש ארטילרית.^[1] תפקידיה של הארטילריה בשדה הקרב מגוונים וככללו של דבר מהווה הארטילריה יחד עם חיל האוויר את עיקר מאמץ האש במלחמה.

תולדות הארטילריה ארוכים בשנים ודוגמאות לנשק ארטילרי קדום אפשר למצוא בקטפולטה על סוגיה השונים. מאוחר יותר, במהלך שלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה, החלו ברחבי העולם להופיע דגמים מוקדמים של תותחים בעלי יכולת לירי ארטילרי. כיום, ברשות צבאות מודרניים עומדים מגוון של כלי נשק ארטילריים, החל ממרגמות המיועדות לטווח קצר, עבור בתותחי שדה אשר לעיתים מונעים באופן גלגלי או על גבי רכב קרבי משוריין, וכלה במשגרי רקטות.

מקורו של המונח ארטילריה הוא ככל הנראה בשפה הצרפתית, ושימוש במונח נעשה לראשונה כבר במהלך המאה ה-13. באותה התקופה המילה הצרפתית הקדומה "artillier", אשר משמעותה המילולית היא "חרש-נשק", היוותה לדעת רבים את הבסיס למילה ארטילריה השגורה בשפות מודרניות רבות על פני הטיותיה השונות. בתקופות מוקדמות שימש המונח לתיאור שורה ארוכה של אמצעי נשק שונים, אך מאוחר יותר הוא קיבל משמעות צרה יותר הקשורה בתיאור הכוח המתפעל את התותח.^{[דרוש מקור]}

בניגוד לטעות המקובלת, הארטילריה על סוגיה השונים איננה זהה לתותח (כלי ירייה כבד המיועד לירי פגזים), ובנמצא כלי נשק ארטילריים שאינם תותחים אל מול תותחים שאינם ארטילריים. לרבים מהתותחים צורת השימוש העיקרית היא ירי בכינון ישיר (כדוגמת תותחים נגד טנקים, תותחים נגד מטוסים ותותחים נגד כלי שיט), ועל כן הם אינם ארטילריה. לעומת זאת דרך הפעולה של המרגמות ומשגרי הרקטות היא ארטילרית, כלומר בעלת צורת ירי תלול מסלול, על אף שכלים אלו אינם נחשבים לתותחים.

בימינו בדרך כלל כוח התותחנים הצבאי איננו כולל כלים ארטילריים קלים למדי או כאלו המיועדים לפגיעה בטווח רחוק במיוחד. באופן זה כלים קלים כדוגמת המרגמות מוצבים לרוב בקו החזית ומפוזרים בקרב כוחות הרגלים והשריון המתמרנים ומופעלים על ידיהם. בדומה לכך גם טילי קרקע-קרקע, אשר אופיים דומה לזה של הארטילריה (אך בדרך כלל אמצעי לחימה אלו משוגרים הרחק מעורף האויב), לא ימצאו את מקומם בשורה אחת עם כוחות התותחנים (לרוב יהיה מקומם בחיל האוויר או בחיל ייעודי משלו, כגון חיל החלל או חיל הטילים). יתר על כן, בניגוד לרקטות, טילי קרקע-קרקע אף אינם נחשבים בדרך כלל לכלי נשק ארטילריים.

שחזורים של כלי נשק ארטילריים מהעת העתיקה וימי הביניים
קטפולטה קלאסית	בליסטרה	טרבושה

מכונות מצור כגון קטפולטה ובליסטה פותחו עוד בעת העתיקה ושימשו ללוחמת מצור נגד מבצרים וערים בצורות. מכונות אלה שוכללו עם השנים, בעיקר בתרבויות הסהר הפורה, יוון העתיקה, מוקדון ורומא העתיקה. הצבא הרומי בימי שיא האימפריה הורכב מלגיונות שהיו מסוגלים בנוסף ללחימה גם לבצע פעולות הנדסה והנדסה צבאית, החל מסלילת דרכים והקמת גשרים, עבור בהקמת ביצורים ומחנות, וכלה בבניית מכונות מצור ומיטוט ביצורי האויב.

