משה לוי (חייל)
משה לוי, 2019 | |
לידה |
ינואר 1946 (בן 78) תוניסיה |
---|---|
תאריך עלייה | 1948 |
מדינה | ישראל |
השתייכות | צבא הגנה לישראל |
דרגה | סגן-אלוף[1] |
תפקידים בשירות | |
מפקד זחל"מ בחיל השריון | |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת יום הכיפורים | |
עיטורים | |
עיטור הגבורה | |
משה לוי (נולד בינואר 1946) היה מפקד זחל"מ בחיל השריון. על לחימתו בסיני במלחמת יום הכיפורים קיבל את עיטור הגבורה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משה לוי נולד בתוניסיה.[2] אחיו ואחותו נהרגו במלחמת העולם השנייה בהפצצה גרמנית. בשנת 1948 עלה עם הוריו לישראל. תחילה גדל במחנה קליטה ולאחר מכן במגדיאל, שם מת אביו ולוי נותר, בגיל 8, בן יחיד לאמו, שעברה להתגורר ביבנה. בהמשך, התחנך בישיבה התיכונית "נווה עמיאל" בשדה יעקב ובחוות "השומר" באילניה של עליית הנוער, ולאחר מכן עבר מיבנה לאשדוד. לאחר שירות החובה, התגייס למשטרה ועבד במחלקה לתפקידים מיוחדים במחוז תל אביב, ובתכנון באלת"א.
במלחמת יום הכיפורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת שפרצה מלחמת יום הכיפורים היה לוי בן 28, נשוי ואב לבן ובת. כחודשיים לפני המלחמה נפגע בתאונת דרכים ושבר את פיקת הברך. חודש לפני המלחמה נקראה יחידתו למילואים, אך הוא היה עדיין מגובס ולא גויס; רק שבועיים לפני פרוץ המלחמה הסירו הרופאים את החבישה. למרות השיפור במצבו לא גויס לוי, ולכן החליט על דעת עצמו לנסוע ולהצטרף לגדוד. זאב ליטמן, מג"ד בחטיבה 11 (חטיבת יפתח) מינה אותו לפקד על זחל"ם (סמל מחלקה בדרגת רב"ט), ובאותו ערב הצטרף לנסיעה לחזית בסיני.
ב-8 באוקטובר התפרסה החטיבה באזור קנטרה ופלוגה ל', אליה השתייך לוי, ביצעה מרדפים אחרי אנשי קומנדו מצרים. ב-15 באוקטובר, בעת שיחידתו שהתה בבלוזה, התקבלה קריאה לחילוץ כוח צה"ל שנקלע למארב מצרי על "ציר הפלסטיק" בדרכו אל מעוז בודפשט. לוחמי הקומנדו המצרי חיכו עד שהזחל"מים של כוח החילוץ נכנסו אל מול הגזרה בה התחפרו ואז תקפו בטילי סאגר וברקטות שהשביתו את מרבית הכלים. הזחל"מ של לוי ספג פגיעת טיל בזחל. בניסיון להוציא את היד ולהשיב אש נקטעה ידו הימנית מתחת למרפק על ידי כנף הטיל שחלף מעליו. עם זרוע מדממת פקד על החיילים לקפוץ אחריו אל מחוץ לזחל"מ. מיד לאחר מכן פגע טיל נוסף בזחל"מ, הרס אותו והרג את ארבעת הלוחמים שנותרו בו.
לוי היה בטוח כי לא יינצל ולכן החליט לתקוף את עמדת המארב המצרי. לאחר שלא הצליח לירות מתת מקלע עוזי שהיה ברשותו החליט לנוע רגלית אל העמדה ולהשליך לתוכה רימון יד. החיילים המצריים שהבחינו בידו המדממת לא ראו את ידו השמאלית עם הרימון ולא ירו בו, ייתכן וחשבו שבכוונתו להיכנע. ממרחק של כעשרה מטרים לוי זרק את הרימון ונטרל את העמדה, אולם רסיסים ממנו פגעו בפניו ובחזהו. כשהתרומם ספג ירייה בגבו, שהקליע ממנה נותר בגופו גם לאחר השיקום מהפציעה.
בתיאור המעשה נכתב:
ביום 15 באוקטובר 1973, השתתף רב"ט משה לוי, סמל-מחלקה, בקרב שניהלה פלוגתו עם מארב מצרי על ציר הים למוצב הצפוני, בגזרת "פורט-פואד - בודפשט". בעת הקרב נפגע הזחל"ם שעליו פיקד ופצצת נ"ט נוספת, שנורתה פגעה בידו הימנית וקטעה אותה באזור המרפק. רב"ט משה לוי הבין את חומרת-המצב ופקד על אנשי-צוותו לרדת מהזחל"ם. תוך כדי ירידה מהזחל"ם נפגעו רוב החיילים. רב"ט משה לוי קטוע יד ימין וזב דם ירד בעצמו מה-זחל"ם ונע לעבר עמדת האויב הסמוכה, בידו השמאלית החזיק רימון, ובשיניו שלף את הנצרה ממנו. הוא הטיל את הרימון וכוח האויב בעמדה חוסל. אולם, מאחר שהיה קרוב מאד לעמדת האויב, נפצע מרסיסי הרמון שהטיל הוא עצמו. אף על פי כן, סירב לקבל עזרה וכיוון את צוות הפינוי אל נפגעי הזחל"ם שלו. תוך כדי-כך נפגע הזחל"ם פגיעה ישירה, עלה באש והתפוצץ.
