נפילת משטר אל-אסד

	ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
	הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

נפילת משטר אל-אסד

מפת השליטה של המורדים בסוריה
מערכה: מתקפת המורדים הסורים (2024)
מלחמה: מלחמת האזרחים בסוריה
תאריך	8 בדצמבר 2024
מקום	סוריה
תוצ��ה	בריחת בשאר אל-אסד מסוריה בעקבות נפילת דמשק בידי המורדים השגת שליטה בעיר הבירה ובמוסדות המדינה על ידי המורדים

נפילת משטר אל-אסד בסוריה אירעה ב-8 בדצמבר 2024, כאשר השלימו כוחות האופוזיציה הסורית את השתלטותם על הערים המרכזיות בסוריה ועל עיר הבירה דמשק, במתקפת הפתע שבה פתחו 11 ימים קודם לכן, ב-27 בנובמבר 2024. בכך הושלמה נפילת משטרו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד והשושלת שהחלה עם נשיאותו של חאפז אל-אסד ב-1971.

משפחת אסד, משפחה מהמיעוט העלווי, שלטה בסוריה מאז תפס חאפז אל-אסד את הנשיאות ב-1971, תחת מפלגת הבעת'. חאפז בנה משטר עם פולחן אישיות מובהק. לאחר מותו ב-2000, בנו בשאר אל-אסד ירש את השלטון,^[1] והפולחן סביב המשפחה המשיך להתפשט, תוך שהוא נתפס כ"תקוות העם". עם התפשטות הביקורת הציבורית על הפיכת סוריה ל"גומלוכיה" פרצה המהפכה הסורית ב-2011, שהובילה למלחמת אזרחים שבמהלכה נהרגו כ-580,000 אנשים, מהם 306,000 אזרחים. בזמן המלחמה הושמעו האשמות חמורות כלפי אסד על פשעי מלחמה, לרבות שימוש בנשק כימי כמו פגיעת סארין בע'וטה ב-2013.

ערכים מורחבים – מלחמת האזרחים בסוריה, מלחמת חרבות ברזל

ב-2011 פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, שבמהלכה ניסו כוחות המורדים הסורים, המשויכים לקבוצות אתניות ואידאולוגיות מגוונות, להפיל את משטרו של בשאר אל-אסד.

רוסיה, איראן וחזבאללה התערבו בלחימה לטובת שלטון אסד, וסייעו לו לבלום את כוחות המורדים ולהשתלט מחדש על חלק גדול מהשטחים שאיבד. בסטטוס קוו החדש שנוצר, שגם עוגן בהסכמים ב-2019, אסד שלט על מרבית שטח המדינה, אך שלטונו הסתמך במידה רבה על סיוע של רוסיה, איראן וחזבאללה.^[2]

הכוחות הללו איבדו מיכולתם לסייע לשלטון אסד עקב פריצת מלחמת רוסיה–אוקראינה בפברואר 2022, ומלחמת חרבות ברזל בין חמאס והציר השיעי לישראל ב-2023. בשתי המלחמות הללו ספגו רוסיה, איראן וחזבאללה אבדות כבדות שלא אפשרו להם לסייע לשלטון הסורי.

ב-27 בנובמבר 2024 נחתם הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון. עם כניסת הפסקת האש לתוקף, פתחו ארגוני המורדים הסורים במתקפת פתע על משטר אסד.^[3]

ערך מורחב – מתקפת המורדים הסורים (2024)

ב-27 בנובמבר 2024, פתחו המורדים הסורים, ובראשם הצבא הסורי החופשי והיאת תחריר א-שאם, בתמיכת טורקיה, במתקפת פתע על צבא אסד בסוריה. במסגרת המתקפה, הותקף אזור חלב ובהמשך את מחוזות חמה וחומס עד שלבסוף את דמשק. המתקפה כללה שלושה מבצעים שונים: מבצע הרתעת התוקפנות, שהחל ב-27 בנובמבר 2024; מבצע שחר החירות, שהחל ב-30 בנובמבר 2024; ומבצע קרב השיבה, שהחל ב-2 בדצמבר 2024.

לפנות בוקר 8 בדצמבר 2024, הנשיא אסד עזב במטוס פרטי שיצא מנמל התעופה הבינלאומי דמשק. שבוע לפני כן ברחו אשתו, אסמה אל-אסד, עם שלושת ילדיו. הם השתקעו ברוסיה, שהעניקה להם "מקלט על בסיס הומניטרי".^[4] בעקבות זאת, תושבים סורים פלשו אל מעונו הריק של אסד בשכונת אל-מאלכי בדמשק.^[5] עוד באותו היום הודחו מתפקידם חברי ממשלה שונים.^[6] מנהיג תנועת היאת תחריר א-שאם, אבו מוחמד אל-ג'ולאני,^[7] הצהיר כי מוסדות הציבור הסוריים לא יימסרו באופן מיידי לכוחות המורדים, ובמקום זאת יוחזקו זמנית על ידי ראש ממשלת סוריה "לשעבר", מוחמד ראזי אל-ג'לאלי, עד להשלמת המעבר המדיני המלא. אל-ג'לאלי הודיע בסרטון מדיה חברתית כי הוא מתכנן להישאר בדמשק ולשתף פעולה עם העם הסורי, תוך הבעת תקווה שסוריה תוכל להפוך ל"מדינה נורמלית".^[8] אולם, לאחר נפילת המשטר שלטון אסד נצפו מקרים של הוצאות להורג ללא משפט, באופן פומבי, של אישים המזוהים עם השלטון הקודם.^[9]

ערך מורחב – מבצע חץ הבשן

• ישראל ישראל – בעקבות הפלת שלטונו של אסד והשתלטות המורדים על המדינה, טנקים וכוחות חי"ר של צה"ל הוצבו בתוך רצועת השטח המפורז שבגבול ישראל-סוריה ברמת הגולן, כדי למנוע אפשרות לכניסת מורדים לשטח ישראל בחסות ההפיכה.^[10] באותו היום יחידת שלדג השתלטה על עמדות צבא סוריה בחרמון הסורי, עם נטישתם.^[11][12][13] חיל האוויר הישראלי הפציץ מספר שדות תעופה צבאיים בסוריה, מערכות הגנה אווירית, טילי קרקע-קרקע, ומספר רב של מחסני אמל"ח ומפעלי ייצור נשק.^[14]
• ארצות הברית ארצות הברית – פיקוד מרכז תקף 75 מטרות, בהם בכירי דאעש ומחנות שלו, במטרה למנוע מהארגון לשתמש בכאוס כדי לחזק את עצמו.
• טורקיה טורקיה – חיל האוויר הטורקי ביצע תקיפות אוויריות במרחב.^[15]

מדיה וקבצים בנושא נפילת משטר אל-אסד בוויקישיתוף