בימי הביניים קליעים שימשו בעיקר בעתות מצור, אם כי מסורת השימוש בקלע המשיכה במקומות אחדים. בימי הביניים היו שלושה כלי מצור עיקריים: בליסטרה וקטפולטה שנשמרו עוד מהעת העתיקה וטרבושה. טרבושה הוא כלי מצור גדול שמשתמש במנוף במקום אנרגיה אלסטית האגורה במתח המיתר. קליעי המצור שהטרבושה היה מסוגל להטיל היו גדולים מאוד ושקלו בממוצע 45–90 ק"ג, אם כי הגיעו לעיתים למשקל של 135–180 ואפילו 270 ק"ג.

ההתפתחות המשמעותית ביותר בייצור הקליעים התחילה עם הופעתו של הנשק החם. כלי נשק אלה הם כלי ירייה שהכח המניע לדחיקת הקליע נובע מפיצוץ מבוקר של אבק שרפה ולא כח אלסטי האגור בעץ, בחבל או בגיד. כלי הירי הראשונים שמופעלים באבק שרפה נוצרו בסין במאה ה-10, אך קיבלו תנופה רק כשהגיעו לאירופה המערבית במאה ה-13. בהתחלה, כלי נשק אלה היו מסורבלים מאוד וכללו בעיקרו של דבר צינור מתכת (במקרים נדירים חומרים אחרים) ששימש כקנה וקליע כלשהו - לרוב עשוי מאבן או יצוק ממתכת ואבק שרפה. אבק השריפה ניצת על ידי קירוב מקור אש חיצוני - לרוב פתיל בוער. בגלל סרבול זה, כלי הנשק הידניים היו מאוד לא אמינים, לא מדויקים, אבק השריפה נרטב בקלות ולא ניצת וכלי הנשק סבלו מליקויים רבים.

שימוש יעיל יותר היה בעת מצור היות שניתן היה ליצור תותחים גדולים מאוד שנקראו בומברד ואלה היו יעילים מאוד בהריסת חומות מבצרים וערים בצורות. חומות אלה נבנו במהלך ימי הביניים ותפקידן העיקרי היה למנוע טיפוס בעזרת סולמות ומגדלי מצור כתוצאה מכך, הם היו גבוהות יחסית ופיצוחן בעזרת בומברדים היה קל יחסית.

הצורה הנפוצה ביותר של ארטילריה בימינו היא תותחי ההוביצר. בניגוד לכלי נשק ארטילריים אחרים, כלי נשק ארטילריים אלו מבוססים על תותח. הם מאופיינים בקנה ירי ארוך (לרוב בין 4 ל-9 מטרים אורכו) ורחב (בדרך כלל בין 120 ל-200 מ"מ קליבר), וכיאה לתותח התחמושת אותה הם משגרים היא פגזים. עקב גודלם הרב, בצבאות המערביים המודרניים מרבית דגמי תותחי ההוביצר הם מתנייעים, כלומר מורכבים על גבי רכב קרבי משוריין (דוגמת M-109) או משאית שטח ממוגנת (דוגמת ה-ATMOS). לחלופין, קיימים בנמצא גם תותחי הוביצר נגררים, אשר לפרישתם בשטח יש בדרך כלל צורך במשאית או נגמ"ש שלאחר מכן מתנתקים מהתותח.

צורת ארטילריה נוספת היא המרגמה, אשר איננה תותח. ממדיה של המרגמה קטנים בהרבה מאלו של תותחי ההוביצר. למרגמה קנה ירי קצר למדי (כמטר אחד אורכו), רוחבו הוא כמחצית מזה של ההוביצר (בדרך כלל בין 50 ל-120 מ"מ קליבר), והתחמושת אותה היא משגרת איננה פגזים אלא פצצות. עקב גודלה היא ניידת בהרבה מתותחי ההוביצר, והגם שלעיתים יישאו אותה על גבי כלי רכב, היא נחשבת לאפשרית לנשיאה ולתפעול גם ללא אחד כזה. בדומה לממדיה הקטנים, גם מספר אנשי הצוות הדרושים לתפעול המרגמה נמוך ממספר אנשי הצוות המתפעלים את ההוביצר (מרגמה תתופעל בדרך כלל על ידי שניים או שלושה אנשי צוות ותותח הוביצר יופעל לרוב על ידי מספר כפול מזה ואף למעלה מכך). ניגוד בולט נוסף בין המרגמה להוביצר הוא טווח הירי המרבי. בעוד שטווח הירי המרבי של תותח הוביצר טיפוסי הוא כמה עשרות קילומטרים, טווח הירי המרבי של המרגמה עומד עד כמה קילומטרים בודדים ולעיתים אף למטה מכך. עקב טווח הירי הנמוך תיפרס המרגמה לרוב בקו החזית של הלחימה ותעסוק במתן סיוע ארטילרי קל ומיידי לכוחות המתמרנים.