— אתר בעוז רוחם
על פעולותיו בקרב עוטר לוי בעיטור הגבורה על ידי שר הביטחון, שמעון פרס, על "אומץ-לב עילאי, חירוף נפש, קור-רוח ודבקות במשימה".
קריירה אזרחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהשתקם מפציעותיו נסע ללימודים בארצות הברית, שם סיים תואר ראשון ושני במינהל עסקים.
בשנת 1982 שב לארץ להצטרף למבצע של"ג. הוא לא השתתף בלחימה אך הצטרף לחבריו באגם קרעון בלבנון. בשנת 1983, עם סיום התואר השני, שב לישראל ושימש מנכ"ל "מגל מערכות בטחון" במשך חמש שנים. בגיל 42 עבר עם משפחתו לארצות הברית והיה למנכ"ל חברת "Safeguards Technology", ולאחר מכן רכש אותה. לוי מחזיק בעסקי ביטחון, כשבין היתר הוא אחראי לאבטחת כורים גרעיניים ובסיסים צבאיים של צי ארצות הברית וחיל האוויר של ארצות הברית. כמו כן היה אחראי לאבטחת קמפ דייוויד, כורים גרעיניים בקנדה וכן נמל התעופה שיקגו או'הייר. ב-2016 רכש יחד עם צביקה גרינגולד והיזם ישראל לנג את יקב ססלוב, ומינה את בתו, סיגל לוי, למנכ"לית היקב.[3]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2013 הופק סרט דוקומנטרי לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים ובו הוא מתראיין ומספר על חייו לפני המלחמה, בזמנה, וכיום. באותה שנה נרשם לוי כתושב חוזר והצטרף לאשתו, בנו, בתו ושתי נכדותיו המתגוררים בישראל.
ללוי אוסף של רכבי אספנות.[4][5]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עיטור הגבורה שהוענק למשה לוי, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- סמל (מיל') משה לוי, באתר "יד לשריון"
- עיטור הגבורה: סמל משה לוי, דבר, טורים 3–6, 8 במאי 1975
- יונה שמשי וטוביה מנדלסון, 230 עיטורי-קרב חולקו בשני טקסים בירושלים, דבר, 9 במאי 1975
- משה לוי על פגישתו עם הרבי מליובאוויטש, באתר Chabad.org.
- חיים אתגר, בלי יד, עם רימון בשיניים, נגד האויב, באתר מאקו, 4 בספטמבר 2013
- דני קושמרו, גיבור ישראלי - הסיפור המדהים של משה לוי, באתר מאקו, 12 בדצמבר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בשנת 2015 הוענקה לו דרגת סא"ל על ידי ראש אכ"א, אלוף חגי טופולנסקי. דרגות הסא"ל שייכות לאל"ם שי סימן טוב שביקש להעניק את דרגותיו לגיבור ישראל
- ^ חיים אתגר, בלי יד, עם רימון בשיניים, נגד האויב, באתר מאקו, 4 בספטמבר 2013
- ^ שירי דובר, מנכ"ל הבורסה חרד לשוק העבודה ומודל הסיכונים החדש של אנטרופי, באתר גלובס, 24 בפברואר 2016
- ^ דני קושמרו, גיבור ישראלי - הסיפור המדהים של משה לוי, באתר מאקו, 12 בדצמבר 2020
- ^ טל שביט, "דוזנברג - כמעט...", מגזין אוטו, 9 ביולי 2008
מעוטרי עיטור הגבורה | ||
---|---|---|
מלחמת העצמאות (אות גיבור ישראל) |
אברהם אביגדורוב • יוחאי בן-נון • אמיל בריג • סימן-טוב גנה • זרובבל הורביץ • צבי זיבל • בן ציון ליטנר • עמנואל לנדאו • אריה עצמוני • יזהר ערמוני • רון פלר • יאיר רחלי | |
פעולות התגמול | יעקב מזרחי • פנחס נוי • צבי עופר | |
מלחמת סיני | עוזי בר-צור • דן זיו • שלמה ניצני • יהודה קן-דרור | |
מלחמת ששת הימים | נתי גולן • משה דרימר • דניאל ורדון • אורי וייסלר • שאול ורדי • משה טל • יוסף לפר • איתן נאוה • בני ענבר • מרדכי פרידמן • גד רפן • דוד שירזי | |
מלחמת ההתשה | עמי אילון | |
מלחמת יום הכיפורים | עודד אמיר • גדעון גלעדי • צביקה גרינגולד • משה לוי • יובל נריה • שלמה ערמן • אסא קדמוני • אביגדור קהלני |