אמצעי ארטילרי שלישי בשדה הקרב המודרני הוא משגר הרקטות החמוש ברקטות ארטילריות. מבחינות רבות דומה משגר הרקטות לתותח ההוביצר – הוא מתופעל על ידי מספר רב של אנשי צוות, בניגוד למרגמה הוא לרוב ייפרס בעורף וגוף הירי שלו יהיה בדרך כלל ארוך (לרוב בין 3 ל-9 מטרים אורכו) ורחב (ברוב המקרים למעלה מ-150 מ"מ קליבר, ולעיתים אף משמעותית למעלה מכך). עקב ממדיו הגדולים משגר הרקטות יינשא לרוב באופן מתנייע, בדרך כלל על גבי רכב קרבי משוריין או משאית. עם זאת, קיימים מספר הבדלים בולטים בין תותח ההוביצר למשגר הרקטות. ראשית, משגר הרקטות משגר רקטות ולא פגזים (בניגוד לפגזים, הרקטות נושאות מנוע ייעודי). שנית, לעיתים רבות משגרי הרקטות הם רב-קניים, כלומר כוללים מספר קני ירי המאפשרים ירי מספר רב של רקטות במקביל. ובעוד ישנם משגרי רקטות חד-קניים, כלומר בעלי קנה אחד, ישנם משגרי רקטות גם בעלי עשרות קני שיגור. עקב היותם של משגרי רקטות לעיתים רבות רב-קניים (בעוד תותחי הוביצר הם תמיד חד-קניים), עומד הבדל בולט בין שני כלי נשק אלו: קצב האש של משגרי הרקטות יהיה בדרך כלל מהיר יותר. גם אם טעינת פגזים היא פעולה מהירה יותר מטעינת רקטות, האפשרות לירי מספר רב של רקטות במקביל גורם לקצב ירי גבוה יותר. הבדל חשוב אחרון הוא בטווח הירי המרבי: אל מול טווח ירי מרבי של כמה עשרות קילומטרים א��ל תותח ההוביצר, טווח הירי המרבי של משגרי הרקטות מגוון. בעוד ישנן רקטות קלות בעלות טווח ירי של כעשרה קילומטרים בלבד, קיימים גם משגרי רקטות בעלי טווי שיגור מרבי של מאות קילומטרים בודדות.

• 
  תותח הוביצר מתנייע מסוג M-109 תוצרת ארצות הברית
• 
  תותח הוביצר מתנייע ארצ'ר המותקן על גבי משאית צבאית
• 
  תותח הוביצר נגרר מסוג M-71 תוצרת ישראל המשמש את כוחות המילואים
• 
  מרגמה מסוג RT61 תוצרת צרפת
• 
  משגרי רקטות חד-קניים המיועדים לשיגור קסאם תוצרת החמאס
• 
  סוללת משגרי גראד מדגם BM-21 תוצרת ברית המועצות
• 
  משגר רקטות רב-קני מסוג TOS-1 תוצרת רוסיה
• 
  משגר רקטות LYNX משגר רקטת כידון קסום AccuLAR מתקנת מסלול תוצרת ישראל

הארטילריה היא נשק סטטיסטי, כלומר, ברובה הגדול היא נשק לא מדויק שפגיעתו מכסה שטח נרחב. לכן, לרוב, משמשת הארטילריה לפגיעה במקבצי מטרות הפרושים על שטח ניכר ולא לפגיעה במטרות נקודתיות. בהתאם לכך, משימתה העיקרית של הארטילריה בשדה הקרב המודרני אינה לפגוע במטרות נקודתיות (שעבורן מוקצה, בדרך כלל, חימוש מדויק המשוגר ממטוסי קרב או באמצעות טילים) אלא להסב נזק למקבצי מטרות "רכות" בטווחים ארוכים כדוגמת מערכי מתקנים ומבנים לא ממוגנים, מקבצי חי"ר חשוף, שיירות רכב, שטחי התארגנות וכיוצא באלה או להוות, בטווחים הקצרים יותר, דרג מסייע באש לכוחות המסתערים.

ככזו, יוצרת הארטילריה את מה שמכונה "הסביבה הטבעית של שדה-הקרב" בכך שהיא מקשה על כוחות-האויב לתמרן ולהתארגן ומאלצת אותם להתחפר, להשתמש בשריון כבד או להימנע כליל מכניסה לתא השטח המופגז (מה שמכונה "שלילת שטח"). כוחה העיקרי של הארטילריה הוא בנפח האש (כמות תחמושת, קצב אש ומשך ירי) שהיא מסוגלת להפעיל על תא שטח מסוים, בטווחים גדולים וללא צורך בקו ראייה (ירי תלול מסלול), ובכך להסב נזק לכמות רבה של מטרות הפזורות בו. מעבר לכך, נפח האש העצום שיכולה הארטילריה להפעיל על תא השטח ויכולתה לירות במשך פרקי זמן ארוכים יוצרים איום פסיכולוגי משמעותי מבחינתם של חיילי-האויב המצויים בו, גם אם הם מוגנים פיזית מפגיעה, ובכך נפגעת יכולתם להילחם גם לאחר תום הירי.

המכלול הארטילרי מורכב מן הגורם היורה ומן הגורם המכוון. לדוגמה סוללת תותחים מודרנית מסוגלת לירות לטווח של עד כ־25 ק"מ, אנשי הסוללה אינם רואים את המטרה עליה הם יורים. על מנת לפתור בעיה זו קיים הגורם המכוון, לרוב קצינים הנמצאים עם הכוח הלוחם ומנחים את הסוללה באמצעות קשר כיצד לכוון את פגזיה. התהליך בו מביא הגורם המכוון את הפגז למטרה מכונה טיווח. סוללת תותחים מודרנית מסוגלת לשגר כ־2.5 טונות רסס פלדה למרחק של עד 25 ק"מ תוך כ-3 דקות. כיום כלי הנשק הארטילריים המרכזיים הנמצאים בשימוש צבאות העולם הם: תותחי הוביצר, מרגמות ומשגרי רקטות.

הארטילריה משמשת למגוון ייעודים כתלות בקוטר האמל"ח ובסוגו. תפקידה העיקרי של הארטילריה הוא סיוע באש לכוחות היבשה, או על-פי הגדרת נאט"ו, "הרעשה המתואמת עם הכוח המתמרן, שתכליתה להשמיד, לשתק או לרתק את האויב." על פי הגדרה זו, הארטילריה היא כוח מסייע אף שלא כל הצבאות החברים בנאט"ו פועלים על בסיס היגיון זה.

שלא כמו רקטות, תותחים ומרגמות הולמים את הייעוד של אש קרובה מסייעת. עם זאת, כל סוגי האמל"ח מתאימים לסיוע באש לעומק הגזרה, חרף הטווח המוגבל יחסית של פצצות המרגמה: ארטילריה קנית משמשת להרעשה באש קרובה או לעומק, בעוד שרקטות משמשות על פי רוב להרעשה לעומק בלבד. עם זאת, רקטות שמשקלן קל יותר עשויות לשמש גם לסיוע ישיר באש.

פצצות מרגמה מודרניות, שהן קלות משקל ופשוטות להפעלה, מהוות בדרך כלל חלק מציוד הקרב האינטגרלי של החי"ר ובצבאות מסוימים נמנות גם על ציוד כוחות השריון. יש צבאות הרואים במרגמות המופעלות על ידי חי"ר כאמל"ח זמין יותר להפעלה מיידית מאשר מערך הארטילריה.

בצבאות נאט"ו, הארטילריה מקבלת בדרך כלל משימה טקטית וממנה נגזרות האחריות ביחס למערך הלוחם כולו. המשימות הסטנדרטיות הן: סיוע ישיר, סיוע כללי, סיוע כללי מתגבר ותגבור. משימות טקטיות אלה ניתנות בהתאם לסמכות הדרג המנחה: הפיקוד האופרטיבי, השליטה האופרטיבית, הפיקוד הטקטי והשליטה הטקטית. בנאט"ו, סיוע ישיר פירושו שכוח הארטילריה המסייע חובר לכוח היבשתי המתמרן, בדרך כלל כגדוד ארטילריה לחטיבת חי"ר/שריון או סוללות ארטילריה לגדוד חי"ר/שריון.

ניתן לרכז את האש הארטילרית לעבר מטרה בודדת. זו עשויה להיות מטרה מזדמנת או כזו שתוכננה מראש. במקרה האחרון, ניתן יהיה אף לתזמן את האש ברגע נתון. ניתן להקצות כוח תצפית ייעודי לסוללת הארטילריה (לצורך הרעשה בכינון ישיר ודיווח נזקי תקיפה), או להשתמש במערכת אחרת לרכישת מטרות כתחליף.

ישנם מספר ייעודים טקטיים לסיוע באש לצרכים טקטיים:

• אש נגד-סוללות: אש שתכליתה השמדה או שיתוק מערכי האש של האויב.
• אש נגד-תכנון: הרעשה אינטנסיבית ומתוכננת מראש כשמזוהה היערכות של האויב לביצוע מתקפה.
• אש מחפה: מיסוך ארטילריה שתכליתו להגן על כוחות היבשה כשהם נתקלים בחי"ר אויב.
• אש מגננתית: סיוע באש המאפשר להגן על כוח תחת מתקפה.
• אש מגננתית סופית: מסך אש מתוכנן מראש וזמין באופן מיידי שתכליתו לפגוע בתמרון אויב לאורך קווי ההגנה.
• אש הטרדה: יסוד התשתי שתכליתו להפריע למהלכי האויב, לפגוע בתמרון ולהוריד את מוראל האויב באמצעות "טפטוף" ארטילרי ממושך.
• אש מיירטת: הרעשה לעבר שטח מסוים כדי למנוע מהאויב להשתמש בו או לעבור דרכו.
• אש הכנה: ריכוך האויב לפני מתקפה.

ייעודים אלה נהגו במהלך המאה ה-20, אף שהם מוגדרים מחדש מדי פעם בפעם. באופן נרחב, ניתן להבחין בין:

• סיוע באש לעומק: אש המכוונת לעבר יעדים שאינם בתחום ההשפעה המיידי של הכוח היבשתי, לצורך השמדה או שיתוק של עתודות האויב ונשקיו, מוצבי פיקוד ושליטה, קווי אספקה, תקשורת ותצפית.
• סיוע באש קרובה: אש המכוונת לעבר יחידות האויב עצמן, נשקיו ומוצביו, אשר מהווים סיכון מיידי ליחידה המתמרנת.

ישנן מספר דרכים כדי לנצל באופן מיטבי את חלון הזמנים המוקצה להרעשה הארטילרית על מנת לגרום למספר אבדות רב ככל האפשר:

• אש מקובצת על ידי מספר של קנים, בין אם בפקודה ישירה או כמטח מתוזמן. חסרונה של שיטה זו הוא שאם האש מרוכזת לעבר שטח או מטרה מסוימת ממספר רב של קנים הרי שזמני המעוף יהיו שונים, וכך הפגזים יתפזרו עם הזמן.
• פרצי אש - הגדרת קצב אש גבוה לכל קנה (לדוגמה - 3 פגזים תוך 10–15 שניות). שיטה זו מפחיתה את מספר הקנים הדרושים ואגב כך את יחידות הארטילריה המשתתפות במערכה.

תותחי הוביצר נגררים[2] (2014) 1 הודו הודו 7,414 2 הרפובליקה העממית של סין סין 6,246 3 קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית 5,374 4 רוסיה רוסיה 4,625 5 קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 4,300 6 פקיסטן פקיסטן 3,278 7 מצרים מצרים 2,360 8 וייטנאם וייטנאם 2,200 9 סוריה סוריה 2,150 10 איראן איראן 2,078 11 אוקראינה אוקראינה 1,669 12 ארצות הברית ארצות הברית 1,299 13 טאיוואן טאיוואן 1,160 14 מיאנמר מיאנמר 884 15 אוזבקיסטן אוזבקיסטן 880

תותחי הוביצר מתנייעים[3] (2014) 1 רוסיה רוסיה 5,972 2 קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 2,250 3 קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית 1,990 4 ארצות הברית ארצות הברית 1,934 5 הרפובליקה העממית של סין סין 1,710 6 אוקראינה אוקראינה 1,302 7 טורקיה טורקיה 1,013 8 מצרים מצרים 889 9 ישראל ישראל 650 10 בלארוס בלארוס 583 11 יוון יוון 547 12 ערב הסעודית ערב הסעודית 748 13 וייטנאם וייטנאם 524 14 טאיוואן טאיוואן 482 15 פקיסטן פקיסטן 465

משגרי רקטות רב-קניים[4] (2014) 1 רוסיה רוסיה 3,793 2 קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 2,400 3 הרפובליקה העממית של סין סין 1,770 4 מצרים מצרים 1,481 5 איראן איראן 1,474 6 ארצות הברית ארצות הברית 1,331 7 וייטנאם וייטנאם 1,100 8 טורקיה טורקיה 811 9 סוריה סוריה 650 10 אוקראינה אוקראינה 625 11 תימן תימן 423 12 קזחסטן קזחסטן 393 13 ערב הסעודית ערב הסעודית 332 14 הודו הודו 292 15 גאורגיה גאורגיה 265

לרשותם של הצבאות הגדולים בעולם בראשית המאה ה-21 עומדים מגוון רחב של כלי ארטילריה. בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה עשרות רבות של מדינות ברחבי העולם ייצרו וייצאו שורה ארוכה של דגמים שונים של תותחי הוביצר, משגרי רקטות ומרגמות. תהליכי הייצור של רוב דגמי הארטילריה העכשוויים החלו במהלך שנות המלחמה הקרה, כאשר רובו של התהליך בוצע עד ידי שתי מעצמות העל של התקופה: ארצות הברית וברית המועצות.

התעשייה הצבאית הסובייטית, ומאוחר יותר זו הרוסית, ייצרה עשרות אלפי תותחי הוביצר נגררים ומתנייעים לצד כמויות גדולות גם כן של משגרי רקטות. בשירות עשרות רבות של צבאות, לרבות אלו של מדינות ברית המועצות לשעבר, מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר במזרח אירופה ואף צבאות רבים באסיה ובאפריקה, נמצאים כיום ארטילריה מתוצרת סובייטית בכמויות ניכרות. במהלך שנות ה-50 וה-60 החלו להיכנס לשירות בצבאות אלו תותח ההוביצר הנגרר 122 מ"מ 2A18, תותח ההוביצר המתנייע 122 מ"מ 2S1 ומשגר הרקטות 122 מ"מ BM21. שלושה דגמי ארטילריה אלו מהווים גם בימינו רכיב עיקרי ברבים מכוחות הארטילריה בעולם. בעשורים הבאים, לאורך שנות ה-70 ה-80 וה-90 החל בברית המועצות ייצור של דגמים מתקדמים יותר: תותחי ההוביצר הנגררים 2A36 ו-2A65 בעלי 152 מ"מ קליבר, תותחי ההוביצר המתנייעים 2S3 וה-2S5 בעלי 152 מ"מ קליבר ומשגרי הרקטות BM27 ו-BM30 בעלי 220 ו-300 מ"מ קליבר בהתאמה. הגרסאות המאוחרות הללו יוצרו על ידי ברית המועצות בעיקר לצורך שימושה עצמי, ועל כן הן זמינות כיום בעיקר בקרב מדינות ברית המועצות לשעבר. עם זאת, ובניגוד לדגמים הסובייטים-רוסיים המתקדמים של תותחי ההוביצר, הדגמים המתקדמים של משגרי הרקטות תוצרת ברית המועצות ידעו ייצוא רב יותר, וכיום אפשר למצוא כמויות משמעותיות שלהן גם בסין, הודו, פקיסטן וכן מספר רב של מדינות במזרח התיכון ובאפריקה.

בשונה מברית המועצות אשר כלי הארטילריה שלה זכו לתפוצה רחבה ברחבי העולם, תותחי ההוביצר המתנייעים של סין יוצרו בעיקר לשימושו העצמי של הצבא המקומי. עיקרו של כוח הארטילריה הסיני מבוסס כיום על דגמי ארטילריה חדשים יחסית: תותח ההוביצר המתנייע 155 מ"מ PLZ45 אשר ייצורו החל בשנות ה-90 וה-PLZ05 בעל הקליבר הזהה אשר ייצורו החל בעשור הראשון של שנות ה-2000. בעשור זה החל גם ייצור תותח ההוביצר המתנייע 122 מ"מ PLZ07 בעל הקליבר הצר יותר, אשר משמש כיום בכמויות גדולות לצד הדגמים האחרים. בניגוד לתותחים המתנייעים אשר לא ידעו ייצוא של ממש, דגם ספציפי של משגר רקטות אשר ייצורו החל בשנות ה-60, משגר 227 מ"מ סוג 63, מהווה בימינו חלק משמעותי מהכוחות הרקטיים הקלים של מדינות רבות ברחבי אסיה והמזרח התיכון.

מן הצד השני, בצבאות המערב, נפוצים כיום שלושה דגמי תותחי הוביצר מתנייעים אשר ייצורם החל בארצות הברית במהלך שנות ה-60: ה-155 מ"מ M109, ה-203 מ"מ M-110 וה-175 מ"מ M-107. ובעוד תהליך הפיתוח של שני התותחים האחרונים, בעלי הקליבר הגבוה, הופסק במשך השנים, לאורך כל העשורים האחרונים זכה ה-M109 למספר רב של גרסאות ושיפורים, והוא נפוץ כיום בצבאות רבים ברחבי העולם. לצד ה-M109, החלו האמריקאים לייצר במהלך שנות ה-2000 גם את תותח ההוביצר הנגרר M777 בעל הקליבר הזהה ל-M109 (כאמור, 155 מ"מ), אך דגם זה לא יוצא אל מחוץ לארצות הברית ונפוץ כיום בשורות הכוחות המזוינים של ארצות הברית בלבד. בדומה לתותחי ההוביצר המתנייעים האמריקאים, ארצות הברית החלה לייצר בשנות ה-80 גם את משגר הרקטות 227 מ"מ M270, אשר מהווה חלק משמעותי בכוחותיהם הרקטיים של מדינות מערביות רבות ברחבי העולם.

במדינות מערב אירופה ומרכזה מבוצע כיום שימוש רב בכלי ארטילריה מתוצרת ארצות הברית, אך לצד זאת מספר מדינות באזורים אלו ייצרו מערכות נשק ארטילריות אשר זכו לייצוא לא מבוטל. מערכות נשק כאלו היו שני תותחי הוביצר נגררים בעלי 105 מ"מ קליבר: ה-M56 האיטלקי תוצרת שנות ה-50 אשר נפוץ כיום בדרום אמריקה ובדרום אסיה, וכן ה-L118 הבריטי תוצרת שנות ה-70 אשר נוכחות ניכרת שלו נמצאת בצבאותיהם של מדינות שונות באירופה ובארצות חבר העמים הבריטי. תותח הוביצר נגרר ראוי לציון נוסף אשר תהליך ייצורו החל בשנות ה-70 היה ה-155 מ"מ FH70. תותח זה היה פרי מיזם ייצור משותף של התעשיות הביטחוניות של בריטניה גרמניה ואיטליה, וכיום אפשר למצוא את התותח בכוחות הארטילריה של מדינות אחדות באירופה ובאסיה. בדומה לתותחי הוביצר נגררים, מדינות שונות באירופה ייצרו גם כמה תותחי הוביצר מתנייעים ראויים לציון, וכך למשל בבריטניה יוצר החל משנות ה-60 ה-105 מ"מ FV433. בעשורים הבאים ייצרו מספר מדינות באירופה תותחי הוביצר מתנייעים מתקדמים בעלי קליבר של 155 מ"מ בהתאם לתקן המקובל. במסגרת זאת הצרפתים החלו בשנות ה-70 לייצר את ה-AuF1, ובשנות ה-90 הבריטים החלו את ייצור ה-AS90 והגרמנים את ייצור ה-PzH2000. אך בעוד תותחי ההוביצר הנגררים האירופאים יוצאו למדינות שונות ברחבי העולם, רובם ככולם של תותחי ההוביצר המתנייעים הבולטים יוצרו לשימוש עצמי ומהווים כיום את עיקר הכוחות הארטילריים המקומיים.

בשונה מייצור תותחים ומשגרים, ייצור מרגמות הוא פעולה קלה וזולה יותר ולכן כמות גדולה יותר של מדינות עושה זאת. עם זאת, מספר דגמים בלטו בתפוצתם הרחבה, לאחר שזכו לעיתים לייצור בהיקף של אלפי ואף עשרות אלפי יחידות. כך במדינות ברית המועצות לשעבר נפוצה כיום המרגמה הסובייטית הקלה 82 מ"מ 2B9 אשר ייצורה החל בשנות ה-60. במדינות אלו נוכחות ניכרת עומדת גם לשלוש מרגמות סובייטיות חדשות שנכנסו לשירות במהלך שנות ה-80: ה-2B14 בעלת הקליבר הזהה לזה של ה-2B9, וה-2B11 וה-2S12 בעלות קליבר רחב יותר של 120 מ"מ. כמו מרגמות אשר נפוצו בצבאות מדינות ברית המועצות לשעבר, דגמים אשר נפוצו בעשורים האחרונים בצבאות מערביים היו המרגמה 60 מ"מ M224 תוצרת ארצות הברית, המרגמה 120 מ"מ RT61 תוצרת צרפת וכן שתי מרגמות תוצרת בריטניה בעלות 81 מ"מ קליבר: ה-M252 וה-L16.

• 
  תותח הוביצר מתנייע מסוג 2S1 תוצרת ברית המועצות
• 
  תותח הוביצר מתנייע מסוג PLZ45 תוצרת סין
• 
  תותח הוביצר מתנייע מסוג M109 תוצרת ארצות הברית
• 
  תותח הוביצר מתנייע מסוג AuF1 תוצרת צרפת
• 
  תותח הוביצר מתנייע מסוג PzH2000 תוצרת גרמניה
• 
  תותח הוביצר נגרר מסוג 2A18 תוצרת ברית המועצות
• 
  תותח הוביצר נגרר מסוג M777 תוצרת ארצות הברית
• 
  תותח הוביצר נגרר מסוג M56 תוצרת איטליה
• 
  תותח הוביצר נגרר מסוג L118 תוצרת בריטניה
• 
  תותח הוביצר נגרר מסוג FH70 תוצרת בריטניה, גרמניה ואיטליה
• 
  משגרי רקטות מסוג BM21 תוצרת ברית המועצות
• 
  משגרי רקטות מסוג 63 תוצרת סין
• 
  משגרי רקטות מסוג M270 תוצרת ארצות הברית
• 
  מרגמה מסוג 2B11 תוצרת ברית המועצות
• 
  מרגמה מסוג M252 תוצרת בריטניה

• חיל תותחנים
• חיל התותחנים הישראלי
• ריכוך ארטילרי
• תותח
• הוביצר
• תותח מתנייע
• ארטילריה רקטית
• מרגמה
• כלי מצור
• אש רתק
• טיווח
• מאמץ האש

• ש. בידוול, תותחנים בקרב, הוצאת משרד הביטחון, 1974
• שגיא סימנטוב ויעקב זיגדון, תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן-דביר, 2016

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ארטילריה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארטילריה

• אש עקיפה: ניתוח טכני של שימוש, דיוק והשפעה של נשק ארטילרי, מכון ARES, ינואר 2017 (באנגלית)
• סא"ל צח משה, ‏מקום התותחים בשדה הקרב המודרני, מערכות 450, 2013
• רוברט שרמן וג'ון פייק, ארטילריה: תותחים והוביצרים, באתר Military Analysis Network (באנגלית)
• צ'ארלס פרנסיס אטקינסון, "ארטילריה", אנציקלופדיה בריטניקה (מהודרת 1911, כרך 2, עמ' 685–696), באתר ויקיטקסט (באנגלית)
• איאן ורנון הוג, "ארטילריה", אנציקלופדיה בריטניקה, באתר britannica.com (המהדורה הדיגיטלית) (באנגלית)

• מייקל ג'ייקובסון ורוברט ה. סקיילס, ארצות הברית צריכה שוב להתייחס ברצינות אל הארטילריה, 6 באוקטובר 2016, באתר War on the Rocks (באנגלית)
• מרק קארטרייט, ארטילריה רומאית, 2 בפברואר 2014, באתר Ancient History Encyclopedia (באנגלית)
• קולונל פ. ק. גאוטאם, שיעורי ארטילריה מראשית המאה ה-21 (אורכב 12.03.2017 בארכיון Wayback Machine), המרכז ללימודי לוחמה יבשתית (CLAWS), אפריל 2010 (באנגלית)
• תא”ל יעקב זיגדון, ‏הרבה אש, מעט מחשבה, מערכות 421-420, ספטמבר 2008
• הגדלת קצב האש של תותחים ארטילריים, מערכות 200, יוני 1969